אור קשתי
אור קשתי
חיבור בין ההיסטורי למיתולוגי באתר משרד החינוך
חיבור בין ההיסטורי למיתולוגי באתר משרד החינוךצילום: מתוך אתר edu.gov.il
אור קשתי
אור קשתי

חג פורים מאפשר דיון בנושאים מגוונים: זהות אישית ולאומית, מעמדה של האשה, עריצות שלטונית ושכרון כוח, היחס לחלש ולשונה, אחריות חברתית, שבירת כללים, השפעות תרבותיות שונות, ועוד. מבין שלל הקריאות האפשריות, בחר משרד החינוך, באתר מיוחד לכבוד החג, להדגיש את השואה.

עבור עורכי האתר, החיבור בין שני האירועים, האמיתי והמיתולוגי, הוא טבעי: הלקח העולה משניהם הוא כי צריך "להמשיך להאמין כי הישועה יכולה לבוא, המציאות המרה יכולה להתהפך בין רגע". לא צריך להתבלבל: "ישועה" היא מילה זרה לעולם התוכן החילוני. קשה למצוא חילוני שמדבר ככה. לעומת זאת, היא חלק אינטגרלי מהשקפת העולם שמבקשים הארגונים הדתיים, הפועלים במימון ובחסות של נפתלי בנט, להכניס לבתי הספר הממלכתיים.

לפי משרד החינוך, ההשוואה בין פורים לשואה מתבקשת: העם היהודי "ניצל אז ממזימתו הנפשעת של אדם אחד, שהצליח להשפיע על אימפריה שלמה, אך כעבור כ-2000 שנה הטרגדיה הזו התממשה בידי נבל אחר". גם הפעם "לא הצליח ''צורר היהודים' במזימתו הרצחנית להשמיד עם שלם, והעם היהודי קם משברו במהרה והקים מדינה חדשה". כדי למנוע בלבול וספק באשר לפרשנות הנכונה, קובע משרד החינוך כי "החוויה הלאומית-יהודית נצרבה בנו לנצח".

השואה היא ציר מכונן בהצדקת קיומה של מדינת ישראל ומעשיה, מתקיפה צבאית באיראן, דרך התנהגות קלגסית בשטחים, ועד השאלה הסטירית של מנשה נוי של החמישיה הקאמרית "?Haven't the Jewish people suffered enough". עכשיו היא מגוייסת גם להוכחת מגילת פורים.

"ייתכן ולא היינו מאמינים שסיפור כמו זה המסופר במגילה יכול היה להתקיים", מסבירים לנו במשרד החינוך, "אם השואה לא היתה אירוע כל כך קרוב לזמננו, אם לא היינו מרגישים שהדם הרב שנשפך עדיין טרי והפצע טרם הגליד. והרי זה נשמע כמעט דמיוני, שינסו להשמיד באופן שיטתי אומה שלמה - ושאומה שלמה אחרת תיקח חלק מרכזי בכך ותהיה שותפה". קו ישיר מחבר בין שושן הפרסית לברלין הנאצית. התחנה הבאה תהיה בפסח.

בספר "עבר בסערה", כותב ההיסטוריון פרופ' אייל נווה מאוניברסיטת תל אביב כי היעלמות הנרטיב החלוצי (של בניית אדם חדש) ושחיקת הנרטיב הממלכתי (של "שיבה מגלות לקוממיות") מאפשרות השתחררות מכבלי ההיסטוריה. זהו תהליך לא פשוט, לעתים מעורר-חרדה: כל מה שידוע ומוסכם מתפוגג באוויר. אחת הדרכים להתמודד עם הפחד הזה, כותב נווה, היא באמצעות "קידום נרטיב היסטורי-אמוני, המכפיף את הניסיון האנושי לתוכנית אלוהית", במסגרתה אסונות אנושיים נדמים כעונש משמים ואילו הישגים אנושיים הם הוכחה לנס. לפי נווה, נרטיב כזה מאפיין "תאוקרטיות או חברות שנואשו מהאתגר של בני אדם להיות סוכנים היסטוריים האחראים למעשיהם. הקורבן-הסובל הופך לגיבור-מנצח לא בזכות החלטותיו ובחירותיו, אלא הודות לדבקותו בכוח עליון ולביטחונו שתמיד 'הקדוש- ברוך-הוא מצילנו מידם'".

עוד כולל אתר משרד החינוך על חג פורים רקע על סיפור מגילת אסתר ("המתרחש בימי המלך אחשוורוש, בממלכה הפרסית בשנת 3408 לבריאת העולם (365 לפנה"ס)"; הסבר כי התחפושות "מבטאות את הסתר הפנים" האלוהי: "אף שלא הוזכר כלל במגילה, משך בורא עולם בחוטים מאחורי הקלעים, כיוון את מהלך המאורעות והביא להצלת עם ישראל בעת מצוקה"; ופירוט נרחב של מצוות החג, מנהגים וציטוטים מסורתיים. 

כפי שמציין אסף סלע-קול מ"הפורום החילוני", על רקע זה בולט עוד יותר ההיעדר המוחלט של דיון מעשיר (אפילו לא ביקורתי בהכרח) על אמינות המקור ההיסטורי, השוואה לסיפורי עמים קדומים, או התייחסות כלשהי למקרים אחרים של השמדת עם. לכל אלה אין זכר במשרד החינוך. לדבריו, "אתר משרד החינוך הוא המראה של המשרד, ממנה משתקפת תמונה רוויה בתכנים דתיים ואתנוצנטריים - שמחלחלים גם לאנשי החינוך ומהם לתלמידים". עבור "הפורום החילוני", אתר המשרד "מדגים היטב את תהליך ההדתה שעובר על מערכת החינוך הממלכתית, החל מהתייחסות לתוכן אמוני כאמת היסטורית, דרך עיסוק בנרטיב הקורבני ועד להתעלמות בוטה מכל דיון חילוני שיש במגילה".

תגובת משרד החינוך לא התקבלה עד רגע פירסום הכתבה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ