אפס בהגינות: ניסן שור לא באמת מתחרט על מה שכתב עליי - מונטריאול, ז׳ה טם - הבלוג של אסנת איטה סקובלינסקי - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לזמן מוגבל - מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש בלבד  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפס בהגינות: ניסן שור לא באמת מתחרט על מה שכתב עליי

הטור הנוכחי של שור הוא לא באמת הכאה על חטא. אם היה רוצה לכתוב לי התנצלות כפי שהוא טוען, היה יכול היה לשלוח לי אותה באינספור דרכים. יודעים מה? הוא יכול היה פשוט לפרסם התנצלות בעיתון במקום לכתוב טור שנועד לטהר את שמו

תגובות
ניסן שור
נועה יפה

כשניסן שור כתב עליי בעיתון "טיים אאוט" לפני תשע שנים שאני וולגרית, שצריך לתבוע אותי, שהוא בספק אם לגבר שתפס את ישבני שלוש פעמים אחרי שביקשתי שיפסיק היו כוונות מיניות לגבי, ושאר העלבות, כולם ייעצו לי שלא אגיב לו. הרמת קמפיין מוצלח, הסבירו לי, יצאת בפייסבוק נגד אדם שתקף מינית אותך ונשים אחרות, יצרת שיח סביב העניין והתוקף התנצל באופן פומבי. ניסן שור אפילו לא ראוי לתגובה, אמרו לי. באותם ימים התקשורת התייחסה למקרה שלי כסנסציה ונאלצתי לשמוע כל מיני גברים באולפני טלוויזיה מספרים למה דרך הפעולה שלי אינה לגיטימית. סירבתי להתארח בתכניות השונות שהזמינו אותי.

כשכתבתי לניסן שור תגובה בקול שלי ושלחתי למדורי דעות, לא רצו לפרסם אותו, אז ויתרתי. במשך השנים בהן התפרנסתי מכתיבת פרילנס בתקשורת פחדתי להתבטא נגד העיתונאים שהתבטאו נגדי, שעדיין נמצאים בעמדות כוח, גם בעיתון זה.

מאמרו של ניסן שור בטיים אאוט
באדיבות טיים אאוט

הפסקתי לפחד. בשבוע שעבר כתבתי סטטוס בפייסבוק ואווררתי את כל הכעס והעלבון שנשארו על כל האנשים שכתבו דברים מגעילים עלי בתקשורת, והיו לא מעט. הכעס על הנשים שקיללו אותי, ועל כל מי שהפך אותי לדמות שנויה במחלוקת. כנראה שהייתי האשה הראשונה בישראל שהשתמשה בבמה של המדיה החברתית כדי להוציא לפומבי מישהו שתקף אותה מינית. השאלה שנשאלה שוב ושוב היתה, ״למה לא הלכת למשטרה?״ והיא נראתה אז לגיטימית. היום כבר ברור מה יקרה אם תלכי למשטרה ותגידי שגבר נגע בך בניגוד לרצונך, וברור מה יקרה אם תעזי להתלונן על משהו הרבה יותר גרוע, כמו אונס. היום, יציאה בפומבי נגד מתקיפים היא לא יוצאת דופן, היא הפכה לגל שאי אפשר להתעלם ממנו.

התרעומת העצומה שהרגשתי על נשים שמתלוננות היום, שזוכות לתמיכה לה לא זכיתי, השתחררה אחרי שכתבתי את הפוסט הזה. עשרות הנשים שכתבו לי בפומבי ובפרטי כמה המקרה שלי נתן ועדיין נותן להן כוח והשראה, הזכירו לי שלמרות שהפסדתי אז המון, זה היה שווה את זה. הרגשתי אז שנותרתי לבד במערכה, עזבתי את העיר שאהבתי, ובסוף גם עזבתי את הארץ שלי. היום ניסן שור מתרעם על כך שאני חוסמת אותו בפייסבוק.

כשאת יוצאת בפומבי נגד מישהו שהטריד או תקף אותך, את מעוררת את הטראומה של עצמך. את מדברת על רגע בו הפקיעו ממך כל זכות על הגוף שלך. אני זוכרת מה לבשתי באותו לילה לפני קרוב לתשע שנים. כל מילה של התנגדות כלפי הדברים שאמרת היא אגרוף לבטן, כל התקפה מרגישה כמו הצלפה על עור חשוף. כשמישהו כותב עליך דברים כל כך איומים בעיתון, ועוד אומר שצריך לתבוע אותך, הוא בעצם הופך לתוקף מספר 2 שלך. ניסן שור - וגם רן אורן, שלמרות שהתנצל טינף עלי אחר כך בעיתון - ושאר הגברים הנאורים שהגנו על החבר שלהם, הם חלק מהטראומה שלי. לראות את השם שלהם מעורר בי רתיעה, על אחת כמה וכמה לראות את הפרצוף שלהם בעיר. אנחנו לא ניצבים כל  אחד מהעבר האחר של המתרס ומשליכים אבנים כמו שהוא כותב. אני אשה שעמדה חשופה בזמן שאתה זרקת עליה אבנים מאחורי חומת הכח שהיתה לך. כל מי שיצא אז נגדי חסום אצלי כבר שנים.

הטור הנוכחי של שור הוא לא באמת הכאה על חטא. אם היה רוצה לכתוב לי התנצלות, ומעולם לא אמרתי שאני לא מעוניינת בה, כפי שהוא טוען, היה יכול היה לשלוח לי אותה באינספור דרכים. אתם יודעים מה? הוא יכול היה פשוט לפרסם התנצלות בעיתון במקום לכתוב טור שנועד בסך הכל לטהר את שמו. כשאדם מתחרט באמת, הוא לא מזכיר את זה שיש עוד גברים שמתנהגים כמוהו, מספר שאפילו פמיניסטיות מתרועעות עם אנסים, ולא מנמיך את כולם לסטנדרטים שלו כדי להדגים שזה לא הוא, זו החברה והנפש האנושית שחולים. הוא ודאי לא מספר לחברות של הקורבן שחוסר הדיוק שלה במה שהיא כתבה הוא עילה לתביעת דיבה (לניסן יש כנראה חיבה לשילוב המילים של שמי ו״תביעת דיבה״.)

לא צריך להיות פמיניסט כדי לא לתקוף מישהי שיצאה נגד התוקף שלה, צריך להיות אדם הגון. כדי להכות על חטא, לא צריך לחכות שאנשים ישלחו לך נאצות כי האשה שתקפת סוף סוף הביעה את הכעס שלה. מספיק להיות אדם הגון. כדי להתנצל באמת ולא לכתוב משהו שבעיקר משרת אותך, מספיק להיות אדם הגון. אולי התודעה של שור השתנתה עם ״רוח התקופה״ אבל יש דברים שקשה לפתח, כמו הגינות בסיסית.

חברה טובה מתחום הטיפול אמרה לי שהרבה פעמים אנחנו מרגישים חרדה כשיש לנו כעסים שאנחנו לא מביעים. היא עודדה אותי לכתוב לכל האנשים שהרגשתי שעשו לי עוול. היא צדקה. היום, אחרי שכתבתי על כל האנשים שתקפו אותי, אני כבר לא כועסת. העולם הופך להיות מקום יותר בטוח ויותר שוויוני לנשים עם כל שנה שעוברת אבל יש המון עבודה לפנינו. אני לא יודעת איך תנועת #me_too תסתיים אבל כבר ברור שהיא חלק ממה שיהפוך את העולם הזה לטוב יותר. אנשים שתוקפים מתלוננות הם זניחים, ו״רוח התקופה״ כבר תטפל בהם. המשיכו לדבר על זה, הוציאו לאור את כל השלדים עם הידיים הארוכות מדי. זה לא יהיה קל אבל בסוף זה יעשה תיקון. אני חייבת להיות משוכנעת בך שהסבל שאנחנו עוברות כשאנחנו פותחות את הפה הוא לא לשווא.

אני לא רוצה לסכם את הסיפור שלי, אני רוצה שהוא יהיה המשך לכל הנשים שהסירו אבנים מהתל האימתני שעומד בדרכנו והתחלה לכל הנשים שימשיכו בעבודה הסיזיפית הזו. כן, לפעמים כמה אבנים יידרדרו לכיוון שלנו, אבל אנחנו מספיק חזקות כדי לעמוד מולן. הנה כמה עצות למי שעומדת להתלונן ולאלו שרוצות לתמוך בה. זוהי לא חוברת הדרכה, אלא הלקחים שלי מנסיוני האישי. אני מזמינה אתכן להוסיף את המחשבות שלכן בתגובות:

עומדת להתלונן באופן פומבי על הטרדה או תקיפה מינית?

דעי שזה לא יהיה קל. כאמור לעיל החשיפה הרגשית תהיה קשה ואולי תעורר התקפת נגד מהתוקף, חבריו ועורכי הדין שלו. קחי נשימה עמוקה. זכרי את התמונה הגדולה: את הופכת את העולם הזה לבטוח יותר עבור כל הנשים. את מתמודדת עם הטראומה שלך, גם אם לפעמים נראה שהסביבה רק מגבירה אותה.

התלונה הפומבית היא חשיפה מאד אישית. לפני שאת מספרת לעולם, אספי סביבך כמה אנשים שאת סומכת עליהם. חברים ואנשי שלומך שיתמכו בך רגשית מההתחלה ועד הסוף. במקרים בהם את יודעת שהמקרה יגיע לתקשורת התייעצי עם חברות וחברים מהתחום. המאבק בזירה הציבורית הוא לא פשוט, הן רגשית והן אסטרטגית.

הכיני את עצמך לכך שנשים שהותקפו על ידי אותו אדם לא תמיד יצטרפו למאבק הפומבי שלך. לא כל אחת נמצאת במקום הנכון לפתוח במאבק. זה שאת החלטת לצאת בפומבי עכשיו לא אומר זה הזמן הנכון עבורן. אל תכעסי עליהן, הן עדיין בנות הברית שלך.

רוצה לתמוך במתלוננת?

תמכי בה באופן פומבי. הביעי תמיכה בפוסט במדיה החברתית, בתגובה למה שהיא כותבת או במאמר דעה. ספרי באופן פומבי, או לה אישית, אם שמעת על מקרים דומים או אם התוקף פגע גם בך. גם אם לא תצטרפי אליה בפומבי, היא תרגיש פחות לבד. כתבי לה הודעה או מכתב תמיכה. לא תמיד יהיו לה כוחות נפשיים לענות לך, אבל אין לי מספיק מילים כדי לתאר כמה זה מחזק.

שתפי את הסיפור שלה באופן פומבי ועם חבריך. אולי תשמעי כך על מישהי נוספת שזה קרה לה. צאי נגד מי שמעז לצאת נגדה. תמיד יהיו יותר תוקפים מאשר מתלוננות, והן צריכות אותך מאחוריהן בקו החזית.

לאחר התייעצות איתה, הקימי קבוצת תמיכה למאבק שלה, או הצטרפי לאחת אם היא כבר קיימת. יעצי לה מנסיונך האישי אם את מרגישה שיש לך מה לתרום. חלקי איתה את הסיפור שלך. חברי בינה לבין נשים אחרות שעברו חוויה דומה. כשאת רואה אותה, חבקי אותה (בהסכמה) וספרי לה כמה חשוב בעיניך מה שהיא עושה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות