שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הגבול השקט

הפנים של חופי תל אביב משתנות עם השנים. אבל כשאני מגיעה לחוף – אני מגלה שאין זמן, אין שנה. הכל מתערבב אל מעין חלום. תל אביב של פעם ותל אביב של היום, נשים של פעם, אנשים של היום.

ליאורה ניימן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

היכן שמסתיימת העיר, מתחיל הים. רצועת החוף היא הגבול, וכמו בכל איזור ספר - הסדר מתערער במקצת. מה שברור ותחום במרכז העיר, סגור בשכונה, בקהילה או ברחוב, משתחרר ומתערבב בהגיעו לגבול. חוף הים הוא פתוח, חשוף לשמש אכזרית בחודשי הקיץ ולרוחות עזות בחורף, ללא חזיתות בניינים מגינות. באור החשוף וברוח הפורעת מתגלות אמיתות אשר בתוככי העיר, בתוך מבנים וחדרים סגורים, נשמרות חבויות. במרכז תל אביב העולמות מופרדים. ישן וחדש, חרדים וחילונים. בחוף הים של תל אביב התחושה היא שהדברים מתערבבים, שהזמנים מתערפלים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ