מאובנים קפואים של זיכרון אבוד

"עידן הקרח" / יהודית מצקל (1951 – 2013). אוצר: ניר הרמט

יהודית מצקל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהודית מצקל

אולי זהו היופי הקפוא לעד.
אולי זהו
הנצח ההולך לאט.
אולי זהו
חלום המוות
והאהבה האחת.                           (
לאה גולדברג, מתוך "בהרי ירושלים", על הפריחה, ספריית פועלים, מרחביה 1948)

לפני כשנה מתה האמנית יהודית מצקל. בסדרה "עידן הקרח" הקפיאה וצילמה פיסות חיים, טבע ותרבות מקומיים. גוף העבודות מציג שורה של אטריביוטים ארצישראליים החנוטים תחת מעטה קרח וממתינים לגאולה, להחייאה. הצילומים מבקשים לנצור את זיכרון העבר ולהקפיא אותו, בדומה לאקט הצילום. לפי רולאן בארת, הצילום חוזר על מה שלא יוכל עוד לחזור במציאות, אלא שנושא הצילום דבק בו ואינו מרפה ממנו לעולם. הפריטים המוקפאים נראים במבט ראשון כפתייניים ומושכים, אך יחד עם זאת, הם אוגרים בתוכם גם פחד וצער על אבדן החלום, על התמוססות הערכים ועל עתיד שאינו ידוע. ההקפאה בעת ובעונה אחת ממיתה ומשמרת אותם, אבלה על אבדנם אך מתנחמת בזיכרון, בגעגוע.

ניר הרמט, אוצר עצמאי. אצר את תערוכת היחיד האחרונה של יהודית מצקל "מחזיק מפתחות" בגלריה DNA בתל אביב, ועתיד לאצור לה תערוכת יחיד מוזיאלית במהלך 2014.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ