אדוארד קפרוב
אדוארד קפרוב

מחזה הזוי נגלה לעיניי בלילה, כששוטטתי בשדות סביב כפר סבא. התקרבתי לגדר של אחד הישובים כשדרך הצמחייה הגבוהה, באור המסנוור של פנסי תאורה ההיקפית של הכפר, מצאתי את עצמי מוקף דמויות ענק. לא היה לי ברור לגמרי האם מה שאני רואה אכן מציאותי. הרגשתי את עצמי כגוליבר בארץ הענקים. הדמויות ההיתוליות שנאספו סביבי הגיעו לשדה הזה מאגדות שונות: היה כאן עוף ענק, מאצ'ו של טקילה עם סומבררו מחורר,  דרקון, זבוב.

חלקם היו ערופי ראש, חלקם ללא ידיים. זיהיתי שם גם דמיות היסטוריות. ראשיהם של בן גוריון ומישהו שהזכרי לי את סלבדור דאלי היו מונחים שם. הדמויות הגרוטסקיות, אשר שאולות מאגדות שונות נעצו בי עיניים. מבטם היה עצוב. נראה היה שהם מבקשים את עזרתי.

אז מה, לעזאזל, הביא את כל אלה יחד לשדה הזה, השופע צמחייה?

עיניי נתקעו בשלט: "מעצבת ציפי יפעת, ביצוע סימני דרך בע"מ". הם שמחו אותנו במצעדי עדלאידע, ועכשיו הם כאן, בשדה ליד כפר סבא. בובות נטושות ומתפוררות. אני מודה לציפי יפעת, סימני דרך בע"מ, ולשדה הזה. דווקא כאן ועכשיו, הן הטביעו בליבי רושם חזק יותר.

אדוארד קפרוב

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ