לרגע קצר אחד, חלף שביב תקווה ברצועה - חשיפה: בלוג הצילום של הארץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרגע קצר אחד, חלף שביב תקווה ברצועה

32תגובות

בין 1990 ל-1993 הייתי חייל בפלוגות חרמ"ש שעסקו בטיפול באינתיפדה הראשונה ברצועת עזה. בחלק האחרון של שירותי עסקנו בעיקר בשמירה על ציר התנועה הראשי מפני זורקי אבנים שיצאו ממחנות הפליטים של מרכז הרצועה. בכל יום עמדנו מול קבוצת ילדים ונערים במשך שעות. הם קיללו אותנו וזרקו עלינו אבנים, אנחנו מדי פעם רדפנו אחריהם וירינו עליהם רימוני גז וכדורי גומי. אפשר לומר שהייתה בינינו היכרות כמעט אישית.

התמונות האלו צולמו ב-13.09.93, סמוך לחתימת הסכמי אוסלו. ביום הזה יצאו אלפי אנשים לרחובות בהפגנות שמחה ספונטניות. דגלי אש"פ, שהיו בלתי חוקיים רק יום קודם לכן, הונפו בכל מקום. הילדים שזרקו עלינו אבנים כל יום הגיעו בתהלוכה אל הג'יפ שלנו וקישטו אותו בעלי זית. עמדנו מובכים ולא ידענו מה לעשות או איך להגיב.

דבר אחד שנחרט לי בזיכרון הוא ילד שבא אלי ושאל: "זהו? זה נגמר? כבר לא יהיה יותר עוצר? לא יהיה יותר צבא?". לא ידעתי אז מה להגיד לו, אבל לרגע קצר אחד חלף שביב תקווה ברצועה.

בעוד חודש ימלאו 21 שנים לתמונות האלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#