מסתנכרנת עם הירח - חשיפה: בלוג הצילום של הארץ - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסתנכרנת עם הירח

5תגובות

הלבנה ועץ הקקטוס- סילביה פלאת'

"זהו אור הנפש, קר וקוסמי.

עצי הנפש שחורים, האור כחול.

העשבים פורקים את צערם לרגלי כאילו הייתי אל,

דוקרים את קרסולי וממלמלים על שפלות רוחם.

ערפילים מעלי עשן שוכנים במקום זה

המופרד מביתי בשורת אבנים

פשוט אין לי מושג לאן אפשר להגיע."

 

האור החוזר משנותיו. מעקב דרך טלסקופ ממונע הנע אחר תנועת כדור הארץ

מה את מתעדת?
אני נמצאת בנקודת המפגש בין עבר לעתיד בה אני והמצלמה עומדות –בעכשיו, בבורות לוץ בגבעתיים. אני יוצרת מקומות טקסיים, שעוזרים לי להסתכל מפרספקטיבה.

ורה ולדימירסקי

מהו הלך הרוח שאת מנסה להקנות לעבודות?
אני נמצאת בתנועה מתמדת על הציר שבין חוויה מתווכת ללא מתווכת, בין ריקות לצורה, בין העשייה לבין הצפייה, ברגע שהופך לעבר, לצילום.

מה מוביל אותך לציר הזה, לשאוף לנקודת תצפית מרוחקת?
העבודות שלי הן כמו לירות חץ למקום אחד ולהתחיל ללכת לשם, כשאני מוותרת מראש על להגיע. אני שמה לב רק לנשימות שלי. אני שוהה במרחב פעולה סיזיפי, בשטח ההפקר שבין חרדה למדיטציה.

ממה את חרדה?
מההצפה. מתנהלים כל כך הרבה דברים במקביל. אנחנו מסוגלים להכיל מקסימום 7. אני חרדה מזיכרון קולקטיבי.

אז למה תפני עורף כשאת הולכת ?
מוותרת על הסיפורים -והאמונות - וההגדרות של מי אני, על איך אני צריכה להיות, מוותרת על העבר ועל נוסטלגיה, על לבחור צד, על להוכיח מי צודק,  על הזדקקות, מוותרת על שייכות

מראיינת: ים מאירי

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#