חשיפה / בלוג הצילום

"אמנות שלא קשורה לקורונה מאפשרת נורמליזציה"

פסטיבל הצילום הבינלאומי השמיני יתקיים החודש. נושאו המרכזי, "טרנספורמציה", אך לאוצרת מיה ענר יש אג'נדה אחרת לגבי המצב שבו כולנו נתונים. ראיון וגם כמה דוגמאות בולטות מהתערוכות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
ד
מיה ענר
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק

פסטיבל הצילום השמיני יתקיים השנה בתנאים משונים וחריגים. איך מתמודדים?

"בהחלט, אבל אני חושבת שההחלטה לקיים את הפסטיבל למרות הכל המריצה מאוד את כולם - הצוות שלנו, האמנים והשותפים. היה לנו ברור מההתחלה שכל עוד אין סגר מלא, הפסטיבל יתקיים והפתרון יהיה פסטיבל חוצות - כל התערוכות יתקיימו באוויר הפתוח ויהיו חינמיות לקהל הרחב. במקביל, נקיים תוכנית מקוונת של הרצאות ואירועים עם אמנים מהארץ ומחו"ל. לצערי, לא נוכל לארח פיזית אמנים השנה, אך מצד שני, המעבר לאונליין מאפשר נוכחות של כל האמנים מהעולם, מה שלא קורה בשנים רגילות. ההתמודדות היא חדשה לכולנו ויש הרבה התרגשות ושמחה שזה עומד לקרות, למרות הכל. זה מרגיש חשוב מתמיד".

מה צפוי לנו בפסטיבל הזה?

"נושא הפסטיבל השנה הוא 'טרנספורמציה'. הוא נבחר חודשים לפני שהקורונה נחתה בחיינו וכמובן שלא יכול להיות רלוונטי יותר. נציג עשרות תערוכות של צלמים מהארץ מהעולם שעוסקים בנושא, תערוכה מרכזית של זוכי הקול הקורא, תערוכת פיינליסטים של פרס מיתר למצוינות בצילום ושל זוכת הפרס ב-2019, גלוריה אויירסאבל. כמו כן, יוצגו תערוכות יחיד מרתקות ועשרות תערוכות של הפרויקטים החברתיים שלנו, שלמרות הסגר המשיכו לפעול".

יש צלמים שאת מתרגשת במיוחד מהשתתפותם?

"מבלי להפחית מערך מהצלמים הטובים הרבים שיציגו השנה, אציין שלושה שאני כבר מזמן רוצה להציג ולשמחתי לוקחים חלק בפסטיבל השנה: הצלם הנורווגי יונאס בנדיקסן שיציג עבודות מהפרויקט 'הבשורה האחרונה', בו תיעד שבעה אנשים מרחבי העולם המאמינים כי הם גלגולו של ישו. זה פרויקט מיוחד ומעורר מחשבה הרבה מעבר לעיסוק בדת ואמונה. הוא דן בעיני בחיפוש של כולנו אחר משמעות וגאולה".

"רפאל מילאך, צלם פולני, יצר במיוחד עבור חלל הפסטיבל קולאז' מתוך הפרויקט שלו 'צעדת הג'נטלמנים הראשונה'. העבודה עוסקת בזכות הבסיסית של כל אדם למחאה נגד המשטר ומכילה דימויי ארכיון מאירועים שקרו בפולין בתחילת ואמצע המאה הקודמת, אבל היא לא יכולה להיות רלוונטית יותר לישראל של כאן ועכשיו".

"דיאנה מרקוסיאן היא צלמת אמריקאית צעירה ממוצא ארמני ורבות מהעבודות שלה נמצאות על התפר בין סיפור חייה האישי לתיעוד של אחרים. בפסטיבל היא תציג סדרה שמדברת על רצח העם הארמני. במסגרת העבודה היא נסעה לארמניה על-מנת לפגוש ניצולים, כולם בני יותר ממאה, ולאחר מכן התחקתה אחר עקבותיהם בטורקיה במטרה לשחזר פיסה ממולדתם האבודה ולהחזיר אותה אליהם".

עד כמה המצב הנוכחי היא שיקול בבחירת הנושאים?

"היה לנו חשוב לא להפוך את הפסטיבל הזה ל'פסטיבל קורונה', על אף שהיו הרבה גופי עבודה מרתקים שנוצרו בתקופה הזו והגיעו אלינו, ועל אף שהנושא - טרנספורמציה - באמת מתקשר מאוד. חלק מהאג'נדה של קיום הפסטיבל בעת הזו היא שאפשר להציג אמנות שלא קשורה ל'מצב' ובכך לאפשר איזושהי נורמליזציה.

"יש כל-כך הרבה דברים שבוערים באמנים שאינם קשורים בקורונה והיה חשוב לנו לתת להם במה. בפסטיבל יש רק שתי תערוכות ועוד גוף עבודה שעוסקים בפועל בקורונה: תערוכתו של יובל חן, התוצרים של 'חיבור מצולם' שהיא פעילות שיזמנו להפגת בדידותם של קשישים דרך שפת הצילום, וגוף עבודות יפהפה ופיוטי של אירמינה וולז'אק, שתיעדה את משפחתה בזמן הסגר".

תוכלי לבחור מספר עבודות שמרגשות אותך במיוחד?

"מיטל דור - צלמת ישראלית שלא הכרתי קודם והתרגשתי מאוד מהפרויקט שהגישה לקול הקורא. דור ליוותה משפחה פלסטינית בשבועות האחרונים לחייו של בנם בן השלוש. דרך צילומים מאוד מינוריים ואינטימיים, ללא דרמטיזציה מיותרת, היא מצליחה לגעת ולטלטל ולספר את הסיפור המשפחתי האישי ואת הסיפור הפוליטי המורכב שהוא חלק מהחיים של כולנו כאן".

"יום עומר – פורטרט עצמי שלו עם אביו, בסוף ימיו. הכנות והפשטות בצילומים שלו מאוד מרגשים אותי, והיכולת שלו לשלב נושאים קשים עם צילומים מאוד יום-יומיים, מעין קבלה מעוררת השראה בעיניי של תנאי החיים".

"בריאן הודג'ס – תיעוד ילדים באוגנדה עם כדורים שהם יוצרים לעצמם מפסולת. כל אחד מהצילומים האלה צובט בלב. צ'ירו בטילורו - תיעוד פשוט וישיר של תושבים בשכונה אחת צפופה וענייה בנאפולי. פדריקו אסטול – תיעוד של מצחצחות ומצחצחי נעליים בלה-פס, בוליביה, כגיבורי העל החדשים. אני מודה שאף פעם לא ראיתי שום דבר דומה לזה".

לפי התרשמותי, הפסטיבל הופך ליותר ויותר בינלאומי.

"הקולות הקוראים שלנו, גם לתערוכה המרכזית וגם לפרס מיתר, פתוחים לכל העולם והשיפוט בהם הוא אנונימי. מטבע הדברים יש יותר צלמים בעולם, ולכן סטטיסטית רבים מהנבחרים הם מחו"ל. בנוסף, אנחנו שמחים לשתף פעולה עם הרבה שגרירויות ומכוני תרבות שעוזרים לנו להציג בארץ צילום מצוין. אני חושבת שהפסטיבל הוא הפלטפורמה היחידה בארץ שמאפשרת חשיפה בכזה קנה מידה לצילום בינלאומי. יחד עם זאת, הנוכחות של הצילום הישראלי חשובה לנו ותמיד עומדת לנגד עינינו".

מה דעתך על מצב הצילום כיום? מיותר לציין את האתגרים, אבל אשמח לשמוע את מחשבותייך.

"אני יודעת שנהוג לומר שהצילום מת ושבעידן האינסטגרם כולם צלמים ואין משמעות יותר לצילום מקצועי או אמנותי. אני חושבת אחרת. יש הרבה דברים יפים באינסטגרם וצילום בטלפון הנייד יכול להפיק תוצאות נפלאות אצל כל אחד. אבל כשצלם הוא באמת טוב, לא רק טכנית כמובן, וכשהוא יודע לספר סיפור כן ומרגש, עם ערך מוסף, במובן הפשוט והקלאסי, מבחינתי אין לזה תחליף. מעבר לזה, מי כמוך יודע, שיש בשנים האחרונות חזרה מסיבית לצילום אנלוגי, ומתוך ההגשות שאנחנו מקבלים שיעור גבוה הם צלמים אנלוגיים. שוק ספרי הצילום פורח (תקופת הקורונה אינה דוגמה מייצגת), כך שמבחינתי שום תחושה של מות הצילום האמנותי והאיכותי, להיפך".

פסטיבל הצילום הבינלאומי השמיני יתקיים ב-21-9 בנובמבר בכיכר המדינה בתל-אביב. התערוכות חינמיות ופתוחות 24 שעות ביממה. לפרטים נוספים

צילום של דיאנה מרקוסיאן
צילום של פדריקו אסטול
צילום של צ'ירו בוטילורו
צילום של מיטל דור
צילום של Ciro-Battiloro
צילום של בריאן הודג'ס
צילום של יונאס בנדיקסן
צילום של יונאס בנדיקסן
צילום של יום עומר

על הבלוג | חשיפה

על הבלוג: דניאל צ'צ'יק - עובד ב"הארץ" משנת 2003, מצלם עבור מוספי גלריה וסוף השבוע. יזם ועורך בלוג הצילום של "הארץ". עבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בארץ וגם במספר תערוכות וירידים בחו"ל. ניתן להתרשם מעבודותיו באתר: danieltchetchik.com
הצעות לפרסום ניתן לשלוח ל: danielt@haaretz.co.il צילומים ברוחב 2,500 פיקסלים וטקסט עם תיאור קצר של עד 400 מילה. יש להעביר את החומרים ב- wetransfer

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ