באיזה שנה אנחנו חיים?

מבט מתוך ההמון בהלוויה של הרב אהרון לייב שטיינמן, שלרוב נראתה ממבט מלמעלה, מפרקת את אירוע ההמוני הזה למבט של אנשים ובדרך גם מטשטשת את גבולות הזמן בצילום האנאלוגי הנפלא של אופיר סגל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד

יום הלוויתו של הרב אהרון לייב שטיינמן היה עבורי חוויה שנמשכה שעות. הלכתי לאורכו של רחוב חזון איש, ובפעם הראשונה שמתי לב שיש בו עליה וירידה - טופוגרפיה הנחווית אצל מי שעדיין מדווש בכח רגליו. איני זוכר אם עמדתי יותר על מדרכה או על כביש. מפלסים של בשר ודם יצרו טרסות אנושיות עד לפסגות הבניינים הגבוהים.

עוד ועוד אנשים הצטרפו ועמדו לידי, אבל איני זוכר אותם. עיני מוצפות בתיאור ההמון של אליאס קנטי ב"הלפיד באוזן". התערבבו בי ריחות ומבטים של דמויות צועדות. מבטים שלעיתים מתגרים ולעיתים קוראים ונוגעים בי, כאילו נועדו לי אישית. בלי הרף באו חדשים, משהו דומה היה בכולם, והדבר קשור פחות במראה מאשר בהתנהגות. לא היה סוף למפגן. הרגשתי את החולשה המשכנעת ששפעה מהם, והיא אף גברה. ייחסתי את חולשתם לעצמי, הייתי אחד מהם. אינני יכול לשכוח את המשיכה הגופנית בהשתייכותי אליהם. לא הדריכו אותי השקפות או שיקול דעת, ולא הייתי גוף חסר חיים.

נהר בוצי עטוף מלבושים הולך אחר מיטה. נחילים חומקים מצדי גדה אחת, דומעים בדרכם מבית לחיים בדממה. ואני - מרים ידיים. מצלם. מבין את התבוסה של מי שאינו יודע להסביר.

אופיר סגל

ד
ד
ד
ז
ד
ד
ג
ד
ד
ה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ