עג'מי: מה כסף עושה לנשמה של מקום?

אמא של הזרים, כך קראו ליפו המקומיים. עג׳מי הייתה מקום מושבם של כל הנספחים שהתקבצו לאחד: ערבים, יהודים, נוצרים, עולים חדשים. כולם יחד יצרו פסיפס של שכונה מעורבבת וייחודית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד
בלוג הצילום//נועה לבנת

"אמא של הזרים" היא סדרה העוסקת במהלך הזמן. דו שיח בין עבר והווה. מה זמן עושה לשכונה מוכת תלאות כמו עג׳מי שראתה שינויים כה דרסטיים בשנים שחלפו. מי נשאר? מי עזב, מת, נרצח או גורש?

בתים חדשים נבנים על חורבות, כיום שטח ועליו בית פח שווה מיליוני שקלים. בין בית וילות מפואר לשיכון ישן, בתוך החריצים, מצאתי את אותם האנשים שהופיעו בספר ישן של צילומים משנות ה-80. כמעט 40 שנה עברו אבל נאהד עדייו גרה באותו הבית, מחזיקה את אותו עמוד חשמל תולה את אותה הכביסה באותה הסמטה. את לולה פגשתי כשלצידה הנכדים. רופא השיניים עוד ממשיך להאמין באותם האידיאלים באותה האש. הטפט של קיר בית ילדותה של נוהא, ממנו גורשה היא ובני משפחתה ב-67, עוד נמצא בחניון מכוניות לא רחוק מהים. עליה זיהתה את כל הילדים בספר. כולם היו תלמידיה.

האנשים של עג׳מי אז והיום מספרים את סיפור הזמן שעברה השכונה. המעבר בין שכונת פשע ענייה של נספחים לשכונה מבוקשת, עוד מעט כמעט בלתי מושגת. כולם מביטים בספר הצילומים הישן כמו באלבום משפחתי- כאן הבת שלי, פה השכן שלי, תלמיד שלי, דוד, אח...כאן גם אני.
נועה לבנת

התמונות מעובדות בשילוב תמונותיה של אריאלה אושפיז ויגל מתוך ספרה שצילמה וערכה ״עג’מי״- ספר צילומים וראיונות מוקלטים המספר את סיפור שכונת עג׳מי בשנות השמונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ