האמן שלא ראה אור בחברה הישראלית

צופית קירשנר, אלמנתו של הצלם מיכה קירשנר שמת לפני מספר חודשים, כתבה לבלוג על עבודותיו והחיים לצדו של הצלם הנפלא והחשוב

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד
מיכה קירשנר/צופית קירשנר

אי הבנה מופלאה / צופית קירשנר

בראשית דרכו כצלם ב"מוניטין", הצטרף מיכה לאדם ברוך ולרבים אחרים בשאיפתם להרחיב את המילה אמנות, ולכלול בה את הדימוי הצילומי. המאבק נחל הצלחה והצילום נכנס למוזיאונים. הטענה כי ערכו של הדימוי הצילומי המתפרסם מעל גבי המגזינים שווה בערכיו האמנותיים לכל יצירת אמנות המוצגת בין כתלי המוזיאון קיבלה משנה תוקף בעידן הפוסט מודרני. וכך, מתוקף העשייה המגזינית ארוכת השנים, חש מיכה משוחרר מפנייה להציג במוזיאונים וגלריות. ובכל זאת הציג גם הציג.

מיכה היה בלבו פנימה "מתקן עולם". ככזה, הוא השתמש במצלמה כבחרב או בשוט, להצליף או לחשוף פוליטיקאים ואנשי שעה, להציג דעות חברתיות ופוליטיות פחות מקובלות ולהאיר פינות נידחות בחברה הישראלית. תמונה אחת, כאמור, שווה אלף מילים. מיכה האמין בכוחו של הצילום, כמדיה חתרנית ומתעתעת לסדוק מוסכמות ולפורר דעות. יחד עם זאת, מיכה הטיל ספק בכל. גם בכתוב לעיל.

את סדרת המשפחה מיכה צילם בסטודיו. קודם כל את עצמו כשחקן קבוקי רב פנים או רב מג המסתתר מאחורי יצירתו אך רואה הכל. אחר כך, את אלו מאתנו שניאותו להצטלם. כשבחר את הדימוי שייצג אותי הודעתי לו שהצילום לעולם לא יראה אור, שבכל המהלך מושרשת אי הבנה, ובעצם תפקידו היה לצלם אותי עולזת ברחובות פריז ולא כך. מיכה, שמאוד אהב את הצילום, התווכח, שאם בכלל, הרי שזוהי אי הבנה מופלאה. 

העם דורש צדק חברתי, אך על הקירות בבית הוא רוצה שקיעות חמה מרהיבות - לא אצל מיכה. מיכה היה אמן פרובוקטיבי. הוא אהב את הפרובוקציה והשתעשע בה. יונה וולך, אריק שרון, צחי הנגבי, האינתיפאדה, בכולם השתמש בדרכו הקירשנרית כדי לנער ולו במעט את הבון טון הציבורי ולומר משהו על המציאות. מיכה, כאמן, ראה ברשות הדיבור לא זכות אלא חובה. על האמן להקיא את מה שיש לו לומר, ולתת לציבור לשפוט. לטעמו, הגנטיקה של האמנות דורשת בעיטה טובה הישר לשיפולי הבטן של הסדר הציבורי. רק אז יתנהל דיון, אולי ויכוח חריף, ואולי, בכלל, תיסגר התערוכה.

האינטרנט, על כל עולמות התוכן האינסופיים שבו, הוא מוקד של עניין. הררי אינפורמציה לצד הררי זבל, גבוה לצד נמוך, חיובי לצד שלילי. עומק האפשרויות שהן בור ללא תחתית. מיכה אסף מתוך אתרי סקס באינטרנט דימויים נשיים פעורי עיניים ופה המעוררים, כמו ב"הצעקה" של מונק, חרדה בלב המתבונן. 

מיכה היה אדם פסימי. הוא הביט בחברה הישראלית ולא ראה אור בקצה המנהרה. גם על האדם נהג לומר כי הוא רע משחר נעוריו. הוא ידע מיד לסייג, 'חוץ ממנה וממנו וגם השניים ההם..'. וזהו. כמו בוויכוח בין אלוהים לאברהם, תפקיד הסנגור לא הלם אותו. ובכל זאת, בכל הזדמנות ציטט מיכה מתוך שירה של שימברובסקה:

כָּל עוֹד הָאִשָּׁה הַזֹּאת מֵהָרַיְקְסְמוּזֵיאוּם
מוֹזֶגֶת יוֹם אַחַר יוֹם
חָלָב מִכַּד לִקְעָרָה
בִּדְמָמָה וּבְרִכּוּז מְצֻיָּרִים
הָעוֹלָם אֵינוֹ רָאוּי
לְקֵץ הָעוֹלָם. 

תערוכה רבת היקף של עבודותיו של הצלם מיכה קירשנר ז"ל, תתפרש בחללי התצוגה של שתי הגלריות במרכז האקדמי ויצו חיפה. התערוכה משלבת עבודות אישיות שיצר מיכה לאורך השנים כצלם יוצר, ומראה כיצד השפיעו על עבודתו העיתונאית.
תאריכים: 22.2.18 – 28.3.18  
אוצרת: חנה שביב

הגלריות של המרכז האקדמי ויצו חיפה
הגנים 21, המושבה הגרמנית חיפה. טל. 04-8562555
א'- ה'  10.00-18.00; ו' - 10.00-14.00; שבת, ערבי חג וחג - סגור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ