כך ירשתי את המצלמה של אבא

בגיל 14 התגרשו הוריי, תוך ניפוץ ״חלום״ אידילי של משפחה ייחודית, מרובת ילדים, חילונית ואקסצנטרית, אשר האדירה את מוסד המשפחה עצמו כמו גם את עולמות הרוח, האמנות, הספרות והפסיכולוגיה. סיפור מצולם

ש
גמא שבתאי
גמא שבתאי


"בדיעבד" – נערות, ילדות ובגרות עם אחיי בראי הזמן
סדרת צילומי פילם בעיקר בין 1987-1992 (גילאי 14-18).

בהיותי הבכור מבין הבנים ״ירשתי״ אז חבילה של תפקידים הוריים-אבהיים במשפחה, מקצתם בפועל וחלקם המהותי ברמה הנפשית והתודעתית. מטען זה ״נחת״ על כתפיי הצרות ועל נפשי ה"בוסרית", ללא בחירה או הבנה מודעת של המשמעויות העמוקות וההשלכות מרחיקות הלכת שבדיעבד יהיו לו על התפתחותי האישית ועל חיי הבוגרים, עד עצם היום הזה.

במסגרת ירושה זו נכללה בין השאר "המצלמה של אבא", הממשית והסימבולית, שבאמצעותה ובמבטי מבעד לעינית, בין השאר "שמרתי" על אחיי, דאגתי להם, שיחקתי איתם, הפעלתי אותם, אהבתי אותם וגם התאבלתי יחד איתם על שברו של החלום ועל לכתו של אבא. את כל זאת, בדיעבד, עשיתי מתוך ערבוב ו"הכלאה" בין תפקידי הטבעי הנערי כאח בוגר - ותפקידי המלאכותי החדש גם כ"ממלא מקום" אב ברמה כזו או אחרת.

אחיי מצידם התמסרו אליי ונחשפו אל עדשת המצלמה באותנטיות נאיבית יוצאת מגדר הרגיל, שניכרת בצילומים ומעבירה איכויות אנושיות נוגעות ללב. בדיעבד, נוצר שם מארג של חיבורים אחאיים עמוקים, מורכבים וטבעיים כאחד, שכללו איכויות של אינטימיות ושותפות, גם לעזובה, לאובדן ולכאב, אבל גם למשחק, ליצירה, לגילוי, לילדות ולהתבגרות ולמעשה להמשך הבחירה בחיים, למרות הכל.

הסדרה מוצגת במקביל לסרט "דער ניסתר" המוצג בדוקאביב ע"י אחי נהר, שמתועד כאן באופן נרחב בסטילס. נהר מציג בסרטו סיפור ופרק אחר ומאוחר יותר מנקודת מבטו כבן ואח לאותה משפחה, וזאת בוידאו ובמדיום הקולנועי.

לראיון המלא בגלריה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ