השקר של "עולם הזוהר"

עבודותיו של עברי לידר, המשיק לראשונה תערוכת יחיד בתל אביב, הן מבט אישי על החברה דרך עיניו של אחד הזמרים הפופולריים בישראל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק

המפגש עם עברי לידר בשבוע שעבר היה מפתיע. הקשבה, כנות, רגישות ופתיחות לגבי הרבה נושאים, לצד יכולת מרשימה לבטא את חוסר הביטחון שלו, במיוחד בתחומים מסוימים בחיים, דבר שלמעשה מעיד על ביטחון גדול אשר נדיר למצוא אצל אמן בסדר הגודל שלו.

לידר החל לצלם באופן מסור בתקופה שלאחר מות אביו לפני כשבע שנים. ביקור בדירה של אביו לאחר פטירתו הולידה ו/או אולי חידדה נקודת מבט ספוגה במלנכוליה לעיתים מסנוורת מרוב בוטות בהרבה מעבודותיו, ותחושות ברורות של בדידות וריקנות.

בעידן שחלק גדול מאתנו למעשה הכוכבים של הסיפור (ה”stories”) של עצמנו, לידר רומז לנו, ולא בעדינות, שאולי הכוכבות הזאת שכולם שואפים אליה או חפצים להרגיש אותה מול מספר עוקבים, היא לא הנתיב הנכון ולא מה שמוליד את האושר האמיתי, אם קיים כזה דבר.

כאחד המוסיקאים הבולטים והמצליחים בישראל כבר תקופה ארוכה, העובדה שדווקא הוא זה שעוסק בנושא, רק מעצימה  את כוחו של המסר.

מיה ענר, אוצרת תערוכת היחיד הראשונה של לידר שתיפתח ב 1.11 בגלריה נגא בתל אביב, מתארת את הכוונה באלגנטיות: ״הרגעים שמתעד לידר קולנועיים באופיים ובאסתטיקה שלהם, כאילו חסרי התרחשות, אך למעשה מעלים שאלות על ההתרחשות שקדמה להם ועל זו שהגיעה אחריהם. לצד ההנאה מהאסתטיקה והעדינות של הסצנות המתועדות, אורבים הריק והבדידות, השקר של "עולם הזוהר", פריכות היום-יום ושבריריותם של החיים.״

ענר, שמלווה את לידר בשנה האחרונה היא גם האוצרת הראשית של פסטיבל הצילום הבינלאומי. לפחות עליי, הדינמיקה בין השניים עשתה רושם שמתפתח כאן שיתוף פעולה מבטיח מאוד.    

תגובות