אז בקיבוץ: השנים הטובות של חיי

הצלם ג'ואל קנטור עלה מקנדה ב-1976 וגר עם משפחתו בקיבוץ כפר מנחם עד ל-1987. בסדרת תמונות, שמציגות מבט אינטימי של חבר חדש, הוא מתאר את ימי הקיבוץ, בטרם שינה את פניו. הצילומים מוצגים בתערוכה ״שומר לילה״ שנפתחה השבוע בבית אבי חי בירושלים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד
דניאל צ'צ'יק

הגעתי לישראל כסטודנט קנדי אחרי טיול באירופה. על פיסת נייר שנתן לי אחד הדודים טרם צאתי לחו"ל היה רשום "קיבוץ כפר מנחם". כשהגעתי, פגשתי את משפחת כרמון שקיבלה אותי, ובעיקר את בנם שלמה. הם נתנו לי להרגיש בבית מהרגע הראשון. הגעתי ממשפחה יהודית צפון אמריקאית טיפוסית, עם כל הלחצים הנלווים למעמד חברתי ולמראה חיצוני, ותחושת החופש חלחלה מיד לתוכי. האווירה של דשא, עצים ואנשים אוהבים הקסימה אותי. 

אחרי שנים על הקו בין קנדה לישראל, מצאתי את מקומי בקיבוץ. פגשתי אנשים חמים מאוד, שאותם חזרתי לבקר שוב ושוב, וב-1976 עליתי ארצה עם אשתי ושני ילדינו. עבדתי בלולים ובחקלאות שלחין, ובסופו של דבר מצאתי את מקומי כחצרן. כבעל יד אחת, וכבוגר בית ספר למשפטים, אני יכול לומר שזו חוויה שלעולם לא היתה יכולה לקרות לי בקנדה.

תכננתי את העבודה כך שיתאפשר לי זמן לצלם, הן בקיבוץ והן בארץ בכלל. אלה היו מהשנים הטובות של חיי. הצילום התיעודי אפשר לי להיכנס ולצאת מכמה וכמה עולמות, לגבש מחשבות ולנקוט עמדה מבלי להיות מנווט על ידי גורמים אינטרסנטיים. בימים אלה, כשאמת וזיוף דרים בכפיפה אחת בכל מקום, אני מאמין שהאמירות בעבודות שלי, לטוב ולרע, מגיעות ממקום מוגן, פנימי ואמיתי.

ג
ש
ד
ש
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ