מול החושך הגדול

בפינת רחוב ברמת גן נמצא סטודיו עם תקרות גבוהות, וחלונות עם כיסוי שחור של בד. בפנים ניצבים אוהל גדול אדום וצלם אחד מזוקן עם מסירות של מנתח כירורגי שעושה קסמים עם לוחות זכוכית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד
יאיר קדר
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק

הצלם אדוורד קרפוב, שעסק רוב חייו בצילום דוקו, התוודע לנפלאות ה-wet plate דרך הצלם רוסטם באירמוב. ״בהתחלה ראיתי את התהליך המסורבל ולא חשבתי שארצה לעסוק בזה, אך בהמשך הבנתי שצילום דיגיטל לא יספק את הערך האסתטי והאמנותי שאותו אני מחפש". יש צלמים שיגידו אולי שעם פילטר אפשר להגיע לאותה תוצאה, אבל הם כנראה לא מבינים שלצילום יש קסם וחוקים משלו ושתהליך - דבר לא פופולרי בימינו - עדיין מניב תוצאות אחרות.

קפרוב לוקח לוח זכוכית בגודל מעט קטן מ-A4, ושופך עליה במיומנות תמיסה רגישה לאור. הוא מבקש ממני להתיישב מול המצלמה גדולת מימדים (8 על 10 אינצ׳) ולהתבונן פנימה. הוא מסתכל אלי לא כבן אדם, אלא כאובייקט -  סוג של פסל שצריך לעצב עם האור. "הסתכל למצלמה", הוא מבקש, ואני רואה את ההשתקפות של עצמי עמוק בתוך העדשה, איש קטן בתוך החשכה הגדולה. הוא מוריד את המכסה של העדשה כדי לחשוף את פלטת הזכוכית, וכעבור שתיים-שלוש שניות מבזיק פלאש גדול. אז הכל נהיה חשוך ושקט לזמן שנראה כמו נצח, עד שקפרוב אומר, "יאללה, קום. רוצה לראות את הפיתוח לא?״.

הוא נכנס לאוהל האדום שנמצא בתוך הסטודיו ומכניס את הזכוכית לחומר פיתוח, קודם החומר שמפתח את השחורים, אחריו זה שמפתח את הבהירים. כבר בתהליך הפיתוח אפשר לראות את היופי המפעים של התהיך הזה, גווני ברונזה חזקים, צבעים שחורים עמוקים וצלם אחד שיודע לארגן פריים במיומנות גדולה.

ד
דניאל צ׳צ׳יק

אני לא אוהב את התמונות שבהן אני המצולם בדרך כלל, אבל קשה להסביר את היופי של התהליך והתוצר הסופי במלים או אפילו בתמונות על המסך. צריך ללכת, לשבת, לדבר, לחוות, לחכות. בסוף זה קורה.

ניתן ליצור קשר עם הצלם כאן

ח
אדוורד קפרוב - פורטרט עצמי
ד
מרינה
ד
סרגיי קלימקין
ד
רונה פרלמן
ד
דנה וולפיילר
ד
דימה קפרוב
ד
טל ניב
ד
יאיר קדר
ד
קובי קלמנוביץ
ד
עינת קליש רותם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ