בלוג הצילום עורך: דניאל צ'צ'יק
פרטי משלוח חומרים בתחתית הפוסט

לשפוט אלבום לפי העטיפה שלו - חשיפה: בלוג הצילום של הארץ - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשפוט אלבום לפי העטיפה שלו

לכתבה

יש אלבומים שהעטיפות שלהם לא פחות משמעותיות מהמוזיקה. בועז כהן בוחר עבור הבלוג את עשרת האלבומים שעטיפתם הפכה לאייקוניות עבורו

62תגובות
בלוג הצילום עורך: דניאל צ'צ'יק
פרטי משלוח חומרים בתחתית הפוסט

בועז כהן
פסנתרן, שדרן, כותב ומרצה לתרבות בת-זמננו
מחבר הספרים "סיפורים קטנים, תקליטים גדולים"
"וכשאפתח את הדלת"

ד

אבי רואד, הביטלס, 1969. ארבעת הבחורים ששינו את העולם חוצים מעבר חציה בלונדון. אין סמלי מזה. לונדון, שהפכה למובילת תרבות בשנות ה-60, ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו שחצו את שנות ה-60, אבל לא הגיעו כחבורה לשנות ה-70, ועדיין רלוונטיים ונוכחים גם עמוק לתוך המאה ה-21. בעיני זו תהיה תמיד עטיפת האלבום היפה ביותר בכל הזמנים, מאז קיבלתי את התקליט בגיל שש כמתנה ליום הולדתי, בדצמבר 1969, מהדודה אורה.

ד

לונדון קולינג, הקלאש. 1979. פול סימונון מרסק את גיטרת הבס שלו על הבמה בניו יורק, הקלאש – מהלהקות האנגליות החשובות ביותר על קו התפר של שנות ה-70 ושנות ה-80, להקה שמאלנית, מצפונית, סקרנית, השפיעה עלי והעטיפה הזו של האלבום הזה (שקניתי לעצמי במתנה ליום הולדתי ה-16, בדצמבר 1979) סימלה בשבילי בכיתה י"א את המחאה, את זעם הנעורים, את הרצון לחיות בעולם טוב יותר. 

ד

בורן טו ראן. ברוס ספרינגסטין, 1975. "ראיתי את העתיד של הרוקנרול. קוראים לו ברוס ספרינגסטין", כתב המבקר על הגיבור החדש של אמריקה, אמצע שנות ה-70. אני פגשתי אותו בבית של סבתא יפה בשכונת שפירא, ברדיו הישן, בקיץ, בין משחק סטנגה בשכונה לבין גלידה שוקו-וניל. ספרינגסטין היה הווליום והריגוש של הקיץ ההוא. 

ד

קאנטרי לייף, רוקסי מיוזיק, 1974. לבריאן פרי, סולן הלהקה, היתה אהבה גדולה לאמנות ולנשים יפות. הן הוצגו בגאווה, בתאווה, על עטיפות התקליטים של רוקסי מיוזיק. זה היה חלק מהזמן, משנות ה-70. זה לא היה קורה היום, בתקופתנו החסודה והמבוהלת, המבועתת מעירום ומיניות, הלכודה בקורי הפוליטיקלי קורקט. אבל הסבנטיז היו עידן אחר והעטיפה הזו שידרה לנו עלומים, חופש, יופי טהור ומפתה.

ד

אלקטריק ליידילנד – ג'ימי הנדריקס, 1968. מעבר להיותו חדשן וגיטריסט-על, הנדריקס היה בעל תפיסה ויזואלית מיוחדת של המוזיקה שלו. הוא ידע לייצג אותה גם דרך המראה ולא רק השמע. בגלל העטיפה הזו שפרסמתי פעם בפייסבוק, נחסמתי מהרשת החברתית לחודש שלם, כי אפשר להראות מלחמות, חיות מתות והתעללות בילדים, אבל אסור בשום פנים ואופן להראות פטמות נשים. בסיקסטיז זה היה אחרת, והזמן הולך אחורה אל שמרנות ממארת.

ג

אטום הארט מאדר, פינק פלויד, 1970. כולם קראו (וקוראים) לתקליט הזה "הפרה". הלהקה האנגלית רצתה עטיפה שמשדרת פשטות, המעצב סטורם תורג'רסון חשב שפרה היא הדבר הפשוט ביותר. כילד תמיד ניסיתי להבין את הקשר שבין העטיפה למוזיקה. הצילום הזה מבהיר אותה.

d

יו 2, ג'ושוע טרי, 1987. שחור-לבן, חבורה אירית על רקע נוף אמריקאי. תוגה וזעם. עוצמה ורכות. פשטות ויומרה. כל אלה מתגלמים בעטיפה של אחד התקליטים הטובים ביותר של שנות ה-80, שפגש אותי בתקופה הארוכה והמתמשכת שאחרי השחרור מהצבא, חיפושי דרך, נסיונות וטעויות. אני עדיין מסוגל לצלול לתוך העטיפה הזו ועדיין אוהב מאוד את האלבום הזה.

ד

המי, מי הבא בתור, 1971. להקות אנגליות, איך הן מצטלמות? יש כאלה שלא מצטלמות כלל לעטיפות שלהן (לד זפלין, פינק פלויד) ויש כאלה שמצליחות להביא את הפרצוף ואת האמנות, את הלהקה כפי שהיא משתבצת בנוף, במרחב, בזמן. כזו היתה בשבילי "המי", מהלהקות האהובות עלי ביותר. לרגעים ארוכים בחיי הרגשתי כמי שמסתובב בתוך מרחב ריק, תחת שמיים רחבים, מחפש מחסה ליד בנין מקרי. כמו על העטיפה הזו.

עטיפת האלבום "רוצים שמוליק" של אריאל זילבר

רוצי שמוליק, אריאל זילבר, 1976. לוחות העץ של הצריף, אפרפרים-סגלגלים. תריסי העץ הירקרקים חיוורים פתוחים לרווחה. המתבונן בעטיפה מוזמן להביט פנימה. הנה החלון והנה אריאל זילבר, בפנים, ליד הפסנתר השחור. ידיו מונחות על המנענעים. המיקרופון מולו, אבל הוא לא שר, הוא מרוכז בנגינה. אני אוהב אהבת-נפש את העטיפה הזו 

ג

רלף טאונר, בלו סאן, 1983. הייתי חייל בן 20, כששאלתי את המוכר בחנות איך התקליט הזה, הוא אמר לי: כמו הצילום. קניתי. נפתח בפני שער לעולם קסום של צלילים ויופי. 

ג

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את כל סדרות הצילום ישירות לפיד שלכם


על הבלוג: דניאל צ'צ'יק - עובד ב"הארץ" משנת 2003, מצלם עבור מוספי גלריה וסוף השבוע. יזם ועורך בלוג הצילום של "הארץ". עבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בארץ וגם במספר תערוכות וירידים בחו"ל. danieltchetchik.com
חומרים ניתן לשלוח ל: danielt@haaretz.co.il עבודות ב-2500 פיקסלים רוחב וטקסט קצר

פוסטים קודמים בבלוג הצילום

*#


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות