עולם קפוא

שכונת גבעת המורה בעפולה מקבלת בימים אלה במה בתערוכה בשם "סוף משחק" של הצלם איל גזיאל. גזיאל הגיע לתעד את גבעת המורה במסגרת תכנית הרזידנסי של תנועת תרבות בעפולה

בלוג הצילום//איל גזיאל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ד

"התבקשתי ליצור פעולה אמנותית המשלבת בין המקום והקהילה לבין היצירה שלי. הגעתי למקום וחיפשתי את מקורות ההשראה שלי. כשנכנסתי לשכונת גבעת המורה היה ברור לי שמצאתי. אי אפשר שלא לחוש באנרגיה החזקה של השכונה והתחושה המידית היא של אזור זמן שונה - תחושה של זמן שקפא בשנות ה60.

הרחובות שוממים והמרכז נטוש, אין בית קפה, דואר או בנק. תכננתי ליצור פרויקט מבוים המשתף את אנשי השכונה עם הלוקשיינים השונים בה.התחלתי לאסוף לוקיישנים של חדרי מדרגות ושיכונים בכדי שאוכל מאוחר יותר לביים בהם את הסצנות המורכבות אבל להפתעתי קרה תהליך מדהים: החוויה שעברתי הייתה שונה לחלוטין ממה שהכרתי עד כה בתהליך עבודתי כאמן.

בגבעת המורה חשתי שבכדי להצליח לספר את סיפור השכונה עליי להפוך לחלק ממנה, לפחות מבחינת ההזדהות, האמפתיה והקצב. שוב ושוב חזרתי למקום, לעתים לא הוצאתי את המצלמה מהנרתיק ולא צילמתי תמונה אחת. רציתי להרגיש את דופק המקום, להתחבר לתושבי השכונה.

צורת העבודה הזו אפשרה לי ללכוד את הדיוקנאות והסצנות האינטימיים ביותר. תצלומי מייצגים אותי ומבטאים את דרך הראיה שלי את העולם. משקפים את ההזדהות העמוקה שלי עם הפגיע, החלש והאנושי. חושפים את העוולות שאני מזהה אך שומרים על ראיית העולם האישית שלי שיכולה למצוא גם חן בפתטי, לחלץ חיוך או הומור, לנסח סיפור בתוך הכאוס ולעצב פריים אסתטי בדל והחרב.

כשהאמנות מעניקה תשומת לב למקום הקטן הפריפריאלי, לאדם הפשוט היא מחזקת אותו ונותנת לו מקום להיות, מאשרת את קיומו, מתחברת לחיים. זה טוב למתועד אך זה טוב גם לאמנות.

ג
d
ד
ד
ה
ד
d
s
ג
ד
ד
d
ג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ