עוד כבוד ישראלי

PDN Photo Annual היא תחרות בולטת בתחום הצילום, שבה זכו השנה שני ישראלים. התיישבתי עם אחד מהם לשוחח על הזכייה, משמעות של תחרויות בכלל ועל שפה צילומית מתפתחת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ד
עודד וגנשטיין/דניאל צ׳צ׳יק
עודד וגנשטיין/דניאל צ׳צ׳יק

שם התחרות: PDN Photo Annual, הזוכים הוכרזו בשבוע שעבר האחרון (4.5). 

ד
שער מגזין PDN עם התמונה של קרוצ'י

הזוכים הישראלים: עודד וגנשטיין (הפרויקט "שלג דאשתקד) ואלינור קרוצ'י (הצילום Bad kiss שליווה את הסיפור Cat Person).
זוכים בולטים מהעולם: ויליאם אגלסטון, לי פרידלנדר, אדם פרגסון.
הטקס הרשמי יערך ביוני בניו יורק. 

עודד, ספר על הזכייה.

"הפרוייקט שזכה נקרא 'שלג דאשתקד'. זו סדרה על קבוצה של נשים מבוגרות שגרות בכפר קטן בצפון סיביר. בעבר היו הנשים הללו חלק מקהילת רועים נוודית, אך כיום, בזקנתן הן לא נודדות, אלא מתגוררות בדירות קטנות בכפר המרוחק, מנותקות מהקהילה והטבע שכל כך אהבו. בסדרה, שילוב של תמונות הנשים, כאשר כל אישה מצולמת בדירתה, כשהיא לובשת פריט מימי הנוודות שלה, יחד עם צילומי הנוף. אותו הנוף אשר בו חיה בעבר". 

כמה זמן עבדת על הפרויקט?
"הצילומים עצמם נערכו כשבועיים (הצילומים עם הנשים בבתיהן והצילומים בשטח המושלג) אך ההכנה ערכה כמעט שנתיים. מלבד הצורך במחקר, קריאה והבנה מעמיקה של הנושא, מדובר היה בקושי אירגוני יוצא דופן. זה אזור שבו הטמפרטורות מגיעות גם למינוס 45 מעלות והוא מרוחק מאד - 60 שעות נסיעת רכבת ממוסקבה ואז עוד שבע שעות נסיעה ברכב שהוא יותר טנק ממכונית. לכן, היה צריך למצוא מדריך מקומי שיעזור לסגור את כל הפרטים מול הרשויות ולהצטייד בציוד המתאים. גם לאחר הפרויקט, היו חודשים של עבודה. על אופן ההצגה, שילוב התמונות והבחירה שלהן. למזלי, אספתי סביבי חבורה נפלאה של אנשים שמוכנים לחלוק איתי את דעתם באופן כן ובאופן זה לסייע לי להבין מה עובד ומה פחות". 

ד
שישים שעות נסיעה ברכבת ממוסקבה ועד צפון סיביר. צילום עצמי.

מימנת את הפרויקט בעצמך? 
"הפקתי ומימנתי לחלוטין בעצמי. ביקשתי לצאת להרפתקאה אישית, מבלי שאף אחד הבטיח לי מה ייצא ממנה. אמרתי לעצמי שזה בטוח יהיה מסע מרתק ומאתגר  - וזה אכן היה! המקום הקר ביותר שהייתי בו קודם לכן, היה החרמון - וכל תוצאה בעקבותיו, תהיה רק בונוס. 

מה אתה מתכנן להמשך?  
"הפרויקט הזה, הוא חלק מפרויקט גג העוסק באספקטים שונים של הזדקנות. כמו הפרויקט הקודם, החלל שאנו משאירים, שצולם בקובה, וגם עסק בנושאים כמו זיכרון, מהות וגעגוע בעולמם של מבוגרים. היכולת של המצלמה 'להקפיא את הזמן' ולהנציח את מה שכבר אינו, כמו אנשים, מרתקת ומפחידה אותי בו-זמנית. לכן, גם הפרויקט הבא ימשיך כנראה את העיסוק בנושא. יש כמה רעיונות על הפרק, אני מאד רוצה ומקווה ליצור פרויקט קרוב לבית, כאן בישראל". 

ד

אתה מרגיש התפתחות של השפה הצילומית מאז העבודה הקודמת, "החלל שאנו משאירים"? (הוצג ב״חשיפה״ - לינק לכתבה
"אני לא יודע להגיד - אני מקווה שיש כאן התפתחות. אבל מה שאני כן יכול לומר הוא שיש כאן שינוי. אני מצלם לעתים רחוקות. יכולה לעבור שנה מבלי שנגעתי במצלמה. אבל אני עוסק בחיפוש מקורות השראה כמעט מדי יום. אז אני יודע להבחין שהעבודות שאהבתי והמילים שנגעו בי בשנה החולפת, "טפטפו" ומצאו את עצמן בעבודתי הנוכחית ומכאן אני מאמין שנובע אותו שינוי.

"באופן מעשי, זו הפעם הראשונה בחיי שאני מצלם מה שניתן לקרוא לו 'צילום נוף'. כמו בפרויקט הקודם, הייתה זו הפעם הראשונה בה צילמתי חללים - נטולי אנשים. זה מוזר, כי אני תופס את עצמי כצלם אנשים במהות שלי אך בשנים האחרונות אני מנסה לאתגר את עצמי בשאלה - האם ניתן ליצור פורטרט, המספר סיפור של אדם, מבלי שהאדם עצמו מופיע בתמונה? זו היתה עבורי יציאה מוחלטת מאזור הנוחות וההרגל. אבל אני חושב שזה חשוב להכריח את עצמנו ליצור תוך יציאה מאותו אזור נוחות של העבר". 

מה דעתך על המשמעות של תחרות צילום במדיום כל כך סובייקטיבי?
"כצופה, תחרויות צילום יכולות לשמש כח נפלא להיחשף לעבודות מעניינות, יוצרים שונים ושפה צילומית חדשה, שלא היינו נחשפים אליהם אחרת. בשונה מתחרויות ספורט, שם בדרך כלל התוצאה הטובה ביותר מביאה לנצחון, בתחרות המבוססת על משהו סובייקטיבי, כמו צילום, בו הכל נתון לפרשנות אישית, לאו דווקא 'הטוב ביותר' מנצח. כי מה זה בכלל 'הטוב ביותר'? לכן, חשוב לזכור שבזמן שתחרויות צילום יכולות לשמש כלי נפלא לחשיפת העבודה שלנו, הכרה ושיתופה עם העולם, צריך לדעת שזכיה או אי זכיה לא אומרת שום דבר על העבודה עצמה או עלינו. חשוב לציין שכיום יש מגוון כל כך גדול של תחרויות צילום בעולם, שצריך להקפיד שלא לאבד את הראש. לצערי, יש הרבה תחרויות שהן מפעל כלכלי ותו לא. ולכן, חשוב לבחון בפינצטה: מי השופטים? מי הזוכים בשנים הקודמות? מה כולל תהליך ההצבעה?  לסמן לעצמנו מטרות ברורות ולבחון את ההיתרונות והחסרונות שבהשתתפות בצורה מושכלת". 

"בדיוק כמו כל תחרות אחרת, ההשתתפות אוצרת בתוכה הזדמנות, אך מצד שני, צריך לפעול בשיקול דעת ולא לתת לזה לנהל אותנו. אני אוהב משפט שמיוחס לוינסטון צ'רצ'יל: 'ההצלחה היא לא סופית, הכישלון הוא לא הרה אסון, זה האומץ להמשיך הלאה שקובע'. אני חושב שזה מה שחשוב. להמשיך לעשות את מה שאוהבים, ולהמשיך לאתגר את עצמנו ואת היצירה שלנו בדרכים חדשות וכל מה שיבוא בעקבות זה, יהיה רק בונוס". 

הסדרה כולה תפורסם ב״חשיפה״ בעוד כמה שבועות

ד
ד
צ
״הצילום הוא רק שבריר מתוך מערכת יחסים שלמה שצריכה להבנות. כל בן אדם הוא אחר, והאתגר הוא להצליח ליצור קשר ולבנות אמון.״ צילום: עודד וגנשטיין
ד
ד
מזחלת ארוזה לקראת יציאה למסע נדודים לאורך המרחבים הקפואים של צפון סיביר. צילום: עודד וגנשטיין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ