חוזרים לקיבוץ שמיר

ראיון עם האמן והצלם אברהם אילת שבו הוא מספר על הקשר בין עיסוקיו ועל הרצון לתעד את חיי הקיבוץ

דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
s
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק

מדוע בחרת לצלם בקיבוץ שמיר?

בשנים 1960-1978 הייתי חבר קיבוץ. הצטרפתי אחרי השירות הצבאי.

מה חיפשת כאשר צילמת?

תמיד עסקתי בציור ובמקצועות הנלווים אליו. הניסיונות הראשונים שלי היו ב-1964. תיעדתי עבודות שונות שעשיתי בטבע אבל התייחסתי למדיום הצילומי כאמנות שהיא מעבר לתיעוד סתמי. יצרתי דברים בנוף כדי לצלם ולהציג אותם כיצירות מקבילות לאמנות הפלסטית שלי. בשנות השבעים יצרתי צילומים שנבעו מרישומים שלי. עבודות הצילום מאותה תקופה הופיעו בספרי "צייר עם מצלמה" (1985).

תמיד התעניינתי בצילום ובהיסטוריה שלו. וכך, במקביל לעבודה האמנותית, הרגשתי צורך לתעד גם את החיים בקיבוץ. בנוסף, בשנים 1982-1994 צילמתי שני פרויקטים תיעודיים גדולים: אחד על חיי החברה הבדואית בנגב והשני היה מעקב יומיומי אחר החיים בשני רחובות בשכונת הדר שבחיפה.

האם צילום זה אמנות עבורך? אתה משתמש באותם כלים?

כמובן שלידע שלי באמנות פלסטית יש השפעה רבה על התצלומים, בעיקר במה שנוגע לאור-צל, ניגודי טקסטורות, יחסי שחור-לבן, תנועה ומבנה הקומפוזיציה. כתוצאה מכך, בניתי תוכנית לימודים ייחודית שעסקה בשפה החזותית בהקשר לשפה הצילומית וב-1975 לימדתי קורס בן שנה לצלמי הקיבוצים במכון לאמנות בתל חי. שנים מאוחר יותר העברתי קורס דומה במחלקה לצילום במכללת ויצ"ו שבחיפה.

הצילום הוא ללא ספק אמנות שיש לה כלים ושפה ייחודיים. בפרספקטיבה של הזמן אני מרגיש קירבה ואהבה לצילומים האלה. יש בהם חום ואהבה לאנשים ולחברה, וכשהם טובים - הם נושאים גם איכות צילומית.

ד
ד
ד
s
ד
ד
ד
s
s
ד
ד
כ
ד
s

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ