ימים לבנים בנורבגיה

בעולם שהזכיר עצירה בין האסתטיקה של ווס אנדרסון לסרט Into the wild, המסע בנורבגיה סיפק חוויה קולנועית שאיתגרה את האישונים. מלבן שורף לשחור קפוא

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
d
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק

הימים מותחים את גבולות הזמן. בקרוב השמש תזרח כאן וכמו תשכח לשקוע. הלב מתנער ומפשיר לאיטו. בהתבוננות על הנוף החולף, הלבן שורף את המרחב, אישון מתרחב ומצטמצם בין מעברי המנהרות. הלילה החשוך שחור הולך ומתקצר, הימים נהיים ארוכים, הזמן משנה את פניו. 

אני רואה: עצים שגדלים על בתים, כביש מתפתל, הרים מושלגים. לילה מתפרש לאיטו. שלא כמו בארץ, השקיעה סבלנית, איטית ומחושבת. העייפות מתעוררת. הלילה נופל כמו לב כבד, דימדומים מקדמים את האפלה עם אור ילדות ושמיים של נצח.

צבאים צצים לפני פנסי הרכב. פחד וסקרנות מקפיאים את הזמן לשבריר של זמן. הבהוב של חלום לבן. אני מזמזם את השיר של - Rabbit in the Headlights UNKLE  - מוזר ומערער, כמו הרגע. אי אפשר לברוח - חנויות בבעלות הג׳וקר בכל מקום.

הבוקר מגיע שוב, הבוהק מכה בכל מקום, מתוך הלבן מפציעה מולי אשה עם עיניים של הים הארקטי, מבוגרת, יפה, עם סיכת לב ורודה בשיער וסיפורים וסודות על הפולקלור הנורבגי. אני חוזר לדרכים. אשה אחרת, לבושה בשחור, מחכה בתחנה לאוטובוס שספק אם יעבור.

אלה ימים לבנים, חלום בהקיץ, עם לילה שמסרב להגיע. זהו סיפור הילדים שנכתב בהשפעות הכדורים הצהובים.

הפרויקט מומש בסיוע שגרירות נורווגיה בישראל

ד
s
ד
s
s
ד
s
ד
ד
ג
ד
s
ד
ד

תגובות