שירה מלנכולית דקות מהלב הפועם והעשיר בישראל - חשיפה: בלוג הצילום של הארץ - הארץ

שירה מלנכולית דקות מהלב הפועם והעשיר בישראל

התחנה המרכזית בתל אביב, אחד הכישלונות המפוארים ביותר שהיו בישראל, תועדה אינספור פעמים ועדיין אי אפשר להישאר אדיש אליה ולנעשה בה

איתי פלג
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
איתי פלג

אחרי תקופה ממושכת בחו"ל נחתתי הישר אל התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. כל כך הרבה נכתב ונאמר על אחד הכישלונות המפוארים ביותר שהיו בישראל. ידעתי שהנושא לעוס וחשבתי להמשיך הלאה, אבל הנעשה בתחנה היה כל כך חזק שעדשת המצלמה נפתחה אוטומטית. התחנה היא כמו ילד בעייתי שאף אחד כבר לא רוצה בו. זה סיפור על מקום שרובנו רק מחכים שישתנה, שיהפוך למשהו אחר, רק לא זה.

אותי עניין לבחון כיצד התחנה משפיעה על המרקם האנושי. מהר מאוד מצאתי כי במבנה, הנמצא במצב שניתן להגדירו "לפני הריסה", ישנם אנשים הקוראים לו "הבית". והבית הוא כזה שבו עוברי אורח ואוכלוסיית הזרים הגרה בסביבה כמעט הופכים לרגע לאחד.

מניסיוני, צילום רחוב הוא הקצנה ומניפולציה מסוימת של המציאות. התחנה המרכזית בתל אביב היא אכן מקום קשה. זה מה שמשך אותי אליה וזה גם מה שניסיתי להעביר בצילומים. אני כאן כדי לתעד את החיים עצמם מזווית שתיתן לאנשים אגרוף בבטן. אני רואה בפרויקט הזה כשירה מלנכולית למבנה שאי אפשר להישאר אדיש אליו ושכל מה שקורה בו מתרחש מספר דקות הליכה מהלב הפועם של העיר העשירה בישראל.

סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה
סיפור על תחנה המרכזית החדשה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ