חשיפה / בלוג הצילום

לומר "להתראות" לזמנים שבהם אני רק יכולה לגעת

הצלמת מלכיאלה בן שבת חיה כמעט כל חייה במרחק של אלפי קילומטרים מסבתה, אמריקאית שנולדה למהגרים יהודים מהונגריה. אל סיפור חייה היא מתחברת דרך סרטים, סיפורים ומצלמה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מלכיאלה בן שבת
מלכיאלה בן שבת

סבתא שלי, ברניס רוק, חגגה באוקטובר יום הולדת 92. היא אמריקאית, ילידת ניו יורק, דור ראשון ליהודים שהיגרו לארה"ב מהונגריה אחרי מלחמת העולם הראשונה. למעשה, סיפורה של סבתא שלי הוא הסיפור של היהודים האמריקאים. אלו שעזבו חיי דלות ואנטישמיות באירופה כדי להבטיח עתיד טוב יותר לילדיהם. הם היגרו בתקופה שארה"ב פתחה את שעריה לעניי אירופה, לקהילות שעיצבו לימים חלק ניכר מזהותה.

סבתא שלי נולדה בלואר איסט סייד, בשיכונים שהם היום נדל"ן נחשק. סבא שלי ז"ל היה מספר לי שהוא וחבריו נהגו לשחות באיסט ריבר והיו בורחים מ-Water Rats, עד היום אינני מבינה בדיוק מה זה אומר. סבתא סיפרה שאמא שלה השתמשה בפחם של גפרורים כדי לייצר אייליינר, איך שפעם היא וחברותיה הוזמנו למסיבה ב-Up Town והיא הרגישה לא ראויה. אחיה סיפר שהשכונה היתה מחולקת לרחובות של איטלקים, אירים וכו', וכילד יהודי היה מקפיד ללכת רק ברחובות של יהודים, אחרת היו מקללים אותו וגם מרביצים. אלו היו זמנים אחרים, אין ספק. זמנים שאני יכולה לגעת בהם רק דרך סרטים, תצלומים וסיפורים.

למרות העוני, רבים מהילדים היהודים הצליחו להתקדם בסולם החברתי והכלכלי. סבא שלי היה סוחר גרוטאות ואז הפך סוחר בדים מצליח. כשסבתא והוא התחתנו הם הצליחו לצאת מהשיכון לברוקלין ואז קנו בית גדול מחוץ לעיר. סבתא שלי עבדה כמזכירה במשך 30 שנה בבית הספר של בית החולים בלוויו, בו טופלו מקרי הרווחה הכי קשים של ניו יורק. הודות לעבודתה, היא מזדקנת כיום בכבוד. משהו שאני לא בטוחה שהיה קורה אם היתה חיה פה.

סבתא שלי חיה כיום לבדה בדרום קרוליינה. גן עדן על פני השטח, אך כזה שמחזיק בארון את שלדי העבדות. זהו סיפורה של סבתא שלי, אהובתי, שחיה במרחק אלפי קילומטרים ממני, בחצי השני של כדור הארץ במשך כמעט כל חיי. בשנים האחרונות אי-ודאות עצומה מלווה אותי בכל פעם שאני נפרדת ממנה לשלום. בגלל שאני לא תמיד יודעת אם "שלום" הוא באמת "שלום" או אולי רק "להתראות", החלטתי לצלם אותה הפעם.

s
ג
ד
ד
ד
ד
s
ד
ג
ד

על הבלוג | חשיפה

על הבלוג: דניאל צ'צ'יק - עובד ב"הארץ" משנת 2003, מצלם עבור מוספי גלריה וסוף השבוע. יזם ועורך בלוג הצילום של "הארץ". עבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בארץ וגם במספר תערוכות וירידים בחו"ל. ניתן להתרשם מעבודותיו באתר: danieltchetchik.com
הצעות לפרסום ניתן לשלוח ל: danielt@haaretz.co.il צילומים ברוחב 2,500 פיקסלים וטקסט עם תיאור קצר של עד 400 מילה. יש להעביר את החומרים ב-wetransfer

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ