חשיפה / בלוג הצילום

כשחובבני ומקצועי מיישרים קו

אייל לנדסמן, המנהל האמנותי של פסטיבל הצילום הבינלאומי בתל אביב, נושם את המקצוע מאז שהיה צעיר, אך התפוררות מעמד הצלם גרמה לו להניח את המצלמה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ד
לו לנדאוור, פורטרט עצמי, ירושלים, 1944, באדיבות המוזיאון היהודי, ברלין.
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק
דניאל צ'צ'יק

"זה אף פעם לא נגמר הסיפור הזה. גם כשאתה חושב שסיימת, יש עוד מיליון דברים לעשות", אומר אייל לנדסמן, המנהל האמנותי של פסטיבל הצילום הבינלאומי בתל אביב. נפגשנו שבוע לפני הפתיחה של הפסטיבל עליו לנדסמן חתום זה שנים רבות. צילום הוא חלק בלתי נפרד מחייו מאז שהוא זוכר את עצמו, ובכל זאת משהו השתנה - הוא הפסיק לצלם.

"תראה איזה יופי, צלמת מתחילה מציגה לצד מיכל חלבין. היא מוכשרת ועושה עבודה מצוינת. למה שהן לא יישבו זו לצד זו?" תוהה לנדסמן ומסביר כי הצילום נהפך לאקט שאפשר אולי לשנות איתו, לשפר או להרחיב את תודעת הציבור, אך ההיררכיה של הצילום עברה כולה יישור קו. מעמד הצלם התפורר לחלוטין. 

לנדסמן צודק. מצד אחד בהחלט יש יופי בדמוקרטיה ובהצגת עבודות של צלמים גדולים לצד צלמים לא ידועים, הרי כולם צלמים היום, אבל מצד שני צילום לא יכול להיות מוצג ללא קונטקסט או פלטפורמה. הוא אינו עומד אף פעם בפני עצמו. ואכן, לדברי לנדסמן, פסטיבל הצילום הבינלאומי הוא פלטפורמה שאינה מבדילה בין צילום או צלמים וכל תפקידו לשמש ככלי חברתי. עבור הבלוג בחר לנדסמן תשע עבודות שמוצגות בפסטיבל משקפות מנעד רחב מאוד של צילום וגישות לצילום.

ד
רוברט רוטואד Robert Rutoed
ד
Lindsay McCrum לינדסי מקרום
ד
Michal Solarski מיכאל סולרסקי
s
Bajgar Radek, 1989, Czech Center באג׳ר ראאדק
ד
אלק סות Alec Soth
ד
מארק אוהרם Marc Ohrem
ד
עביר זועבי
ד
יוניטף_דסטה גטנך
ד
לו לנדאוור, פורטרט עצמי, ירושלים, 1944, באדיבות המוזיאון היהודי, ברלין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ