חשיפה / בלוג הצילום

24 שעות עם הצלמת רותם לבל

הצלמת הנהדרת מספרת על משיכתה לאופנה, עבודה עם דוגמניות, פדנטיות ועל הטשטוש בין אמת לשקר. פרויקט חדש שבו צלמים מקבלים את דף האינסטגרם של הבלוג למשך יממה, משתפים בו בעבודותיהם ועונים לשאלות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מ
רותם לבל

רותם לבל, בת 26, בוגרת סדנת ההתמחות בצילום אופנה של רון קדמי, עוסקת בצילום אופנה מזה שש שנים, מצלמת עבור מגזינים ישראלים ובינלאומיים ועבור מותגים. ב-2017 הוציאה ספר צילומים בשם Tell Me Your Dreams המתעד את מאחורי הקלעים של עולם האופנה הישראלי. שנתיים אחר כך זכתה בפרס צלמת השנה בטקס פרסי האופנה הישראלי.

היית ממליצה לצלמים בתחילת דרכם ללמוד באופן מקצועי

"אני מאמינה שאין נכון ולא נכון באמנות. התחלתי לצלם בתור נערה וכבר 13 שנה שהצילום הוא הדבר הכי מרכזי בחיי. אין ספק שהלימודים נתנו לי המון כלים להמשך הדרך אבל בחרתי לא להמשיך ללימודי תעודה או להיות עוזרת צלם. מצד שני, אין לי ספק שלימודים בכל תחומי האמנות היו מעמיקים את הידע שלי. תמיד חשוב לחקור ולהעשיר את עצמנו בידע חדש".

עם איזו מצלמה את מצלמת? האם את עורכת את התמונות בעצמך?

"מצלמת עם canon 5d בדרך כלל עם עדשת 24-70. היא מאוד נוחה ומתאימה לי לכל הצרכים. לפעמים אני משתעשעת עם מצלמות פילם חד-פעמיות או פולארויד. מעדיפה לעבוד עם תאורה טבעית. אם התנאים לא מאפשרים, או אם אני מחפשת מראה שונה, אשתמש בפלאש ישיר או פלאשים עם מרככים. אני בהחלט עורכת בעצמי. מתחילה בלייטרום ומשם לפוטושופ".

ממה את שואבת השראה?

"הכל מהכל. רגש, לוקיישן, טרנד אופנתי, דוגמנית, תקופת זמן, אמנות. כל דבר ורגע יכולים להצית רעיון מבחינתי. אני ממליצה בחום להכיר גם כמה צלמים מוכשרים בצורה יוצאת דופן: לואי בנקס, רן האנג, בנג׳מין וונוק, דודי חסון ומיכל חלבין.

איך את מתאימה דוגמנית, בגדים, איפור, תאורה ולוקיישן? האם יצא לך לסטות מהקו מנחה או מהקונספט ולאלתר?

"אני מאוד פדנטית. לא מסוגלת להגיע ליום צילום בלי הכנה מראש - לוקיישן, צוות, הכוונה ברורה לכולם. ברגע שאני יוצרת סיפור שלם, עולם מא׳ ועד ת׳, העבודה מתחברת לי. אני מבינה לעומק את הדמות ואת הסיטואציה, והיצירה הופכת לקוהרנטית. כמובן שלעתים דברים לא עובדים או שצריך לעשות שינויים. אני משתדלת תמיד לשמור על נעימות ולקחת כמה רגעים כדי להתאפס".

כאשה, את מרגישה שלהיות בסביבה שהכל בה ערוך והכל polished השפיע עליך לרעה/טובה?

"אני דווקא שבתור אשה יש לי הרבה כוח להביא שינוי. אני משתדלת לצלם מגוון של נשים ומקפידה לא לשנות פנים או מבנה גוף בריטושים. למען האמת, רשתות חברתיות מרגישות לי היום הרבה יותר מזויפות מצילום אופנה. הגבולות מאוד מטושטשים בין אמת לשקר".

מה משך אותך לצלם דווקא אופנה?

"מאז ומתמיד ניסיתי לצלם אופנה. גם בגיל 13-14 הייתי אוספת חברות, מאפרת ומלבישה אותן ולוקחת השראה ממגזינים. אופנה עבורי היא אהבה ענקית, אין לה גבולות. היא כמובן גם כלי אדיר ליצור עולמות ולספר סיפורים.

עוקבי חשיפה: איך הופכים את התחביב למקצוע?

"אין מסלול אחד או דרך מן הסתם. לעבוד בתחום היצירה וכפרילנסרית היא בחירה לא פשוטה ומלאה במכשולים. יש ימים שאני בוכה מחוסר ביטחון או מאכזבות. כשהחלטתי לנסות את מזלי בתחום, הבנתי שאצטרך להשקיע את כל הכוחות שלי בדבר הזה. יצרתי בלי הפסקה, כשלא היה עם מי, כשלא היה לאן - לא הפסקתי לצלם. דחפתי את עצמי לכל מקום אפשרי ושלחתי אינספור הודעות. אם אתם באמת רוצים את זה, תקפצו למים העמוקים ותשיגו את זה".

האם חשובה לך כימיה טובה עם הדוגמניות? האם הכימיה יכולה להשפיע על התוצר הסופי?

"חד משמעית כן! קודם כל, האנרגיה בכל יום צילום היא אחד הדברים הכי משמעותיים מבחינתי. אנחנו זוכים לעשות את מה שאנחנו אוהבים וחשוב לי שהיום יהיה נעים ומהנה עבור כולם. יש לי הערכה כנה לדוגמניות, זאת עבודה לא פשוטה בכלל, ולתחושתי, כשאני מעניקה את הכבוד הראוי למי שעומד מולי ומשתפת אותו בתהליך - זה יבוא לידי ביטוי בתוצאות. זה תקף כמובן גם לכל אנשי הצוות.

לדף האינסטגרם של "חשיפה" ולשיתוף תמונות בנושא השבועי ניתן ללחוץ כאן

ד
ד
ד
ד
צולם עבור מגזין ״את״
ד
ד
משמאל צולם עבור מגזין ״את״,Gostyle מימין- צולם עבור מגזין את
ד
עיצוב מיטל לויתן

על הבלוג | חשיפה

על הבלוג: דניאל צ'צ'יק - עובד ב"הארץ" משנת 2003, מצלם עבור מוספי גלריה וסוף השבוע. יזם ועורך בלוג הצילום של "הארץ". עבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בארץ וגם במספר תערוכות וירידים בחו"ל. ניתן להתרשם מעבודותיו באתר: danieltchetchik.com
הצעות לפרסום ניתן לשלוח ל: danielt@haaretz.co.il צילומים ברוחב 2,500 פיקסלים וטקסט עם תיאור קצר של עד 400 מילה. יש להעביר את החומרים ב-wetransfer