חשיפה / בלוג הצילום

מזל שלקחתי מצלמה לבידוד

כשמגיע הטלפון שמבשר לך שחלית בקורונה - אתה מתחיל לעבוד על אוטומט. כולם סביבך ממוגנים וחסרי פנים. אחרי יומיים, זה כבר אתה שעסוק בלהרגיע את האחרים

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ד
איציק זוננשטיין

מה לקחת איתי, איך להתארגן, למי להודיע. כשמגיע הטלפון שמבשר לך שחלית בקורונה - אתה מתחיל לעבוד על אוטומט. תהליך הפינוי מתחיל תחת אבטחה כבדה. כולם סביבך בהיסטריה. נהג האמבולנס, הצוות, השומרים, כולם ממוגנים וחסרי פנים. אפילו הנהגים בכביש שומרים מרחק.

למחרת, במחלקה המבודדת, מתחילים להתרגל למציאות חדשה. סיבוב בחצר המגודרת והחלפת חוויות עם מטופלים. תלונות על האוכל הגרוע (אבל ממש). התמונה הגדולה מתבהרת. דאגות למשפחה שנותרה בבית.

עובר עוד יום, ומחולה קורונה אתה הופך מומחה למחלות וזיהומים. זרם השאלות הטלפוניות מתגבר: מה התסמינים? איך נדבקת? איך הצלחת להיבדק? למה לא באים לבדוק אותי? בשלב זה אתה עסוק בהרגעה ומסביר שזה כמו שפעת קלה, שההיסטריה מוגזמת ושכולם ממילא יידבקו. מזל שלקחתי מצלמה.

ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד
ד

על הבלוג | חשיפה

על הבלוג: דניאל צ'צ'יק - עובד ב"הארץ" משנת 2003, מצלם עבור מוספי גלריה וסוף השבוע. יזם ועורך בלוג הצילום של "הארץ". עבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בארץ וגם במספר תערוכות וירידים בחו"ל. ניתן להתרשם מעבודותיו באתר: danieltchetchik.com
הצעות לפרסום ניתן לשלוח ל: danielt@haaretz.co.il צילומים ברוחב 2,500 פיקסלים וטקסט עם תיאור קצר של עד 400 מילה. יש להעביר את החומרים ב-wetransfer

תגובות