חשיפה / בלוג הצילום

חלומות שונים, מלחמה ארורה אחת

אחרי שתיעד את בתיה קבסניקוב, מיוצאות מלחמת העולם השנייה בישראל, והיא הלכה לעולמה בחלוף מספר חודשים, הבין הצלם אסף פרידמן את החשיבות ההיסטורית של תיעוד הווטרנים שלחמו בנאצים ושרדו את התופת. פוסט לציון יום השואה הבינלאומי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
s
בתיה קבסניקוב

במסגרת תיעוד שורדי שואה בהוד השרון צילמתי את בתיה קבסניקוב, ששירתה בצבא האדום. היא מתה כמה חודשים אחרי התיעוד, מה שחיזק אצלי את תחושת החשיבות והמשמעות למען הדורות הבאים. בשנה האחרונה, בין הסגרים, המשכתי בצילום ניצולים שלחמו בנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, רובם בני יותר מ-90.

חריטון גרינבלט
גרגורי וולפסון
מיכאל יאסינוב
בוריס קגן
רוזה בלצר
ישראל גיטמן
אברהם גרינזייד
ליפס זאמה
זנוביי פרידמן
שימון שקולנובסקי
ויקטור ניבלר

בוריס קוגן אלכסייביץ

נולד ב-15 בפברואר 1925 בז'יטומיר, אוקראינה. "ב-1941 החל הפינוי לקייב ולנהר וולגה. משם הועברתי לאלטאי ולעיר בייסק שבסיביר. עבדתי שם עד 1943 בחווה קולקטיבית. לאחר מכן נשלחתי לבית הספר לתותחנים בטומסק ובתום שנת הלימודים, בינואר 1944, נשלחתי לחזית האוקראינית. נלחמנו שם והמשכנו עד יום הניצחון בצ'כוסלובקיה. ב-1990 עליתי לישראל. היו רגעים קשים בחיי - אובדן יקירי, אבא, אמא, אישה, אחות, שרדתי פציעה קשה, אך תמיד ידעתי לשמור על אופטימיות. אני מאחל לדורות הבאים שיאהבו וישמרו על המולדת. היו פטריוטים למדינתכם"

רוזה בלצר

נולדה במולדובה ב-25 במארס 1925. "כבר בתחילת המלחמה כבשו הגרמנים את בלטי. המשפחה ברחה בלילה ברכבת לאוקראינה. היינו חסרי כל. במשך ימים רבים נסענו ברכבת לעיר פרגנה שבמרכז אסיה. כולם עבדו שם. בגיל 17 נשלחתי לבית ספר צבאי באזור מוסקבה ובגיל 18 לחמתי בחזית האוקראינית, במולדובה, רומניה והונגריה. את יום הניצחון פגשתי בבודפשט. המלחמה הפכה אותי לאמיצה וחזקה מאוד, אופטימית. עליתי לישראל ב-1973. אני מאחלת לדור העתיד לאהוב את המולדת ולא להכיר את המלחמה".

ישראל גיטמן

נולד בקישינב ב-3 באוגוסט 1926. "ב-1941 הסתובבתי ברוסיה והגעתי לסטאלינגרד. לאחר שחרור העיר סייעתי לניקויה ממתים. ב-1944 הצטרפתי לגדוד של הצבא בחזית בלארוס-פולין והמשכתי עד שהגענו לברלין. נפצעתי מספר פעמים והשתתפתי בפגישה עם האמריקאים על גדות הנהר אלבה. שירתתי בצבא הסובייטי עד 1947. רק אחר כך פגשתי את הוריי. חשבו שהם מתים. המלחמה לימדה אותי להיות אמיץ ולהתמיד".

אברהם גרינזייד

נולד במולדובה במארס 1926. "למדתי ועבדתי ובגיל 17 הצטרפתי לבית ספר צבאי. ב-1944 נשלחתי לחזית. איבדתי 136 בני משפחה. אחרי המלחמה עבדתי כמורה. ב-1990 עליתי לישראל ואני מוביל את איגוד ותיקי מלחמת העולם השנייה בישראל. אני רואה חשיבות להביא בחיי את האמת על ניצחון העם הסובייטי במלחמה ולהביא את רוח הניצחון לבני הנוער, כדי שדור העתיד יוקיר שלום עלי אדמות".

ליפס זאמה

נולד באוקראינה ב-23 בפברואר 1921. "חלמתי להיות היסטוריון. ב-1939, בכיתה י', התגייסתי לצבא כתותחן. הגעתי לפראג. היתה לי משפחה גדולה וכולה נספתה במלחמה: אמא, אבא, אחים. המלחמה לימדה אותי להיות אופטימיסט. למדתי, עבדתי וב-1992 הגעתי לישראל. אני מאחל לדור העתיד לחיות ללא מלחמה, לאהוב ולהגן על המולדת".

זינוביי פרידמן

נולד באוקראינה ב-21 בינואר 1918. "ב-1941 פונינו לסטאלינגרד ואז הועברתי לסיביר לעבודה במפעל בעיר ברנול. עבדתי לאורך כל המלחמה. ייצרנו ציוד לטנקי T-34. קור, רעב ועבודה היו מנת חלקנו עד יום הניצחון. חזרתי לאוקראינה יחד עם המפעל. אימי ואבי נהרגו במלחמה. הגעתי לישראל ב-1999. המלחמה לימדה אותי אמונה והישרדות".

שימון שקלובסקי

נולד באוקראינה ב-18 ביוני 1923. "התחלתי לשרת בצבא ב-1941. לחמתי ברוסיה וצעדתי דרך אוקראינה, פולין וצ'כוסלובקיה. אני נכה מאז שנפצעתי מפגז. פגשתי את יום הניצחון בגרמניה. נלחמתי גם ביפן. קרובי המשפחה והחברים נהרגו כולם. ב-1994 הגעתי לישראל. אני מאחל לדור העתיד להיות חזק ואמיץ, לאהוב את המולדת ולחיות בשלום".

ויקטור ניבלר

נולד ב-1926 וגר בהוד השרון מאז 2006. במשך 31 שנה שירת בצבא האדום. בשנים 1944-1945 לחם בחזית האוקראינית כמפקד יחידת אופנוענים. התקדם בשורות הצבא ומונה למפקד מחלקה ובהמשך למפקד פלוגה. השתתף בשחרור פראג מהנאצים ב-1945. עלה לישראל ב-1995 וגר תחילה בכפר סבא. עבד כמאבטח בחברת שמירה וכמטפל בקשישים. מסר לדורות הבאים: "צריך להגן על המדינה".

מיכאיל יאסינוב 

נולד ב-27 בנובמבר 1924 באומן ואת ילדותו עשה באודסה. חלם להיות טייס או ימאי. "בתחילת המלחמה פינו אותנו ברכבת שהופצצה מהאוויר. נסענו לחרקוב ומשם לקזחסטאן ואוזבקיסטאן. עבדתי שם במפעל צבאי עד גיל 17. שנה לאחר מכן יצאתי לחזית הדרום-מערבית בפיקודו של צ'ויקוב. ב-1943 נפצעתי, טופלתי בבית חולים ושבתי לצבא".

גריגורי וולפסון

נולד בלינינגרד ב-15 במאי 1926 וחלם להיות רופא. "ב-1941 החל המצור על לנינגרד. היה רעב, קור ואנשים מתו. שנה לאחר מכן פוניתי לסיביר. למדתי בבית ספר צבאי ונשלחתי לחזית ב-1944. את יום הניצחון חגגתי בצ'כוסלובקיה. לאחר המלחמה למדתי במכון רפואי ועבדתי כרופא. ב-1991 עליתי לישראל".

יבגני אודלר 

נולד באודסה ב-6 בספטמבר 1929 וחלם להיות איש צבא. "ב-1941 נשלחתי לקזחסטאן ומשם לאזרבייג'אן. למדתי ועבדתי בבאקו. ב-1944 חזרתי לאודסה ומשם ברחתי לחזית"

חריטון גרינבלט 

נולד באודסה ב-11 בנובמבר 1925 וחלם להיות מהנדס. "ב-1941 נמלטתי עם המשפחה להרי אוראל. שם המשכתי ללמוד ובגיל 17 נשלחתי לצבא. סיימתי ספר לטנקים. לחמתי ב-1943 בבליטת קורסק, ליד מוסקבה. ב-1944 השתתפתי במבצע בגראציה (בגרטיון). לחמתי במדינות הבלטיות, בבלארוס ובליטא, עד שהגיע יום הניצחון. עד 1950 שירתתי בצבא הסובייטי וב-1990 הגעתי לישראל. המלחמה לימדה אותי אמונה ואומץ. מאחל לדורות הבאים לחיות ללא מלחמה".

מיכאיל רוגובוי

נולד בקייב ב-17 בספטמבר 1927 וחלם להיות עורך דין. "ב-1942 אבא שלי יצא למלחמה והמשפחה פונתה. בגיל 17 למדתי בבית הספר למפקדים בצבא. שנתיים אחר כך נשלחתי למזרח הרחוק ולאגם בייקל שבסיביר. השתתפתי במלחמת יפן. אבי מת במלחמה וגם קרובי משפחה אחרים. הגעתי לישראל ב-1999. המלחמה לימדה אותנו להיות אמיצים, לאהוב אנשים ולעזור להם. אני מאחל לאנשים לחיות בריאים, עליזים, ללא מלחמות".

סיפורה של בתיה קבסניקוב

נולדה במולדובה ב-1924 ועלתה לישראל ב-1993. גרה בהוד השרון עד מותה ב-2018. בזמן הנסיגה הסובייטית במולדובה, כשהיתה בת 17, אמר לה אחד הקצינים שלה שכדאי לה להצטרף ליחידתו וכך הפכה לחיילת ושרדה את שנות המלחמה. היא תמכה בלוחמים ועסקה עבורם במשימות שונות, כמו גם בתיקון בגדים ונעליים.

יבגני אודלר

על הבלוג | חשיפה

על הבלוג: דניאל צ'צ'יק - עובד ב"הארץ" משנת 2003, מצלם עבור מוספי גלריה וסוף השבוע. יזם ועורך בלוג הצילום של "הארץ". עבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בארץ וגם במספר תערוכות וירידים בחו"ל. ניתן להתרשם מעבודותיו באתר: danieltchetchik.com
הצעות לפרסום ניתן לשלוח ל: danielt@haaretz.co.il צילומים ברוחב 2,500 פיקסלים וטקסט עם תיאור קצר של עד 400 מילה. יש להעביר את החומרים ב- wetransfer

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ