שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ח"כ רויטל סויד נגד חופש הביטוי ברשתות החברתיות

עושה רושם שמי שהייתה התקווה לדאגה לזכויות הנאשמים, מודאגת בעיקר מחופש הביטוי ברשתות החברתיות

הפלטפורמה הפיראטית
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מודאגת בעיקר מחופש הביטוי ברשתות החברתיותקרדיט: דודו בכר
הפלטפורמה הפיראטית

מאת: יואב ליפשיץ

היום הראשון לכינונה של כנסת חדשה הוא היום המסורתי בו ח"כים טריים מגישים הצעות חוק פופוליסטיות. שרון גל (ישראל ביתנו) ניצל את המעמד החגיגי להגיש את הצעת חוק מוות למחבלים, ורויטל סויד (המחנה הציוני) הגישה הצעה לתיקון חוק איסור לשון הרע.

בפוסט שפרסמה ח"כ סויד בפייסבוק היא טוענת ש"חוק איסור לשון הרע חל כיום רק על פרסומים בעיתונות ברדיו ובטלויזיה" ולא על פרסומים "במרחב האינטרנטי וברשתות החברתיות". האם הרשתות החברתיות אינן חלק מהאינטרנט? כנראה שגם סויד מעודכנת בשיח העכשווי המתריע בפני הפיכת פייסבוק למרחב עצמאי, מנותק משאר האינטרנט (פרוייקט הומוריסטי שמתייחס לכך הוא עמוד הפייסבוק JPG Internet).

טענה זו של סויד אינה אמת. כבר היום אדם שמפרסם פרסום מבזה ברשת החברתית, עלול לשאת אחריות אזרחית או אפילו פלילית. חוק איסור לשון הרע אינו מתעניין בשאלה היכן פורסמו הדברים המהווים לשון הרע. החוק חל על פרסומים במדיה החדשה, כך שהמרחב האינטרנטי איננו הפקר לנפגעי לשון הרע. מספר חברי כנסת אפילו הגישו תביעות לשון הרע על דברים שפורסמו עליהם ברשתות חברתיות - למשל תביעתה של מירי רגב נגד מגיב שקילל אותה בפייסבוק, או תביעת ההשתקה של נפתלי בנט נגד דברים שפרסם עליו העיתונאי דרור פויר בטוויטר; החוק אפילו חל על דברים שנאמרו באמצעות שום מדיה, כלומר דברים שנאמרו בנאום לקהל, בשיחות סלון, בישיבות צוות בעבודה, ועוד. סויד, עו"ד פלילית טרם כניסתה למשכן, יודעת זאת היטב. ובכל זאת, היא בחרה לפתוח את הצעת החוק הראשונה שיזמה בתיאור עובדתי שאינו אמת, על כך שהיא נועדה לסגור פרצה שכלל אינה קיימת בחוק.

סעיף אחד בלבד בחוק איסור לשון הרע חל ספציפית רק על פרסומים בעיתונות המסורתית - סעיף 11 שכותרתו "אחריות בשל פרסום באמצעי התקשורת". סעיף זה מאפשר למי שנפגע מדברים שפורסמו עליו בעיתון לתבוע גם את המו"ל או את העורך, ואפילו את העיתון עצמו. ואכן, רק בתגובות לפוסט שפרסמה, מגלה סויד שזהו הסעיף אותו היא מבקשת לתקן בהצעת החוק, כך שיחול גם על האינטרנט כולו ועל הרשתות החברתיות.

אם יעבור התיקון לחוק, אנשים שיראו את עצמם נפגעים מדברים שפורסמו בפייסבוק או בטוויטר יוכלו לתבוע את החברות עצמן, שנחשבות ל"כיס עמוק". תוצאה אפשרית לכך היא שפייסבוק לא תיקח סיכון, ותצנזר כל פוסט שני או שלישי שמישהו יסמן שהוא פוגעני כלפיו, ואולי גם בלי שסימנו זאת. מפעילי הרשת החברתית הרי לא יכולים לבדוק, כפי שבית משפט יכול, אם פוסט מסוים הוא אכן לשון הרע או שלאדם שכתב אותו עומדת הגנת "אמת דיברתי", ובמצב כזה הם יעדיפו שלא להיות חשופים לתביעה אישית נגדם. הצעת החוק של סויד עלולה לחסל את השיח החופשי ברשתות החברתיות, ממש כך.

ומה במקרה של ווצאפ? האם לפי התיקון לחוק יהיה ניתן לתבוע את האפליקציה על תוכן שמשתמשים בה שיתפו עם חבריהם? זה אבסורד! הצעת החוק של ח"כ סויד מגוחכת כמו האפשרות לתבוע את חברת בזק בגלל דברי לשון הרע שמישהו אמר בטלפון.

דין רשתות חברתיות אינו כדין מערכת עיתון או טלוויזיה. מאחורי המפרסמים הפשוטים בהן לא עומדת מערכת שלמה, ולא גוף כלכלי. הן פלטפורמה, כיכר וירטואלית, ללא כל חסמי כניסה, וללא יד עורך, שבה כל אחד יכול להגיד את אשר על ליבו. בגלל שאינן עיתון ממוסד, יש ברשתות החברתיות חופש הביטוי נרחב, התורם לשיח הביקורתי שהוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה. הצעת החוק של סויד עלולה לצמצם את חופש הביטוי ברשתות החברתיות, מאחר שהיא מבקשת להפוך את פייסבוק או טוויטר למערכות שבוררות חומרים לפרסום, בעל כורחן.

בהערת אגב, מספר בתי משפט כן הכירו בעבר, על בסיס סעיף 11, באחריות של מנהלי פורומים אינטרנטיים לפרסומים שמעלים המשתמשים השונים, אך היו גם פעמים רבות שבהן תביעה זו נדחתה עקב חשש להרתעת יתר. לעומת זאת, מעטים חושבים שתביעה נגד פייסבוק תתקבל. מספר פעמים בעבר הועלתה הצעת חוק מסחר אלקטרוני, שביקשה להסדיר את ההגנה הניתנת לספקי שירותי אינטרנט ושירותי אירוח מידע (כמו פייסבוק, המציג באתר מידע שנמסר לו להעלאה לרשת ע"י צד שלישי, כלומר המשתמשים), באופן דומה לזה הנהוגה בארה"ב (שם החוק מעניק הגנה נרחבת ל"ספקי שירות אינטראקטיבי"), מפני תביעות לשון הרע. הצעת החוק מעולם לא עברה.

כאמור, גם סויד מפרידה בדבריה בין רשתות חברתיות לבין מרחבים וירטואליים אחרים, ויתכן שזו הסיבה - היא מודעת להבדל בין רשת חברתית לבין פורום או אתר בו מתפרסמים טוקבקים, אך מבקשת להכפיף את הרשתות החברתיות לאותו הגיון שלפיו מצאו בתי משפט שונים מנהלי פורומים אחראים על פרסומים שפורסמו בהם, הגיון שלא תופס בעידן הרשתות החברתיות ושאינו תואם את רוח החוקים המתקדמים בארה"ב והצעת חוק מסחר אלקטרוני.

כדי למכור לציבור את הצעת החוק שלה, נוסף על אי אמירת אמת, סויד מספקת את הטיעון הפופוליסטי האולטימטיבי: לדבריה, החוק הוא נדבך חשוב במאבק בבריונות הרשת, ממנה נפגעים ילדים ובני נוער רבים. אלא שההצעה הזו קשורה למאבק בבריונות רשת באותו האופן שהמאגר הביומטרי קשור לבטחון האזרחים - מדובר בתירוץ פופוליסטי, ותו לא. לרשויות האכיפה יש כלים רבים למאבק בתופעת בריונות הרשת (ואת עיקר המאמצים למאבק בתופעה הזו עלינו להשקיע בחינוך). היכולת של אדם שרואה עצמו נפגע מפוסט בפייסבוק לתבוע את מארק צוקרברג אולי תסייע במקצת במאבק בבריונות ברשת, אך זה רק מפני שבכוחה לפגוע באופן משמעותי בשיח החופשי המתנהל באתרים שונים.

שמחתי על בחירתה של עו"ד סויד לכנסת, כי חשבתי שכסנגורית פלילית היא תדאג לזכויות הנאשמים. בינתיים עושה רושם שהיא מודאגת בעיקר מחופש הביטוי ברשתות החברתיות.

הפלטפורמה הפיראטית |הפלטפורמה הפיראטית

בלוג בעריכת טל מסינג ויואב ליפשיץ, על הנושאים שעל סדר היום של הפוליטיקה הפיראטית: חופש מידע, דמוקרטיה נזילה, כלכלה שאינה מבוססת חוב, שקיפות שלטונית, פרטיות, שינוי חוקי הקניין הרוחני. אנחנו וכותבים אורחים, מורידי קבצים, משתפי מידע, מדליפים, האקרים ושאר אנונימים, נדווח מחזית המאבק על הריבונות הדיגיטלית ולהעצמת הדמוקרטיה

תגובות