הקורונה היא הזדמנות להשלים את שיבת ציון בגל עליה גדול

מדינות מערב אירופה וארה"ב, שבהן מרוכזים כיום רוב יהודי התפוצות, אינן נהנות מנתוני הפתיחה הטובים שאיתם נכנסה ישראל למגפה. משבר כלכלי כבד צפוי לפקוד אותן והאנטישמיות תלך ותגבר

רדיקל לוגו
רדיקל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עולים חדשים מצרפת, 2017. הזדמנות גדולה בהיבט הלאומי
עולים חדשים מצרפת, 2017. הזדמנות גדולה בהיבט הלאומי קרדיט: JACK GUEZ / AFP
רדיקל לוגו
רדיקל

משה פייגלין

מהו תפקידה של המדינה במשבר הקורונה ובזמן שיבוא אחריו? ואולי כדאי שנשאל את עצמנו קודם לכן מהו תפקידה של מדינה בכלל? בשביל מה באמת צריך אותה?

אנו חיים בעידן שבו כל המסגרות שהורגלנו אליהן - המשפחה, הלאום, אפילו החיץ המהותי שבין בני האדם לבעלי החיים - מאותגרות. כל הזהויות וכל המהויות ניצבות כיום מול אצבעו המאשימה של האדם, שאינו מכיר בשום נקודת ייחוס ארכימדאית מלבד תבונתו שלו. והנה מגיע משבר הקורונה ואל מי אנו פונים, אל האיחוד האירופי? אל ארגוני סיוע בינלאומיים? אל החברות הגדולות? אל ההסתדרות (הפרולטריון)? ברגע האמת אנו פונים אל מדינת הלאום. אל הממשלה.

ולאן אנו בורחים? היכן אנו מסתגרים? בבית הספר? במקומות העבודה? באקדמיה? בצבא? אנו בורחים הביתה - אל המשפחה. ברגע האמת, מתנדפת לה החירות לשחק את המשחק המסוכן הזה בקוביות היסוד של החברה. ברגע האמת מתברר שאין לנו באמת קונסטרוקציות אחרות להישען עליהן. אבני היסוד, המשפחה והלאומיות, באמצעות המכשיר המדיני, הם ארגז הכלים ואיתם נתמודד עם האתגר.

אז מה אם כן תפקידה של המדינה?

"מלך עושה מלחמות ומשפט", אומר הרמב"ם - ובלשון אחרת אך במשמעות דומה, מסכימים עמו רוב הוגי מדע המדינה המודרניים. כלומר, תפקידה הבסיסי של המדינה הוא לספק ביטחון לאזרחיה. ביטחון מפני אויבים חיצוניים (מלחמות) וביטחון מפני אנרכיה פנימית (משפט). זהו הבסיס. כל שאר שירותי המדינה הן תוספות התלויות בתפישות שונות, שניתן וצריך להתווכח עליהן, אבל על הבסיס הזה אין ויכוח.

חיילת חובשת מסיכת קורונה, אתמול. חובתה של המדינה לספק ביטחון לתושביה
חיילת חובשת מסיכת קורונה, אתמול. חובתה של המדינה לספק ביטחון לתושביהצילום: RONEN ZVULUN/רויטרס

אנו האזרחים מוותרים על חלק מחירויותינו ומפקידים אותן בידי המדינה בכדי לספק לנו ביטחון. יש המבקשים לשמור לעצמם חירויות שאינן נדרשות בכדי לספק ביטחון, ויש המוותרים ביד נדיבה על עוד ועוד מרחבי חירות אישיים בכדי להגשים (כך הם מאמינים) מטרות נוספות. אולם, כאמור, אין ולא יכולה להיות מחלוקת בשאלת חובתה של המדינה לספק ביטחון לתושביה.

אבל, מדינת הלאום המודרנית היא עוד משהו. אם כל עניינה היה ביטחון ומשפט, לא היה כל הגיון בכך שתל אביב תגן על ירושלים, שילדי המתנחלים יתגייסו לסיירות כדי להגן על "השמאלנים" ושילדי רמת גן יספקו ביטחון לחרדים תושבי בני ברק הסמוכה, שאינם משיבים להם באותה מטבע. אם רק הביטחון האישי היה כל עניינה של המדינה, גבולות המדינות היו משורטטים אחרת לגמרי. אלא שקבוצת הייחוס של המדינה היא תמיד הלאום. אפילו האמריקאים שבנו מדינה סביב אידאולוגיה, יצרו לשם כך לאומיות חדשה (ועוד מוקדם לקבוע אם הצליחו). כלומר תפקיד המדינה הוא לא רק לשמור על ביטחון אזרחיה, אלא גם לשמור על ביטחון האומה שיצרה אותה - לשמור על ריבונותה, על חירותה, על כלכלתה ועל יכולתה להתפתח תרבותית ולתרום את תרומתה הייחודית לאנושות.

הביטחון הוא אם כן תפקידה הבסיסי של המדינה. ביטחון האדם וביטחון האומה. בשביל זה צריך מדינה. כשפורצת מלחמה, מאוים בראש וראשונה ביטחון האומה – אח"כ (תלוי באויב) גם ביטחון אזרחיה. כשפורצת מגפה, האיום אינו על האומה אלא בראש וראשונה על אזרחיה. ובכל זאת זו בוודאי מלחמה, מלחמה המאיימת על הקיום עצמו. ב"שפעת הספרדית" שניחתה על האנושות בשלהי מלחמת העולם הראשונה, מתו יותר אמריקאים מאשר בשתי מלחמות העולם ובמלחמת וייטנאם גם יחד. זו מלחמה - וככזו, ברור שהמדינה אינה יכולה לחמוק מאחריותה לגייס את משאביה, להילחם ולהגן על תושביה.

אנו נמצאים, אם כן, במרחב המצוי לפני הוויכוח על סוציאליזם וקפיטליזם, לפני הוויכוח על יותר או פחות ממשלה. אנו נמצאים במרחב המחויבות הבסיסית ביותר לביטחון. הטענה הנשמעת בימים אלה, לפיה ההכרה בתפקידה הרחב של המדינה בעת מלחמה, יש בה כדי להוכיח את הצורך בממשל רחב ומעורבות עמוקה בחיי האזרח (סוציאליזם/קומוניזם) גם בעת שלום - חוטאת בדמגוגיה. בזכות יישומן (החלקי) של תפישות השוק החופשי, השתחררה ישראל מחלק מעניבות החנק הכלכליות שיצר המשק הריכוזי של שלטון מפא"י. בתוך 30 שנה צמח המשק הישראלי פי עשרה! התוצר לנפש עבר את זה של בריטניה, יחס החוב-תוצר הפך לאחד הטובים בעולם, בקופת בנק ישראל עומד הר של כ-170 מיליארד דולר, ועד תחילת המשבר היתה האבטלה בישראל מן הנמוכות בעולם.

בעוד שהעולם הולך ומזדקן ואוכלוסייתו הפרודוקטיבית הולכת ומתמעטת, האשה הישראלית היהודית מתעקשת ללדת יותר. למעשה, האשה היהודית בישראל (דתית וחילונית כאחד) היא היחידה על פני הגלובוס שיולדת יותר ילדים מאמה... החדשנות, התעוזה וההישגים הישראליים הפכו לשם דבר ולכן האמון הבינלאומי בכלכלה הישראלית גדול מאוד, והכסף העולמי שמחפש כיום בנרות אפיקי השקעה "עומד בתור" ומתחנן אל ישראל - "בואי וקחי אותי!"

מחאת העצמאיים בתל אביב, אתמול. לתת רשת ביטחון לעסקים הקטנים
מחאת העצמאיים בתל אביב, אתמול. לתת רשת ביטחון לעסקים הקטניםצילום: עופר וקנין

בזכות ניצני השוק החופשי, נכנסה ישראל למשבר ממקום טוב בהרבה מרוב רובן של מדינות העולם. על ממשלתה לנצל זאת בתבונה, לתת רשת ביטחון לעסקים הקטנים שמעסיקים יחדיו את רוב העובדים בישראל. זה הזמן לבטל רגולציות מטורללות, לבטל כמעט כליל את מכון התקנים (מה רע בתקן אירופאי או אמריקאי?) להעביר את העסקים בישראל מהקצה השלילי בטבלה הבינלאומית של "הקלות בעשיית העסקים", לקדמתה. זה הזמן ליזום ולהשקיע בעבודות להקמת תשתיות לאומיות חיוניות (קודם כל תשתיות תעבורה), לשחרר את שוק הדיור מחנק המנהל באמצעות הפרטת הקרקע לאזרחים (לא לארגונים) ולהניע במהירות את גלגלי המשק. זה הזמן לשכלל את מערכת הבריאות והחינוך.

אסור לבזבז את המשבר הזה! שינויים מבניים כמו מעבר לשיטת השוברים בחינוך, ביטול (ברית ה...) מועצות הלול, הפרחים, החלב ויתר שרידי כלכלת מפא"י, ביטול זכויות היתר של האגודות העות'מאניות כגון קק"ל וההסתדרות, התמודדות של ממש עם שערוריית "הפנסיות" התקציביות (שמעל גובה שכר חברי הכנסת) ועוד ועוד - עם כל האתגרים הללו ניתן וחייבים להתמודד עכשיו בכדי לשחרר את צעירי ישראל מעולו של הדור שאחז במוקדי הכוח לפניהם. אם כך ננהג, עוד יתייחסו היסטוריונים בעתיד אל משבר הקורונה כאל ברכה גדולה לישראל.

אולם "לפתח חטאת רובץ". הפיתוי הגדול של הפוליטיקאים יהיה לחלק בתקופה זו כספים למעגלי מקורבים ובוחרים פוטנציאליים. כסף שכזה, כסף שאינו בגדר עזרה ראשונה דחופה, כסף שאינו בגדר השקעה בתשתיות ובעתיד, כסף שלא יוגדר כהלוואה ארוכת טווח - כסף שכזה אינו יותר ממשכון ילדינו נכדינו וניננו לשם ביצור כוחם של פוליטיקאים עכשיו. כסף כזה הוא פשוט שוחד, ולא זו בלבד שלא יניע את הכלכלה אלא שיטיל רחיים על צווארה.

אמרנו שתפקידה של מדינה אינו מתמצא רק בשמירה וקידום היחיד, אלא גם בשמירה וקידום האינטרסים של האומה. האם משבר הקורונה העולמי טומן בחובו הזדמנות ברמה הלאומית? בהחלט כן. כל גלי העליה הגדולים שמהם נבנתה ישראל, עליית הייקים בשנות השלושים, עולי צפון אפריקה בשנות החמישים ועליות חבר העמים בשנות השבעים והתשעים, כולם באו לכאן בעקבות משברים קשים ובלעדיהם לא ניתן כלל לדמיין את ישראל כפי שהיא כיום.

משבר הקורונה יוצר הזדמנות היסטורית להשלמת תהליך שיבת ציון החדשה בגל עליה גדול ממדינות המערב. מדינות מערב אירופה וארה"ב, שבהן מרוכזים כיום רוב יהודי התפוצות, אינן נהנות מנתוני הפתיחה הטובים שעמם נכנסה ישראל למשבר. משבר כלכלי כבד צפוי לפקוד אותן והאנטישמיות הגואה בהן תלך ותגבר. הלחץ הכלכלי והאנטישמי ידחק את יהודי המערב, ובעיקר את הצעירים שבהם, אלינו לישראל. זו ההזדמנות הגדולה שיוצרת עבורנו הקורונה בהיבט הלאומי.

ממשלת ישראל צריכה להקצות את כל המשאבים הנדרשים בכדי לעודד את המגמה הזאת ולראות בה את אתגר דורנו. כפי שהוכח בכל גלי העליה הקודמים, אין השקעה טובה מזו לקידום כלכלת המדינה וחוסנה - ואין הצדקה גדולה מזו לעצם קיומה של מדינת היהודים.

רדיקל לוגו

רדיקל | |רדיקל - מעבדה לרעיונות

מעבדה לרעיונות חדשים, קיצוניים, פורצי דרך, שנויים במחלוקת. בעולם שבו הפתרונות הופכים ממיושנים ללא רלוונטיים, למוחות החריפים ביותר יש תפקיד - לחשוב על הכל מחדש, לא לעמוד שמוטי לסת מול התהפוכות ההיסטוריות, אלא להוביל אותן. 

רדיקל הוא פרויקט מבית "הברית הישראלית". לאתר של רדיקל

לשליחת מיילים לעורך הראשי, איתמר ויצמן: itamar@radical.org.il

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ