טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אתם סנובים שטסים הקיץ לחו"ל? שמונה טיפים למטייל המתוחכם בחופשה הקרובה

לאן כדאי לנסוע לפני שיקדימו אתכם ישראלים אחרים? מה עושים עם נקניק חשוד בארוחת הבוקר? כיצד להגיב להתקף זעם בלובר והיכן הכי נוח לנמנם באירופה? פרויקט ניפוץ קונספציות מיוחד לרגל עונת הנסיעות

תגובות
תיירים בסרי לנקה
Kuni Takahashi / Bloomberg

עונת הנסיעות בעיצומה, וישראלים מציפים את נמלי התעופה, חוצות הערים ושבילי המסעות ברחבי העולם. כינסנו את מיטב המומחים לתרום מניסיונם ולפרש למענכם, מי שמתכננים חופשה בימים אלה, שמונה מיתוסים על תיירים ישראלים בעולם הגדול, שיוכלו לשרת אתכם בדרככם.

"מה שהכי אהבנו בנסיעה לקרפטים/גיאורגיה/אירלנד/פורטוגל זה שהישראלים עדיין לא גילו אותם. אין דבר מדכדך יותר מלשמוע באמצע הטרק לאיגואסו: 'מאמי, אני מתה! אין מצב שאני ממשיכה את העלייה הזאת!', או יללת 'מי שמאמין לא מפחד' בצלצול טלפון באנדר-גראונד בלונדון, שלבטח מזכיר למקומיים את הבליץ-קריג, או זעקת: 'מה זה? למה הסטייק הזה אדום? בטוח שהוא לא זז?' במסעדת מישלן בפריס. ישראלים. אפשר לזהות אותם תוך שלוש שניות לפי המבטא החצצי, שפת הגוף הגסה וההתנהגות העדרית וההמונית".

ישראלים רבים מצהירים על להיטותם לחמוק מחברת ישראלים אחרים וממועקת הישראליות בחופשותיהם. משום מה, הם ממשיכים לצאת ליעדי התיירות שהם הטרנד החם בישראל, מטרנסילבניה ועד קוסמוי; לפני נסיעתם הם מולעטים בהמלצות על אתרים, מלונות ומסעדות מפי ישראלים עמיתים; הם נרשמים לקבוצות פייסבוק מסוג "מטיילים ישראלים בנפאל", ולא מתאפקים מלבקר בבית חב"ד, במוזיאון השואה או לפחות לקחת סיור מודרך ברובע היהודי. וכמובן, הם נהנים להכריז במבט מגשש בפני הפקידה בדלפק במלון, או נהג המונית, שהם מ"איזראל", גם כשלא נשאלו, ולנקוט ביוזמות הסברה נועזות בנושא הפלסטיני מול המלצר בטברנה.

מחקרים מראים שהפעולות האלו מגדילות סטטיסטית את סיכויי ישראלים אלה לפגוש בבני מינם ולהתעטף בניחוח המולדת. חלק מהמומחים אף טוענים, שהצורך האובססיבי להודיע ברבים על הימנעותך מישראלים, במקום פשוט להיות טבעיים ושווי נפש לנוכחותם או היעדרם, הוא ביטוי של הרגש ההפוך - החרדה להישאר לבד בעולם – כלומר בלי ישראל, שעדיף שתהיה איתך גם בגלות, ליתר ביטחון.

נהג מונית בהודו
Dhiraj Singh / Bloomberg

"החוויה שאנחנו הכי זוכרים מהטיול זו המסעדה האיטלקית הביתית, הקטנה והאותנטית של דונה גרציה ודון פדרו. תעינו בדרך, עד שבמקרה הגענו לקצה כפר נידח בטוסקנה, ונפלנו על הזוג המקסים הזה. היה תענוג לשמוע את דון פדרו ואשתו מתווכחים בנפנופי ידיים רוגשים באיטלקית מתנגנת במטבח על מידת העשייה של הסקלופיני-טרטופו, כפי שהם עושים באהבה 40 שנה לפחות... והטירמיסו-דה-לה-קאזה, שדון פדרו מכין בעצמו ומגיש בחיוך כובש, היה אלוהי! אין כמו מסעדות קטנות ותיקות ומצרכים ים תיכוניים טריים. לאכול איפה שהמקומיים אוכלים".

אז ככה: המסעדה של פדרו וגרציה נפתחה לפני עשרה חודשים. לשניים לא יצא קודם לכן לבשל. הוא, מוסכניק שנקלע לחובות בגלל הימורים באינטרנט, והיא רופאת שיניים בפנסיה שספגה תביעה על רשלנות. המטבח הים תיכוני הטרי שלהם מבוסס על מנות קפואות שהופשרו. הטירמיסו-דה-לה-קאזה של דון פדרו נקנה באותו בוקר בסופרמרקט המקומי. הוויכוח הייצרי בין הצמד ליד הדלפק לא היה על הסקלופיני טרטופו, אלא, כמו תמיד, על מי ניקה אחרון את השירותים, והביטוי המתנגן והאוהב שגרציה הטיחה בבעלה היה "וה-פנקולו", לך תשתגל.

אגב, מקומיים אינם מעזים לפקוד את המקום. שלושת הסועדים בשולחן לידכם היו הילדים של בני הזוג, המתגנבים בכל הזדמנות לסניף המקדונלדס בעיירה השכנה.

חזית מסעדה בכפר באיטליה
Alessia Pierdomenico / Bloomberg

"אתם שואלים אם נהנינו? אפשר לא ליהנות בחו"ל? היה כביר. מדהים. מושלם. נהניתי מאוד, גם צביקה והילדים. טענו מצברים. לא ראיתם בפייסבוק?"

התמונות שפרסמתם לא מספרות על הפעם שליאם בן ה-13 סירב להחליף מילה שלושה ימים, ורק בהה כעוס וקדורני בשמשות המכונית השכורה, והקשיב להיפ-הופ אלטרנטיבי באוזניות; על הפעם שדין בן הארבע השתרע מול יצירות ואך גוך ומבשרי האקספרסיוניזם בלובר, התייפח, והלם באגרופיו בהתקף זעם על הרצפה, או זו שבה צווח מול תמונת "הצעקה" במוזיאון מונק באוסלו, כי משעמם לו, ודרש שייקנו לו מיד תיק של בובספוג, שעלה 80 יורו בחנות המזכרות; או על הפעם שאגם הפעוטה קראה בעיניים נוצצות "קקי!" קקי!" בחדר המראות בארמון ורסאי, אבל לכל הנוכחים בחדר הסתבר, שלא הספיקה להגיע לבית השימוש.

תמונות כמו התמונה הצוהלת בגונדולה לא מספרות על הריבים ועל רגעי הטינה הכבדים בין שניכם בטיול בוונציה, או שלא היה לכם על מה לדבר בערבים בניו יורק, או איך לפעמים מניתם בלבכם את השעות עד שייגמר. טוב שאינן מספרות. לחזור מחו"ל ולא להפליג בתיאורי התמוגגות ספקטקולריים, זו פעולה קיצונית ודיסידנטית, שחותרת תחת הסדר החברתי. אסור להחדיר את תולעת הספק למרחב הבטוח והמוגן של ההנאה מחו"ל. אם לא נהניתם, זה לא הטיול, זה כנראה אתם, האופי שלכם - אופי של לא נהנים. אז אל תהרסו לאחרים.

מבקרים במוזיאון בברוקלין, ניו יורק. צפו לטנטרום
Nicole Bengiveno / The New York Times

"אתה רואה את האנשים הפשוטים בסין, בטורקיה או בכפרים הקטנים באוקראינה, את החיים שלהם: מסתפקים במועט, אוכלים את מה שהם מגדלים באדמתם, קרובים לטבע, בלי טכנולוגיה, וזה נותן לך פתאום פרופורציה. אתה רואה את הילדים עם המבט החולמני. יש בהם משהו תמים, טהור ונכון שאנחנו במערב איבדנו..."

אותם "כפריים פשוטים וטהורים" אינם מסתפקים במועט. הם היו נותנים את הכליות בשביל להתחלף עם אנשי המערב. הם קרובים לטבע, אבל היו מעדיפים שהיה להם כסף להחליף את שיניהם הרקובות אצל רופא בעיר. הם מאמינים באלוהים ובגלגול נשמות, לא כי יש להם נטייה לרוחניות, אלא בשל חוסר השכלתם ונבערותם הפטאליסטית. איכשהו זה לרוב משתלב גם עם חיבה לרודנים: סטלין, מוסוליני, פוטין, ארדואן. הם עדיין נותנים לכם פרופורציה? אל דאגה, היא תעבור תוך יומיים מחזרתכם. נראה אתכם בלי מזגן. או קפה הפוך. או רכישת כרטיסי טיסה באינטרנט לטיול הבא.

"אירופה אנטישמית. עוד יש באוויר משהו מהימים ההם. אפשר להרגיש את זה במבטים הצוננים שלהם, בקפיאת החיוך כשאתה אומר שאתה מישראל. הם לא אוהבים זרים. וחוץ מזה, יש מוסלמים בכל חור. הערבים הרסו את אירופה".

מממ... בלי קטנוניות, אבל... אתם אומרים שאירופה גזענית, אז איך היא בכל זאת קולטת מוסלמים? ואתם, אתם נגד שנאת מיעוטים, אבל הערבים הם גם מיעוט, לא?

"בארץ לא יוצא לנו מספיק, וחבל, אבל בקונצרט בכנסייה יש משהו נשגב. צלילי כלי הקשת והעוגב ממלאים את החלל, ומתמזגים בעומק ההד וריח הקטורת... תחושה של משהו קדוש, גדול ממך..."

יפה שאת כל השגב והקדושה האלה הספקתם להפנים בשתי הדקות שחלפו עד שנרדמתם.

"אתה עומד בטורונטו/וינה/שטוקהולם לפני תמרור של תן זכות קדימה, וזה פשוט לא ייאמן: כולם מחכים בסבלנות שתעבור. אילו נימוס ותרבותיות, כמה הפוך מהישראלים האלימים והברברים. שם הם לא צופרים, לא מזדחלים בפולשנות, גם אם תעמוד בלי לזוז בלב הכביש ותקשיב לסימפוניה השביעית".

גיליתם את הנימוסים, וזה מרשים. במיוחד כשאתמול עוד נהמתם "יאללה, כבר!" מחלון הרכב, גילחתם בלי להניד עפעף מראה של קטנוע, חתכתם בחריקת צמיגים שתי מכוניות במעגל תנועה בהוד השרון, כי הן "נהגו כמו זקנות", והבהלתם עד פלצות שלושה הולכי רגל. אולם אין ספק שהפעם זה אמיתי אצלכם, וגם במחלף גלילות, בפקק במוצא ובחיפוש חנייה ב-40 מעלות צלזיוס ברחוב רוטשליד תנהגו במתינות קנדית, קור רוח אוסטרי ואיפוק סקנדינבי.

ארוחת בוקר אנגלית אמיתית
Simon Dawson / Bloomberg

"בסוף בסוף, אין כמו האוכל בארץ. לנו יש ארוחת בוקר מגוונת, הרבה ירקות בכל מנה במסעדה. פה בנס תמצאו מלפפון נפוח ומימי שנראה כמו קישוא, עגבניה קמחית סרת טעם, קרואסון מסכן בבוקר והמון נקניק מגעיל".

ישראלים אוהבים לחשוב שהם מבינים באוכל, אף שאין מסורת קולינרית בישראל, והחיך המקומי עוצב בעיקר בחוויית המטבח הצבאי ובמאכלי עדות מתובלים מדי, ועוות לנצח על ידי האיסורים היהודיים הקומפולסיביים של הכשרות. המבחר העשיר בבופה בבתי המלון בארץ מטעה, כי השפע מסתיר כמעט תמיד איכות סוג ג'.

קרואסון צרפתי אחד משובח, פריך ואפוף אדי חמאה, או פרוסות נקניק הונגרי מעושן, שמנמן ומעקצץ, טובים עשרת מונים מעשרה סלטי תפוחי אדמה במרק מיונז, כרוב אדום בתחמיץ בטעם לוואי של מתכת, חומוס קנוי ודג מטיאס בגוון זרחני ומרקם של שמיכת פוך. כן, אפילו מחביתה על בסיס 80 אחוז מים. ולא, אין כל רע בנקניק ובשר בבוקר. זו סתם פוביה ואמונה טפלה ישראלית. יכול להיות שאם גם אנחנו היינו אוכלים נקניקיות עם המקושקשת בבוקר, זה היה מסדר לנו קצת את הראש. אבל זה כמובן דורש מחקר נפרד.

בינתיים, נסיעה טובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות