מדוע הושכח הסרט הראשון שביימה אישה בישראל? - שירה, קולנוע, רעיונות וידידים - הבלוג של מעין/מערבון - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע הושכח הסרט הראשון שביימה אישה בישראל?

בעקבות לפני מחר, היצירה התקדימית של אלידע גרא. מתוך מערבון החדש, לרגל ההקרנה הערב בהשקת הגיליון

תגובות
"לפני מחר" מ-1969
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים

סמדר זמיר

"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, את האור ואת החושך, את הימים וההרים, את מדבריות סהרה ושלגי קילימנג'ארו. בראשית ברא אלוהים את גן העדן לרוץ ולהשתולל בתוכו". במילים אלה נפתח לפני מחר (1969), הסרט הראשון שביימה אישה בישראל - אלידע גרא. סמלי שמילות הבריאה מספר הספרים נשמעו בתחילת קולנוע הנשים בישראל. הסרט, שאורכו שעה ורבע, מחולק לשני חלקים: "אביב" ו"סתיו". "אביב" הוא מעין וידיאו דאנס בו "הוא" (ישראל פוליאקוב) ו"היא" (רינה גנור) רוקדים את סיפור אהבתם במרחבים גן עדניים, ריקים ובתוליים. ואולם, בגן העדן הקולנועי שבוראת גרא הגבר רוצה לרוץ ולהשתולל והאישה רוצה משהו אחר. היא רוצה לסדר. למקם קולב, כיסא. אחרי ניסיונות מספר של הגבר לרצות אותה, ההרמוניה משתבשת והם מתפצלים. מגורשים מגן העדן. "היא" נשארת מאחור בטבע הריק והפראי ו"הוא" שועט על גבי סוס אל העיר שעתה נמלאה אדם. ייתכן ומבלי דעת, קבעה גרא שאותו גן עדן שנברא בראשית, נועד עבור האדם שירוץ וישתולל בו ולא עבור האישה שנותרת מאחור.

החלק השני, "סתיו" מתאר סיפור אהבה בורקסי קטן בין גברת אלטמן הייקית (רות הריס) ואדון עובדיה המזרחי (אריה אליאס). אלטמן היא אלמנה בודדה. שני בניה עסוקים בחייהם המקצועיים ואין להם פנאי לאמם המזדקנת. היא מתנחמת בתמונות נכדיה, אותן היא נושאת איתה לכל מקום, ובשגרת יום קפדנית, הנפתחת בשתיית תה ואכילת שטרודל לצד קריאת העיתון מדי בוקר. אדון עובדיה הוא בעל דוכן פלאפל שכונתי מצליח, החי בגפו. רצה הגורל ובוקר אחד התאחרה שגרת יומה של גברת אלטמן והיא נתקלת בצהלות הילדים אל מול דוכן הפלאפל ומחליטה להעיז ולטעום בעצמה. מהרגע בו היא קונה את הפלאפל הראשון שלה, נרקמת בינה ובין אדון עובדיה אינטימיות חיננית ומלבבת.

אף שחלקי הסרט שונים מאוד, עוברת תחושה שהזוג המבוגר הוא בבואת הזוג הצעיר. כך שאותו זוג שלא ידע שובע באביב נעוריו, יידע להשיל בבשלותו את התפל וליהנות מחומה של האהבה. השפה הקולנועית מקפצת בין שני קצוות הסקאלה: מ"אביב", הוויזואלי-פיגורטיבי, אילם כמעט, הדומה יותר לווידיאו ארט מאשר לסרט קולנוע, אל הקומדיה המילולית השייכת לז'אנר סרטי הבורקס ב"סתיו". השיטוט הזה בין "הגבוה" ל"נמוך", בין המוזיאלי לבורקסי, בחן ובלי מאמץ, כאשר שני החלקים עשויים בהקפדה, ייחודי לסרטה של גרא ומצייר אותה כקולנוענית מסקרנת ומקורית.

גרא נולדה בארצות הברית ב-1931, למדה מחול בג'וליארד, הופיעה על במות אוף ברודווי ובהמשך עבדה כמאמנת שחקנים. במקביל, החלה להתעניין בקולנוע ולמדה בימוי וצילום בקנדה. בתוך כך, הכירה את האמן ציצי (צבי) גרא והשניים נישאו והביאו לעולם שלושה בנים. ב-1964 היגרו ארצה והתיישבו באור יהודה. כאן גרא ביימה סרט קצר (פרלוד, שנת הפקה לא ידועה) בכיכוב דסי הררי וגרשון גרא, לימדה מחול, עשתה כוריאוגרפיה להצגות וסרטים וביימה את לפני מחר.

כותרת הסרט, כמו מילות הפתיחה שלו, נושאת בדיעבד משמעויות מיתיות ומגלמת בתוכה את העובדה שבמאית הסרט הקדימה את זמנה ופעלה "לפני מחר", עוד בטרם בשלה הקרקע. זה נראה כמו הכרזה, תקיעת טריז, קביעת עובדה בשטח: הנה, נשים עושות סרטים.

אלא שעל-פי בנה של גרא, דייוויד, החלוציות המגדרית לא נגעה לה, והיא פשוט נהנתה מהעשייה האמנותית: "זה שהייתה אישה, לא עניין אותה. היא הייתה אמנית מילדות ופשוט הלכה ועשתה את מה שרצתה, לשם האמנות."

לגרא אולי לא היה איכפת שהיא אישה, אבל זה בהחלט השפיע על עבודתה. אריה אליאס התקשה לקבל ממנה הוראות וכל שכן להשתרך אחרי רות הריס כפי שנדרש במסגרת תפקידו. באופן סמלי "היה נראה לו לא טבעי שגבר ילך אחרי אישה, שרות תוביל," מספר דיוויד.

אלידע גרא ב-2013
אבישג שאר-ישוב

את אימו מתאר דייוויד כאישה שמעולם לא חיפשה תהילה. ייתכן וזו אחת הסיבות לכך שבמשך ארבעה עשורים, לפני מחר נשכח, עד שנמצא על-ידי הבמאית וחוקרת הקולנוע ישראלה שאער מעודד. ב-2010 התחילה שאער מעודד לחפש חומרים עבור תזה לאוניברסיטת תל אביב: "הקולנוע שאין לו שם: על קולנוע נשים ישראלי מוקדם". היא נתקלה בתקציר הסרט בספר "הקולנוע הישראלי" של מאיר שניצר, והתחילה לחפש את הבמאית ואת הסרט: "בסינמטק ירושלים היה עותק יחיד של הסרט ואי-אפשר היה לצפות בו. את אלידע לא מצאתי ב-144 וכששאלתי אנשים ותיקים בתעשייה, אמרו לי שככל הנראה היא נפטרה." בסוף, איתרה את גרא בעזרת מי שהכירו אותה דרך פועלה בתחום המחול.

שאער מעודד הגיעה לביתה של גרא נרגשת והיא אירחה אותה ברוחב לב, ואף הוציאה לה כלאחר יד עותק של הסרט בגלגל פילם, שאוכסן בין חומרי הניקוי במחסן ביתה. שאער מעודד יזמה מול בני המשפחה יצירת עותק דיגיטלי של הסרט ופנתה לעמותת "נשים בתמונה" כדי לקיים אירוע מיוחד לגרא ב"פסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות" (שמאז חדל להתקיים).

בשנת 2013, אחרי 44 שנות גנזך, אירח אירוע הנעילה של הפסטיבל את אלידע גרא ואת לפני מחר. האייטמים בתקשורת עשו את שלהם וגרא וסרטה הוכנסו בהוד והדר לתולדות הקולנוע המקומי. "צריך להבין שבמשך שנים, כל במאית הייתה הראשונה וכל סרט של אישה היה הראשון. הנשים היוצרות מעולם לא זכו למעמד של 'מחברות-קולנועניות'. תולדות הקולנוע העלילתי שיצרו נשים נמחק פעם אחר פעם. האיתור של אלידע ושל הסרט, מייצר נקודת פתיחה לקולנוע של נשים בישראל," מדגישה שאער מעודד את חשיבותו של הגילוי. מעבר לחלוציות המגדרית, שאער מעודד מוצאת שהסרט חדשני גם ברמת התוכן: החלק השני של הסרט, "סתיו", חורג ממוסכמות ז'אנר סרטי הבורקס, כאשר שני גיבורי הסרט, האשכנזייה והמזרחי, מנסים בתחילה להתקרב לתרבות שמנגד: גברת אלטמן קונה ספר "מאכלים מזרחיים" ומנסה להכין את הפלאפל בביתה ללא הצלחה ואדון עובדיה מנסה לייצר לעצמו אלבום משפחתי בדומה לזה שמחזיקה גברת אלטמן. ואולם, במהרה השניים זונחים את הניסיונות המאולצים הללו ומשמרים, תוך כדי העמקת הקשר ביניהם, את גינוני וערכי התרבות והסטטוס החברתי האותנטי שלהם. שאער מעודד מוצאת ש"זה פירוק של יחסי הכוח המקובלים בין אשכנזים למזרחיים על המסך," ומופתעת שעל אף נקודת המבט יוצאת הדופן ולמרות המחקר הענף על סרטי הבורקס, הסרט מעולם לא נותח או נחקר. "פשוט תעלומה איך לא זיהו את המקוריות שלו," היא אומרת.

על אף ההתעלמות הגורפת, בני משפחת גרא היו ערים מאוד לפועלה הקולנועי פורץ הדרך של האם, אלידע. ובכלל יצירתה הייתה אורגנית לחיי היומיום שלהם: הם היו ניצבים בסרט לפני מחר וחלקו צולם בבית של הסבא והסבתא שלהם. בנה יואב (לימים מקים בית ספר לסאונד) ערך את המוזיקה בסרטיה הדוקומנטריים, ובנה דייוויד כתב איתה. במקביל לעשייתה הקולנועית, לימדה אלידע בסטודיו שבביתה כוריאוגרפיה וריקוד והבית שקק רקדנים, שחקנים וזמרים. בין תלמידיה אפשר לציין את גברי לוי, מיקי גולדברג ושמעון בראון. בסופי שבוע, הפך הסטודיו לבית קולנוע. ציצי השיג למשפחה אישור מיוחד לשכור סרטים ממחלקת הקולנוע בתל אביב ודייוויד היה נוסע בשני אוטובוסים לכל כיוון ומביא גלגלי פילם משינקין לאור יהודה. על רצפת הסטודיו נפרשו מזרונים, דיוויד היה "מלך הפופקורן" ואורחים רבים הגיעו לצפות בסרטים.

המציאות הבוהמיינית הולמת את הפרופיל של חלוצות הקולנוע בישראל, אותו משרטטת שאער מעודד בעבודת התזה שלה. היא מוצאת כי חלוצות קולנוע הנשים המוקדם היו רובן ככולן ממוצא אשכנזי, וקשורות אל האליטות הכלכליות, התרבותיות והפוליטיות של החברה הישראלית, עובדה שסייעה להן לקחת חלק בעשייה הקולנועית. גרא סיפרה לשאער מעודד: "סרטי גבע נתנו את כל השירותים. בגלל שהבת של המנהל גרה מולי, היינו חברים של כל המשפחה. פניתי אליהם, אחרי שבוע-שבועיים הם אמרו שיש כסף. אני די בסדר בלגייס כסף, לשכנע מישהו שאני יודעת מה אני רוצה. הייתי פושרית, ידעתי לעבוד, ואם רציתי לעשות משהו עשיתי. בארץ אז הכול היה פרוטקציה. זה היה כמו משפחה מאוד קטנה."

מחיקתם ארוכת השנים של גרא וסרטה מתולדות הקולנוע הישראלי היא תעלומה. ככלות הכול, על אף ששיחק זמן קצר מאוד בקולנוע, המבקרים חיבבו את הסרט, זיהו רגישות אמנותית, התלהבו מכך שביימה אותו אישה והוא אפילו קיבל חיבוק בחו"ל והציג בפסטיבל ברלין. גרא המשיכה הלאה ויצרה מספר סרטים דוקומנטריים בהזמנה וניסתה לקדם את הפקת סרטה הבא "ליסה" בהוליווד, המגרש של הגדולים. בהוליווד התעניינו בסרט, אבל אף אחד לא הסכים שהיא, כלומר אישה, תביים. היא התעקשה והתסריט נגנז. גם גורלו של מיוזיקל בשם "נשך את לשונך" שכתבה בשיתוף עם דייוויד בנה היה דומה.

אריה אליאס בשער מערבון

בשלב מסוים פרשה גרא מעשיית סרטים והשקיעה את כל זמנה ומרצה במחול. היא ייסדה את פסטיבל גוונים במחול שמתקיים עד היום, ניהלה את מדור המחול באמנות לעם, והייתה שותפה להקמת הספרייה למחול בבית אריאלה ומתא"ן (מפעל תרבות ואמנות לנוער). בשנותיה האחרונות גילתה את הכוח המרפא של תנועה ועבדה עם חולי אלצהיימר.

במאי 2017 הלכה אלידע גרא לעולמה והשאירה לנו לנחמה את סרטה החלוצי לפני מחר.

_______________________________

הכתבה מתוך גיליון מערבון 11. השקת מערבון תתקיים הערב, יום ה' במקרר, רחוב החשמונאים 90, תל אביב, בשעה 19:00 ותכלול הקרנה של הסרט "לפני מחר" לצד סרטי אינדי ישראליים עכשויים, תערוכה, מסיבה והופעות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#