בלוגים

הסדנה להיסטוריה חברתית / הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית

מדוע ההיסטוריה הגאה החיפאית מסתתרת?

פרויקט לאיסוף וארכוב עברה של הקהילה בעיר מתמודד עם שוליות כפולה. מאמר שני בסדרת ההיסטוריה הקווירית של הסדנה להיסטוריה חברתית, בעריכת דותן ברום

דותן ברום

לקהילה הגאה בחיפה היסטוריה עשירה, מרתקת ואפילו חשובה בקנה מידה ארצי, אולם היא נותרת חבויה. הסיבה לכך היא שולִיוּתה הכפולה של הקהילה הגאה בחיפה. מצד אחד, הקהילה הגאה סובלת משוליות בנרטיב העירוני: אף ספר על תולדות העיר לא כולל את נקודות הציון של הקהילה הגאה בסיפור ההיסטורי שהוא מספר. זוהי שוליות מוכרת. הקהילה הגאה סובלת ממנה כמעט בכל מקום ואתר שבו היא קיימת, זולת אולי מקומות שהתפרסמו בזכות החיים הגאים שנחיו בהם, כדוגמת ברלין או סן-פרנסיסקו, או בזכות המאבקים הגאים שהתחוללו בהם, כמו מהומות סטונוול בניו-יורק. שוליות כזאת קיימת לא רק ברמה המקומית, כמובן, אלא אף ברמה הלאומית: תולדותיה של הקהילה הגאה בישראל אינן זוכות להפוך לחלק מהנרטיב הלאומי שלה, וזאת על אף הניכוס האסטרטגי שנוקטות ממשלות ישראל האחרונות ביחס לארועים וליצירה תרבותית גאים.

פסטיבל
פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית
להמשך הפוסט

"אם הרדיו הזה לא קולט טורקית, אני מחזיר אותו": על חיים גרבר ז"ל, האדם והחוקר

גרבר, שבמחקרו ניפץ מוסכמות על ״האשה המוסלמית המסורתית״, איתר איזכורים של המלה "פלסטין" במאה השבע עשרה, והיה מכור לרדיו בטורקית, נפטר בחודש שעבר. דברים לזכרו

רות רודד

המזרחן הנודע, פרופ׳ חיים גרבר מהאוניברסיטה העברית, הלך לעולמו בטרם עת ב-15 באפריל 2019 בראשית שנות השבעים שלו כאשר הוא עוד היה בשיא תנופתו המחקרית.

חיים
האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים/YouTube
להמשך הפוסט

עבירות מין מתקבלות על הדעת

ספר חדש בוחן את ההיסטוריה של עבירות מין, הסכמה ויחסים הומוסקסואליים בתקופת המנדט הבריטי וחושף את הפערים בין החוק, המשפט והנורמות החברתיות. מאמר ראשון בסדרת ההיסטוריה הקווירית של הסדנה להיסטוריה חברתית, בעריכת דותן ברום

דותן ברום

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם, דותן ברום, עורך הסדרה המיוחדת של הסדנה בנושא היסטוריה קווירית ערך ראיון עם ד"ר אורנה אליגון דר מן המכללה האקדמית ספיר והקריה האקדמית אונו, לרגל צאת ספרה החדש, “סיפורי פשע מתקבלים על הדעת" (Plausible Crime Stories: The Legal History of Sexual Offences in Mandate Palestine), שיצא לאור לאחרונה בהוצאת קיימברידג’.

משטרת חיפה
אוסף "פוטו ברנר"/מוזיאון העיר חיפה
להמשך הפוסט

"מעברות" מציעה חמלה כפיצוי רגשי זול במקום ערכים

הסדרה התיעודית מסיטה את הביקורת המזרחית לאפיקים שהזרם המרכזי מסוגל להכיל, מסירה אחריות מן המדינה ומוסדותיה וזונחת סוגיות שעיצבו את המבנה האתנו-מעמדי בישראל. לזקנות ולזקנים שלנו מגיע יותר

בני נוריאלי

חשיבותה של הסדרה התיעודית "מעברות", ששודרה לאחרונה ב"כאן" היא כפולה. ראשית, היא עונה על השאלה כיצד זיכרון לאומי מנוסח באמצעות התרבות הפוליטית השלטת בהווה. באופן אירוני, כמו שנאמר בפרק 1, "נדמה שהחזרה לימי האוהלים [...] יכולה ללמד אותנו לא מעט דווקא על ישראל של היום". שנית, היא מסיטה את הביקורת המזרחית לאפיקים שהזרם המרכזי מסוגל לעכל. כלומר, הניסיון להכיר בעוולות העבר נעשה באופן חלקי ומעוות, כזה שמתאים לנרטיב הציוני של "קיבוץ גלויות" שבמרכזו מדינה ענייה אך מכילה.

ילדות
סימור קטקוף/אוסף התצלומים הלאומי
להמשך הפוסט

לא דרך כוונות: בזכות האופי האזרחי של לימודי המזה"ת בארץ

תוכנית להכשרת קציני מודיעין באוניברסיטה העברית מאיימת לטשטש את הגבולות שראוי שיתקיימו בין הצבא לאקדמיה, לפגוע בסטודנטים האזרחים, ברמת ההוראה ובמעמד הבינלאומי של המחקר הישראלי בתחום

און ברק ואבנר וישניצר

בשבועות האחרונים מתנהל בקהיליית חוקרי המזרח התיכון בארץ דיון סוער: הנהלת האוניברסיטה העברית התמודדה ואף זכתה במכרז לאירוח תוכנית "חבצלות" של חיל המודיעין בקמפוס בהר הצופים. הן לפני הזכייה במכרז והן אחריו, התוכנית עוררה התנגדות לא מבוטלת בתוך האוניברסיטה העברית ואף מחוצה לה (ראו למשל כאן, כאן, כאן, וכאן). חברתנו ליאת קוזמא, המשמשת מרצה בחוג מזה שנים רבות ועורכת-מייסדת של בלוג זה, הביעה אף היא את התנגדותה לתוכנית, ביחד עם כמה מעמיתיה. למרבה הצער, ההתנגדות העניינית של פרופסור קוזמא זיכתה אותה בגל התקפות ברשת, ובכלל זה נאצות ואיומים. אנו כותבים את הדברים הבאים מתוך סולידריות עמה, ומתוך הסכמה עקרונית עם עמדותיה. גם שנינו התנגדנו לתוכנית כשהאוניברסיטה שלנו - אוניברסיטת תל אביב - ניגשה למכרז. אנו סבורים כי מדובר בסוגייה שיש לה השלכה על קהילת לימודי המזרח התיכון כולה, וככזו היא ראויה להיות נידונה בפומבי, ולא רק בחדרים סגורים. כפי שנבהיר בהמשך, תוכנית "חבצלות" היא ייחודית ביחס לתוכניות צה"ליות אחרות המתקיימות באוניברסיטה ועל כן יש לדון בהשלכותיה בנפרד מאותן תוכניות.

קמפוס
Grauesel/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשהשטאזי הלך לכנסייה

תיקים של כמרים קתוליים ששיתפו פעולה עם המשטרה החשאית המזרח גרמנית מגלים שהשטאזי השקיע מאמץ מיוחד בהסתננות לכנסייה. מאמר רביעי בסדרת מאמרי עמיתי בובר, בעריכת יוני בראק

גרגור בוס

(מגרמנית: אורלי לואיס)

יום הקתולים
מתיאס הייקל/הארכיון הפדרלי הגרמני
להמשך הפוסט

אפשר להיות יהודי-קומוניסט-ציוני-לאומי איראני?

ספר חדש בוחן את ההיסטוריה של הקהילות היהודיות באיראן במאה העשרים כחלק בלתי נפרד מן ההיסטוריה החברתית והפוליטית של המדינה וחושף תמורות שחלו ביחסן לאידאולוגיות שעיצבו את המאה

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את ליאור שטרנפלד, מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת פן סטייט בפנסילבניה, שספרו החדש עוסק ביהודי איראן במאה העשרים. הספר, Between Iran and Zion: Jewish Histories of Twentieth-Century Iran,  יצא לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד.

***

בית האבות
חסן סרבח'שיאן
להמשך הפוסט

החרדות מאחורי לידת "מעמד הטפילים" במצרים

בעשור שבין 1983-1973 התרחב מעמד הביניים המצרי באופן חסר תקדים. המצטרפים החדשים תוארו בתקשורת, בקולנוע ובספרות כמעמד טפילי שהצליחו על חשבון אחרים. ספר חדש מראה שדימוי זה היה בעיקר תוצר של חרדותיו של מעמד הביניים המבוסס יותר

רלי שכטר

במשך כעשור, בין השנים 1983-1973 לערך, אפשר בום הנפט שפקד את המזרח התיכון תהליכי ניעות כלכלית מהירים במצרים. מיליוני מצרים היגרו לעבודה בלוב ובמדינות המפרץ ושלחו חזרה הביתה כסף רב. הכלכלה המצרית צמחה בקצב מהיר, וכך גם הכלכלה הלא-פורמאלית—זאת שאיננה נמנית ומדווחת על ידי מוסדות המדינה, אך הכוללת בתוכה את מירב הפעילות שקשורה לבנייה ועסקים קטנים ובינוניים. השינוי הכלכלי המשמעותי ביותר התרחש בכפר המצרי שהמדינה קיפחה באופן שיטתי במשך תקופות ארוכות. הגירה כלכלית עצומה של פלאחים לעבודה מחוץ למצרים וכן ביקוש גובר לידיים עובדות בעיר תרמו לשיפור כלכלי משמעותי בכפר. בכפר ובעיר חלה הצטמצמות בממדי העוני והתרחבות משמעותית של מעמד הביניים.  

טלמיסר
מתוך השבועון "אלמסוַר"
להמשך הפוסט

צלאח אלדין: ממזרח, ממערב, ומכאן

מדוע הפך צלאח אלדין, המצביא שהשיב את ירושלים לשלטון מוסלמי מידי הצלבנים, לסמל עבור קבוצות ואידאולוגיות נבדלות מן המאה ה-12 ועד ימינו? ומה ניתן ללמוד מכך על מיתוסים היסטוריים?

דניאלה טלמון-הלר

צלאח אלדין אלאיובי, איש צבא ממוצא כורדי, הפך כנראה למוסלמי המפורסם ביותר אחרי הנביא מוחמד והמתאגרף מוחמד עלי, משום שהביס את צבאה של ממלכת ירושלים הצלבנית בקרני חטין ב-1187, והשיב את ירושלים לשלטון מוסלמי אחרי כתשעים שנות שלטון נוצרי-לטיני. אמנם סילוקם של הצלבנים הסתבר זמני בלבד – ב-1191 הגיע לארץ מסע הצלב השלישי בפיקודו של ריצ'רד לב-ארי וסלל את הדרך לעוד מאה שנות שלטון צלבני על החוף הארץ-ישראלי – אך כישלונות לא דבקו בדימויו של צלאח אלדין. הוא עוצב בזיכרון הקולקטיבי של קבוצות שונות כגיבור-על על-זמני, והעניק השראה למחזיקים באידיאולוגיות מגוונות: פאן-ערביות ופאן-אסלאם; לאומיות סורית ולאומיות מצרית, כורדית ופלסטינית; אנטי-אימפריאליזם ומאבק בציונות, וגם – אבירות, אצילות ואפילו סובלנות בין-דתית. מדוע בחרו כותבים רבים כל-כך, שהחזיקו בתפיסות עולם שונות כל-כך, להשתמש בדמותו של צלאח אלדין להצדקתן? קשה להסביר זאת רק בכך שנחל ניצחונות חשובים. להלן אנסה להסביר כיצד הדבר קשור לדמות ההיסטורית מחד, ולנסיבות ההיסטוריות בהן נוסחו האידיאולוגיות מאידך, וגם לעיין בשאלת חשיבותן של העובדות ההיסטוריות מאחורי מיתוסים.

פסל
גראהם ואן דר וילן/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

ישראל והעולם הערבי על הספה של ז'אן פול סארטר, מטפל זוגי

בעשורים שקדמו למלחמת 67', נוצר קשר ייחודי בין הוגים ערבים פוסט-קולוניאליים והאקזיסטנציאליזם הצרפתי. ספר חדש בוחן כיצד קשר זה עיצב את המהפכות במחשבה ובתרבות הערבית בתקופה זו וכיצד נקשר לשאלת ישראל-פלסטין

יואב די-קפואה והסדנה להיסטוריה חברתית

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו עושים את הדברים קצת אחרת: במקום להשיב רק לשאלות שלנו, יואב די קפואה, מאוניברסיטת טקסס שבאוסטין, מראיין את עצמו וצוות הסדנה נותן כתף. שיחה אישית מאוד על ספרו החדש, No Exit: Arab Existentialism, Jean-Paul Sartre, and Decolonization, שיצא בשנה שעברה בהוצאת אוניברסיטת שיקגו, העוסק בתולדות המחשבה האקזיסטנציאליסטית בעולם הערבי ובקשרים החמים והאופטימיים שנוצרו בין הוגים ערבים, ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר ואחרים, ושהגיעו לסופם עם מלחמת 1967.

סארטר דה בובואר
משה מילנר/אוסף התצלומים הלאומי
להמשך הפוסט

מאוקספורד לקהיר: דברים לזכרו של פרופ' רוג'ר אוון - מגדולי חוקרי המזרח התיכון המודרני

פרופ' רוג'ר אוון (2018-1935), שהקדיש את חייו לחקר המזרח התיכון המודרני, הלך לעולמו בחודש דצמבר. במהלך קריירת מחקר והוראה שנמתחה על פני שישה עשורים וארבע יבשות, איתגר מוסכמות והשיב את החיבור בין הכלכלי לפוליטי למרכז הבמה

רלי שכטר

פרופסור רוג'ר אוון, שנפטר לאחרונה בגיל 83, היה אחד החוקרים המובילים בתחום של לימודי המזרח התיכון המודרני. הוא החל את דרכו האקדמית באוניברסיטת אוקספורד שם למד לתואר הראשון, ושם גם סיים את לימודי הדוקטורט שלו. בשנת 1964 הוא התמנה כמרצה להיסטוריה כלכלית וחברתית של המזרח התיכון בקולג' סנט אנתוניס באוקספורד. מאז, ובמשך שישה עשורים עסק אוון במחקר והוראה, כולל בשנים האחרונות לחייו (על חוויותיו ותובנותיו מן התקופות בהן חי בקהיר כתב אוון גם כאן בסדנה). בשנת 1993, מונה אוון לפרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת הרווארד שבארה"ב. באותה השנה פגשתי אותו לראשונה, כשהגעתי גם אני לשם והפכתי לתלמידו. לאורך כל הקריירה המרשימה והארוכה שלו, פרופסור אוון הצליח לשלב בצורה ייחודית שלושה מרכיבים של עבודה אקדמית: מחקר פורץ דרך; תמיכה בתחום מחקר שהשתנה והתפתח, למשל דרך כתיבה של ספרי לימוד; וטיפוח דורות רבים של סטודנטים לתארים מתקדמים. הרשימה הנוכחית לא תעשה חסד עם הישגיו המגוונים אך תבקש להעלות על נס את תרומתו הייחודית למחקר.

אוון
Tadween Publishing
להמשך הפוסט

דברים לזכרו של פרופ' בוטרוס אבו-מנה - מחלוצי חקר האימפריה העות'מאנית בישראל

פרופסור אבו-מנה (2018-1932) שנפטר בחודש דצמבר בגיל 86, היה דמות יוצאת דופן בנוף האוניברסיטאי - היסטוריון מקורי ומלומד ואדם נדיב וצנוע. הישגיו האקדמיים ואישיותו זיכו אותו בהוקרתן והערכתן העמוקות של הקהילות אליהן השתייך בארץ ובחו"ל

גד גילבר

פרופ' בוטרוס אבו-מנה נולד ב-1932 ברמלה. הוא התייתם מאביו בגיל 6 ומשפחתו עברה לגור בלוד. במלחמת 1948, על אף הקרבות ברמלה ולוד ("מבצע דני") וגירוש אלפים רבים מתושבי ערים אלה, הצליחה המשפחה להשאר בלוד.
 הוא החל את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים באמצע שנות ה-1950 בחוגים להיסטוריה כללית ופילוסופיה והמשיך לתואר שני בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון. להמשך לימודיו יצא ל-St Antony's College באוניברסיטת אוקספורד, שם כתב בהנחייתו של ההיסטוריון הנודע אלברט חוראני את עבודת הדוקטורט שלו על "הפרובינציה העות'מאנית של סוריה בתקופת התנט'ימאת המאוחרת". כמה מהתובנות המקוריות של בוטרוס, אותן גיבש ופיתח במרוצת השנים בעבודותיו החדשניות, נבטו בשנות לימודיו באוקספורד. ב-1971 הצטרף לחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה ועד מהרה החל לפרסם את מאמריו המאלפים בתחום ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית במאה התשע עשרה.

בוטרוס אבו מנה
באדיבות המשפחה
להמשך הפוסט

חנא נקארה ותרומתו לחופש הביטוי בישראל

מאבקם של הפלסטינים אזרחי המדינה לשוויון נתפש לעתים קרובות בציבור היהודי כמאבק חתרני. אלא שממאבקו ופעילותו של נקארה נהנים באופן ישיר כלל אזרחי המדינה

גל אמיר ונעמה בן זאב

במדינות חסרות חוקה כתובה, כמדינת ישראל, מערכת המשפט היא גורם מרכזי בעיגון זכויות האזרח ובהגבלת כוחם של מנגנוני המדינה. בתוך מערכת זאת ממלאים עורכי דין תפקיד של מתווכים בין חירויות הפרט וסמכויות המדינה. השפעתה של עבודתם עשויה לחרוג הרבה מעבר למקרה של הלקוח היחיד, או לאינטרס של קבוצת ההשתייכות שלו. למעשה, עבודתם של עורכי דין בהגנה על חירויות של יחידים, תאגידים ומוסדות אזרחיים עשויה לשנות את פני החברה.

חנא נקארה
באדיבות נאילה נקארה אבו-מנה
להמשך הפוסט

הטרגדיה של הרר

בניגוד לתפיסה המקובלת, בסוף המאה התשע-עשרה שאיפות ומדיניות קולוניאליות לא היו נחלתן של מדינות אירופה לבדן. ספר חדש המתחקה אחר הכיבוש המצרי של העיר הרר בקרן אפריקה מלמד כי לקולוניאליזם אמנם פנים רבות אך תוצאותיו ההיסטוריות נותרו טרגיות

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את אבישי בן-דרור, מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, שספרו החדש עוסק בתקופת הכיבוש המצרי של אמירות הרר באתיופיה בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19. הספר יצא לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת סירקיוז תחת הכותרת Emirate, Egyptian, Ethiopian: Colonial Experiences in Late Nineteenth-Century Harar.

***

השוק
ארתור רמבו/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

להוביל את האיסלאם הפונדמנטליסטי מחיק היהדות

סיפורה של מרגרט מרקוס, צעירה יהודיה שהפכה למרים ג'מילה, הוגה איסלאמיסטית אנטי-קולוניאלית, מלמד על המשבר שחוו יהודים אמריקאים רבים בשנות החמישים והשישים. מאמר שלישי בסדרת מאמרי עמיתי בובר, בעריכת יוני בראק

אברהם רובין

ההוגה המוסלמית-פקיסטאנית מרים ג'מילה הינה דמות יוצאת דופן לא רק בגלל היותה אחת הנשים היחידות שהתבלטו בעולם הגברי-פטריארכלי של האסלאם הפונדמנטליסטי בדרום אסיה אלא בעיקר בגלל הרקע שלה כיהודייה אמריקאית. ג'מילה, ששמה המקורי היה מרגרט מרקוס, נולדה ב-1934 בווסצ'סטר, ניו יורק, למשפחה אמידה בעלת קשרים רופפים אל הדת. במהלך שנות ההתבגרות מרקוס חשה ניכור מסביבתה הבורגנית ודילגה בין מסגרות דתיות ואידיאולוגית בחיפוש אחר שייכות. חיפושה הוביל לבית כנסת אורתודוכסי, תנועת נוער ציונית, ולהתנסות עם הדת הבהאית. אלא שאף אחת מהאלטרנטיבות הללו לא סיפקו את מרקוס, שכמעט ונואשה מניסיונותיה למצוא את מקומה בחברה.

1965
אברהם רובין/באדיבות הספרייה הציבורית של ניו יורק
להמשך הפוסט

קומוניסט עומד ושר

מאז הקמת המפלגה הקומוניסטית בארץ שילבה המוזיקה שלה בין שירי ארץ-ישראל עבריים, שירים פלסטינים לאומיים ויצירות המזוהות עם השמאל הבינלאומי. מסגרות כמו מקהלת "רון" ושירי בנק"י, מהוות פרק נשכח בתולדות המוזיקה בארץ

אמיר לוקר-בילצקי וג'סמין חביב

בספרו האוטוביוגרפי למחצה של רון ברקאי "כמו סרט מצרי", יוצא הגיבור לחגיגות יום העצמאות בתל-אביב של שנות החמישים. לנגד עיניו יוצרים חברי תנועות הנוער הציוניות מעגלי הורה. לפתע הוא נמשך למהומה בשולי הקהל. לקול קריאות הזעם של משתתפי החגיגה, קבוצה של בני נוער בחולצות לבנות ועניבות אדומות רוקדים במעגל משלהם. הם שרים את השיר "על בריקדות", שיר מהפכני פולני שהתאזרח בקורפוס השירים שנקרא לימים "שירי ארץ-ישראל", אך באותה תקופה עצם שירתו בפרהסיה על ידי הקומוניסטים הצעירים עוררה עדיין כעס רב. המפגש בין התרבות המוזיקלית הציונית לבין זו הקומוניסטית היתה מלווה, אם כן, במתח. אך על אף האנטי-ציונות המוצהרת של המפלגה הקומוניסטית, לא היה ניגוד מוחלט בין השתיים. חברי התנועה הקומוניסטית לא נמנעו מלשיר שירים ציוניים למהדרין, וטעמם המוזיקלי לא היה שונה מאלו של ישראלים רבים בשנות החמישים והשישים. מה שייחד את תרבות השירה של הקומוניסטים היתה קיומה לצד ובאינטראקציה עם תרבות השירה של קומוניסטים ערבים וזו של השמאל שמחוץ לישראל.

תל אביב
באדיבות יורם גוז'נסקי
להמשך הפוסט

כשהמלה הפכה לבשר: רצח חאשוקג'י והתפשטות הרפואה המשפטית

כלים פורנזיים הופכים מרכזיים יותר ויותר בשנים האחרונות. אולם הצלחתם ההיסטורית והשימושים שנעשים בהם במזרח התיכון, פוגעים באמינותו ובמעמדו של הדיבור האנושי

און ברק

דמותו של צלאח מחמד אל-טובייגי, ראש המועצה המדעית הסעודית לרפואה משפטית וחבר בצוות המחסלים שנשלח לאיסטנבול בעקבות העיתונאי ג'מאל חאשוקג'י, מספקת קריקטורה גרוטסקית, ולפיכך חושפנית, של מדע הפורנזיקה כיום: בעודו חמוש במסור עצמות, הוקלט אל-טובייגי על ידי האפל-ווטש של חאשוקג'י ובמתקני הציטוט הטורקיים שהושתלו בקונסוליה כשהוא מציע לחבריו להאזין למוסיקה באוזניות בכדי להחריש את צרחות העיתונאי בשעה שאצבעותיו מנוסרות. אל-טובייגי לא רק השתמש בכליו המקצועיים כדי להעלים ראיות, הוא אף אטם את אזניו מפני הקול האנושי שהשמיע קורבנו. השלומיאליות הסעודית החושפנית התגלתה גם בהחלטת המתנקשים למנות כפיל-גוף (body-double) שיכנס בנעליו של חאשוקג'י (רעיון שהיה יכול אולי להצליח אילו אכן היה המרצח הסעודי טורח להחליף נעליים) כדי לגלם את העיתונאי עבור המצלמות ביציאה מהקונסוליה. בגרסה הזו, אם כן, פורנזיקה היא פרקטיקה של השתקת קולות, העלמת ראיות וחטיפת גופות.

חוקרים
AFP
להמשך הפוסט

"פרשת הגזזת" - לא רק עניין ישראלי, עניין של עליונות לבנה

הדיון באחת הפרשות הרפואיות הכאובות בהיסטוריה של ישראל מתנהל לרוב תוך התעלמות מן ההקשר היהודי הרחב יותר. תפישותיהם של המוסדות היהודיים הבינלאומיים שיחקו תפקיד מכריע. מאמר שלישי בסדרה "גוונים של שחור ולבן: גזע במבט היסטורי"

בני נוריאלי

מדי כמה שנים שבה ועולה "פרשת הגזזת" ומעוררת מחדש ויכוח טעון. בישראל בשנות החמישים, עשרות אלפי ילדים, רובם יוצאי אפריקה-אסיה, עברו הקרנות רנטגן בראשם כחלק מטיפול במחלת עור פטרייתית הקרויה גזזת. ההקרנות יצרו סיבוכים שונים, מפגיעה בקרקפת וברקמת השיער ועד לגידולים סרטניים שעל-פי תיעוד המיתו מאות מטופלים ומטופלות. הויכוח הטעון מתנהל בין שני צדדים. מצד אחד, פעילות ופעילים חברתיים טוענים שהממסד הציוני-אשכנזי קיבל כסף מגורמים אמריקאים כדי לבצע ניסויים בהקרנות על ילדים מזרחים. מצד שני, המחקר ההיסטורי על הגזזת טוען שההקרנות נעשו באופן שגרתי ומקצועי.

פטינה
Creative Commons
להמשך הפוסט

הפרוטסטנטים אינם כוח חדש באמריקה הלטינית

בחירתו של ז'איר בולסונארו לנשיאות בברזיל האירה זרקור על עליית הימין הנוצרי-אוונגליסטי במדינה ובאמריקה הלטינית בכלל. אך המעורבות הפרוסטנטית בפוליטיקה של היבשת החלה כבר בראשית המאה התשע עשרה. מאמר נוסף בסדרה, "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

יעל מבט

בעימות הטלוויזיוני האחרון בין המועמדים לנשיאות ברזיל, שנערך לפני מספר שבועות, אחד בלט בהעדרו: ז'איר בולסונארו, המתמודד המוביל על פי הסקרים. בשעה שיריביו התקוטטו על דקות שידור בעימות ששודר על ידי רשת "גלובו", בולסונארו התיישב לראיון נינוח ואוהד ברשת מתחרה, "רקורד", שבבעלותו של הבישוף האוונגליסטי אדיר מסדו, מייסד "הכנסייה האוניברסלית של מלכות האל", מגה-כנסייה פנטקוסטלית ברזילאית במקורה, שנעשתה גלובלית. האוונגליסטים נחשבים לכוח פוליטי חדש יחסית באמריקה הלטינית ויש שחושבים שהם אלה אשר, בסופו של דבר, היטו את הכף לטובת "טראמפ הברזילאי". כיצד זה שביבשת קתולית, דווקא האוונגליסטים הם אלה שהשפעתם הפוליטית הפכה להיות מכרעת? האם אכן מדובר בכוח חדש לגמרי שסוחף אחריו מיליוני מאמינים?

מקדש
ויטור מזוקו/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

כך הפכה הוליווד את היצירה לתעשייה

לצד כוכבות, כוכבים וסרטים בלתי נשכחים, תור הזהב של האולפנים הגדולים הוריש לעולם גם מנגנונים שהסדירו את יחסי העבודה. ספר חדש סוקר את המורשת הזו ושואל מה קרה כשהפנטזיה ההוליוודית והמציאות נפגשו

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את רוני רגב, מרצה בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים שספרה החדש עוסק בהיסטוריה של יחסי עבודה בתעשיית הסרטים ההוליוודית. הספר, Working in Hollywood: How the Studio System Turned Creativity into Labor, יצא באוקטובר בהוצאת אוניברסיטת צפון קרוליינה.

***

מר סמית'
אולפני קולומביה/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

בחירות מקומיות, פוליטיקה ארצית

כבר במערכת הבחירות העירוניות הראשונה שהתקיימה בישראל בשנת 1950, היה קשר הדוק בינה לבין הזירה הפוליטית הארצית. מאמר מיוחד לכבוד הבחירות לרשויות המקומיות

נדב היידקר

בימים הקרובים תתקיימנה בחירות לרשויות המקומיות בישראל. בד בבד שבה ועולה בשיח הציבורי אפשרות הקדמת הבחירות לכנסת. סמיכות מקרים זו אינה חדשה, ולמן ראשית המדינה היו הבחירות הארציות והמקומיות שלובות זו בזו. יחסי גומלין אלה השתקפו במערכת הבחירות העירוניות הראשונה שהתקיימה במדינה, ב-14 בנובמבר 1950. בחירות אלה והדרך אליהן שיקפו סוגיות חברתיות ופוליטיות שהעסיקו את הנהגת המדינה יותר מאשר סוגיות עירוניות-מקומיות. בה בעת, תוצאותיהן של הבחירות המקומיות ערערו את הפוליטיקה הארצית ותרמו לנפילת הממשלה. מערכת הבחירות הנוכחית מהווה הזדמנות להתבונן במערכת הבחירות ההיא, ולתהות על קווי הדמיון והשוני, ועל הלקחים שניתן ללמוד ממנה על חשיבותה של הפוליטיקה המקומית בימינו.

קלפי יפו
פריץ כהן/אוסף התצלומים הלאומי
להמשך הפוסט

העבר המהפכני של יהודי אתיופיה

מחקר חדש מערער את דימוי הקהילה היהודית באתיופיה כפסיבית ומנותקת מהפוליטיקה האתיופית בשנות השישים והשבעים. מאמר שני בסדרה "גוונים של שחור ולבן: גזע במבט היסטורי"

דוד רטנר

הקהילה היהודית באתיופיה, אשר נודעה בעבר בכינויים "בתא ישראל" ו"פלאשה", נתפשת בישראל כקהילה מסורתית-דתית אשר בעודה באתיופיה ניהלה את חייה במנותק משכניה העוינים ומהתהליכים שהתרחשו סביבה ואשר כל שאיפותיה התמקדו בעלייה לישראל. מחקר חדש מגלה שבני ובנות הקהילה היו פעילים פוליטיים ולוחמי מחתרות מרקסיסטיות במהלך השנים המהפכניות של אתיופיה ובתקופת מלחמת האזרחים (שנות השבעים עד 1991). תפקידם של יהודי אתיופיה בתנועות אלה עשוי לשנות את הדימוי הנפוץ של קהילה זו בעיני החברה הישראלית.

פוסטר
לא ידוע
להמשך הפוסט

משפט המאה או משפט ראווה?

ספר חדש סוקר את "משפט המאה" שהתקיים באיסטנבול ב-1881 בעקבות מותו המסתורי של הסולטן עבדולעזיז. המשפט, שהפגיש בין גדול הרפורמטורים העות'מאניים לסולטן האחרון שמשל באימפריה בפועל, מעלה שאלות על "שלטון החוק" ועל חוסנן של מערכות משפטיות בפני לחצים פוליטיים

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את אבי רובין, מרצה בכיר במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב שספרו החדש עוסק במוות מסתורי של סולטאן, במשפט מתוקשר ובקשר שלו לתרבות המשפטית באימפריה העות'מאנית. הספר, Ottoman Rule of Law and the Modern Political Trial: The Yıldız Case, יצא בחודש ספטמבר בהוצאת אוניברסיטת סיראקיוז.

***

עבדולעזיז
"מותו של עבדולעזיז," ציור מאת ויקטור מסון, 1876
להמשך הפוסט

למה אנחנו "לא סביבתיים"?

מדוע סוגיות סביבתיות זוכות להתייחסות מזערית בישראל ביחס למדינות המערב? איך זה קשור לתרבות הצבאית? וכיצד עיצב הסכסוך הישראלי-פלסטיני את היחס שלנו לסביבה?

נטע כהן

במחצית השנייה של המאה התשע עשרה צמחו באירופה ובצפון אמריקה תנועות עממיות שביקשו לשמר נופים וערכי טבע מקומיים. הדאגה לטבע בשנים אלה, אשר מכונה במערב "הגל הראשון של הסביבתנות", נקשרה בחשש מפני תהליכי התיעוש והעיור המהירים שאפיינו תקופה זו. דאגה זו נשזרה לא פעם בצמיחתן של תנועות רומנטיות ולאומיות, אשר ביקשו להבנות את הקשר התרבותי בין המולדת לסביבתה הטבעית.

כלניות
צחי אבן אור/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשהנוער הקובני הפך לצבא חמוש בעפרונות ומחברות

שנתיים בלבד לאחר המהפכה הקובנית של 1959, הכריז פידל קסטרו על מבצע אוריינות חסר תקדים. מעל מאה אלף תלמידים ותלמידות מרחבי האי התנדבו למשימה ששינתה את חיי הלומדים והמלמדים כאחד. מאמר נוסף בסדרה, "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

לֵיליה שטדלר

שנת 1961, "שנת החינוך", הרחיקה המוני צעירים מביתם אל עבר אזוריו המבודדים ביותר של האי, שם בילו חודשים רבים בהוראת קרוא וכתוב לאיכרים ולאיכרות. בבקרים עבדו יחדיו במטעי הקפה ובתום יום העבודה התיישבו הבריגדיסטית והאיכר ללמוד לקרוא ולכתוב. תהליך וחווית ההוראה לאורך חודשי המבצע, במהלכו 702,212 מתוך 979,207 אנאלפביתים למדו לקרוא ולכתוב, תועדו לאורך העשורים האחרונים בספרים, תמונות וסרטים אשר העמידו במרכזם את פעילות הבריגדות על-שם קונרדו בניטס. ואולם חשוב לשאול אילו משמעויות והשלכות נוספות היו למבצע על חיי הנוער הקובני, בני הדור הראשון למהפכה, לאחר שפשטו את מדי הבריגדה?

ריקרדו
ריקרדו וסקס, אוסף פרטי
להמשך הפוסט

מה חשיבותם של לוחמים זרים בשדה הקרב?

מחקר חדש טוען שתרומתם המוראלית והתודעתית של זרים עולה בהרבה על חשיבותם המספרית או על ניסיונם הצבאי

ניר אריאלי

לוחמים זרים נמצאים בחדשות באופן כמעט רציף מאז 2013. למשל, לאחרונה הודיע שר הפנים הבריטי, סג'יד ג'אוויד, לעמיתו בארצות הברית שממשלת בריטניה לא תתנגד במידה שיוטל עונש מוות על שני החברים האחרונים בכנופיית "הביטלס". השניים, אזרחים בריטים שאזרחותם נשללה וצפויים לעמוד למשפט בארצות הברית, הצטרפו לארגון המדינה האסלאמית בסוריה והיו חלק מקבוצה שהתעללה באסירים והוציאה אותם להורג. תופעת הלוחמים הזרים אינה מוגבלת לסוריה. לאחרונה העלו גורמים בקהילה הבינלאומית סברה שלוחמים זרים עשויים להגיע לסייע לארגון בוקו חראם בניגריה, או לחבור לקהילת הרוהינגה המוסלמית ולערער את השלטון במיאנמר.

ספרד
ורה אלקן
להמשך הפוסט

מדוע הצליחה המוזיקה היוונית בישראל?

הצלחתה יוצאת הדופן של המוזיקה היוונית בישראל נבעה בין היתר מכך שהיוותה פתח לעולם תרבותי "ים תיכוני" הרחב מגבולות התרבות הלאומית. לצד זאת, בהצלחתה היה טמון גם "איום מזרחי" אתני ומעמדי שהיה לרסנו. מאמר שני בסדרת מאמרי עמיתי בובר, בעריכת יוני בראק

עודד ארז

האהדה למוזיקה יוונית בישראל, הנמשכת בהתמדה זה עשורים רבים, היא תופעה יוצאת דופן. במילים פשוטות: אין עוד מקום בעולם שבו הקהילה היוונית קטנה כל כך והמוזיקה היוונית מצליחה כל כך. הסיבות להצלחה זו, ניתן לקבוע היום, הן היסטוריות. הפופולריות של המוזיקה היוונית היום נובעת מסיפור ההתקבלות של המוזיקה הזאת בישראל, אשר ראשיתו בשנות החמישים. על פי סיפור זה שסופר בקווים כלליים כבר כמה פעמים: המוזיקה היוונית הגיעה לישראל בזכות מהגרים יהודים מסלוניקי, אשר הפעילו בשנות החמישים והשישים בתי קפה, ומי שהפך אותה לאהודה על המונים היה הגיטריסט והזמר אריס סאן, שהיה לכוכב על בישראל של שנות ה-60. אחריו הגיעו טריפונס ניקולאידיס (המוכר בישראל בשמו הפרטי בלבד), יהודה פוליקר, תוכנית הטלוויזיה "בטברנה", ושלומי סרנגה. גם נשמעה כבר הטענה, הנכונה בעיקרה, שסיבה מרכזית להצלחה של המוזיקה היוונית בישראל הייתה בכך שהציעה תחליף "לגיטימי" (כלומר, לא ערבי ולא מוסלמי) לצלילים המזרחיים שהכירו ואהבו המהגרים היהודים מארצות המזרח.

יוונים
ארכיון פרטי, משה סילבס
להמשך הפוסט

פרשת "בעל התרבוש": כיצד נתפס השיגעון האנושי בימי המנדט?

פרשיית רצח היסטורית מעוררת שאלות בדבר הגדרת השיגעון בתקופה של תמורות חברתיות ופוליטיות

אור פיטוסי

בצהרי יום שישי, 28 באוגוסט 1929, נרצחו בשכונת הג'ורג'ים הסמוכה לעיר העתיקה בירושלים שלושה יהודים. בדיעבד, היה האירוע לסנונית המבשרת על פרוץ מאורעות תרפ"ט. שוטרים בריטים שהיו בסביבה התערבו, מתוקף תפקידם כאחראים על הביטחון, על מנת למנוע את המשך שפיכות הדמים וחלקם נותרו בזירה במטרה לשמור על הסדר. זמן מה לאחר מכן שב לזירת הרצח כמאל סלים אל-נבולסי על מנת לאתר את תרבושו ונעליו שנותרו במקום (ומכאן כינויו בעיתונות העברית, "בעל התרבוש"). שוטר בריטי ששהה במקום הובילו לקצין הממונה בשטח, מתוך מחשבה כי אל-נבולסי יכול היה להעיד על שהתחולל בבית, וזה האחרון פקד לאסרו בחשד להשתתפות במעשה הרצח.

מפת רוממה
תמר הירדני / ארכיון עיריית ירושלים
להמשך הפוסט

איך ולמה לקרוא מפה מלפני 120 שנה

משמעויותיהן של מפות ומטרות המיפוי משתנות ממקום למקום ומתקופה לתקופה. הבנה זו מאפשרת לקרוא מפות היסטוריות בצורה ביקורתית וללמוד מהן מה שעדויות היסטוריות אחרות אינן מספקות. מאמר שני בסדרה, "היסטוריה במבט חטוף: הסדרה הויזואלית"

יובל בן בסט ויוסי בן-ארצי

המפה המובאת כאן, ששורטטה ב-1897, מייצגת לכאורה ידע גיאוגרפי באופן פשוט, שקוף ובלתי אמצעי. היא מציגה את גבולות המחוזות העות'מאניים בסוריה הגדולה ובמצרים, ידע שסייע ללא ספק לניהול השוטף שלהם. ואולם, אפילו מבט שטחי מגלה שהמפה משקפת למעשה שורה של הנחות אידיאולוגיות: למשל, כל מחוז מוצג בצבע אחר לפי מפתח הניתן בצד. הצבע הסגול מסמן "אזורים שנלקחו מהאימפריה העות'מאנית רודפת הצדק" דבר המלמד על תפיסת העות'מאנים את עצמם ואת האימפריה שלהם.

חקלאים ממרכז הודו בוחנים את מפת ההכנסות של חוותיהם
Editor Gol Monitor
להמשך הפוסט

חלוצה בייצוג: קבוצה צ'יליאנית מתמודדת כמאה שנה על ייצוג הכדורגל הפלסטיני

כבר קרוב למאה שנים משקף סיפורה של "דפורטיבו פלסטינו", קבוצת הכדורגל הפלסטינית של צ'ילה, את התהפוכות ההיסטוריות שפלסטינים עברו במהלך המאה העשרים. עתה הקבוצה מבקשת גם לקחת חלק פעיל יותר בעיצוב ההיסטוריה הזו. מאמר מיוחד לרגל גמר גביע העולם

חגאי רובינשטיין

בעשרים השנים האחרונות קיימות שתי קבוצות כדורגל פלסטיניות: הנבחרת הלאומית הרשמית של הרשות הפלסטינית, שהוכרה על ידי פיפ"א בשנת 1998, וקבוצת הכדורגל "דפורטיבו פלסטינו" מצ'ילה, שהוקמה בסנטיאגו בשנת 1920 על ידי פלסטינים שהיגרו למדינה המרוחקת. במאה שנותיו, המועדון זכה בשתי אליפויות, שני גביעים לאומיים והשתתף כמה פעמים בקופה ליברטדורס. במהלך השנה האחרונה הנהלת הקבוצה פועלת להציב את המועדון בשורה אחת עם הנבחרת הלאומית כמייצגת הלאום הפלסטיני בעולם. ההיסטוריה של המועדון מדגימה את האופן שבו הקהילה הפלסטינית בצ'ילה--שהיא הריכוז הפלסטיני הגדול ביותר מחוץ למזה"ת--פעלה, ועודנה פועלת, לשימור זהותה האתנית המקורית. בשנים האחרונות, ולראשונה בהיסטוריה שלה, קבוצת הכדורגל מבקשת להיות נוכחת בשיח הלאומי-פלסטיני, ולגייס את תמיכת הפלסטינים שנשארו במזרח התיכון.

לוגו
קרלוס יו/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

האנשים והמכונות ששינו את המזרח התיכון הערבי

כניסת הדפוס למזרח התיכון הערבי במאה ה-19 הייתה מהירה ודרמטית. ספר חדש, בעברית ולקהל הרחב, מספר את סיפור מהפכת הדפוס הערבי, מציב במרכזו שחקנים שנותרו עלומים לרוב, ומציע לקוראי וקוראות העברית שיחה קצת אחרת על אזורנו

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את עמי איילון, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב שספרו מהפכת הדפוס הערבי תורגם זה עתה לעברית ויצא לאור בהוצאת מאגנס במסגרת סדרה חדשה, בלשון עבר, פרי יוזמתה של החברה ההיסטורית הישראלית. הסדרה נועדה להביא לקורא בישראל מבחר ממיטב הספרים בהיסטוריה עולמית, שנכתבו בידי היסטוריונים ישראלים ופורסמו תחילה בשפות לועזיות בהוצאות אקדמיות מובילות וזכו בשבחי המבקרים. המהדורה העברית מותאמת לקורא הישראלי ומעניקה לו הזדמנות לערוך היכרות עם פירותיו של המחקר העדכני בסוגיות מרכזיות בתולדות העמים – מקצה מזרח עד קצה מערב – ברמה אקדמית גבוהה ובסגנון רהוט ונהיר בשפה העברית.

הספר השני בסדרה, שייצא לאור לקראת סוף שנת 2018, הוא "רישומים של כאב: דת, משפט ורפואה בימי-הביניים המאוחרים", פרי עטה של פרופסור אסתר כהן מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

חנות הספרים "אלמתג'ר" בחיפה
רמי שלוש רמי שלוש
להמשך הפוסט

"כל עמיתיהם העורכים מסוממים": המאיירים שיצאו מהקווים במצרים של תחילת המאה ה-20

הקריקטורה העיתונאית החלה את דרכה במצרים של מפנה המאה ה-20 כסוגה אמנותית ותרבותית פורצת דרך. המאיירים המצרים הבולטים, רובם מהגרים וזרים, נאבקו להגדיר את תפקיד הקריקטורה ואת מקומם שלהם בחברה הנלחמת על עצמאותה. מאמר ראשון בסדרה, "היסטוריה במבט חטוף: הסדרה הויזואלית"

קרן צדפי

בינואר 1935 פרסם כתב-העת המצרי המאויר "אל-אִתְ'נַיְן" (השניים) קריקטורה של מערכת כתב-העת – מעין פורטרט קבוצתי של העורכים והמאיירים הבולטים שלו. מונולוג קצר ליווה את היצירה:

המערכת
"אל-אִתְ'נַיְן", 21 בינואר, 1935
להמשך הפוסט

עיריית דמשק נגד חברת החשמל

ניתוח ההיסטוריה של תאורה בדמשק חושף כיצד מאבקי שליטה בתשתיות גדולות עומדים בבסיס מאבקי כוח פוליטיים. מאמר שלישי בסדרה "היסטוריה לילית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת"

עמרי אילת

בזכרונותיהם של כמה מאנשי דמשק מסופר על צאלח ביי אל-עט׳ם, מגיבורי העיר, שבנעוריו היה מאוהב ביהודייה. לילה אחד, בו בילה איתה, התלווה אליו חברו סלים אל-מידאני, ובדרכם לבתיהם בשעה שתיים או שלוש לאחר חצות נעצרו יחדיו על ידי מפקד המשטרה של דמשק, שפנה אל צאלח ביי כך: ״אדוני, אתה איש השלטון [משפחת אל-עט׳ם היתה אחת המשפחות הוותיקות והחזקות בדמשק, ובניה החזיקו משרות רבות], ואתם יודעים את החוקים. מדוע אתם עוברים עליהם?״ ענה לו צאלח ביי: ״כיצד אני עובר על החוק?״

חשמלית אחד
ג'יי לינדן
להמשך הפוסט

רצח בצור, שתדלנות בקהיר

מכתב מגניזת קהיר מספר על מקרה רצח של יהודי בעיר צור בתחילת המאה השתים עשרה וכיצד יהודי אחר פעל מאחורי הקלעים של מוסדות משפטיים מוסלמיים כדי לנסות לגבות חוב שהנרצח היה חייב לו. מאמר ראשון בסדרת מאמרי עמיתי בובר, בעריכת יוני בראק

עודד זינגר

בתחילת המאה השתים עשרה, בחודש הרמדאן, נמשתה מהים גופתו של היהודי, אבו מנצור אל-בגדאדי, מאחורי סלע סמוך לחורבה מבודדת בעיר צור. ידיו היו כבולות בחבל קנבוס ובבגדיו נמצאו אבנים. מיד החלו להתפשט שמועות. יש שאמרו שהתאבד, ויש שטענו שניסה לברוח מהעיר עם שודדים, ואלה רצחו אותו. אנחנו לומדים על המקרה הזה ממכתב בערבית יהודית מגניזת קהיר. המכתב המקורי נקרע לשני חצאים כנראה לפני שהושלך לגניזה. הקטע העליון מצא את דרכו לספריה הבריטית בלונדון ואילו החלק התחתון הגיע לספריית אוניברסיטת קיימברידג. הקשר בין שני הקטעים הוצע על ידי אלגוריתם ממוחשב המנתח מאפיינים גרפיים שפותח על ידי פרויקט הגניזה הקהירית של פרידברג, פרויקט הדיגיטציה פורץ הדרך שמאגד בתוכו את מסמכי הגניזה ומאפשר לגשת אליהם מכל מקום בעולם. רק כשמצרפים את שני הקטעים יחדיו (בתמונה למטה) אפשר למקם את המקרה במקום ובזמן ולהבין את השתלשלות העניינים.

צור
ליתוגרפיה של האמן הסקוטי דיוויד רוברטס, 1839
להמשך הפוסט

האם ברנרד לואיס היה היסטוריון חשוב או מזרחן שמרן?

ברנרד לואיס, מסמליה של המזרחנות במאה ה-20, הלך לעולמו בשבוע שעבר. לצד ההספדים, חשוב לזכור כי פועלו האקדמי, ובעיקר קשריו עם ממשלים שונים וגורמי בטחון ומודיעין, נותרו שנויים במחלוקת

יורם מיטל

ערב יום הולדתו ה-102, הלך לעולמו פרופ' ברנרד לואיס, אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר של המזרח התיכון. כתיבתו האקדמית, השקפתו הפוליטית והשפעתו הציבורית עברו תהפוכות בתקופה הארוכה בה פעל. מבלי לגרוע מתרומתו החשובה לשיח האקדמי והציבורי על המזרח התיכון המודרני, חלק ניכר מכתביו ופועלו כאינטלקטואל ציבורי היו ונותרו שנויים במחלוקת, ובצדק.

ברנרד לואיס (משמאל) עם הפוליטיקאי האפגני עבדאללה עבדאללה ב-2002
כארים אוקטן / אי-אף-פי
להמשך הפוסט

היסטוריה עיוורת

החושך אילץ את תושבי הערים באזורנו להתמצא בסביבה ולפקח על שכניהם בעזרת האוזניים. מה יכול ללמד אותנו הניסיון להאזין בעצמנו לעיר האפלה? מאמר שני בסדרה "היסטוריה לילית של המזרח התיכון העות'מאני"

אבנר וישניצר

האסוציאציה המיידית שלנו כשאנחנו חושבים על לילה היא חושך, אולם במשך אלפי השנים היה הלילה מזוהה גם עם שקט וגם אותו, כמו את החושך, קשה מאוד למצוא בערים הגדולות של המאה ה-21. ניסיון להאזין לפסקול הלילי של המזרח התיכון בעת החדשה המוקדמת מגלה שדווקא על רקע הדממה שהיתה יורדת על העיר, ובשל המגבלות שכפתה החשכה על הראייה, הפכה השמיעה לחשובה יותר מבמשך היום, הן לאלה המבקשים לאכוף סדר, והן לאלה המבקשים לחמוק מבעד לסדקיו.

ארמנים
וויקיפדיה
להמשך הפוסט

ההיסטוריה של החרדה מפני יחסי מין בין-גזעיים

מסע התעמולה סביב הצבת חיילים אפריקאים בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה חושף ממשקים בין מיזוגניה וגזענות שקדמו לעליית הנאציזם. מאמר ראשון בסדרה, "גוונים של שחור ולבן: גזע במבט היסטורי"

רות ג'יניאו

יחסים אינטימיים בין גברים שחורים לנשים לבנות נתפסו בתרבות האירופית כתופעה מסוכנת עוד לפני מאות שנים. יצירתו המפורסמת של וויליאם שייקספיר אותלו, לא סיפקה, למשל, לקורא ואף יותר מכך לקוראת, זווית מעודדת במיוחד לגבי גורלם של יחסים בין-גזעיים. עם עליית תורות הגזע הפסאודו-מדעיות במהלך המאה ה-19, גברה גם ההתעניינות ביחסים הבין גזעיים. ויכוחים מרים בין אנשי מדע, אנתרופולוגים ואף פילוסופים ניטשו בנוגע למידת הסכנה שביחסי מין בין בני גזעים שונים. לעתים קרובות, נתפסו בני תערובת כנחותים יותר גם מההורה הלא-אירופי שלהם ובוודאי כמסוכנים יותר משום שקראו תיגר על הגבולות שהאירופים ניסו להציב בין שתי הקבוצות אותן הם כינו "גזעים". בני התערובת ייצגו פחד גדול של אירופים רבים באותה תקופה – הפחד מפני הידרדרות ודגנרציה של הגזע הלבן.

Herald
להמשך הפוסט

"שיזדעזעו הקוראים": שיחה עם הסופר עלא חליחל

לכבוד צאת ספרו "להתראות עכו" בעברית, ראיון מיוחד עם עלא חליחל, מאת מתרגם הספר, יוני מנדל. על כתיבה, היסטוריה, הזכות לספר את הסיפור של המקום הזה, וגם על המסר הפמיניסטי של ספר שכל גיבוריו גברים

יוני מנדל

הרומן הפנטסטי "להתראות עכו" מחייה מחדש את ימי המצור הצרפתי על עכו של שנת 1799, ומשאיר את הקוראים לתהות מה באמת השתנה מאז בפוליטיקה המקומית והאזורית. מחבר הספר, עלא חליחל, מאנשי הרוח הפלסטינים החשובים הפועלים בארץ, שוזר את העלילה הספרותית בתוך הסיפור ההיסטורי וכותב על כל מה שהיסטוריונים רק יכולים לחלום עליו: התקפי החרדה של המושל אל-ג'זאר, על מפגשיו ההזויים עם נפוליאון בונפרטה, על הסטיות המיניות של עוזרו אבו-מוות ועל תחושות הבטן של איש הכספים היהודי חיים פרחי. הספר ראה אור בערבית ב-2014 (הוצאת "ספרי קדיתא" בעכו והוצאת "אל-אהליה" בעמאן) ובימים אלו הושק בעברית (הוצאת עם עובד, 2018). 

עלא
אמיר דיב
להמשך הפוסט

תעמולה או חדשות? על הרדיו בתקופת המנדט

ממשלות קולוניאליות ופשיסטיות ביקשו להשתמש בתקשורת ההמונים ככלי נשק. היסטוריה של האזנה ביקורתית לרדיו בתקופת המנדט חושפת שהמאזינים היו מתוחכמים יותר

סהר בוסטוק

הקמפיין של דובר צה"ל בערבית שעלה לאחרונה לכותרות, ממחיש כיצד צה"ל מרחיב את המערכה הצבאית אל מעבר לשדה הקרב, ומשתמש ברשתות החברתיות כדי להעביר מסרים לקהל הערבי. ההתייחסות לאמצעי התקשורת כאל כלי נשק מזכירה תפיסות מדיה שרווחו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז האמינו כי הרדיו והקולנוע מסוגלים להשפיע באופן ישיר על המאזינים והצופים, כמו מחט תת-עורית המזריקה תעמולה ישירות לווריד.

מאזינים לרדיו בשנות ה-40
תצלומי פוטו שוורץ / אוסף ביתמונה
להמשך הפוסט

היסטוריה בחסות החשכה ופוליטיקה לאור נרות

המחצית החשוכה של תולדות האנושות זכתה לתשומת לב פחותה בהרבה מזו של אור היום. אולם ההיסטוריה של הלילה מראה כי החשכה השפיעה על תהליכים היסטוריים בדרכים שונות ולעתים בלתי צפויות. מאמר ראשון בסדרה "היסטוריה לילית של המזרח התיכון העות'מאני"

אבנר וישניצר

"הצבעוני הזמין עם נר את השמחה ואת העונג
להתארח במסיבה של הסולטאן אהמד, הלילה".

מרחבא
TSAK43
להמשך הפוסט

החיים באסדוד: זכרונותיו של המשורר חנא אבו חנא לראשונה בעברית

הצבעים, הצלילים, הריחות והטעמים של מציאות שאינה עוד, ממלאים את זכרונותיו של חנא אבו חנא, המשורר, הסופר והמחנך הפלסטיני. לצידם עולים גם הקשיים והמורכבויות של חיי היום יום. קטעים מזכרונותיו, המופיעים כאן לראשונה בעברית, מאסדוד שלפני 1948

חנא אבו חנא

הקדים: תאופיק דעאדלה

משפחה בבית "טיפוסי" באסדוד, 1945 לערך
Matson Photo Service / Library of Congress
להמשך הפוסט

כשיהודים וערבים נלחמו במחרימים

לקריאות לחרם כלכלי, העולות מפעם לפעם במסגרת היחסים בין יהודים לערבים בארץ, היסטוריה ארוכה. היסטוריה שבעל פה ועיתונות התקופה מצביעות על כך שאל מול חרמות כאלו התייצבה תדיר גם התנגדות נחרצת

גיא ברק

למי שנסמכים על הזיכרון הקולקטיבי, קשה לזכור שחיי היומיום של התל-אביבים והיפואים היו שזורים אלה באלה עשרות שנים טרם האיחוד הכפוי עליו החליטה ממשלת ישראל באוקטובר 1949. למעשה, בעוד שבשיח הציבורי עדיין שולטת ההנחה שתחת השלטון הבריטי בארץ עיקר נקודות הממשק בין היהודים לערבים היו של מאבק, אלימות ומתיחות ששיאם ב-48', זיכרונותיו של תל-אביבי ותיק בצירוף עדויות מעיתונות התקופה מספרים על קשרים כלכליים יומיומיים ודו-כיווניים שהתקיימו בין הקהילות גם בתקופות המתוחות ביותר וחרף יוזמות חרם משני הצדדים. יחסי מסחר אלה התפתחו לא אחת לקשרי ידידות וסולידריות שהיו יותר מאשר כלכליים בלבד.

קול
ארכיון עיתונות יהודית היסטורית
להמשך הפוסט

"אהוב אותה או עזוב אותה": כשברזיל נלחמה נגד השמצה

ניתוח מאמצי הדיקטטורה הברזילאית (1985-1964) לסכל ביקורת בינלאומית על הפרות זכויות אדם חושף משטר מוכה פחד רדיפה שראה בדיכוי, צנזורה, העלמת ראיות, וטיפוח הנאמנות למדינה אמצעים הכרחיים לשמירה על היציבות והביטחון הלאומי. פרק בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

איל וינברג

בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, היה נראה שברזיל פוסעת בדרך הנכונה להצטרפות למשפחת "המדינות המתקדמות". המדינה החמישית בשטחה בעולם הציגה צמיחה כלכלית חסרת תקדים, השיקה תוכניות תשתית לאומיות, וחנכה שידורי טלוויזיה מודרניים. אך לשגשוג היה מחיר. הצבא הברזילאי, אשר כונן משטר רודני מאז שתפס את השלטון בהפיכה ב-1964, ביטל את הבחירות הישירות לנשיאות, דיכא איגודי עובדים, והשעה בעלי תפקיד אשר סומנו כקומוניסטים חתרניים. על רקע המלחמה הקרה, ברזילאים רבים שוכנעו שזהו מחיר שיש לשלם כדי לקדם צמיחה ולמנוע מהפכה קומוניסטית, אשר על פי הגנרלים שבשלטון איימה תמיד להתפרץ.

טנקים
Arquivo Nacional
להמשך הפוסט

מה יש לאוניברסיטת חיפה נגד ד"ר דותן לשם?

ד"ר דותן לשם קידם בפייסבוק סדר יום חברתי-פוליטי. הוא טוען שאוניברסיטת חיפה הדיחה אותו בשל כך

חברי הסדנה להיסטוריה חברתית

פרשיה המהדהדת מזה כשנה בעיקר בין כתלי הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה, מתרחבת ומתפשטת בשבועות האחרונים אל מחוץ לאוניברסיטה. במרכזה עומד ד"ר דותן לשם, היסטוריון בעל שם עולמי של המחשבה הכלכלית ועד לאחרונה מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. לטענתו של לשם, הוא נאלץ לעזוב את האוניברסיטה לאחר שבכירים בפקולטה הבהירו לו שהתבטאויותיו הפומביות בפייסבוק ובזירות ציבוריות אחרות ימנעו ממנו לקבל קביעות במוסד. למרות החודשים הארוכים מאז עזיבתו (לאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק), טרם התנהלה בדיקה רצינית של הטענות הקשות הללו, המעלות חשש לכך שמעורבותו הציבורית של ד"ר לשם וסדר היום הכלכלי-שמאלי שהוא מקדם הם שעמדו לו לרועץ.

ד"ר דותן לשם, אוניברסיטת חיפה
יובל טבול, ניר קידר
להמשך הפוסט

שבע שנים למהפכת תחריר: קולה של מצרים בתנועת המחאה העולמית

ב-1968 מילאו המוזיקאים המצרים נגם ואמאם תפקיד דומה לזה של דילן, לנון, ברסאנס ומארלי. שיריהם ממשיכים להדהד כפס קול מהפכני גם במאה ה-21. המלאת שבע שנים לפרוץ מהפכת תחריר

דקל קליין

"אל תאמר לי את הדברים הללו/ אל תדבר בצורה לא ברורה/ מלחמה עממית/ שום דבר מלבדה/ עזרה הו אזרחי מצרים!/ עזרה הו הנערים!/ עזרה הו הערים!/ עזרה הו הכפרים!/ כאן הו אנשינו/ אנו במצב מביש/ השד רמס אותנו/ נשך את מדינתנו/ לאורכה ולרוחבה/ אל תאמר לי שזה באחריות הצבא/ הצבא הוא לא העם/ אל תאמר לי את הדברים הללו/ אל תדבר בצורה לא ברורה/ מלחמה עממית/ שום דבר מלבדה."

אימאם מחמד אחמד עיסא (שייח' אמאם) ואחמד פואד נגם
להמשך הפוסט

חיים בסרט טורקי: על קולנוע ופוליטיקה בטורקיה המודרנית

למעלה ממאה שנות יצירה קולנועית ששילבו תמיכה מדינתית ועצמאות יצירתית וכלכלית גוברת הפכו את תעשיית הקולנוע בטורקיה לתוססת ומרתקת. מאמר מיוחד לרגל שבוע הקולנוע הטורקי

צמרת לוי דפני

על אף מערכת היחסים הפוליטית המתוחה בין ישראל לטורקיה בשנים האחרונות, קולנוע טורקי עכשווי הפך זה מכבר לאורח רצוי במחוזותינו. לצידו של ה״סרט הטורקי״ (בדומה ל״סרט הערבי״) אותן מלודרמות טורקיות פופולריות של שנות ה-60 וה-70, התפתח גם בשלושת העשורים האחרונים קולנוע טורקי אחר, פיוטי ומרתק. חוקרי וחובבי קולנוע יצביעו על שנות ה-80 של המאה ה-20 כנקודת המפנה, אז יצאו אל האקרנים, בעיקר מחוץ לטורקיה, סרטיו המוכרים של ילמז גוניי ״יול״ ו״העדר״, ופילסו את דרכו של הקולנוע הטורקי העכשווי.

מתוך "הדרך" (Yol) של ילמז גוני מ-1982
להמשך הפוסט

האם באיראן באמת מתגעגעים לשאה?

המשטר האיסלמי משמר את זכרון השושלת הפהלווית כדי ללבות את הלהט המהפכני שכבה, אך לאסטרטגיה הזו מתגלות במהלך המחאה השלכות בלתי צפויות

ליאורה הנדלמן-בעבור

בתיעוד מצולם של גל הפגנות המחאה הספונטניות, שפרצו בעיר משהד ב-28 בדצמבר והתפשטו לערים נוספות, בלטו קריאות אהדה למייסד השושלת הפהלווית, שהודחה מכס המלוכה במהפכה העממית של 1979. גילויי אהדה כלפי המשטר המלוכני הם חסרי תקדים במחאות הציבוריות ברפובליקה האיסלמית. יותר מאשר שאיפה להחלפת משטר אוטוקרטי אחד באחר, הנוסטלגיה לשושלת הפהלווית מהווה ביטוי נוסף לחוסר שביעות הרצון המצטבר בקרב ציבורים שונים באיראן נוכח מצוקותיהם הגוברות בהווה.

מפגינים בלוס אנג'לס מחזיקים תמונה של השאה בעצרת תמיכה במתנגדים לממשלת איראן בשבוע שעבר
מוניקה אלמיידה / רויטרס
להמשך הפוסט

"נוטפים טללי נעורים עבריים"? משואה לנהנתנות בישראל הצעירה

מבט גלובלי מציג את "מרדני" שנות ה-50 וה-60 הישראלים כבני דור שמרני וקפיטליסטי שהתפתחותם קשורה בזו של בני דורם במקומות אחרים בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה

עודד היילברונר

צעירים רבים בישראל הצעירה של סוף שנות ה-50 ושנות ה-60 זכו בתקופתם לכינויי גנאי דוגמת "דור האספרסו","חברה סלונית", או "שטותניקים". בעיני מחנכים ואנשי ציבור הם נתפסו כתופעה ייחודית ישראלית, המורדת בציונות ובערכיה. אולם, אין מדובר בתופעה ישראלית יוצאת דופן לאותה תקופה. יתרה מזאת, מבט משווה על תרבויות צעירים דומות בעולם מגלה כי "השטותניקים" הישראלים כלל לא היו מרדנים וחתרנים. כמרבית חבריהם בארצות קפיטליסטיות, הם דגלו בתרבות צריכה, בנהנתנות ובערכים שמרניים. מבט עליהם בפרספקטיבה גלובלית חושף ישראל צעירה שונה מזו שאנו מכירים, הנשענת על שילוב של ציונות וקפיטליזם, הגשמה ונהנתנות.

מתוך הסרט "חור בלבנה"
יס / מתוך הסרט "חור בלבנה"
להמשך הפוסט

איך הפך ה"גרפיטי" בכותל מהצהרת אמונה לתופעה מגונה?

עד ראשית המאה ה-20, נהגו עולי רגל יהודים לכתוב את שמותיהם על גבי הכותל המערבי. אך שינויים במשמעויות התרבותיות והפוליטיות של כתיבה, קריאה והשפה העברית הפכו את הכתובות בכותל ל״גרפיטי״ בלתי חוקי. מאמר שלישי בסדרה בנושא קריאה וקוראים במזרח התיכון ומעבר לו, בעריכת דותן הלוי

יאיר ולך

אם אחת מהמבקרות או המבקרים בכותל המערבי היום יוציאו מברשת וצבע ויתחילו לרשום את שמותיהם על אבני הקיר, הם מן הסתם יובלו אחר כבוד למשטרה, והדבר ייחשב חילול הקודש או מעשה של זלזול ופרחחות. אולם עד לפני כ-90 שנה, כתיבת שם עברי הייתה מסורת מכובדת וארוכת ימים של עולי רגל באתרים קדושים יהודיים. צילומים היסטוריים מלמדים אותנו שאבני הכותל היו מלאות בכתובות, ועדויות כתובות מספרות שהעולים הקדישו מחשבה ותשומת לב לאקט הכתיבה, שנעשה מתוך כבוד למקום הקדוש. היום, היינו קוראים לזה גרפיטי. המנהג הזה, שמתועד כבר מימי הבינים, נשכח כליל, ועצם אזכורו מעלה תמיהה, במיוחד כשמדובר בכותל – ״סלע קיומו של העם היהודי״, ואחד מהאתרים המקודשים הנפיצים בעולם. 

מתפללים בכותל, ככל הנראה בראשית המאה ה-20
Matson Photograph Collection / Library of Congress
להמשך הפוסט

איך הולידה עליית טראמפ ספר על ההיסטוריה של הקו קלוקס קלאן השני?

איך הפך האירגון שחרט על דגלו את שנאת כל מה שאינו לבן ופרוטסטנטי, לכוח מוביל בפוליטיקה האמריקאית בשנות ה-20? ומה הקשר לעליית טראמפ? ראיון עם פרופ' לינדה גורדון לרגל ספרה החדש

ליאת קוזמא ויעל שטרנהל

במסגרת "השאלון", אנו מציגים סדרת שאלות לחוקרים שפרסמו מחקרים חדשים על היסטוריה שיש להם חשיבות אקטואלית. הפעם ליאת קוזמא ויעל שטרנהל מארחות את פרופ' לינדה גורדון מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ניו-יורק שספרה, The Second Coming of the KKK, יצא לאור לאחרונה בהוצאת Liveright.

חברי וחברות הקו קלוקס קלאן השני צועדים במורד שדרות פנסילבניה בוושינגטון, ברקע גבעת הקפיטול, 1928
הארכיון הלאומי האמריקאי
להמשך הפוסט

כשעיר מחליפה ידיים: ירושלים במעבר בין האימפריה העת'מאנית והשלטון הבריטי

בדומה לאוונגליזם המפעם בהכרזת טראמפ בשבוע שעבר, חילופי השלטון לפני מאה שנה ביקשו להסתיר אינטרסים נוצריים כנסייתיים ואזכורים למסעי הצלב. מאמר לרגל יום השנה המאה לכניסת אלנבי לירושלים

אביגיל יעקבסון

רצה המקרה, והצהרתו של הנשיא טראמפ על הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל הגיעה ימים ספורים לפני ציון 100 שנים להכרזה דרמטית אחרת, שניתנה בשער יפו בירושלים ב-11 בדצמבר 1917 על ידי גנרל אדמונד אלנבי, מפקד הכוחות הבריטים. באותו יום נכנס אלנבי בשערי ירושלים לאחר לחימה של הכוחות העת'מאנים בבריטים בחזית הדרומית של פלסטין. בכניסתו לעיר נסתם הגולל, באופן ממשי וסמלי, על השלטון העת'מאני בן 400 השנים בירושלים, וכעבור כמה חודשים גם בארץ כולה. את הטקס שהתקיים בסמוך לשער יפו במעמד גנרל אלנבי, נציגי המעצמות השונות ונציגי הקהילות בעיר אפשר לראות כמעין "טקס מעבר" מן השלטון העת'מאני לשלטון הבריטי – מעבר בין משטרים, אימפריות, תפיסות עולם וסדרי חיים, וסיומה של תקופת משבר מלחמתי עמוק.

כניסה
Underwood & Underwood/ספריית הקונגרס
להמשך הפוסט

שכחנו מה זה להיות להיות יהודים, עות'מאנים

במסגרת ציון מאה שנים לכיבוש הבריטי את הארץ ולהצהרת בלפור, מתמקד הדיון בחשיבות האירועים להקמת המדינה ובמשמעויותיהם עבור הפלסטינים. אלא שבמהלך המלחמה פעלו תושבי הארץ בעיקר במסגרת אימפריות. מאמר מיוחד לרגל מאה שנים לכניעת ירושלים העות'מאנית

עמרי אילת

ב-2 בדצמבר 1917, ימים ספורים לפני כיבוש ירושלים על ידי חיל המשלוח המצרי בפיקודו של הגנרל אלנבי, נמלט מהעיר המהנדס וקצין הרכבת העות'מאני הבכיר, ברוך קטינקא, לאחר שפוצץ את אחרוני הקרונות והקטרים בתחנת הרכבת. יחד עם עוזריו הנוצרים מירושלים הוא עלה על שיירת מכוניות של הכוחות האוסטרו-הונגריים שיצאה משכם לדמשק. עם הגיעו לדמשק, בה ישבה המפקדה הראשית של הרכבת החג׳אזית, הוא נאסר באשמת בגידה עקב החשד שערק למחנה הבריטי. לאחר שהציג מסמכים שהוכיחו את חפותו ואת אות ההצטיינות שקיבל על שירותו מידי מפקד הארמיה הרביעית והמושל הצבאי של סוריה הגדולה והחג׳אז, אחמד ג׳מאל פאשא, הוא שוחרר והמשיך לשרת כמנהל טכני ברכבת.

חיילים
לא ידוע/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

האם מתבסס טראמפ על "דוקטרינת המטורף" מהמלחמה הקרה במשבר מול צפון קוריאה?

על רקע המתיחות הגוברת, האם בהתכתשות בחצי האי הקוריאני מנסה הנשיא האמריקני ליישם תיאוריה שפיתח ניקסון להתמודדות עם מדינות בלתי גרעיניות?

יעקב הכט

המתיחות המסלימה בחודשים האחרונים בין ארצות הברית לצפון קוריאה, הולכת ומסתמנת כמשבר הבינלאומי החריף ביותר בעשור השני של המאה העשרים ואחת. משבר בינלאומי זה מלובה באיומים בוטים וישירים של המשטר הצפון קוריאני לתקוף בנשק גרעיני את ארצות הברית, איומים הנענים בתגובות חריפות ומתריסות מצדו של הנשיא דונלד טראמפ, שמהן ניתן להבין שארצות הברית לא תהסס להשתמש בנשק גרעיני כנגד המדינה הקומוניסטית בחצי האי קוריאני.

טראמפ
סמל ראשון אלכס פוקס אקולס ה-3/חיל האוויר האמריקאי
להמשך הפוסט

הזעקה שבישרה על לידת המאבק לזכויות האדם

בדצמבר 1511, בכנסייה קטנה באי היספניולה, ביקש נזיר דומיניקני צעיר להגן על זכויות האוכלוסייה האינדיאנית הכבושה. מאבקו, הגם שכשל, מראה כי ניצני המאבק לזכויות האדם מקורם לא ברעיונות מופשטים אלא במציאות של כיבוש. חלק רביעי בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו", בעריכת אורי פרויס

אלכס קרנר

"כלום אין אלה בני אדם?!", זעק הצעיר לבוש הגלימה אנטוניו מונטסינוס אל עבר הנוכחים בכנסייה הקטנה של סנטו-דומינגו שבאי היספניולה, ביום ראשון שלפני חג המולד של שנת 1511. "כלום אין להם נשמות תבוניות?!, האין אתם מצווים לאהוב לרעכם כמוכם?", הוא המשיך. היו אלה רגעי השיא של דרשת הנזיר הדומיניקני הצעיר, ולאחר כמה רגעים של דממה החלו להישמע קולות מחאה מקרב הקהל שנכח בכנסייה. המוחים ערערו על עצם זכותו של הנזיר למתוח ביקורת על פועלם של המתיישבים הספרדים באי אליו הגיע קולומבוס פחות משני עשורים קודם לכן. לאחר התלאות שעברו בחצותם את האוקיינוס האטלנטי והגעתם לארצות שנתגלו בשמם של מלכי ספרד, הם ראו את שעבוד הילידים וההשתלטות על אדמותיהם כזכות טבעית ובלתי ניתנת לערעור.

מונטסינו
Wilmer/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

לפני מאה שנה, כשסלוניקי היהודית עלתה באש

לאחר שריפת 1917, הצליחו יהודי סלוניקי לשקם את הקהילה בעיר למרות מאמצי השלטונות היוונים שביקשו להעלימה באמצעות "מודרניזציה" כפויה. הכיבוש הנאצי ב-1942 חרץ את גורל הקהילה, אך על העיר עוד מוטלת חובת חשבון נפש

דווין ע' נער

לפני כמאה שנה, ב-18 באוגוסט 1917 פרצה שריפת ענק בעיר הנמל הים-תיכונית סלוניקי שביוון. בשנים אלה העיר היתה ביתה של הקהילה הספרדית דוברת הלאדינו הגדולה והדינמית ביותר בעולם.

נער
באדיבות הרי י' נער
להמשך הפוסט

הפטיש המגל והסהר: ההבטחה לברית קומוניסטית-איסלמית שלא מומשה

בעשור שלאחר מהפכת אוקטובר, נרקמה ברית זמנית בין הממשלה הסובייטית לבין הוגים מודרניסטיים איסלמיים ברוסיה, מרכז אסיה, הודו והמזרח התיכון. מבט אל ההוגים שביקשו לחבר בין הקומוניזם לאיסלם, לרגל מאה שנה למהפכה הסובייטית

רואי בר שדה

"באזורים השונים של רוסיה ישנם כ-30 מיליון מוסלמים שלא היגרו משטחים אלו לאזורים אחרים. אדרבא, אלו הם התושבים המקוריים של שטחים אלו. אדמותיהם העשירות נפלו לידיהם של הקיצונים הרוסיים והם הפכו להיות נתיניהם של אלו שאינם יודעים לכבד דתות אחרות. לפיכך, נכפה עליהם להתנגד ארוכות לדיכוי הרוסי שניסה להמיר את דתם לנצרות ולהפכם לרוסים בכוח…. ועכשיו, האומה הרוסית החלה לנהור אחר הקומוניזם הקיצוני … (אשר) מעוניין להפוך את רוסיה לקומוניסטית ולהעביר כ-30 מיליון מוסלמים לדת הלניניסטית החדשה. הקומוניזם רוצה לקרוע את (המוסלמים ברוסיה) מדתם בת אלף השנים ומן המנהגים האיסלמיים".

שומרים מחוץ למטה הבולשביקים במהלך מהפכת אוקטובר, 1917
אי-פי
להמשך הפוסט

האם הצהרת בלפור באמת סימנה את הצעד הראשון להקמת מדינת ישראל? לא בטוח

מבט מחודש על הצהרת בלפור, במלאת לה מאה שנה, מראה כי בניגוד לסיפור הרווח בו ההצהרה היוותה צעד משמעותי לקראת המדינה הבלתי נמנעת, מנסחיה וההנהגה הציונית פירשו אותה באופן שונה לגמרי

אריה דובנוב

השבוע מלאו מאה שנים להצהרת בלפור. התאריך העגול צוין בשורה ארוכה של כנסים בארץ ובעולם, ששבו ודנו בשורשיה של ההצהרה; הרבה פחות נאמר ונכתב, עם זאת, על האופן שבו ההצהרה פורשה לאחר פרסומה ברבים. מוסכם על הכל כי דווקא משום שנוסח במכוון באופן מעורפל ורב-משמעי הצליח המכתב הקצרצר של הלורד בלפור להפוך לסמל ולכלי פוליטי יעיל כל-כך. עם זאת, כיצד ייתכן, שעל אף העובדה שידוע לכל שההצהרה נמנעה במכוון מלהגדיר מהו אותו ״בית לאומי״ (רפובליקה? אוטונומיה? פרוטקטורט בריטי?) ומה יהיו גבולותיו (אלה ימתינו לספר הלבן של צ׳רצ׳יל שנים מאוחר יותר), שורה ארוכה של כותבים מתעקשים להמשיך ולתארה כ״מסד למדינת ישראל״, ומניחים כי ניתן למתוח קו ישיר המחבר בין נובמבר 1917 לה׳ באייר תש״ח?

הלורד בלפור בביקור בראשון לציון ב-1925
G. Eric and Edith Matson Photograph Collection / Library of Congress
להמשך הפוסט

השרידים ההיסטוריים של לוד העתיקה אינם מטרד

עבודות לפיתוח השוק העירוני של לוד חושפות שרידים עתיקים ורגישויות עכשוויות. בעירייה מתייחסים לשרידים כאל מכשול שיש לסלקו במהירות, אולם נכון הרבה יותר לכלול את השכבות ההיסטוריות של העיר בעתידה

תאופיק דעאדלה

חוק העתיקות משנת 1978 מגדיר "עתיקה" כך: "נכס, בין תלוש ובין מחובר, שנעשה בידי אדם לפני שנת 1700 לספירה הכללית, לרבות דבר שהוסף לו לאחר מכן והוא חלק בלתי נפרד ממנו". וגם כ"נכס שנעשה בידי אדם החל בשנת 1700 לספירה הכללית, והוא בעל ערך היסטורי והשר הכריז שהוא עתיק(ה)".

ילדי לוד
תאופיק דעאדלה
להמשך הפוסט

סערה בכוס תה: קפריסין בין חלוקה להפרדה

חלוקת קפריסין ב-1974 פותחת שורת שאלות בנוגע למהותה של חלוקה בין קהילות והיום-יום במדינה מחולקת. מאמר חמישי ואחרון בסדרה על ההיסטוריה של חלוקות במאה ה-20, מהודו ועד קפריסין

מוריאל רם

במהלך עבודת השדה שלי בצפון קפריסין, שמתי לב לכך שבכל פעם בה ביקשתי תה הוגש לי ספל ותיון "אנגלי" (אבל בלי חלב, תודה לאל) במקום ספל הצ'אי שהכרתי מטורקיה. במהרה הובהר לי שאם אני רוצה את הצ'אי המדובר, עליי להדגיש בפני המלצרים, רובם מהגרים מטורקיה שאני רוצה תה "נורמלי". אלא שאין שום דבר "נורמלי" בבקשה המסמלת את היחסים המתוחים בין הטורקים-הקפריסאים לבין הטורקים מאנטוליה.

מודעת תעמולה תורכית במרכזה ראש ממשלת תורכיה בולנט אגוויט ו"נשיא" קפריסין התורכית, ראוף דנקטש, חוגגים את פלישת תורכיה
להמשך הפוסט

הפנים הכפולות של צ'ה גווארה

ציון 50 שנה להוצאתו להורג של צ'ה גווארה בבוליביה בשבוע שעבר מעלה מחדש שאלות היסטוריות על אלימות, אי-אלימות ומאבקי שחרור באמריקה הלטינית ובכלל

אורי פרויס

לפני שבוע, ב-9 באוקטובר 2017, התאספו בעיירה נידחת בדרום-מזרח בוליביה אלפי עולים לרגל לכבד את זכרו של ארנסטו צ'ה גווארה, שהוצא להורג בקרבת מקום, לפני 50 שנה. בין הבאים היה גם נשיא בוליביה, אוו מוראלס, שבילה את הלילה בשק שינה, ואמר מלים בשבחו של המהפכן המנוח. זו לא הייתה הפעם הראשונה שמוראלס העלה על נס את גווארה כמקור השראה, לצד הסתייגויות חד-משמעיות מדרכו הפוליטית. בשנת 2006, הוא פתח את נאום ההכתרה שלו, כנשיאה האינדיאני הראשון של ארצו, בדקת דומייה לזכר מיליוני בני אדם שמסרו נפשם במאבקי השחרור של אמריקה הלטינית. אחדים מבין המיליונים, כינה מוראלס בשמם: "המאבק הדמוקרטי-התרבותי הזה, המהפכה התרבותית-הדמוקרטית הזאת", הוא אמר אז, "היא המשך המאבק של אבותינו: המשך המאבק של טופאק קטארי למען כינונה מחדש של אימפריית האינקה, והמשך המאבק של צ'ה גווארה למען עולם חדש שוויוני."

מוראלס
לא ידוע
להמשך הפוסט

כיצד הפכה מדיניות החלוקה לפתרון הקסם לסכסוכים עד מחצית המאה ה-20?

מבט גלובלי על עלייתה ונפילתה של מדיניות החלוקה יגלה כיצד על פני כמה עשורים היא שימשה את הקהילה הבינלאומית לסכסוכים פנים-מדינתיים, עד שאיבדה מזוהרה במהרה. מאמר רביעי בסדרה על ההיסטוריה של חלוקות במאה ה-20, מהודו ועד קפריסין

יאיר ולך

כשאנחנו מנתחים את היגיון החלוקה כתופעה היסטורית גלובלית, אנחנו עומדים בפני השאלה: מה משותף לאתרי החלוקה? המאמרים האחרונים בסדרה זו דנו בהודו, פלשתינה-ארץ ישראל, אירלנד וקפריסין, כשהם מציעים תובנות לגורמים שהוליכו לחלוקה, והשלכותיה ארוכות הטווח. אך האם יש באמת מכנה משותף בין המקרים האלה, שמסביר כיצד אירע שדווקא ארצות אלו ניצבו בפני חלוקה, ואילו ארצות אחרות, שבהן היו סכסוכים פוליטיים מרים ומלחמות אזרחים, מצאו נוסחאות אחרות להתמודד עם מחלוקות בין קבוצות אוכלוסייה עיקריות? השאלה תסתבך עוד יותר אם נרחיב את היריעה ונכלול לא רק חלוקות ״אתניות-לאומיות״ אלא גם את החלוקות ה״אידיאולוגיות״ שהתרחשו בקוריאה, סין, וייטנאם וגרמניה.

אזרחים ספרדים תומכים בעצמאות קטלוניה
וינסנט ווסט / רויטרס
להמשך הפוסט

מילים לזכרו של פרופ' שמואל מורה - אביר חוקרי התרבות הערבית

פרופסור שמואל מורה (2017-1932), שהלך לעולמו בא' בתשרי, היה מבכירי חוקרי התרבות הערבית בעולם, מעמודי התווך של יהדות עיראק וממעצבי הזיכרון ההיסטורי שלה ואדם שהתשוקה לידע היתה תמיד נר לרגליו וכוח מניע בחייו

מאיר חטינה

בערב חמישי האחרון, א' בתשרי, בעיצומו של חג ראש השנה, הלך לעולמו שמואל מורה, פרופ' אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. בן 85 היה במותו.  

פרופ' שמואל מורה ב-2004
ליאור מזרחי
להמשך הפוסט

חלוצה, אקטיביסטית, לסבית ויהודיה: האישה שבגיל 84 שינתה את ההיסטוריה

אדית ווינדזור (2017-1929), שמאבקה למען נישואים גאים הביא לשינוי מרכזי בחקיקה מפלה בארצות הברית, הלכה לעולמה במנהטן ב-12 בספטמבר. מותה הביא לקיצן 88 שנות חיים שנשזרו בהיסטוריה הלהט"בית במאה ה-20 וה-21

מיכל שפירא

"אני בת 77—אין לי זמן לחכות!", כך נהגה אדית (הידועה כ"אידי") להכריז בתחילת מחאתה שהובילה למשפט בעל חשיבות אדירה למאבק למען נישואים גאים. ווינדזור, אלמנתה של תיאה ספייר, תבעה את המדינה על מנת לקבל הכרה שווה בזוגיות לסבית שנמשכה לאורך מירב שנות חייהן. ניצחון עתירתה ב-2013, היה לצעד מרכזי בדרך לשינוי הגדרת הנישואים בחוק הפדרלי, באופן שיתיר הכרה וזכויות שוות ללהט"בים בארצות הברית. ההחלטה שהתקבלה באותה שנה ביטלה את ההגדרה הפדרלית של "החוק להגנת הנישואים" מ-1996, לפיה נישואים הנם ברית בין גבר לאישה בלבד. במקום זאת נקבע כי אין להפלות זוגות חד-מיניים נשואים בהטבות פדרליות.

מדרגות
ג'ונתן ארנסט / רויטרס
להמשך הפוסט

חלוקת אירלנד מראה: אי אפשר להכריח אנשים לשכוח

חלוקת אירלנד בראשית המאה ה-20 הותירה משקעים מדממים למרות ניסיונות השלטונות להשכיח את האלימות שהיא גרמה. גם כיום, זיכרונותיה מאיימים לפרוץ שוב. מאמר שלישי בסדרה על ההיסטוריה של חלוקות במאה ה-20, מהודו ועד קפריסין

גיא ביינר

בהרצאה מפורסמת בנושא "מהי אומה", שניתנה בסורבון בשנת 1882, הוגה הדעות הצרפתי ממוצא ברטוני ארנסט רנאן טען שכל מדינת לאום מנסה להשכיח זיכרונות טורדניים של מעשי אלימות זוועתיים שבוצעו בעבר. מתוך הערכה שזיכרון האלימות הקשה שליוותה את חלוקת הודו ופקיסטן הולך ומעיב על הערכת הישגי העצמאות של מדינות אלו, פייסל דווג׳י כתב כי ראוי להכיר ב"חשיבות השיכחה".

עצרת המונית של רפובליקנים איריים (מתנגדי הסדר החלוקה) זמן קצר לאחר מלחמת האזרחים. דבלין, 19 באוגוסט, 1923
הספרייה הלאומית של אירלנד
להמשך הפוסט

כיצד תוכנית החלוקה הפכה את הפלסטינים אזרחי ישראל לסיכון ביטחוני?

רוח הרפאים של החלוקה שלא מומשה מביאה לכך שההיגיון הקולוניאלי הבריטי, שלמען השתחררות ממנו נלחמו יהודים ופלסטינים, ממשיך להכתיב את מציאות החיים בארץ. מאמר שני בסדרה על ההיסטוריה של חלוקות במאה ה-20, מהודו ועד קפריסין

יעל ברדה

תוכנית החלוקה של פלשתינה המנדטורית, שמעולם לא יושמה בפועל, נושפת בעורפה של הפוליטיקה הישראלית מאז קום המדינה וביתר שאת מאז 1967. מנועי החלוקה פועלים בעוצמות סילון גבוהות במיוחד מאז חתימת הסכמי אוסלו, שהפכו את החלוקה לפתרון הפוליטי היחיד האפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני. מאז שנות ה-90, לתוכנית החלוקה העכשווית קוראים ”פתרון שתי המדינות”, ועבודת השטח של כל ממשלות ישראל מאז שנות ה-90 היא טשטוש קו החלוקה והקטנת השטח של המדינה הפלסטינית המדומיינת. אך בתוך כל הפעולות ליצירה וטשטוש של הגבול, מורשת החלוקה עצמה, ועקרונות הממשל שהתבססו על היררכיה גזעית שהנחו את אותה חלוקה נשתכחו מלב.

תושבים בספוריה בגליל התחתון ב-1940
Matson Photo Service / Library of Congress
להמשך הפוסט

זיכרון החלוקה שממשיך לרדוף את תת-היבשת ההודית

במלאת 70 שנה לעצמאותן של הודו ופקיסטן, סיפור חלוקת המדינות מאיים לפתוח פצעים ישנים של בגידה פנים קהילתית באותם מוסלמים והינדים שנותרו מאחור. מאמר ראשון בסדרה על ההיסטוריה של חלוקות במאה ה-20, מהודו ועד קפריסין

פייסל דווג׳י

משהו זדוני קורה לאופן בו אנחנו מציינים את העצמאות של הודו ופקיסטן בשני העשורים האחרונים. נדמה כאילו אימת החלוקה תופסת בהדרגה את מקומו של רעיון החירות, ומשתלטת על האופן בו אנו מהרהרים מדי שנה באירועים המשמעותיים של אוגוסט 1947. כיצד שינוי זה התרחש ומהן השלכותיו?

פליטים מוסלמים מצטופפים על רכבת העושה את דרכה מאיזור ניו דלהי לפקיסטן, 1947
אי-פי
להמשך הפוסט

"הצבועים נכנסים לבית החולים בלילה, והאריות מפריעים למכוניות": עדות של רופא מצרי ממלחמת אתיופיה

ב-1936 שב ד"ר מחמוד מחג'וב משליחות באתיופיה, ותיאר בפני עמיתיו את חוויותיו מבית החולים הצבאי שהקימה המשלחת המצרית בג'יג'יגה. נרגש והלום קרב, הוא סיפק עדות נדירה ממקור ראשון למלחמה איומה שהקדימה את מלחמת העולם השנייה

מאמר זה הוא השלישי בסדרה "קולות מן העבר" שנועדה להביא לקוראינו טקסטים היסטוריים מוערים בתרגום עברי. הסדרה תדגום ותדגים טקסטים השייכים לשפות, סוגות ותקופות שונות מההיסטוריה של המזרח התיכון, ותאפשר לקוראים להתקרב אל המציאות ההיסטורית ואל האופן שבו חוו ופירשו אותה אנשים שונים.

הקדימו: חגי ארליך וליאת קוזמא

ציוד
Farm Security Administration - Office of War Information Photograph Collection (Library of Congress)
להמשך הפוסט

יאיר לפיד של פנמה: כוכב הסלסה שכמעט כבש את הפוליטיקה של פנמה

סיפורו של כוכב הסלסה מפנמה, רובן בלדס, שהתמודד על נשיאות ארצו רכוב על גלי אהדה אך נכשל אל מול מנגנוני המפלגות המשומנים, מספק שיעור חשוב על מגבלות ה״כוכבות״, הגיאוגרפיה, תקשורת ההמונים והפוליטיקה עצמה. מאמר שני בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו" בעריכת אורי פרויס

נאואל ריבקה

לאלו מאתנו המשתאים על בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית, או על המעבר החד של יאיר לפיד מכוכב טלוויזיה למועמד מרכזי לראשות ממשלת ישראל, מקרהו של רובן בלדס, כוכב מוסיקת הסלסה מפנמה, עשוי לספק תשובות חלקיות וגם לעורר שאלות חדשות בנוגע לתופעה של מעבר כוכבים מתעשיות התרבות לזירה הפוליטית: אילו קשרים נטווים בין תעשיית הבידור למערכות בחירות ולפוליטיקה? מדוע וכיצד עוברים אנשים מפורסמים למערכת הפוליטית? האם קיים מתאם בין הדמות והתכנים שאומנים מגלמים על המסך למסרים האידאולוגיים שהם מאמצים אגב מעברם משדה אחד לשדה אחר?

רובן בלדס
Franca Mental
להמשך הפוסט

מה היו בעצם מסעות הצלב?

מתי החלו מסעות הצלב? מתי הסתיימו? ומה מתוך המסעות נחשבים "מסעות צלב"? התשובות מסתתרות בתוך המונח "היסטוריוגרפיה". מאמר שני בסדרה מיוחדת על מסעות הצלב

איריס שגריר

מסעות הצלב היו תופעה ייחודית שהשפיעה על תולדות אירופה המערבית וארץ ישראל מימי הביניים ועד ימינו. לכאורה, קיימת הסכמה בנוגע לשאלה מהו מסע צלב, ורבים יודעים לתאר את התופעה בשניים-שלושה משפטים. אך השאלה הבסיסית "מהו מסע צלב?" מעסיקה חוקרים, ועיסוק אינטנסיבי זה מלמד שהתשובה תלויה מאוד במנסחים, בקהל, ובהקשר שבו ניתנת התשובה.

ארבעה
להמשך הפוסט

צום בכפייה? הפולמוס סביב הרמדאן בתוניסיה

למרות שבעקבות מהפכת 2011 הוחלפה הדיקטטורה ה"חילונית" בתוניסיה במשטר הצועד לדמוקרטיה וכולל כוחות אסלאמיים חשובים, ההיסטוריה של יחס השלטונות לצום הרמדאן במדינה מראה כי סוגיית יחסי הדת והמדינה בה מעולם לא הייתה פשוטה ועודנה בוערת

דניאל זיסנויין

צום חודש הרמדאן בתוניסיה, שהסתיים לאחרונה, לווה השנה, לראשונה, בצעדי אכיפה נגד אזרחים שאכלו או עישנו ברשות הרבים, לצד הפגנות מחאה נגד מהלכים אלה. ההתפתחויות הללו, בהקשר כללי יותר, עוררו מחדש את הדיון הציבורי אודות מעמד הדת במדינה. תוניסיה, שהיתה חלוצת ההתקוממויות שפרצו במזרח התיכון ובצפון אפריקה ב-2011, היא במובנים רבים סיפור הצלחה של מהפכות אלה, כל שכן לאור המציאות העגומה במדינות אחרות שעברו מהפכה. אכן, מאז הפלתו של הנשיא זיין אל-עבידין בן עלי (ינואר 2011) הצליחה תוניסיה לקיים מספר מערכות בחירות אשר הביאו לחילופי שלטון מסודרים; לנסח חוקה חדשה המניחה תשתית למוסדות שלטון חדשים ולמשטר דמוקרטי, ואף לפתוח בתהליך של בחינת עוולות המשטרים הקודמים במדינה, תוך גביית עדויות פומביות מאזרחים שנפגעו ממהלכים אלה וחתירה לפיוס לאומי. תוניסיה מוכרת כמדינה בעלת אוריינטציה חילונית ויציבות חברתית פנימית. הפולמוס סביב צום הרמדאן, אשר אינו חדש בהיסטוריה המודרנית של תוניסיה, מדגיש, עם זאת, עד כמה שאלות בנושא דת ומדינה עדיין רחוקות מפתרון בתוניסיה, בדומה למדינות אחרות, בהן ישראל. הפולמוס גם מדגיש את ייחודיותה של ההיסטוריה התוניסאית. זאת על אף שאינה מוכרת כמעט לציבור בישראל.

מחאה
SOFIENNE HAMDAOUI/AFP/GETTY
להמשך הפוסט

הרתעה, לא חרחור מלחמה: תגובה לדניאל דה מלאך

לא מהלך מתוכנן אלא ניסוי, טעייה וקורטוב של הטעייה סובייטית בדרך להרתעה אפקטיבית בגבול הצפון הובילו את ישראל למלחמת ששת הימים. מאמר שלישי בפולמוס מעל בימת הסדנה אודות הגורמים למלחמה

יניב פרידמן

מטוסי סיור יפנים אשר עסקו בצילום קו החוף של הוואי, הותקפו על ידי מערך כוחות הנ"מ האמריקאים ששהו במפרץ הפנינים. כתוצאה מכך נאלצה יפן להכריז מלחמה על ארה"ב ונפתחה חזית חדשה במלחמת העולם השנייה – חזית האוקיינוס השקט. לו נדרש היה הסוציולוג ד"ר דניאל דה מלאך לתאר את התפתחות הלחימה בחזית זו, כך, ניתן לשער, הוא היה פותח את דבריו. אותו הגיון ההופך סיבה למסובב שולט במאמרו "הפרוטוקולים מ-1967 חושפים: אשכול הוביל את ישראל ביודעין להתנגשות עם סוריה". במרכז דבריו של דה מלאך עומדת הטענה כי בין ינואר ליוני 1967, יזמה, תכננה והוציאה לפועל מדינת ישראל – בהובלתו של לוי אשכול – מהלך מתוכנן היטב שמטרתו הייתה הסלמה בעימות אל מול סוריה, הסלמה אשר ייעודה היה להביא ל"עימות-רבתי שיביא להפלת המשטר הסורי." במאמר תגובה זה, אטען כי מרבית דבריו של דה מלאך מנותקים מההקשר ההיסטורי הרחב, ומציירים תמונה לא מאוזנת של המציאות בשנת 1967.

ארבעה
לע"מ
להמשך הפוסט

בין הודו לציון: אז מה באמת חושבים בישראל על הודו, וההפך?

עם נחיתתו של ראש ממשלת הודו בישראל הכריז ראש הממשלה נתניהו כי "לרגע הזה חיכינו 70 שנה". היסטוריה של היחסים בין שתי המדינות מגלה תמונה מורכבת ומסוכסכת יותר

שמעון לב

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי הגיע לביקור היסטורי בן שלושה ימים בישראל. אמנם היסטוריונים אינם אוהבים להשתמש במילה "היסטורי" אך במקרה זה ניתן להסכים שמדובר בביקור בעל חשיבות רבה המהווה נקודת ציון ביחסים שבין שתי המדינות. לאחר שנים ארוכות של ניתוק ועוינות, החלה בשנות ה-90 התקרבות הדרגתית (דרך לא מעט עסקאות נשק). הביקור הנוכחי מסמל מעבר לנורמליזציה מלאה ואולי אף שותפות אסטרטגית.

מודינתניהו
Jack Guez/אי־אף־פי
להמשך הפוסט

מקרה ירושלים: מה שיוצא כשמנסים לתכנן בירה ושוכחים מהעיר

צביונה הנוכחי הבלתי שוויוני של ירושלים המאוחדת נובע מכך שמתכנניה חשבו בעיקר על "ירושלים של מעלה". מאמר שישי ואחרון בסדרה על מלחמת 1967

נועה הייזלר-רובין

התכנון העירוני של ירושלים בין השנים 1967-1948 הוא אחד התהליכים הסמויים מן העין שתמכו בפיצולה של העיר ובחיבורה שוב יחדיו. תכנון אינו מתמצה ב"הסדרת המצב העירוני הקלוקל", כפי שנוסח באחת מתכניות התקופה: תכנונה של עיר מייצג את הריבונות עליה, ומאפשר יישום הלכה למעשה של מדיניות גלויה וכמוסה. חוקים ותקנות עירוניים מבטאים, בנוסף על מדיניות ציבורית, גם סנטימנטים.

שטחההפקר
וויקיפדיה
להמשך הפוסט

הפרוטוקולים מ-1967 חושפים: אשכול הוביל את ישראל ביודעין להתנגשות עם סוריה

בסמוך לציון 50 שנה למלחמת 1967, נחשפו פרוטוקולי הממשלה מהחודשים שקדמו לה. קריאתם חושפת תמונה שונה בתכלית של ההסלמה שהובילה למלחמה. מאמר חמישי, כולל קישורים למקורות שנחשפו, בסדרה על מלחמת 1967

דניאל דה מלאך

גם בשנת היובל למלחמת ששת הימים מאוחד הציבור הישראלי באמונתו כי ישראל נגררה למלחמה בניגוד לרצונה. בזיכרון הקולקטיבי שלנו ההידרדרות למלחמה החלה ב-15 במאי 1967, יום העצמאות, כאשר מצרים הזרימה במפתיע כוחות צבא לחצי האי סיני ובעקבות זאת סגרה את מיצרי טיראן. נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאסר, נחשב לכן בעינינו האחראי הראשי למלחמה, אותה כביכול ניסו ראשי המדינה, לשווא, למנוע. חוקרי התקופה יודעים כמובן מזמן כי לא ניתן לנתק את המהלכים שקדמו למלחמה מההתפתחות הכוללת של הסכסוך הישראלי-ערבי החל מהקמת המדינה לפחות. בהקשר הקרוב יותר בזמן הם תיארו את הפעולה של נאצר כתגובה לחודשים של הסלמה בגבול סוריה. רבים, (בהם גם אני) הראו כי לישראל היה חלק מרכזי בהסלמה זו, באמצעות ראשי הצבא ואנשי אחדות העבודה שתמכו בהם (ראו, כאן). עם זאת, עד היום, גם הם לא הטילו ספק בהנחה שהנהגת המדינה בראשות לוי אשכול, איש מפא"י, חתרה למנוע מלחמה.

פרטי-כל
אתר ארכיון המדינה
להמשך הפוסט

האם מלחמת ששת הימים היתה הכרחית?

ישראל לא היתה תחת איום צבאי ערב מלחמת ששת הימים. היא הובלה למלחמה על ידי קואליציה של קיבוצניקים וגנרלים. מאמר רביעי בסדרה על מלחמת 1967

גיא לרון

הרבה אנשים בשמאל הישראלי חושבים שהקשרים החזקים בין צה"ל לציבור המתנחלים בגדה המערבית הם תופעה ייחודית שבאה לעולם רק לאחר 1967. מההנחה הזאת משתמע שהחברה הישראלית שלפני מלחמת ששת הימים היתה פחות מילטריסטית וניצית. אלא שההנחה הזאת איננה נכונה. גם אז היתה ברית בלתי רשמית בין הצבא לתנועת ההתיישבות שנהנתה מהשפעה ומחלוקת תקציבים שהיתה ללא כל פרופורציה לחלקם באוכלוסיה. הכוונה כאן היא לתנועת הקיבוצים, אשר הברית בינה לבין הצבא מילאה תפקיד מפתח בתהליך שהוביל את מדינת ישראל למלחמה.   

אלון
שמעון רפפורט/ארכיון צה"ל
להמשך הפוסט

החזיתות הבלתי צפויות של מלחמת ששת הימים: חיסול קהילת יהודי לוב

מלחמת ששת הימים חשפה את קהילת יהודי לוב לפרעות אלימות שפרצו במפתיע. תוך זמן קצר נאלצו יהודי לוב לעזוב את המדינה, את ביתם ואת כל רכושם. מאמר שלישי בסדרה על מלחמת 1967

אייל דוד

"היהודים כיום לא יכולים להישאר בלוב, אך גם הם לא יכולים לעזוב אותה. לעזוב? איך ולאן? איך אפשר לעזוב את כל העושר שהוא פרי-עמלם של דורות רבים, את הבתים, האדמות, התכשיטים... אפילו אם ערכם של נכסי הנדל"ן ירד והקונים היחידים הם המוסלמים הלובים שרק חיכו להשיג את הנכסים האלה במחיר טוב. היהודים לא יכולים למכור אותם מכיוון שאין להם אפשרות להעביר את הכסף (מחוץ למדינה). הם ייאלצו עדיין להישאר בלוב, מכורח הנסיבות וכן מעצם העובדה שקשה מאוד להשיג ויזת יציאה מהמדינה לכל בני המשפחה באותו זמן. והאם זה קל לחיות בעינוי המתמשך הזה, באווירה של עוינות וחוסר צדק, באי-הודאות לגבי המחר ובמחשבה המטרידה שכל רגע יכול להתרחש פוגרום? היהודים לא שכחו את הטבח, הביזה והשריפות של 1945 ו-1948 ואת ההתנהגות הנוראית שהערבים מסוגלים להפגין נגד מיעוט קטן ולא חמוש" - דיווח חשאי שנשלח למשרד החוץ הישראלי, אוגוסט 1961 (ארכיון המדינה).

ברנס
באדיבות לאורה ברנס
להמשך הפוסט

איך הפכה הרמה הסורית לרמת הגולן?

כיצד הפך הגולן לחלק מישראל הריבונית? פרספקטיבה היסטורית שופכת אור צפוני על המדיניות ב"שטחים הכבושים". מאמר שני בסדרה על מלחמת 1967

מוריאל רם

הדיון הציבורי והאקדמי על תוצאות מלחמת 1967 עוסק לרוב בעתידה של מזרח ירושלים, סיפוחה האפשרי של הגדה המערבית וגורלה של רצועת עזה. כמו כן נסוב הוויכוח סביב השאלה אם כיבושם של שטחים אלו מהווה נקודת "שבר" או קו המשך טבעי בהיסטוריה הישראלית ומה מידת יכולתו של המונח "כיבוש" לתאר את מכלול האופנים בהם שליטתה של ישראל באה לידי ביטוי במרחב בין הירדן לים.

גולן
מוריאל רם
להמשך הפוסט

סיפורים מראשית הכיבוש הישראלי

תיירות יהודיות במיני ורוכלים בשוק הפלסטיני, פליט יהודי מחברון ופליט ערבי מיפו, ושר ההסברה ששיווק שלטון צבאי לפלסטינים. המפגשים, החיכוכים והדילמות בגבולות החדשים לאחר מלחמת ששת הימים. מאמר מיוחד, ראשון בסדרה על מלחמת 1967

עמרי שפר רביב

"יצאנו לחפש אתונות ומצאנו מלוכה," הכריז ראש ממשלת ישראל, לוי אשכול, בדברי הפתיחה שלו לישיבת הממשלה בתאריך 11 ביוני 1967. אשכול המשיך: "היתה פעם נימת דיבור כזו, שלאחר מלחמת הקוממיות נשארו דברים שהם בבחינת בכייה לדורות. מאז לא עברו דורות...וכל זה תוקן. כל הפגימות תוקנו." בדברים אלו התייחס אשכול לביקורת של חוגים מימינה של מפא"י ומשמאלה על החלטתו של דוד בן גוריון להימנע מכיבוש הגדה המערבית במהלך מלחמת העצמאות. אשכול ניסה להוכיח, כך נראה, שהוא הגשים את מה שאחרים רק ייחלו לו. לאחר שסיים את דבריו, ביקש אשכול להעביר את רשות הדיבור לרמטכ"ל, יצחק רבין, שיסקור את מהלכי המלחמה, אך רגע לפני שהספיק לעשות זאת קרא השר זרח ורהפטיג (מן המפד"ל): "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

דבר 1
דבר
להמשך הפוסט

לקרוא גנדי בערבית: היסטוריה של שביתות רעב והתנגדות לא אלימה

רפורמיסטים אסלאמיים גילו את גנדי ותרגמו את כתביו לערבית שנים לפני שזכה לתהילה במערב. קשרים אלו אפשרו להפיץ במזרח התיכון את שיטות המאבק האנטי-אימפריאלי שפיתח המאהטמה ההודי

רואי בר שדה

...יכול אני לומר שבזמן שעזבתי את בית-הספר כבר השתרשה בי הרגשה מסוימת: שנאה לתוקפנים, ואהבה והערצה לכל המנסה לשחרר את ארצו. זכור לי שב-1932 עבר גנדי את מצרים בדרכו לבריטניה. דיווחים על מאבקו בעבר ובהווה מילאו את העיתונים וכתבי-העת המצריים. התרשמתי מאפיו והתאהבתי בדמותו. התחלתי לחקותו, פשטתי את בגדי, חגרתי סינר ממתני ומטה, עשיתי לי נול-אורגים, ופרשתי לפינה מבודדת על גג ביתנו בקהיר. שם נשארתי עד ששידל אותי אבי לחדול מזה. הוא טען כי מעשי לא יביאו תועלת לא לי ולא למצרים;  אדרבה, ודאי שיוכל הדבר להביא לי דלקת-ריאות, מה גם שאותו חורף קר היה עד להקפיא.
(מתוך: אנואר אל-סאדאת, סיפור חיי [מתרגם: אהרן אמיר], ירושלים: הוצאת עידנים, 1018)

גנדי
לא ידוע, וויקיפדיה
להמשך הפוסט

כשהאימפריה הגדולה בהיסטוריה הכירה לאיראן את בודהה

האימפריה המונגולית בימי הביניים יצרה הזדמנות ייחודית למגעים בין דתות המזרח לאיסלם. מוסלמים באיראן חיברו תיאורים מפורטים על חייו של הבודהא ותורתו, ובמקביל ניהלו פולמוסים סוערים עם הבודהיסטים המאמינים בגלגול נשמות

יוני בראק

במהלך המאות ה-13 וה-14, צ׳ינגס ח׳אן ויורשיו כבשו ושלטו על האימפריה היבשתית הגדולה בהיסטוריה, שבשיאה התפרשה מסין, מונגוליה, וקוריאה עד לטיבט, עיראק, וסיביר. חיבורה של מרבית אסיה תחת אימפריה אחת לראשונה בהיסטוריה האנושית יצר את התנאים שאפשרו ועודדו את המעבר של אנשים, בעלי חיים, סחורות, טכנולוגיות, ידע ואף חיידקים, בין מזרח למערב בקנה מידה ובתכיפות שטרם נראו כמותם.

בוראק
מתוך ההיסטוריה של רשיד אל-דין (1307 לערך)
להמשך הפוסט

ה █████ נוכח █████ █████ : מה קורה בארכיון המדינה?

לרגל שנה לסגירת חדר העיון בארכיון המדינה, בדיקה של תהליך הדיגיטציה מעלה שמחלות הילדות התקבעו והפכו לליקויים כרוניים, הפוגעים אנושות באפשרות למחקר אקדמי אמין ומקצועי

הילה בהר"ד

בסוף פברואר 2016 הונחה על שולחן הקבלה בחדר הקריאה של ארכיון המדינה ערימת דפים מצולמים ובראשם הכותרת "הפסקת השימוש בתיקי נייר". שלושה חודשים לאחר מכן, הוזמן כל אדם, לראות ולעיין לכאורה בתוכנו של כל תיק המצוי ברשות ארכיון המדינה, בביתו ודרך מחשבו האישי. לפי אותם דפים מצולמים מבשרי השינוי, מכשול אחד בלבד ניצב בין המעוניין לבין התיק הסרוק: תהליך ההזמנה. שליפה, סריקה, הזנת הקובץ הסרוק למערכת, חשיפה והעלאה לאתר - כל אלו אמורים היו להתבצע עבור התיקים המוזמנים תוך פחות משבועיים.

מושחר
ארכיון המדינה
להמשך הפוסט

ציוויליזציה וברבריות באמריקה הלטינית של המאה ה-19: התענוג שבשיסוף גרונות

שתי יצירות מופת שנכתבו בשולי המערב ואל מולו מדגימות כיצד שיסוף גרונות התווה וטשטש את הגבול בין בני תרבות לפראים. מאמר ראשון בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

אורי פרויס

”אפשר לשסף את גרונם של אנשים, של רעיונות - לא." אפיגרף זה התנוסס על כריכת המהדורה הראשונה (1845), אחת מני רבות, של ספרו של דוֹמינגוֹ פאוּסטינוֹ סַרְמיינְטוֹ, "ציוויליזציה וברבריות: חייו של חוּאן פַקוּנְדוֹ קירוֹגָה," או בקיצור, "פקונדו", טקסט מכונן ושנוי במחלוקת, אבן הפינה של הספרות הארגנטינאית, ויש גורסים של הספרות הלטינו-אמריקאית כולה. לצד הנוסח בספרדית הופיעו מילות "המקור", שיוחס על ידי המחבר הארגנטינאי לאינטלקטואל צרפתי, היפוליט פורטול: "אי אפשר להרוג רעיונות".לאחר שחצה את האוקיינוס אטלנטי, מהעולם הישן אל העולם החדש, עניינו של המשפט המצוטט איננו עוד המוות (או האלמוות) בלבד, אלא אף צורתו. שיסוף הגרונות, שהצטרף אל המשפט המקורי, היה צורת הרג מקובלת בפאמפס, מישורי המרעה הפוריים הארגנטינאיים, שם היו נעים ונדים הגאוצ'וס, רועי-בקר בני-תערובת, צאצאיהם של ספרדים ואינדיאנים.

דרום ברזיל
לא ידוע
להמשך הפוסט

"בכנות מלאה, הצבא לחלוטין אינו כשיר" – הוויכוח במצרים על הכניסה למלחמת 1948

בניגוד להנחה הרווחת לפיה צבא מצרים חתר בהתלהבות למגע, מחקר חדש חושף לבטים וספקות במטה הכללי המצרי שלא שש אלי קרב

יורם מיטל

מלחמת 1948 היתה פרשת דרכים בתולדות המזרח התיכון המודרני, ולא רק בהקשר של הסכסוך הערבי-ישראלי. אין ספור ספרים ומאמרים בחנו היבטים שונים ומגוונים של המערכה הגורלית והשלכותיה. עיון בשפע המחקרים בנושא מלמד על פער משמעותי בין העיסוק המעמיק ורב-הניואנסים בעמדותיהן ומהלכיהן של ישראל, בריטניה והקהילה הבינלאומית, ובין זה שהוקדש למחנה הערבי ובראשו מצרים, ירדן והמיליציות הפלסטיניות. ההסבר השכיח לכך הנו העדרם של מקורות ארכיוניים ערביים רלבנטיים - ויש בכך מידה רבה של אמת. עם זאת, שימוש  במקורות ערביים זמינים שלא נעשה בהם שימוש עד כה עשוי להשלים חלקים בפאזל ההיסטורי של מלחמת 1948. כך, למשל, באמצעות פרוטוקולים של משפטים שנערכו במצרים ניתן לשפוך אור חדש על כושרו המבצעי של הצבא המצרי וקבלת ההחלטות ערב הכניסה למערכה ובמהלכה.

חייל עומד לצד שבויים
ארכיון העיתונות הממשלתי
להמשך הפוסט

מה למדה אירופה ממסעי הצלב?

בניגוד להנחה המקובלת, בממלכה הצלבנית התקיימה פעילות למדנית ענפה ובמובנים מסוימים אף פורצת דרך. מאמר ראשון בסדרה שתציע הצצה למחקרים חדשים על מסעי הצלב והממלכה הצלבנית

יונתן רובין

הצלבנים לא ידועים כמי שהרבו לעסוק בפיתוח ידע או בלמדנות. הם מזוהים יותר, כמובן, עם לוחמה ושפיכות דמים. יתר על כן, גם בקרב העוסקים בתחום, ההנחה המקובלת היא שתרומתה האינטלקטואלית של התנועה הצלבנית היא זניחה לחלוטין. תפיסה זו מעוררת תמיהה. נוכחותם של אנשים שמוצאם באירופה הלטינית (או הקתולית) במהלכן של קרוב למאתיים שנים במזרח הים התיכון הקנתה להם אפשרות לא רגילה להיחשף למרחבים ולתרבויות שהיו במידה רבה סגורים עבורם לאורך מאות שנים. האמנם יכול להיות שהזדמנות כזו הוחמצה לחלוטין?

קרב אשקלון
להמשך הפוסט

לא רק המכשפות של טראמפ: על הפולחנים האפלים של ההיסטוריה

על רקע העניין הגובר בכישוף, הכולל לאחרונה אלפי מכשפות אמריקניות שהתקבצו להשבעה קולקטיבית נגד דונלד טראמפ, הסדנה להיסטוריה חברתית שופכת אור על שבת המכשפות, משחות תעופה והזיות אחרות

איילת אבן עזרא

מעופפות בשמי הלילה האפל כשהן רכובות על בעל חיים כלשהו או על מטאטא, נאספות המכשפות על ראש הר קרח, סוגדות לשטן, בעל בריתן ומפקדן ומתמסרות לו. שם, ובהזדמנויות אחרות, הן רוצחות תינוקות בני יומם, ומשתמשות בבשרם ובעשבים קסומים כדי לרקוח את משחת התעופה שלהן ושיקויים אחרים. במאה ה-15 החלו תיאורים שכאלה, של מה שכונה "שבת המכשפות", להופיע בתדירות גוברת בכתביהם של מלומדים, שופטים, ואחרים במערב אירופה. הטור שלהלן יתחקה אחר האפשרות לאתר במאות הקודמות עדויות לאמונות ופולחנים עממיים שיתכן ושימשו בסיס למיתוס הזה, ויסקור עדות מוקדמת לא מוכרת לשימוש במשחת התעופה.

ווילו רוזנברג
IMDB
להמשך הפוסט

האמנם היה הציבור הישראלי בפאניקה ערב מלחמת ששת הימים?

שורה של סקרי דעת קהל שנעשו ערב מלחמת ששת הימים מעלים ספקות באשר לסיפור המקובל לפיו הציבור היה נתון בחרדה עמוקה ואף בפאניקה במהלך "תקופת ההמתנה" שקדמה למלחמה

עודד היילברונר

מן המפורסמות היא כי ערב מלחמת ששת הימים היה הציבור הישראלי בפאניקה. בעיתונות בת התקופה, במאמרים ובטורים שהתפרסמו במהלך ועם סיום המלחמה, ובמחקרים, בספרות עיתונאית ובספרים פופולריים שיצאו לאור מאז ועד היום נכתב לעתים קרובות כי הציבור הישראלי היה מצוי ב"קדרות רוח", ב"נכאות רוח" ב"מועקת אימים", ב"חרדה עמוקה" ועוד ועוד. כפי שכתב העיתונאי שלמה נקדימון,"ישראל הייתה משולה לאותו נער אבוד בחשכת הלילה, ששר וצפצף... כדי להרחיק את הפחד." 

תקופת ההמתנה: חופרים שוחות בקיבוץ גן שמואל. ארכיון קיבוץ גן שמואל.
להמשך הפוסט

הרצח שגרם לקולוניאליזם הצרפתי לחשב מסלול מחדש

כך העמידה בסימן שאלה פרשת רצח אחת של קצין צרפתי בסנגל בסוף המאה ה-19 את מערכות השלטון הצרפתי במערב אפריקה

רות ג'יניאו

אבֵּל ז'אנְדֵה נולד בשנת 1852 על גדות נהר הדוּבּ במחוז סאון-אה-לוואר שבמזרח צרפת ונרצח בשנת 1890 על גדות נהר הסנגל במחוז פוֹדוֹר שבצפון סנגל. מסעו מנהר הדוב  לנהר הסנגל לא נבע מתוך תכנון או יצר הרפתקנות אלא היה תוצאה ישירה של טרגדיה אישית – מותה בטרם עת של רעייתו הטריה כשנה לאחר נישואיהם -  ותוצאה עקיפה של הרחבת השליטה הקולוניאלית של צרפת במערב אפריקה, אזור בו היו לה עד אז רק מאחזים ספורים לאורך חופה של סנגל של ימינו. סיפור הירצחו של ז'אנדה והפרשה שהתגוללה בעקבות הרצח מדגימים היטב את הפער העצום שהיה קיים בין הצהרותיה של צרפת בדבר שאיפתה לתרבת עמים נחותים כביכול לבין הברוטליות בה נקטה במהלך הכיבושים הקולוניאליים והתעלמותה מכל עקרונות הצדק והמוסר שבעזרתם הצדיקה כיבושים אלו.

jeandet
לא ידוע
להמשך הפוסט

מעבר למטפחת: הקרוס-דרסינג של אום כלת'ום

הסדנה להיסטוריה חברתית חושפת טפח מהקוויריות של הדיווה של העולם הערבי

און ברק

הרומן ההיסטורי-ביוגרפי אום שכתב ב-1994 הסופר הלבנוני סלים נסיב על יחסיהם של הזמרת אום כלת'ום והמשורר אחמד ראמי, הוא הבסיס למחזה המוזיקלי "אום כולת'ום" המציג בימים אלה בתאטרון היהודי-ערבי ביפו. הרומן נפתח ב-1924, עם שובו של המשורר מלימודים בצרפת למצרים, שחסרה לו כל כך בעת גלותו. "הרגשתי את זה," מאפיין ראמי את שמחת השיבה הביתה, "בגיפופים הגבריים, בפרצי הצחוק, ובייחוד בערבית...". ידיד נעוריו, הזמר מחמד עבד אל-והאב, לוקח אותו בערב שובו לחגוג בהופעה בגני אזבקיה שבמרכז קהיר. "על הבמה היתה כבר להקה, שני איכרים בגובות ארוכות, אותן גלימות חומות וטורבנים לראשיהם, שני שיח'ים שהגיעו הנה הישר מן הכפר; ולפניהם, בתווך, נער יושב בלי נוע, מבוהל, ידיו שלובות לו על בטנו, קשוח כפי שיכולים להיות קשוחים הנערים הצעירים... חרף החום ואור הזרקורים כיסתה את כל גופו גלימה בדואית ארוכה ולראשו חבש מצנפת מהודקת, קשורה בלולאות מתחת לסנטר". הבוסריות המבוהלת חולפת כשהנער פוצח בסלסול של סורת אל-פאתחה ואז בשיר, שאותו ראמי מזהה מיד כ" 'את התשוקה יסגירו העיניים', שירי שלי על השפתיים הבדואיות הללו."

אום כולתום בפוסטר לסרט 'פטמה'
Movie Poster Image Art / Getty I
להמשך הפוסט

"יום הנס של יהודי בגדאד" וניסיונם הכושל לזכות בנתינות בריטית

בעיני הנהגת הקהילה היהודית בבגדאד, כיבושה של העיר בידי בריטניה ב-1917 הביא עימו הזדמנויות לצד איומים. ההתמודדות עם המציאות החדשה העלתה אל פני השטח גם מתחים פנים-קהילתיים. מאמר לרגל מאה שנה ליום כיבוש העיר

רוני כהן

"בהתייחס לשיחתך אתמול בנוגע לסדר הפסח. לכבוד לי לעדכנך, שהנחיות ניתנו לכל מפקדי הכוחות במרחב בגדאד, להקל בכל דרך על חיילים יהודים המבקשים לנכוח בטקס...". המכתב עליו חתום המושל הצבאי הבריטי, והממוען לרב הראשי של בגדאד, כנציג הרשמי של הקהילה היהודית, נכתב ב-30 מרס 1917 (ז' בניסן תרע"ז). היה זה שבועות ספורים לאחר כיבוש העיר בידי הבריטים, ב-11 במרס 1917, לפני מאה שנים בדיוק, אשר שם קץ לכ-400 שנות שלטון עות'מאני.

כניסה
לא ידוע
להמשך הפוסט

יריד הספרים בקהיר - האם אל-סיסי ילכד במלכודת הדבש?

כיצד הפך אירוע הספרות הגדול ביותר במזרח התיכון המשלב תרבות גבוהה עם חגיגה עממית, לזירה למאבקים פוליטיים בין השלטון לארגוני האופוזיציה? והאם הנשיא הנוכחי ימשיך את הפעולות של קודמו?

עידו שחר

לפני שבועות אחדים ננעל בקהיר יריד הספרים הבינלאומי. היריד, שמושך אליו מדי שנה מאות אלפי מבקרים, הוא יריד הספרים הגדול והוותיק ביותר במזרח התיכון, ואחד הגדולים בעולם. הוא נערך לראשונה ב-1969 לציון אלף שנה להקמת קהיר על ידי השושלת הפאטימית, ומאז התמסד והפך למסורת. מדובר באירוע צבעוני ושוקק חיים, המהווה אטרקציה של ממש הן לאוהבי ספר  – שיכולים לתור אחר מציאות בדוכני הספרים המשומשים או לקנות בהנחה ניכרת כותרים שראו אור זה עתה – והן עבור חובבי תרבות פופולרית, אוכל זול ואירועי רחוב.

יריד
מוהד תרמיזי, וויקיפדיה
להמשך הפוסט

איראן שלפני המהפכה - חגיגות, מרגלים ושיוך אתני

מסמכים שנחשפו באחרונה מלמדים כיצד במקביל לחגיגות הראוותניות של ״2,500 שנה למלכות איראן״ ב-1971, פעל שלטון השאה לפקח אחר אזרחי המדינה ולמפות את ההתנגדות לו לפי שיוך דתי ואתני

מנחם מרחבי

ב-19 בינואר התמוטט בניין "פלסיקו" בטהראן, אחד מסימני ההיכר של התקופה הפהלווית. הבניין נבנה ב-1962, שנה לפני הכרזתו של מחמד רזא שאה על "המהפכה הלבנה" וחמש שנים לפני הכתרתו הגרנדיוזית למלך איראן. התמוטטות "פלסיקו" עוררה הדים רחוקים מאותם ימים, והיא מספקת הזדמנות לחזור אל רוח התקופה שייצג. היסטוריונים, כמו גם גולים איראנים, איש איש ומניעיו, העוסקים בשחזור שני העשורים שקדמו לפרוץ המהפכה האסלאמית, נדרשים לשאלה הערכית האם התקופה היתה "טובה" או "רעה".

השאה הפרסי רעייתו וילדיו
ASSOCIATED PRESS
להמשך הפוסט

כיצד יישב אינטלקטואל איראני את סלידתו מהמערב עם הערצתו לישראל?

ישראל הצעירה והסוציאליסטית היתה 'אור לגויים' גם באיראן שלפני המהפכה; ביקורו של ג'לאל אל-י אחמד בארץ חושף חיבורים אזוריים שנראים היום בלתי מתקבלים על הדעת

שמואל טרופ

בשנות השישים, היה ג'לאל אל-י אחמד הסופר והאינטלקטואל המפורסם באיראן. אל-י אחמד זכה להערצה בזכות המבט העצמאי והחודר שניכר כבר בסיפוריו הראשונים בשנות הארבעים והחמישים. אבל היה זה עם צאת ספרו ״ע'רבזדגי״ -- שניתן לתרגם כ"מחלת המערב" או "מערבת" -- שיצא לאור בשנת 1962, שאל-י אחמד הגיע לשיא פרסומו והשפעתו. הספר תקף בחריפות את שלטון השאה מוחמד רזא פהלווי, שליט איראן בין השנים 1979-1941 ובעל בריתה של ארצות הברית (וגם של ישראל) במלחמה הקרה, וכן את התרבות המתמערבת של איראן באותן שנים.
״ע'רבזדגי״ הוא טקסט אנטי-קולוניאלי מובהק שמבוסס על הפרדה חדה בין "מערב" שבע, שולט, ועשיר, ו"מזרח" רעב, עני, וחולה. אל-י אחמד קורא בו לאיראנים, וכמו כן ל״מזרחיים״ אחרים, להפסיק לחקות את המערב ולחזור לשורשיהם התרבותיים והדתיים. עבור דור שלם של איראנים צעירים, אלו שכמה שנים לאחר מכן הובילו את מהפכת 1979, ״ע'רבזדגי״ היה אבן דרך פוליטית ותודעתית.

al e-ahmad
להמשך הפוסט

הו מלט, אנחנו משתוקקים אליך: הכלכלה הרגשית של הבנייה

הרס בתי ערבים ובנייה ליהודים אינם רק אתנן פוליטי למתנחלים. יש להבינם גם על רקע המטענים ההיסטוריים שנמהלו לתוך חומרים אפרוריים לכאורה כמלט ובטון

נמרוד בן זאב

בשנים האחרונות המשוואה הפוליטית המציבה בנייה יהודית אל מול בנייה פלסטינית בליבו של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ, הולכת ומסתעפת. במיוחד במהלך שתי כהונותיו האחרונות, ראש הממשלה בנימין נתניהו אינו מסתפק בהצבת מפעלי בניין בשטחים כ״תגובה ציונית הולמת״ מחד והריסת בתים כגורם הרתעתי מאידך (על אף ממצאים רבים השוללים זאת), אל מול אלימות פלסטינית. במקום זאת, נתניהו מרחיב את המשוואה, כביכול על סמך עקרון ניטרלי של ״אכיפה שוויונית״ (המתעלם מאי השוויון המהותי בין יהודים לערבים בכל הנוגע לזכות ולאפשרות לבנות באופן חוקי שממשלתו דווקא הכירה בו בהזדמנויות שונות). הריסת בתיהם של פלסטינים אזרחי ישראל (למשל, בקלנסווה ובטרגדיה באום אל-חיראן בחודש שעבר) משווקת לציבור היהודי כמעין פיצוי פוליטי שהוא בעיקרו רגשי בעבור פינויים והריסת בנייה יהודית בלתי חוקית בגדה המערבית, שהממשלה נאלצת לבצע כנגד רצונה.

אום אל חיראן אחרי הרס הבתים
אילן אסייג
להמשך הפוסט

הסדרה "והארץ הייתה תוהו ובוהו" לא הולכת רחוק מספיק

למרות הצלחות לא מבוטלות והצהרת יוצריה כי מטרתה לחשוף את הציבור הרחב להיסטוריה של הארץ מפי מיטב החוקרים, פרק 11 בסדרה משמר כמה פרדיגמות בעייתיות ונכנע לא פעם לדחף להציג את האקזוטי והזוהר

קטיה ציטרין-סלברמן

פרק 11 של סדרת התעודה בת 15 הפרקים "והארץ הייתה תוהו ובוהו", מוקדש לתקופה האסלאמית הקדומה, מלידת האסלאם בתחילת המאה ה-7 ועד לבוא הצלבנים ב-1099. הסדרה שמה לה למטרה לספר לציבור הרחב את תולדות ארץ ישראל, מהתקופה הפרה-היסטורית ועד לסוף התקופה העות'מאנית, בדגש על ההיבט הארכיאולוגי.

איור 1
ד"ר רעיה שני
להמשך הפוסט

מה עושים עם מתנגדי החיסונים? מעוררים אמון

בדומה לשיח הרווח בקרב מתנגדי החיסונים, ההיסטוריה של ראשית הרפואה המדעית המודרנית במזרח התיכון רצופה מפגשים רוויי חוסר אמון בין ציבורים שונים לבין רופאים וממסד רפואי שנתפסו כמשרתי אינטרסים זרים

ליאת קוזמא

בעקבות מאמרו של ארז גרטי על המדע הרשלני מאחורי ההתנגדות לחיסונים, הציעה הפעילה הפמיניסטית לילך בן דויד לקחת ברצינות את ההתנגדות לחיסונים. ליתר דיוק, היא ביקשה לנסות להבין מדוע, למרות שחיסונים הצליחו למגר את כמה מהמחלות האיומות שפקדו את האנושות לאורך ההיסטוריה, עדיין יש אנשים שמסרבים לחסן את ילדיהם, תופעה שמחזירה מחלות כמו שעלת, שכמעט נעלמה מהעולם. במרכז ההסבר שלה היא מציבה את חוסר האמון בממסד הרפואי – שלאורך ההיסטוריה (ולפיכך בזיכרון הקולקטיבי) וגם לאורך חיינו, נתן לנו די והותר סיבות שלא לבטוח בו. לכן, היא אומרת, הבנה ופיצוח של מנגנון ההתנגדות הזה יעזור לנו לקדם את "רווחה גופנית, נפשית וחברתית שלמה" – הגדרת ארגון הבריאות העולמי לעצם המושג "בריאות".

חיסון של תינוק בן שנה
ניר כפרי
להמשך הפוסט