בלוגים

הסדנה להיסטוריה חברתית / הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית

חלוצה בייצוג: קבוצה צ'יליאנית מתמודדת כמאה שנה על ייצוג הכדורגל הפלסטיני

כבר קרוב למאה שנים משקף סיפורה של "דפורטיבו פלסטינו", קבוצת הכדורגל הפלסטינית של צ'ילה, את התהפוכות ההיסטוריות שפלסטינים עברו במהלך המאה העשרים. עתה הקבוצה מבקשת גם לקחת חלק פעיל יותר בעיצוב ההיסטוריה הזו. מאמר מיוחד לרגל גמר גביע העולם

חגאי רובינשטיין

בעשרים השנים האחרונות קיימות שתי קבוצות כדורגל פלסטיניות: הנבחרת הלאומית הרשמית של הרשות הפלסטינית, שהוכרה על ידי פיפ"א בשנת 1998, וקבוצת הכדורגל "דפורטיבו פלסטינו" מצ'ילה, שהוקמה בסנטיאגו בשנת 1920 על ידי פלסטינים שהיגרו למדינה המרוחקת. במאה שנותיו, המועדון זכה בשתי אליפויות, שני גביעים לאומיים והשתתף כמה פעמים בקופה ליברטדורס. במהלך השנה האחרונה הנהלת הקבוצה פועלת להציב את המועדון בשורה אחת עם הנבחרת הלאומית כמייצגת הלאום הפלסטיני בעולם. ההיסטוריה של המועדון מדגימה את האופן שבו הקהילה הפלסטינית בצ'ילה--שהיא הריכוז הפלסטיני הגדול ביותר מחוץ למזה"ת--פעלה, ועודנה פועלת, לשימור זהותה האתנית המקורית. בשנים האחרונות, ולראשונה בהיסטוריה שלה, קבוצת הכדורגל מבקשת להיות נוכחת בשיח הלאומי-פלסטיני, ולגייס את תמיכת הפלסטינים שנשארו במזרח התיכון.

לוגו
קרלוס יו/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

האנשים והמכונות ששינו את המזרח התיכון הערבי

כניסת הדפוס למזרח התיכון הערבי במאה ה-19 הייתה מהירה ודרמטית. ספר חדש, בעברית ולקהל הרחב, מספר את סיפור מהפכת הדפוס הערבי, מציב במרכזו שחקנים שנותרו עלומים לרוב, ומציע לקוראי וקוראות העברית שיחה קצת אחרת על אזורנו

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את עמי איילון, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב שספרו מהפכת הדפוס הערבי תורגם זה עתה לעברית ויצא לאור בהוצאת מאגנס במסגרת סדרה חדשה, בלשון עבר, פרי יוזמתה של החברה ההיסטורית הישראלית. הסדרה נועדה להביא לקורא בישראל מבחר ממיטב הספרים בהיסטוריה עולמית, שנכתבו בידי היסטוריונים ישראלים ופורסמו תחילה בשפות לועזיות בהוצאות אקדמיות מובילות וזכו בשבחי המבקרים. המהדורה העברית מותאמת לקורא הישראלי ומעניקה לו הזדמנות לערוך היכרות עם פירותיו של המחקר העדכני בסוגיות מרכזיות בתולדות העמים – מקצה מזרח עד קצה מערב – ברמה אקדמית גבוהה ובסגנון רהוט ונהיר בשפה העברית.

הספר השני בסדרה, שייצא לאור לקראת סוף שנת 2018, הוא "רישומים של כאב: דת, משפט ורפואה בימי-הביניים המאוחרים", פרי עטה של פרופסור אסתר כהן מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

חנות הספרים "אלמתג'ר" בחיפה
רמי שלוש רמי שלוש
להמשך הפוסט

"כל עמיתיהם העורכים מסוממים": המאיירים שיצאו מהקווים במצרים של תחילת המאה ה-20

הקריקטורה העיתונאית החלה את דרכה במצרים של מפנה המאה ה-20 כסוגה אמנותית ותרבותית פורצת דרך. המאיירים המצרים הבולטים, רובם מהגרים וזרים, נאבקו להגדיר את תפקיד הקריקטורה ואת מקומם שלהם בחברה הנלחמת על עצמאותה. מאמר ראשון בסדרה, "היסטוריה במבט חטוף: הסדרה הויזואלית"

קרן צדפי

בינואר 1935 פרסם כתב-העת המצרי המאויר "אל-אִתְ'נַיְן" (השניים) קריקטורה של מערכת כתב-העת – מעין פורטרט קבוצתי של העורכים והמאיירים הבולטים שלו. מונולוג קצר ליווה את היצירה:

המערכת
"אל-אִתְ'נַיְן", 21 בינואר, 1935
להמשך הפוסט

עיריית דמשק נגד חברת החשמל

ניתוח ההיסטוריה של תאורה בדמשק חושף כיצד מאבקי שליטה בתשתיות גדולות עומדים בבסיס מאבקי כוח פוליטיים. מאמר שלישי בסדרה "היסטוריה לילית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת"

עמרי אילת

בזכרונותיהם של כמה מאנשי דמשק מסופר על צאלח ביי אל-עט׳ם, מגיבורי העיר, שבנעוריו היה מאוהב ביהודייה. לילה אחד, בו בילה איתה, התלווה אליו חברו סלים אל-מידאני, ובדרכם לבתיהם בשעה שתיים או שלוש לאחר חצות נעצרו יחדיו על ידי מפקד המשטרה של דמשק, שפנה אל צאלח ביי כך: ״אדוני, אתה איש השלטון [משפחת אל-עט׳ם היתה אחת המשפחות הוותיקות והחזקות בדמשק, ובניה החזיקו משרות רבות], ואתם יודעים את החוקים. מדוע אתם עוברים עליהם?״ ענה לו צאלח ביי: ״כיצד אני עובר על החוק?״

חשמלית אחד
ג'יי לינדן
להמשך הפוסט

רצח בצור, שתדלנות בקהיר

מכתב מגניזת קהיר מספר על מקרה רצח של יהודי בעיר צור בתחילת המאה השתים עשרה וכיצד יהודי אחר פעל מאחורי הקלעים של מוסדות משפטיים מוסלמיים כדי לנסות לגבות חוב שהנרצח היה חייב לו. מאמר ראשון בסדרת מאמרי עמיתי בובר, בעריכת יוני בראק

עודד זינגר

בתחילת המאה השתים עשרה, בחודש הרמדאן, נמשתה מהים גופתו של היהודי, אבו מנצור אל-בגדאדי, מאחורי סלע סמוך לחורבה מבודדת בעיר צור. ידיו היו כבולות בחבל קנבוס ובבגדיו נמצאו אבנים. מיד החלו להתפשט שמועות. יש שאמרו שהתאבד, ויש שטענו שניסה לברוח מהעיר עם שודדים, ואלה רצחו אותו. אנחנו לומדים על המקרה הזה ממכתב בערבית יהודית מגניזת קהיר. המכתב המקורי נקרע לשני חצאים כנראה לפני שהושלך לגניזה. הקטע העליון מצא את דרכו לספריה הבריטית בלונדון ואילו החלק התחתון הגיע לספריית אוניברסיטת קיימברידג. הקשר בין שני הקטעים הוצע על ידי אלגוריתם ממוחשב המנתח מאפיינים גרפיים שפותח על ידי פרויקט הגניזה הקהירית של פרידברג, פרויקט הדיגיטציה פורץ הדרך שמאגד בתוכו את מסמכי הגניזה ומאפשר לגשת אליהם מכל מקום בעולם. רק כשמצרפים את שני הקטעים יחדיו (בתמונה למטה) אפשר למקם את המקרה במקום ובזמן ולהבין את השתלשלות העניינים.

צור
ליתוגרפיה של האמן הסקוטי דיוויד רוברטס, 1839
להמשך הפוסט

האם ברנרד לואיס היה היסטוריון חשוב או מזרחן שמרן?

ברנרד לואיס, מסמליה של המזרחנות במאה ה-20, הלך לעולמו בשבוע שעבר. לצד ההספדים, חשוב לזכור כי פועלו האקדמי, ובעיקר קשריו עם ממשלים שונים וגורמי בטחון ומודיעין, נותרו שנויים במחלוקת

יורם מיטל

ערב יום הולדתו ה-102, הלך לעולמו פרופ' ברנרד לואיס, אחד ההיסטוריונים המפורסמים ביותר של המזרח התיכון. כתיבתו האקדמית, השקפתו הפוליטית והשפעתו הציבורית עברו תהפוכות בתקופה הארוכה בה פעל. מבלי לגרוע מתרומתו החשובה לשיח האקדמי והציבורי על המזרח התיכון המודרני, חלק ניכר מכתביו ופועלו כאינטלקטואל ציבורי היו ונותרו שנויים במחלוקת, ובצדק.

ברנרד לואיס (משמאל) עם הפוליטיקאי האפגני עבדאללה עבדאללה ב-2002
כארים אוקטן / אי-אף-פי
להמשך הפוסט

היסטוריה עיוורת

החושך אילץ את תושבי הערים באזורנו להתמצא בסביבה ולפקח על שכניהם בעזרת האוזניים. מה יכול ללמד אותנו הניסיון להאזין בעצמנו לעיר האפלה? מאמר שני בסדרה "היסטוריה לילית של המזרח התיכון העות'מאני"

אבנר וישניצר

האסוציאציה המיידית שלנו כשאנחנו חושבים על לילה היא חושך, אולם במשך אלפי השנים היה הלילה מזוהה גם עם שקט וגם אותו, כמו את החושך, קשה מאוד למצוא בערים הגדולות של המאה ה-21. ניסיון להאזין לפסקול הלילי של המזרח התיכון בעת החדשה המוקדמת מגלה שדווקא על רקע הדממה שהיתה יורדת על העיר, ובשל המגבלות שכפתה החשכה על הראייה, הפכה השמיעה לחשובה יותר מבמשך היום, הן לאלה המבקשים לאכוף סדר, והן לאלה המבקשים לחמוק מבעד לסדקיו.

ארמנים
וויקיפדיה
להמשך הפוסט

ההיסטוריה של החרדה מפני יחסי מין בין-גזעיים

מסע התעמולה סביב הצבת חיילים אפריקאים בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה חושף ממשקים בין מיזוגניה וגזענות שקדמו לעליית הנאציזם. מאמר ראשון בסדרה, "גוונים של שחור ולבן: גזע במבט היסטורי"

רות ג'יניאו

יחסים אינטימיים בין גברים שחורים לנשים לבנות נתפסו בתרבות האירופית כתופעה מסוכנת עוד לפני מאות שנים. יצירתו המפורסמת של וויליאם שייקספיר אותלו, לא סיפקה, למשל, לקורא ואף יותר מכך לקוראת, זווית מעודדת במיוחד לגבי גורלם של יחסים בין-גזעיים. עם עליית תורות הגזע הפסאודו-מדעיות במהלך המאה ה-19, גברה גם ההתעניינות ביחסים הבין גזעיים. ויכוחים מרים בין אנשי מדע, אנתרופולוגים ואף פילוסופים ניטשו בנוגע למידת הסכנה שביחסי מין בין בני גזעים שונים. לעתים קרובות, נתפסו בני תערובת כנחותים יותר גם מההורה הלא-אירופי שלהם ובוודאי כמסוכנים יותר משום שקראו תיגר על הגבולות שהאירופים ניסו להציב בין שתי הקבוצות אותן הם כינו "גזעים". בני התערובת ייצגו פחד גדול של אירופים רבים באותה תקופה – הפחד מפני הידרדרות ודגנרציה של הגזע הלבן.

Herald
להמשך הפוסט

"שיזדעזעו הקוראים": שיחה עם הסופר עלא חליחל

לכבוד צאת ספרו "להתראות עכו" בעברית, ראיון מיוחד עם עלא חליחל, מאת מתרגם הספר, יוני מנדל. על כתיבה, היסטוריה, הזכות לספר את הסיפור של המקום הזה, וגם על המסר הפמיניסטי של ספר שכל גיבוריו גברים

יוני מנדל

הרומן הפנטסטי "להתראות עכו" מחייה מחדש את ימי המצור הצרפתי על עכו של שנת 1799, ומשאיר את הקוראים לתהות מה באמת השתנה מאז בפוליטיקה המקומית והאזורית. מחבר הספר, עלא חליחל, מאנשי הרוח הפלסטינים החשובים הפועלים בארץ, שוזר את העלילה הספרותית בתוך הסיפור ההיסטורי וכותב על כל מה שהיסטוריונים רק יכולים לחלום עליו: התקפי החרדה של המושל אל-ג'זאר, על מפגשיו ההזויים עם נפוליאון בונפרטה, על הסטיות המיניות של עוזרו אבו-מוות ועל תחושות הבטן של איש הכספים היהודי חיים פרחי. הספר ראה אור בערבית ב-2014 (הוצאת "ספרי קדיתא" בעכו והוצאת "אל-אהליה" בעמאן) ובימים אלו הושק בעברית (הוצאת עם עובד, 2018). 

עלא
אמיר דיב
להמשך הפוסט

תעמולה או חדשות? על הרדיו בתקופת המנדט

ממשלות קולוניאליות ופשיסטיות ביקשו להשתמש בתקשורת ההמונים ככלי נשק. היסטוריה של האזנה ביקורתית לרדיו בתקופת המנדט חושפת שהמאזינים היו מתוחכמים יותר

סהר בוסטוק

הקמפיין של דובר צה"ל בערבית שעלה לאחרונה לכותרות, ממחיש כיצד צה"ל מרחיב את המערכה הצבאית אל מעבר לשדה הקרב, ומשתמש ברשתות החברתיות כדי להעביר מסרים לקהל הערבי. ההתייחסות לאמצעי התקשורת כאל כלי נשק מזכירה תפיסות מדיה שרווחו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז האמינו כי הרדיו והקולנוע מסוגלים להשפיע באופן ישיר על המאזינים והצופים, כמו מחט תת-עורית המזריקה תעמולה ישירות לווריד.

מאזינים לרדיו בשנות ה-40
תצלומי פוטו שוורץ / אוסף ביתמונה
להמשך הפוסט

היסטוריה בחסות החשכה ופוליטיקה לאור נרות

המחצית החשוכה של תולדות האנושות זכתה לתשומת לב פחותה בהרבה מזו של אור היום. אולם ההיסטוריה של הלילה מראה כי החשכה השפיעה על תהליכים היסטוריים בדרכים שונות ולעתים בלתי צפויות. מאמר ראשון בסדרה "היסטוריה לילית של המזרח התיכון העות'מאני"

אבנר וישניצר

"הצבעוני הזמין עם נר את השמחה ואת העונג
להתארח במסיבה של הסולטאן אהמד, הלילה".

מרחבא
TSAK43
להמשך הפוסט

החיים באסדוד: זכרונותיו של המשורר חנא אבו חנא לראשונה בעברית

הצבעים, הצלילים, הריחות והטעמים של מציאות שאינה עוד, ממלאים את זכרונותיו של חנא אבו חנא, המשורר, הסופר והמחנך הפלסטיני. לצידם עולים גם הקשיים והמורכבויות של חיי היום יום. קטעים מזכרונותיו, המופיעים כאן לראשונה בעברית, מאסדוד שלפני 1948

חנא אבו חנא

הקדים: תאופיק דעאדלה

משפחה בבית "טיפוסי" באסדוד, 1945 לערך
Matson Photo Service / Library of Congress
להמשך הפוסט

כשיהודים וערבים נלחמו במחרימים

לקריאות לחרם כלכלי, העולות מפעם לפעם במסגרת היחסים בין יהודים לערבים בארץ, היסטוריה ארוכה. היסטוריה שבעל פה ועיתונות התקופה מצביעות על כך שאל מול חרמות כאלו התייצבה תדיר גם התנגדות נחרצת

גיא ברק

למי שנסמכים על הזיכרון הקולקטיבי, קשה לזכור שחיי היומיום של התל-אביבים והיפואים היו שזורים אלה באלה עשרות שנים טרם האיחוד הכפוי עליו החליטה ממשלת ישראל באוקטובר 1949. למעשה, בעוד שבשיח הציבורי עדיין שולטת ההנחה שתחת השלטון הבריטי בארץ עיקר נקודות הממשק בין היהודים לערבים היו של מאבק, אלימות ומתיחות ששיאם ב-48', זיכרונותיו של תל-אביבי ותיק בצירוף עדויות מעיתונות התקופה מספרים על קשרים כלכליים יומיומיים ודו-כיווניים שהתקיימו בין הקהילות גם בתקופות המתוחות ביותר וחרף יוזמות חרם משני הצדדים. יחסי מסחר אלה התפתחו לא אחת לקשרי ידידות וסולידריות שהיו יותר מאשר כלכליים בלבד.

קול
ארכיון עיתונות יהודית היסטורית
להמשך הפוסט

"אהוב אותה או עזוב אותה": כשברזיל נלחמה נגד השמצה

ניתוח מאמצי הדיקטטורה הברזילאית (1985-1964) לסכל ביקורת בינלאומית על הפרות זכויות אדם חושף משטר מוכה פחד רדיפה שראה בדיכוי, צנזורה, העלמת ראיות, וטיפוח הנאמנות למדינה אמצעים הכרחיים לשמירה על היציבות והביטחון הלאומי. פרק בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

איל וינברג

בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20, היה נראה שברזיל פוסעת בדרך הנכונה להצטרפות למשפחת "המדינות המתקדמות". המדינה החמישית בשטחה בעולם הציגה צמיחה כלכלית חסרת תקדים, השיקה תוכניות תשתית לאומיות, וחנכה שידורי טלוויזיה מודרניים. אך לשגשוג היה מחיר. הצבא הברזילאי, אשר כונן משטר רודני מאז שתפס את השלטון בהפיכה ב-1964, ביטל את הבחירות הישירות לנשיאות, דיכא איגודי עובדים, והשעה בעלי תפקיד אשר סומנו כקומוניסטים חתרניים. על רקע המלחמה הקרה, ברזילאים רבים שוכנעו שזהו מחיר שיש לשלם כדי לקדם צמיחה ולמנוע מהפכה קומוניסטית, אשר על פי הגנרלים שבשלטון איימה תמיד להתפרץ.

טנקים
Arquivo Nacional
להמשך הפוסט

מה יש לאוניברסיטת חיפה נגד ד"ר דותן לשם?

ד"ר דותן לשם קידם בפייסבוק סדר יום חברתי-פוליטי. הוא טוען שאוניברסיטת חיפה הדיחה אותו בשל כך

חברי הסדנה להיסטוריה חברתית

פרשיה המהדהדת מזה כשנה בעיקר בין כתלי הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה, מתרחבת ומתפשטת בשבועות האחרונים אל מחוץ לאוניברסיטה. במרכזה עומד ד"ר דותן לשם, היסטוריון בעל שם עולמי של המחשבה הכלכלית ועד לאחרונה מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. לטענתו של לשם, הוא נאלץ לעזוב את האוניברסיטה לאחר שבכירים בפקולטה הבהירו לו שהתבטאויותיו הפומביות בפייסבוק ובזירות ציבוריות אחרות ימנעו ממנו לקבל קביעות במוסד. למרות החודשים הארוכים מאז עזיבתו (לאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק), טרם התנהלה בדיקה רצינית של הטענות הקשות הללו, המעלות חשש לכך שמעורבותו הציבורית של ד"ר לשם וסדר היום הכלכלי-שמאלי שהוא מקדם הם שעמדו לו לרועץ.

ד"ר דותן לשם, אוניברסיטת חיפה
יובל טבול, ניר קידר
להמשך הפוסט

שבע שנים למהפכת תחריר: קולה של מצרים בתנועת המחאה העולמית

ב-1968 מילאו המוזיקאים המצרים נגם ואמאם תפקיד דומה לזה של דילן, לנון, ברסאנס ומארלי. שיריהם ממשיכים להדהד כפס קול מהפכני גם במאה ה-21. המלאת שבע שנים לפרוץ מהפכת תחריר

דקל קליין

"אל תאמר לי את הדברים הללו/ אל תדבר בצורה לא ברורה/ מלחמה עממית/ שום דבר מלבדה/ עזרה הו אזרחי מצרים!/ עזרה הו הנערים!/ עזרה הו הערים!/ עזרה הו הכפרים!/ כאן הו אנשינו/ אנו במצב מביש/ השד רמס אותנו/ נשך את מדינתנו/ לאורכה ולרוחבה/ אל תאמר לי שזה באחריות הצבא/ הצבא הוא לא העם/ אל תאמר לי את הדברים הללו/ אל תדבר בצורה לא ברורה/ מלחמה עממית/ שום דבר מלבדה."

אימאם מחמד אחמד עיסא (שייח' אמאם) ואחמד פואד נגם
להמשך הפוסט

חיים בסרט טורקי: על קולנוע ופוליטיקה בטורקיה המודרנית

למעלה ממאה שנות יצירה קולנועית ששילבו תמיכה מדינתית ועצמאות יצירתית וכלכלית גוברת הפכו את תעשיית הקולנוע בטורקיה לתוססת ומרתקת. מאמר מיוחד לרגל שבוע הקולנוע הטורקי

צמרת לוי דפני

על אף מערכת היחסים הפוליטית המתוחה בין ישראל לטורקיה בשנים האחרונות, קולנוע טורקי עכשווי הפך זה מכבר לאורח רצוי במחוזותינו. לצידו של ה״סרט הטורקי״ (בדומה ל״סרט הערבי״) אותן מלודרמות טורקיות פופולריות של שנות ה-60 וה-70, התפתח גם בשלושת העשורים האחרונים קולנוע טורקי אחר, פיוטי ומרתק. חוקרי וחובבי קולנוע יצביעו על שנות ה-80 של המאה ה-20 כנקודת המפנה, אז יצאו אל האקרנים, בעיקר מחוץ לטורקיה, סרטיו המוכרים של ילמז גוניי ״יול״ ו״העדר״, ופילסו את דרכו של הקולנוע הטורקי העכשווי.

מתוך "הדרך" (Yol) של ילמז גוני מ-1982
להמשך הפוסט

האם באיראן באמת מתגעגעים לשאה?

המשטר האיסלמי משמר את זכרון השושלת הפהלווית כדי ללבות את הלהט המהפכני שכבה, אך לאסטרטגיה הזו מתגלות במהלך המחאה השלכות בלתי צפויות

ליאורה הנדלמן-בעבור

בתיעוד מצולם של גל הפגנות המחאה הספונטניות, שפרצו בעיר משהד ב-28 בדצמבר והתפשטו לערים נוספות, בלטו קריאות אהדה למייסד השושלת הפהלווית, שהודחה מכס המלוכה במהפכה העממית של 1979. גילויי אהדה כלפי המשטר המלוכני הם חסרי תקדים במחאות הציבוריות ברפובליקה האיסלמית. יותר מאשר שאיפה להחלפת משטר אוטוקרטי אחד באחר, הנוסטלגיה לשושלת הפהלווית מהווה ביטוי נוסף לחוסר שביעות הרצון המצטבר בקרב ציבורים שונים באיראן נוכח מצוקותיהם הגוברות בהווה.

מפגינים בלוס אנג'לס מחזיקים תמונה של השאה בעצרת תמיכה במתנגדים לממשלת איראן בשבוע שעבר
מוניקה אלמיידה / רויטרס
להמשך הפוסט

"נוטפים טללי נעורים עבריים"? משואה לנהנתנות בישראל הצעירה

מבט גלובלי מציג את "מרדני" שנות ה-50 וה-60 הישראלים כבני דור שמרני וקפיטליסטי שהתפתחותם קשורה בזו של בני דורם במקומות אחרים בעולם שלאחר מלחמת העולם השנייה

עודד היילברונר

צעירים רבים בישראל הצעירה של סוף שנות ה-50 ושנות ה-60 זכו בתקופתם לכינויי גנאי דוגמת "דור האספרסו","חברה סלונית", או "שטותניקים". בעיני מחנכים ואנשי ציבור הם נתפסו כתופעה ייחודית ישראלית, המורדת בציונות ובערכיה. אולם, אין מדובר בתופעה ישראלית יוצאת דופן לאותה תקופה. יתרה מזאת, מבט משווה על תרבויות צעירים דומות בעולם מגלה כי "השטותניקים" הישראלים כלל לא היו מרדנים וחתרנים. כמרבית חבריהם בארצות קפיטליסטיות, הם דגלו בתרבות צריכה, בנהנתנות ובערכים שמרניים. מבט עליהם בפרספקטיבה גלובלית חושף ישראל צעירה שונה מזו שאנו מכירים, הנשענת על שילוב של ציונות וקפיטליזם, הגשמה ונהנתנות.

מתוך הסרט "חור בלבנה"
יס / מתוך הסרט "חור בלבנה"
להמשך הפוסט

איך הפך ה"גרפיטי" בכותל מהצהרת אמונה לתופעה מגונה?

עד ראשית המאה ה-20, נהגו עולי רגל יהודים לכתוב את שמותיהם על גבי הכותל המערבי. אך שינויים במשמעויות התרבותיות והפוליטיות של כתיבה, קריאה והשפה העברית הפכו את הכתובות בכותל ל״גרפיטי״ בלתי חוקי. מאמר שלישי בסדרה בנושא קריאה וקוראים במזרח התיכון ומעבר לו, בעריכת דותן הלוי

יאיר ולך

אם אחת מהמבקרות או המבקרים בכותל המערבי היום יוציאו מברשת וצבע ויתחילו לרשום את שמותיהם על אבני הקיר, הם מן הסתם יובלו אחר כבוד למשטרה, והדבר ייחשב חילול הקודש או מעשה של זלזול ופרחחות. אולם עד לפני כ-90 שנה, כתיבת שם עברי הייתה מסורת מכובדת וארוכת ימים של עולי רגל באתרים קדושים יהודיים. צילומים היסטוריים מלמדים אותנו שאבני הכותל היו מלאות בכתובות, ועדויות כתובות מספרות שהעולים הקדישו מחשבה ותשומת לב לאקט הכתיבה, שנעשה מתוך כבוד למקום הקדוש. היום, היינו קוראים לזה גרפיטי. המנהג הזה, שמתועד כבר מימי הבינים, נשכח כליל, ועצם אזכורו מעלה תמיהה, במיוחד כשמדובר בכותל – ״סלע קיומו של העם היהודי״, ואחד מהאתרים המקודשים הנפיצים בעולם. 

מתפללים בכותל, ככל הנראה בראשית המאה ה-20
Matson Photograph Collection / Library of Congress
להמשך הפוסט

איך הולידה עליית טראמפ ספר על ההיסטוריה של הקו קלוקס קלאן השני?

איך הפך האירגון שחרט על דגלו את שנאת כל מה שאינו לבן ופרוטסטנטי, לכוח מוביל בפוליטיקה האמריקאית בשנות ה-20? ומה הקשר לעליית טראמפ? ראיון עם פרופ' לינדה גורדון לרגל ספרה החדש

ליאת קוזמא ויעל שטרנהל

במסגרת "השאלון", אנו מציגים סדרת שאלות לחוקרים שפרסמו מחקרים חדשים על היסטוריה שיש להם חשיבות אקטואלית. הפעם ליאת קוזמא ויעל שטרנהל מארחות את פרופ' לינדה גורדון מהמחלקה להיסטוריה באוניברסיטת ניו-יורק שספרה, The Second Coming of the KKK, יצא לאור לאחרונה בהוצאת Liveright.

חברי וחברות הקו קלוקס קלאן השני צועדים במורד שדרות פנסילבניה בוושינגטון, ברקע גבעת הקפיטול, 1928
הארכיון הלאומי האמריקאי
להמשך הפוסט

כשעיר מחליפה ידיים: ירושלים במעבר בין האימפריה העת'מאנית והשלטון הבריטי

בדומה לאוונגליזם המפעם בהכרזת טראמפ בשבוע שעבר, חילופי השלטון לפני מאה שנה ביקשו להסתיר אינטרסים נוצריים כנסייתיים ואזכורים למסעי הצלב. מאמר לרגל יום השנה המאה לכניסת אלנבי לירושלים

אביגיל יעקבסון

רצה המקרה, והצהרתו של הנשיא טראמפ על הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל הגיעה ימים ספורים לפני ציון 100 שנים להכרזה דרמטית אחרת, שניתנה בשער יפו בירושלים ב-11 בדצמבר 1917 על ידי גנרל אדמונד אלנבי, מפקד הכוחות הבריטים. באותו יום נכנס אלנבי בשערי ירושלים לאחר לחימה של הכוחות העת'מאנים בבריטים בחזית הדרומית של פלסטין. בכניסתו לעיר נסתם הגולל, באופן ממשי וסמלי, על השלטון העת'מאני בן 400 השנים בירושלים, וכעבור כמה חודשים גם בארץ כולה. את הטקס שהתקיים בסמוך לשער יפו במעמד גנרל אלנבי, נציגי המעצמות השונות ונציגי הקהילות בעיר אפשר לראות כמעין "טקס מעבר" מן השלטון העת'מאני לשלטון הבריטי – מעבר בין משטרים, אימפריות, תפיסות עולם וסדרי חיים, וסיומה של תקופת משבר מלחמתי עמוק.

כניסה
Underwood & Underwood/ספריית הקונגרס
להמשך הפוסט

שכחנו מה זה להיות להיות יהודים, עות'מאנים

במסגרת ציון מאה שנים לכיבוש הבריטי את הארץ ולהצהרת בלפור, מתמקד הדיון בחשיבות האירועים להקמת המדינה ובמשמעויותיהם עבור הפלסטינים. אלא שבמהלך המלחמה פעלו תושבי הארץ בעיקר במסגרת אימפריות. מאמר מיוחד לרגל מאה שנים לכניעת ירושלים העות'מאנית

עמרי אילת

ב-2 בדצמבר 1917, ימים ספורים לפני כיבוש ירושלים על ידי חיל המשלוח המצרי בפיקודו של הגנרל אלנבי, נמלט מהעיר המהנדס וקצין הרכבת העות'מאני הבכיר, ברוך קטינקא, לאחר שפוצץ את אחרוני הקרונות והקטרים בתחנת הרכבת. יחד עם עוזריו הנוצרים מירושלים הוא עלה על שיירת מכוניות של הכוחות האוסטרו-הונגריים שיצאה משכם לדמשק. עם הגיעו לדמשק, בה ישבה המפקדה הראשית של הרכבת החג׳אזית, הוא נאסר באשמת בגידה עקב החשד שערק למחנה הבריטי. לאחר שהציג מסמכים שהוכיחו את חפותו ואת אות ההצטיינות שקיבל על שירותו מידי מפקד הארמיה הרביעית והמושל הצבאי של סוריה הגדולה והחג׳אז, אחמד ג׳מאל פאשא, הוא שוחרר והמשיך לשרת כמנהל טכני ברכבת.

חיילים
לא ידוע/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

האם מתבסס טראמפ על "דוקטרינת המטורף" מהמלחמה הקרה במשבר מול צפון קוריאה?

על רקע המתיחות הגוברת, האם בהתכתשות בחצי האי הקוריאני מנסה הנשיא האמריקני ליישם תיאוריה שפיתח ניקסון להתמודדות עם מדינות בלתי גרעיניות?

יעקב הכט

המתיחות המסלימה בחודשים האחרונים בין ארצות הברית לצפון קוריאה, הולכת ומסתמנת כמשבר הבינלאומי החריף ביותר בעשור השני של המאה העשרים ואחת. משבר בינלאומי זה מלובה באיומים בוטים וישירים של המשטר הצפון קוריאני לתקוף בנשק גרעיני את ארצות הברית, איומים הנענים בתגובות חריפות ומתריסות מצדו של הנשיא דונלד טראמפ, שמהן ניתן להבין שארצות הברית לא תהסס להשתמש בנשק גרעיני כנגד המדינה הקומוניסטית בחצי האי קוריאני.

טראמפ
סמל ראשון אלכס פוקס אקולס ה-3/חיל האוויר האמריקאי
להמשך הפוסט

הזעקה שבישרה על לידת המאבק לזכויות האדם

בדצמבר 1511, בכנסייה קטנה באי היספניולה, ביקש נזיר דומיניקני צעיר להגן על זכויות האוכלוסייה האינדיאנית הכבושה. מאבקו, הגם שכשל, מראה כי ניצני המאבק לזכויות האדם מקורם לא ברעיונות מופשטים אלא במציאות של כיבוש. חלק רביעי בסדרה "הפראנקים, היאנקים ואנחנו", בעריכת אורי פרויס

אלכס קרנר

"כלום אין אלה בני אדם?!", זעק הצעיר לבוש הגלימה אנטוניו מונטסינוס אל עבר הנוכחים בכנסייה הקטנה של סנטו-דומינגו שבאי היספניולה, ביום ראשון שלפני חג המולד של שנת 1511. "כלום אין להם נשמות תבוניות?!, האין אתם מצווים לאהוב לרעכם כמוכם?", הוא המשיך. היו אלה רגעי השיא של דרשת הנזיר הדומיניקני הצעיר, ולאחר כמה רגעים של דממה החלו להישמע קולות מחאה מקרב הקהל שנכח בכנסייה. המוחים ערערו על עצם זכותו של הנזיר למתוח ביקורת על פועלם של המתיישבים הספרדים באי אליו הגיע קולומבוס פחות משני עשורים קודם לכן. לאחר התלאות שעברו בחצותם את האוקיינוס האטלנטי והגעתם לארצות שנתגלו בשמם של מלכי ספרד, הם ראו את שעבוד הילידים וההשתלטות על אדמותיהם כזכות טבעית ובלתי ניתנת לערעור.

מונטסינו
Wilmer/וויקיפדיה
להמשך הפוסט

לפני מאה שנה, כשסלוניקי היהודית עלתה באש

לאחר שריפת 1917, הצליחו יהודי סלוניקי לשקם את הקהילה בעיר למרות מאמצי השלטונות היוונים שביקשו להעלימה באמצעות "מודרניזציה" כפויה. הכיבוש הנאצי ב-1942 חרץ את גורל הקהילה, אך על העיר עוד מוטלת חובת חשבון נפש

דווין ע' נער

לפני כמאה שנה, ב-18 באוגוסט 1917 פרצה שריפת ענק בעיר הנמל הים-תיכונית סלוניקי שביוון. בשנים אלה העיר היתה ביתה של הקהילה הספרדית דוברת הלאדינו הגדולה והדינמית ביותר בעולם.

נער
באדיבות הרי י' נער
להמשך הפוסט

הפטיש המגל והסהר: ההבטחה לברית קומוניסטית-איסלמית שלא מומשה

בעשור שלאחר מהפכת אוקטובר, נרקמה ברית זמנית בין הממשלה הסובייטית לבין הוגים מודרניסטיים איסלמיים ברוסיה, מרכז אסיה, הודו והמזרח התיכון. מבט אל ההוגים שביקשו לחבר בין הקומוניזם לאיסלם, לרגל מאה שנה למהפכה הסובייטית

רואי בר שדה

"באזורים השונים של רוסיה ישנם כ-30 מיליון מוסלמים שלא היגרו משטחים אלו לאזורים אחרים. אדרבא, אלו הם התושבים המקוריים של שטחים אלו. אדמותיהם העשירות נפלו לידיהם של הקיצונים הרוסיים והם הפכו להיות נתיניהם של אלו שאינם יודעים לכבד דתות אחרות. לפיכך, נכפה עליהם להתנגד ארוכות לדיכוי הרוסי שניסה להמיר את דתם לנצרות ולהפכם לרוסים בכוח…. ועכשיו, האומה הרוסית החלה לנהור אחר הקומוניזם הקיצוני … (אשר) מעוניין להפוך את רוסיה לקומוניסטית ולהעביר כ-30 מיליון מוסלמים לדת הלניניסטית החדשה. הקומוניזם רוצה לקרוע את (המוסלמים ברוסיה) מדתם בת אלף השנים ומן המנהגים האיסלמיים".

שומרים מחוץ למטה הבולשביקים במהלך מהפכת אוקטובר, 1917
אי-פי
להמשך הפוסט

האם הצהרת בלפור באמת סימנה את הצעד הראשון להקמת מדינת ישראל? לא בטוח

מבט מחודש על הצהרת בלפור, במלאת לה מאה שנה, מראה כי בניגוד לסיפור הרווח בו ההצהרה היוותה צעד משמעותי לקראת המדינה הבלתי נמנעת, מנסחיה וההנהגה הציונית פירשו אותה באופן שונה לגמרי

אריה דובנוב

השבוע מלאו מאה שנים להצהרת בלפור. התאריך העגול צוין בשורה ארוכה של כנסים בארץ ובעולם, ששבו ודנו בשורשיה של ההצהרה; הרבה פחות נאמר ונכתב, עם זאת, על האופן שבו ההצהרה פורשה לאחר פרסומה ברבים. מוסכם על הכל כי דווקא משום שנוסח במכוון באופן מעורפל ורב-משמעי הצליח המכתב הקצרצר של הלורד בלפור להפוך לסמל ולכלי פוליטי יעיל כל-כך. עם זאת, כיצד ייתכן, שעל אף העובדה שידוע לכל שההצהרה נמנעה במכוון מלהגדיר מהו אותו ״בית לאומי״ (רפובליקה? אוטונומיה? פרוטקטורט בריטי?) ומה יהיו גבולותיו (אלה ימתינו לספר הלבן של צ׳רצ׳יל שנים מאוחר יותר), שורה ארוכה של כותבים מתעקשים להמשיך ולתארה כ״מסד למדינת ישראל״, ומניחים כי ניתן למתוח קו ישיר המחבר בין נובמבר 1917 לה׳ באייר תש״ח?

הלורד בלפור בביקור בראשון לציון ב-1925
G. Eric and Edith Matson Photograph Collection / Library of Congress
להמשך הפוסט

השרידים ההיסטוריים של לוד העתיקה אינם מטרד

עבודות לפיתוח השוק העירוני של לוד חושפות שרידים עתיקים ורגישויות עכשוויות. בעירייה מתייחסים לשרידים כאל מכשול שיש לסלקו במהירות, אולם נכון הרבה יותר לכלול את השכבות ההיסטוריות של העיר בעתידה

תאופיק דעאדלה

חוק העתיקות משנת 1978 מגדיר "עתיקה" כך: "נכס, בין תלוש ובין מחובר, שנעשה בידי אדם לפני שנת 1700 לספירה הכללית, לרבות דבר שהוסף לו לאחר מכן והוא חלק בלתי נפרד ממנו". וגם כ"נכס שנעשה בידי אדם החל בשנת 1700 לספירה הכללית, והוא בעל ערך היסטורי והשר הכריז שהוא עתיק(ה)".

ילדי לוד
תאופיק דעאדלה
להמשך הפוסט

סערה בכוס תה: קפריסין בין חלוקה להפרדה

חלוקת קפריסין ב-1974 פותחת שורת שאלות בנוגע למהותה של חלוקה בין קהילות והיום-יום במדינה מחולקת. מאמר חמישי ואחרון בסדרה על ההיסטוריה של חלוקות במאה ה-20, מהודו ועד קפריסין

מוריאל רם

במהלך עבודת השדה שלי בצפון קפריסין, שמתי לב לכך שבכל פעם בה ביקשתי תה הוגש לי ספל ותיון "אנגלי" (אבל בלי חלב, תודה לאל) במקום ספל הצ'אי שהכרתי מטורקיה. במהרה הובהר לי שאם אני רוצה את הצ'אי המדובר, עליי להדגיש בפני המלצרים, רובם מהגרים מטורקיה שאני רוצה תה "נורמלי". אלא שאין שום דבר "נורמלי" בבקשה המסמלת את היחסים המתוחים בין הטורקים-הקפריסאים לבין הטורקים מאנטוליה.

מודעת תעמולה תורכית במרכזה ראש ממשלת תורכיה בולנט אגוויט ו"נשיא" קפריסין התורכית, ראוף דנקטש, חוגגים את פלישת תורכיה
להמשך הפוסט