הכולרה חוזרת: על הקשר בין חיידקים ליחסים בינלאומיים - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

הארץ מחבר אותך לכל מה שחשוב: מינוי לאתר ב-33 ש"ח לחודש  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכולרה חוזרת: על הקשר בין חיידקים ליחסים בינלאומיים

התפוררות מדינת הלאום במזרח התיכון מקשה על מענה בינלאומי הולם להתפשטות המחודשת של המגיפה

תגובות

ליאת קוזמא

בחודשים האחרונים, התפשטות הלחימה בדאע"ש בעראק ובסוריה החזירה לחדשות אויב ישן, מגיפת הכולרה, מן המחלות המדבקות הקשות בעולם. חיידקי הכולרה מתבססים במערכת העיכול, גורמים לגוף להפריש כמויות אדירות של נוזלים, ומובילים למוות מהיר ומייסר מהתייבשות. עד ראשית המאה התשע עשרה, המחלה הייתה אנדמית בבנגל שבהודו, והתפשטה בתת-היבשת ההודית בעקבות התרחבות תשתית הכבישים, תנועה מואצת של עובדים והקמת מפעלים חקלאיים מודרניים שיצרו לחץ על מקורות המים – וסייעו לפריחתה של מחלה המועברת בראש ובראשונה במים נגועים. ספינות הקיטור שהחלו מפליגות במימי האוקיינוס ההודי סביב אמצע המאה הובילו את המחלה מערבה. מסעות בינלאומיים קוצרו משבועות וחודשים לימים או שבועות ספורים – ולראשונה בהיסטוריה, החולים הגיעו בחיים למחוז חפצם, וכך תרמו להפצת המחלה באזורים חדשים ובהם המזרח התיכון, אירופה וצפון אמריקה. כך, לדוגמא, מותו של גוסטב פון אשנבך, גיבור הנובלה של תומאס מאן, "מוות בונציה" – נגרם מכולרה שהגיעה לעיר דרך הים.

לצד מעברי גבול ותחנות ביקורת דרכונים – מסממניה הבולטים של מדינת הלאום – עולמנו מחולק ומאוסדר גם על ידי רשתות כלכליות, תעבורתיות ובריאותיות סמויות יותר אך חשובות לא פחות, המפקחות על תזרימי כוחות שמתעלמים מגבולות פוליטיים. כשחושבים על התערערות הסדר המדינתי במזרח התיכון בדרך כלל מדברים על טרור, מעורבות צבאית, גלי פליטים וכיוצא באלה. אולם את התהליכים האלה מלווים גם גורמים מיקרוסקופיים, שלמרות גודלם הזערורי עלולים להשפיע על גורלם של מיליוני בני אדם. בעוד שבאמצע המאה העשרים התגבשותה של מדינת הלאום ומערכת הגנות בינלאומית הצליחה למגר את הכולרה באיזורינו - התפוררותה של מדינת הלאום ואוזלת ידה של הקהילה הבינלאומית מסייעות לה להרים את ראשה מחדש.

ה-Petit Journal הצרפתי שעוסק בהתפרצות הכולרה באימפריה העות'מאנית ב-1912

במאה התשע עשרה, למזרח התיכון היה תפקיד מיוחד בהתפשטות העולמית של הכולרה, וגם בהתגבשות מערך ההגנה ממגיפות שמלווה אותנו עד היום. הכולרה התפשטה באזורינו בשני צירים: העליה לרגל למכה ומדינה, ותעלת סואץ. העליה לרגל תרמה להפצת המגיפה כי היא הפגישה בין מוסלמים מתת היבשת ההודית למוסלמים משאר חלקי העולם.  מפגש זה כשלעצמו, לא היה חדש, כמובן, שהרי  עולי רגל מהודו נהגו להגיע לערים הקדושות לאסלאם מזה מאות שנים. היו אלה ספינת הקיטור שהוזילו את העלייה לרגל והביאו לחצי האי ערב מספרים חסרי תקדים של עולי רגל - וחברות תיירות אירופאיות אף העמיסו את הספינות ביותר נוסעים ממה שנועדו להכיל, מה שהיווה כר להתפשטות מחלות.  התשתיות התברואתיות בערים הקדושות לא היו ערוכות לקלוט כמויות כאלה של עולים לרגל, והמערכת הבינלאומית לא הייתה ערוכה עדיין להתמודד עם תפוצת מחלות. לצד זאת, תעלת סואץ הפכה את מצרים לגשר העיקרי בין מזרח למערב ולתחנה קבועה להתפרצות כולרה – לא פחות מ-10 התפרצויות כאלה בין 1830 ל-1902.

ועידות סניטריות בינלאומיות, שהתכנסו באופן סדיר אחת לעשור בערך, בין 1851 ל-1938, ביקשו ליצור שיתוף פעולה שיבלום את התפשטותן של מחלות מדבקות, בעיקר מהמזרח. התוצאה הייתה סדרה של הסכמות באשר לצעדי מנע – בראש ובראשונה ההסגר, ומאוחר יותר – רשתות מידע שאיפשרו להודעות שנשלחו באמצעות הטלגרף, להגיע לערי הנמל עוד לפני הספינות הנגועות. מספר תחנות הסגר לעולים לרגל הוקמו סביב חצי האי ערב, והחל מראשית המאה העשרים, הצליחו למנוע באופן אפקטיבי את התפשטות הכולרה מהחג'. החל מ-1929, כל עולי הרגל מהמזרח התיכון כבר חוסנו נגד כולרה לפני נסיעתם. בשנות השלושים והארבעים, החל להתרופף הקשר בין כולרה לבין החג', והמחלה שבה והוגבלה בעיקר לתת-היבשת ההודית.

רוברט קוך, מגלה חיידק הכולרה, בביקורו במצרים ב-1884.

בסתיו 1947, עם זאת, שבה והתפרצה מגיפת הכולרה במצרים - ובפעם האחרונה במאה העשרים. בבוקרו של ה-21 בספטמבר, דוקטור סאמי לביב מהכפר אל-קורין שבמזרח הדלתא אבחן חמישה גברים שסבלו משלשולים והקאות כסובלים מהרעלת מזון ושלח אותם לבית החולים המחוזי. אחד מהם היה מעובדי תל אל-כביר, הבסיס הצבאי הבריטי הסמוך. באותו הערב, כאשר גם הרופא החל לסבול מאותם תסמינים, הוא התקשר לבית החולים לתקן את אבחנתו, ונפטר בעצמו בבוקר שלמחרת. המרכז למחלות מדבקות בקהיר קיבל את הידיעה למחרת והכריז על מצב חירום. היציאה מהכפר נאסרה, אך ללא הועיל - בימים שלאחר מכן התגלו מקרי כולרה בכפרים הסמוכים. עונת התמרים הייתה בשיאה, ותמרים מהכפר אל-קורין ומשכניו נמכרו בכפרי הדלתא והפיצו את המגיפה בכמה ממחוזותיה. ב-26 בספטמבר כבר הודיע משרד הבריאות המצרי לוועדה הזמנית של ארגון הבריאות העולמי, שהוקמה אך חודשים ספורים קודם לכן, על התפשטות המחלה. מגיפת הכולרה במצרים היתה למשבר הבריאות הראשון שהתמודד עימו הארגון החדש.

התפרצות הכולרה במצרים בשנה זו הייתה מפתיעה, שכן תחנת הסגר וחיסונים הצליחו לבלום את התפשטות המחלה מהשבים מהחג' וכולרה לא נרשמה בחצי האי ערב מזה עשרים שנה. למרות שרבים סיווגו את מקור המגיפה כתעלומה, למצרים היה ברור שמקורה הוא הבסיס הצבאי הבריטי. הצדק כנראה היה עמם: מגיפת כולרה פרצה בחבל פנג׳אב בהודו באוגוסט 1947, סמוך למועד עצמאותה של הודו, שפיכות הדמים שבעקבות חלוקתה ונסיגת הכוחות הבריטיים מהודו ופקיסטאן. רבים מן החיילים הבריטים עזבו את הודו במטוסים, וחיידקי הכולרה, שבדרך כלל הגיעו למצרים דרך תעלת סואץ או דרך סיני, הגיעו הפעם ישירות דרך האוויר ונחתו במזרח הדלתא. אם בשלהי המאה התשע עשרה זוהתה הכולרה עם העולים לרגל, הפעם זיהו המצרים את המגיפה עם המשך הנוכחות הצבאית הבריטית במצרים ונזקיה.

אינטראקציה בינלאומית מסוג אחר אפשרה התמודדות אפקטיבית עם המגפה, שנבלמה לבסוף תוך חודשיים, לא חרגה מאיזור הדלתא, ועם אבידות בנפש שהגיעו לכשביעית ממספרם ב-1902. הצלחה זו התאפשרה בזכות התארגנות מהירה של הרשויות המצריות ושל הוועדה הזמנית של ארגון הבריאות העולמי. דיווח טלגרפי מהיר למדינות הים התיכון אפשר נקיטת צעדי מנע בנמלי הים התיכון. מיליוני חיסונים נשלחו למצרים ממעבדות ברחבי העולם, ואיפשרו חיסון מהיר של מיליוני מצרים. למרות הביקורת במצרים עצמה על צעדי ההסגר הדרקוניים מחד ועל הקלות שבה הצליחו פלאחים נחושים להערים עליהם מאידך, בלימת הכולרה הוכתרה בהצלחה.

מעורבות ארגון הבריאות העולמי במשבר זה נבעה מתפיסת עולם שהתגבשה בעקבות מלחמת העולם השנייה - שיציבות עולמית תלויה גם ביכולת לבלום משברים מקומיים. מדיניות ההסגר הצליחה אמנם למנוע ממחלות מדבקות להתפשט ממדינה למדינה, אך תקיפה נקודתית של איזורים נגועים הייתה יכולה למגר מחלות בקנה מידה גלובאלי. גיוס משאבים גלובאלי - דהיינו הטסה של מיליוני חיסונים וארגזים של ציוד רפואי, איפשר בלימה של איום על שלום העולם כולו.  

במאמר מוסגר, גם לאוניברסיטה העברית היה חלק קטן, שעורר סקנדל מסוים, בסיפור זה. ב-23 בספטמבר כתב אלי פוליטי, יהודי-איטלקי תושב אלכסנדריה, למחלקה להיגיינה באוניברסיטה העברית וביקש חיסוני כולרה לו ולמשפחתו. ד״ר אריה אוליצקי השיב שאם הוא יוכל להשיג דגימה של החיידק, ניתן יהיה לסנתז חיסון כזה במעבדה בירושלים. העניין דלף לעיתונות, והפלסטיין פוסט פרסם למחרת ידיעה, שהאוניברסיטה העברית הציעה לממשלה המצרית להנפיק חיסונים בתנאי שהאחרונה תטיס דגימות של החיידק לירושלים. ההצעה שלא הייתה, וסירובה של ממשלת מצרים לקבל אותה, עוררו סערה זוטא שהגיעה לניו יורק טיימס, והעיתון החשוב נזף בממשלה המצרית על סירובה לקבל חיסונים מצילי חיים רק כי הם מגיעים מהאוניברסיטה העברית. לכאורה מדובר ברוב מהומה על לא מאומה אולם למעשה, שיקפה גם עמדת העיתון את סדר העדיפויות החדש שבו תיאום בינלאומי להצלת חיים דוחה מחלוקות לאומיות.

ילדה סורית מקבצת נדבות בדמשק
רויטרס

התפרצות הכולרה הנוכחית נולדה מתוך התמוטטות הסדר המדינתי בסוריה ובעיראק ומחוסר יכולתה של המדינה להבטיח תשתיות של מים נקיים ולספק סיוע לאיזורים הנגועים. המשבר של 1947 מראה לנו כיצד התפרצות נוראה יכולה הייתה להבלם תוך שיתוף פעולה והתערבות בינלאומית – אך זו נשענה בראש ובראשונה על שיתוף הפעולה של המדינה המצרית. שיתוף פעולה בינלאומי בצל התמוטטותה של מדינת הלאום הוא אתגר שמציבה לנו התפרצות הכולרה הנוכחית, שספק אם ינתן לה מענה. התערערות הסדר המדינתי במזרח התיכון פוגע באפשרות לקיים מאמץ מתואם שכזה והופך את ההתמודדות עם הכולרה לאתגר קשה ביותר.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות