גדוד בני ערב

ספר חדש מספר את סיפורה של "יחידת המיעוטים" של צה"ל בשנים הראשונות לפעילותה. מדוע הוקמה? כיצד הפכה ליחידה דרוזית והאם יש קשר למקרה הלינץ' שאירע לאחרונה בצפון? ראיון עם המחבר, רמי זיידאן

הסדנה להיסטוריה חברתית
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הסדנה להיסטוריה חברתית

רמי זיידאן, גדוד בני ערב : תולדותיה של יחידת המיעוטים בצה"ל משנת 1948 ועד 1956, בן-שמן: הוצאת מודן בשיתוף עם הוצאת מערכות, 2015.

הסדנה:  האם מצאת קשר בין מצבם של "בני מיעוטים" בצבא ובאקדמיה, והאם יש קשר בין ייצוגם של האחרונים ומפת הידע, אותה אתה בא להעשיר עם ספרך?

ר.ז.: דווקא השרות בצה"ל, כמו בשאר זרועות הביטחון, מהווה כיום דוגמה לאופן שבו החברה הישראלית כן מקבלת את האחר. בתוך צה"ל קיים שילוב מלא של בני מיעוטים ביחידות השונות. יותר מכל יעידו על כך הנימוקים וההסברים לסגירתו של גדוד 299 שההחלטה לגביו התקבלה לאחרונה, אם כי באיחור מסוים לטעמי. באופן אישי ובמהלך שירותי הצבאי כקצין בחובה ובקבע, הרגשתי כשווה בין שווים. דבר זה לא היה מובן מאליו בעיני, בטח לאור הפער בין מצב זה לבין הרגשתי כאזרח. זה היה הגורם המרכזי שהוביל אותי לחקור את השורשים של החיבור בין הדרוזים למדינת ישראל בכלל ואת שרות החובה של הדרוזים בצה"ל. הממצאים שאני כותב עליהם בספר מתנגשים עם המיתוס שנוצר סביב "ברית הדמים" בשנותיו הראשונות. לעומת התחום הביטחוני, בני המיעוטים בישראל משולבים פחות בשאר התחומים בחברה הישראלית. למשל קיים תת-ייצוג של ערבים באקדמיה הישראלית, פער שגדל ככל שעולים במעלה התארים ובמעלה הדרגות האקדמיות כאנשי סגל באוניברסיטאות. פער זה אף מוכר על-ידי המועצה להשכלה גבוהה וככל הידוע לי כבר מיישמים שם תכנית כדי לשפר את המצב. זיהיתי בכך אתגר אישי, וזה היה אחד מהשיקולים המרכזיים לבחירתי בקריירה אקדמית.

הסדנה: כיצד תתאר את ספרך לקורא\ת ישראלי\ת מחוץ לאקדמיה?

ר.ז.: הספר גדוד בני ערב מציג לראשונה את תולדותיה של יחידת המיעוטים בצה"ל עד שנת 1956. ניתן למצוא בו תיאור של תהליכי ההקמה של היחידה עוד בטרם הכרזת המדינה, וכיצד קבוצות מבני המיעוטים שחיו בא"י בחרו לכרות ברית עם כוחות לוחמים-יהודיים, שלאחר מכן היוו חלק מצה"ל. כמו כן, מתוארת פעילותה הצבאית של היחידה כבר במהלך מלחמת העצמאות וגם לאחריה ועד לתום מלחמת סיני. בספר ישנם סיפורים רבים על מבצעים שהיחידה הובילה או השתתפה בהם, בעיקר כמשימות שמירת הגבול אך גם לא מעט משימות התקפיות נגד כוחות ירדנים או מצרים.

הסדנה: כיצד קשור הספר שלך לספרים אחרים בתחום, ו/או נבדל מהם?

ר.ז.: גדוד בני ערב הוא למעשה המונוגרפיה הראשונה שמתמקדת בהצגת סיפורה של יחידת המיעוטים בצה"ל וסיפורם של המיעוטים בצה"ל בכלל והדרוזים בפרט בעשור הראשון למדינה. הספר נבדל מספרים אחרים בכך שהוא מתאר פרטים רבים על פעילותה המבצעית של היחידה, כמו גם פרטים רבים על היחסים בין קבוצות המיעוטים השונות שהיו חלק מהיחידה - מוסלמים, נוצרים, דרוזים, בדואים וצ´רקסים - לצד תיאור ההווי המיוחד ביחידה. בספר מוצג סיפור שונה מזה המוכר על ההחלטה של החלת חוק גיוס החובה על הצעירים הדרוזים, סיפור שהפתיע אותי באופן אישי .

אחד הסיפורים המעניינים שמלווים את הספר לכל אורכו הוא אופן הפיכתה של יחידת המיעוטים ליחידה דרוזית למעשה, כל זאת בלא שהתקבלה החלטה רשמית בנושא. בסופו של דבר, הייתה זו תוצאה של רצף אירועים שארך כעשור והפך לרשמי עם יישום ההחלטה על החלת גיוס החובה על הדרוזים בשנת 1956. אחד האירועים המכוננים בתהליך זה, היה קטטה קטלנית בין החיילים הדרוזים לחיילים הבדואים שארעה בבסיס יחידת המיעוטים בנשר בשנת 1949. הקטטה החלה בבסיס נשר, כאשר קולות הירי נשמעים באזורי המגורים של נשר, נמשכה במרדף ברחבי חיפה והסתיימה רק לאחר חסימת ההתנפלות של תושבים דרוזים מהכרמל על הבסיס בטירת הכרמל אליו הובלו החיילים הבדואים. תוצאותיה היו פצועים רבים ושלושה הרוגים: חייל בדואי, חייל דרוזי, וקצין יהודי. חקירת המשטרה הצבאית קבעה כי את הקטטה יזמו  חיילים דרוזים ביחידה, על מנת לגרש את הבדואים מיחידת המיעוטים.

סיפור נוסף הוא סיפורן של חוליות הגב"ס (גיוס בלתי סדירים). אלה היו חיילים ביחידת המיעוטים, אולם הם פעלו בשטח ללא כל שיוך לצה"ל, ללא מדים רשמיים, ועם נשק ותחמושת שלא תזהה אותם עם צה"ל. בהתחלה דובר בחוליות גב"ס של דרוזים ונוצרים-מארונים לבנונים, אולם בהמשך גויסו בני מיעוטים רק מקרב תושבי הגליל והכרמל- צ'רקסים מריחאניה, בדואים משבט ערב-אלהיב ומשבט אלמזאריב, נוצרים פליטי איקרית, מוסלמים מנצרת ונוצרים תושבי נצרת וחיפה. פעילויות חוליות הגב"ס היו מגוונות, וכללו למשל מארבים בגבולות עם לבנון וסוריה, איסוף ידיעות, פטרולים ופעולות חבלה מעבר לגבול. בספר מובא ציטוט מאחד המסמכים שנמצאו בארכיון צה"ל ובו ריכוז של מספר הצלחות של חוליות הגב"ס: "[...] פצוץ תחנת הדלק ב"ג'נין", הבאת משוריין לבנוני על אנשיו וציודו, שדידת עדרים מ"ג'לבון" ו"פקועה" שעל הגלבוע, "נחלה" ו"רג'אר" בסוריה והלבנון, סיוע בפעולות אג"מ/נפטון ב"מרג' עיון", "אלחיאם" ו"אבל אלסקי" שבלבנון, הבאת שבויים ולשונות.[...]".

הסדנה: איזו משמעות אתה מייחס לסיפור הזה, על חוליות הגב"ס?

ר.ז.: סיפורן של חוליות הגב"ס מסופר כאן לראשונה. הוא מראה כי כבר בשנים הראשונות החלו בצה"ל להוציא אל הפועל פעולות לחימה בהסוואה מעבר לגבול, ותוך שימוש באוכלוסייה מקומית, כמו הנוצרים-המארונים והדרוזים מלבנון; פעילות דומה המשיכו צה"ל וזרועות בטחון נוספות לבצע מאוחר יותר במסגרת יחידות אחרות. אחד הדברים המעניינים בחוליות הגב"ס היה המגוון של קבוצות המיעוטים שהיו בה. אנשים אלו למעשה בחרו להילחם לצדה של ישראל, אף שחלקם אך גורשו מבתיהם על-ידי אותו צבא, דוגמת פליטי איקרית. לוחמים אלו גויסו על מנת לעזור לצה"ל להבריח מסיגי גבול, שיתכן שנמנו עליהם קרובי משפחתם או מכריהם, ולחבל מעבר לגבול בצבא הערבי שבא במטרה להצילם מפני מדינת ישראל.

 הסדנה: מי אתה מקווה שיקרא את הספר? איזו השפעה אתה מקווה שתהיה לו?

ר.ז.: ראשית, אני מקווה שהציבור הישראלי יקרא את הספר וילמד יותר פרטים על שירותם של בני מיעוטים בצה"ל עוד מימיה הראשונים של המדינה. אני גם מקווה שהקהל הרחב בחברה הערבית בישראל ימצא עובדות מעניינות בספר על אופן השתלבותן של קבוצות מסוימות בצה"ל, ופחות יסתמך על פרטים שאינם נכונים. לא פחות חשוב מכך, אני מקווה שתהייה התעניינות בקרב החברה הדרוזית בישראל ללמוד יותר על ההיסטוריה שלה עצמה. כאשר הפרטים יהיו ידועים ליותר ויותר אנשים, אפשר לקוות שיתקיים דיון ענייני יותר באשר לגיוס לצה"ל ולהשתלבות בחברה הישראלית.

הסדנה: איך, להערכתך, ישפיע הספר על דיונים המתקיימים היום בישראל על גיוס דרוזים ונוצרים?

ר.ז.: לאחרונה הודיע הרמטכ"ל על סגירתו של גדוד 299 (גדוד "חרב"), שהוקם במתכונתו הנוכחית כגדוד סדיר לפני למעלה מארבעים שנה. הגדוד הוקם מתוך יחידת המיעוטים, שהתקיימה בצה"ל מראשית ימיו, ושאת סיפורה מציג ספרי. ההחלטה עוררה דיון נרחב בין מתנגדים לתומכים. לדעתי, כל מי שיקרא את הספר ישכיל להבין טוב יותר שאין היום מקום בצה"ל ליחידה ייעודית לקבוצת מיעוט, כמו גדוד 299. יתכן כי מתכונת יעודית זו לבני מיעוטים היתה נכונה בזמנו ואפשרה לבני המיעוטים להשתלב בצה"ל בזמן שלא היו להם היכולות להשתלב במסגרות לא-יעודיות, בשל אי ידיעת השפה העברית, שוני תרבותי וכו'. גם היכולת של צה"ל לשלוט מבחינה בטחונית בחיילי המיעוטים במסגרת יחידתית אחת  היתה קלה יותר. להבנתי, כל היתרונות הללו של יחידה יעודית לבני מיעוטים התבטלו כבר לפני שנים רבות. הדבר היחידי שמנע את ביטולה עד כה, הוא התערבותם של חלק ממנהיגי העדה הדרוזית בישראל, דבר שחזר על עצמו גם לאחר החלטת הרמטכ"ל האחרונה. מנהיגים אלה מנסים עדיין להשתמש בעצם קיומה של היחידה ככלי פוליטי, בדיוק כפי שעשו כן המנהיגים באותה עת בשנות החמישים.

הסדנה: האם שירות צבאי הוא אכן ערוץ אפקטיבי להשתלבות בחברה הישראלית? מהן ההשלכות של מודל השתלבות כזה?

ר.ז. לא נוכל להיכנס כאן להשלכות החמורות שיש למרכזיות של המיליטריזם בחברה הישראלית, אך גם הסיפור שמסופר בספר זה מראה כי השרות הצבאי הפך למעשה לכרטיס הכניסה כמעט הבלעדי אל לבה של החברה הישראלית. אנו מדברים כאן למעשה על מדיניות ישראלית, אם כי לא עקבית בשנים הראשונות של המדינה, לשלב את הדרוזים בחברה הישראלית, לצד קבוצות מיעוט נוספת, ולבדל את המוסלמים. לצורך כך גויסו כלים רבים, כמו הפרדת מערכת החינוך לדרוזים, סימון הלאום "הדרוזי" בתעודות הזהות, הקמת מערכת משפט נפרדת לענייני משפחה, הכרה ב"ווקף" הדרוזי, הכרה במנהיגות הרוחנית הדרוזית ועוד. מעבר לצעדים אלה, וכתנאי ליישומם, היה יישום ההחלטה המרכזית על החלת חוק גיוס החובה על הצעירים הדרוזים. הספר מציג פרק נרחב על החלטה זו ובו מסופר בפעם הראשונה על ההתנגדות הנרחבת שהייתה בזמנו ליישומה בקרב הצעירים הדרוזים המיועדים לגיוס, בני משפחותיהם וחלק נכבד מהמנהיגות המקומית.

כיום, השרות הצבאי של הדרוזים בצה"ל נתפס כמובן מאליו, הן בקרב מרבית החברה הישראלית והן בקרב מרבית החברה הדרוזית בתוכה. מחקרים שבוצעו על ידי קולגות בשנים האחרונות מראים כי מרכיב הישראליות הוא חלק בלתי נפרד מהזהות של מרבית הדרוזים בישראל, בעוד הזהות הפלסטינית כמעט ואינה קיימת שם. מבחינה זו השירות הצבאי עבור הדרוזים אכן משמש כערוץ השתלבות בחברה הישראלית. למרות זאת, עדיין קיימים פערים משמעותיים בין השילוב במערכות הביטחון לשילובם בשאר תחומי החיים. עם השנים, פער זה מוביל ליותר ויותר התמרמרות בקרב הצעירים הדרוזים שעדיין מרגישים מופלים לרעה כאשר הם ללא מדים.

הסדנה: האם הספר יכול לשפוך אור כלשהו על הלינץ' בצפון בחודש שעבר?

ר.ז.: ראשית, יש לציין כי אין דבר שיכול להצדיק את הלינץ' שבוצע בפצועים דבר המנוגד לערכים הדרוזים. אולם כבן לעדה הדרוזית אני יכול להבין את תחושת התסכול שחלק גדול מהדרוזים בישראל מרגישים, תסכול שנובע בעיקר מחוסר היכולת הממשית לסייע לאחינו הדרוזים בסוריה. יותר מכך, תחושת התסכול מתודלקת על-ידי ידיעות כי ישראל מסייעת, ככל הנראה, למורדים בסוריה; אותם מורדים שלוחמים נגד ריכוזי הדרוזים בסוריה והורגים בהם.

לטעמי, אם יש דבר שיכול להעיד על עוצמת הקשר שנוצר בין הדרוזים  לזהותם הישראלית ולמדינת ישראל, זו היא דווקא הדרישה כי ממשלת ישראל תפעל לעזרת הדרוזים בסוריה ותחדל מלסייע לאויבי הדרוזים שם. לשיטתם של הדרוזים, השרות הצבאי ובעקבותיו הרגשת הישראליות מקנה להם את הזכות לדרוש דרישות כאלו מהמדינה ומוסדותיה. זאת בדומה לעזרה שישראל מעניקה ליהודים במצוקה ברחבי העולם. לאורך ההיסטוריה הישראלית היו מספר מקרים כאלו, כמו למשל דרישתם של כמה קצינים וחיילים דרוזים ממפקדי יחידת המיעוטים לפעול למען אחיהם בסוריה לאור פעולותיו של אדיב אלשישכלי נגד הדרוזים בהר הדרוזים בסוריה בשנות החמישים. 

הסדנה להיסטוריה חברתית | |הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור, פרי עטם של טובי המומחים, מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה כדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות שוליות לכאורה או אפורות למראה מגלמים ולעתים אף מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון.

כמה מלים עלינו:

בכל תקופה נתונה מכהן צוות עריכה בפועל של שלוש חברות/י מערכת. יתר המערכת מקדמות/ים פרויקטים נוספים של הסדנה שתשמעו עליהם בהקדם.

עריכה בפועל

ליאת קוזמא

אני פרופ' חברה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר הראשון והשני למדתי באוניברסיטת תל אביב, ואת השלישי באוניברסיטת ניו יורק. אני מנהלת קבוצת מחקר "היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון המודרני", עומדת בראש המרכז לחקר האסלאם ע"ש נחמיה לבציון ובראש הקתדרה על שם הארי פרידנוואלד להיסטוריה של הרפואה. אני גם חברת האקדמיה הצעירה הישראלית. ספרי האחרון עסק בסחר בנשים במזרח התיכון וצפון אפריקה בין מלחמות העולם.

אבנר וישניצר

אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעיקר בהיסטוריה חברתית-תרבותית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת. ספרי הראשון, שיצא ב- 2015, עוסק בתפיסות זמן וארגון זמן במזרח התיכון העות'מאני. בימים אלה אני חוקר סוגיות הקשורות בלילה וחיי לילה באימפריה העות'מאנית, כגון חשכה ותאורה, שינה ונדודי שינה, אכיפה, פשיעה ועוד.

בסמה פאהום 

אני דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הדוקטורט שלי עוסק בהיסטוריה של חקלאות הטבק המסחרית בארץ משלהי התקופה העות׳מאנית ועד סוף שנות השמונים של המאה העשרים. אני מתמקדת בחייהם של מגדלי הטבק הערבים והיהודים, משפחותיהם, וקהילותיהם, בכלכלת משקי הבית שלהם, בהתמודדותם עם תהליכי מונופוליזציה ושינויים מדיניים וכלכליים, וביחסם לגבולות המדינה והשוק. אני מתעניינת בנוסף בשווקים לא פורמליים, בחיי היומיום האגרריים, ובכל מה שקורה בשוליים.

נטע תלמוד - רכזת מערכת

אני תלמידת מחקר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. אני מתעניינת בהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מאנית ובמיוחד בהיסטוריה מקומית. בימים אלה אני כותבת את עבודת המחקר שלי על החיים הקהילתיים בשכונת המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים העות'מאנית.

מערכת הסדנה:

און ברק, אוניברסיטת תל אביב

אביב דרעי, אוניברסיטת ניו יורק

נמרוד בן זאב, אוניברסיטת פנסילבניה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ