בטבח כפר קאסם ציוו לנו את האזרחות - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בטבח כפר קאסם ציוו לנו את האזרחות

מה ייחד את הטבח ממאורעות דמים אחרים והפך אותו למיתוס פוליטי מכונן? מאמר מיוחד לרגל יום השנה ה-59 לתחילת המאבק האזרחי של הפלסטינים בישראל

תגובות

תמיר שורק

ב-29 באוקטובר 1956 הוציאו להורג כוחות משמר הגבול 47 מתושבי כפר קאסם בעוון הפרת העוצר, עליו אפילו לא ידעו, בטבח שהפך למיתוס פוליטי מכונן. במשך שנים היה יום הזיכרון לטבח התאריך החשוב ביותר בלוח השנה הפוליטי של הפלסטינים אזרחי ישראל עד שנדחק מעמדת בכורה זו ב-1976 על ידי יום האדמה. אולם למרות הזוועה, הפיכת האירוע למיתוס מגייס מרכזי אינה מובנת מאליה, שכן באותן שנים הרגה ישראל אלפי פלסטינים במאות תקריות שנותרו ברובן מחוץ לזכרון הפוליטי הקאנוני. מה שעיצב את זכרון כפר קאסם כאירוע חריג היה מעמדם של הקורבנות כאזרחים ישראלים. בעוד שכיום הההנצחה הנפרדת של חללים פלסטינים אזרחי ישראל כמעט ואינה דורשת הסבר, הרי שבשנת 1956 הקו הירוק היה עדיין בתהליכי התגבשות כקו גבול סוציו-פוליטי. הבחירה של מנהיגים ערבים בישראל להפוך את האירוע למיתוס מכונן שיקפה הלך רוח בהתהוות, על פיו יש אפשרות להפוך את האזרחות הנומינלית במדינת ישראל לבעלת ערך ממשי. דווקא בגלל שטבח כפר קאסם ערער על התפיסה הזו, עלה הצורך להפוך אותו לסמל למאבק אזרחי. באופן פרדוקסלי היה טבח כפר קאסם לציון דרך חשוב בבנייתה של תודעה אזרחית ישראלית בקרב הפלסטינים.

אנדרטה
תמיר שורק

הרג של פלסטינים כאמצעי לשליטה בתנועתם היה נפוץ בשנים שלפני הטבח. ההיסטוריון בני מוריס העריך כי בין השנים 1949 ל-1956 הרגו צה"ל, המשטרה, ואזרחים ישראלים בין 2,700 ל-5,000 פלסטינים לאורך גבולותיה החדשים של המדינה, כאשר מרבית הקורבנות היו פליטים לא חמושים שניסו לחזור לביתם או לאסוף את יבולי שדותיהם. כמו-כן, טבח כפר קאסם לא היה האירוע הבודד עם מספר הקורבנות הגבוה ביותר באותה עת. בפעולת קיביה באוקטובר 1953, 10 קילומטרים בלבד מכפר קאסם, פוצצו חיילי צה"ל בתים על יושביהם והרגו 69 מתושבי הכפר, רובם נשים וילדים. במקרה קיביה, הפקודה לבצע טבח מתועדת והיא מפורשת הרבה יותר מאשר בטבח כפר קאסם. עם זאת, האירוע מעולם לא הפך למיתוס פוליטי מגייס בקרב הפלסטינים בישראל.  

 הטבח בכפר קאסם גם לא היה היחיד שבוצע באותם ימים ממש. הוא התרחש שעות ספורות לפני פלישת ישראל לחצי האי סיני ולרצועת עזה. על פי דו"ח של האו"ם ב-3 בנובמבר 1956, במהלך כיבוש חאן יונס הרגו כוחות ישראלים 275 פלסטינים. בחאן יונס זכה האירוע  להנצחה ציבורית על ידי העירייה ומספר מוסדות חינוך. על פי אותו דו"ח של האו"ם, ב-12 בנובמבר הרגו כוחות צה"ל 110 פלסטינים ברפיח, לאחר שהלחימה הסתיימה. על פי הדו"ח, "מספר ניכר מן האנשים נורו בדם קר וללא סיבה נראית לעין".

 חברי כנסת ממק"י היו מודעים לפחות לאירועים ברפיח ואף ניסו, ללא הצלחה, להביא את מליאת הכנסת לדון בהם. דומה, עם זאת, כי בעניין הטבח בכפר קאסם היו נציגי המפלגה נחושים יותר להפוך אותו לסוגיה ציבורית ואף הצליחו להביא את הכנסת לדון בטבח – למרות המכשולים שהערימה הממשלה על זרימת המידע. אל-אתחאד, בטאון מק"י, העניק תשומת לב פחותה בהרבה למעשי הטבח ברצועת עזה. אמנם במהלך העשור שחלף מאז 1956 קישר אל-אתחאד בין מלחמת סואץ לטבח כפר קאסם, כולל התייחסות לשני האירועים בכותרות הראשיות כאשר ציין את יום השנה, אך ההתייחסות למעשי הטבח ברצועת עזה היתה אגבית ונדירה למדי. הם לא הפכו למושא הנצחה פוליטית כשלעצמם, ואף לא קובצו יחד עם טבח כפר קאסם לפרק אחד (למשל, "מעשי הטבח של סתיו 1956", כשם ששורת מעשי הגירוש ב-1948 זכורה היום כפרק אחד המכונה "נכבה").

משפט כפר קאסם
ו. בראון

 לעומת זאת, במכתב שהגישו לנשיא העצרת הכללית של האו"ם בדצמבר 1956, מחו נציגים של 11 מדינות ערביות על "היחס הלא אנושי לערבים החיים בישראל, ברצועת עזה, ובחצי האי סיני.... מאות גברים, נשים, וילדים ערבים נרצחו באכזריות ובדם קר". במחאת מדינות ערב נחשבת שורת מעשי הטבח של סתיו 1956 לפרק מובחן – כלומר האפשרות לדמיינם במקובץ היתה קיימת. בדומה לכך, העיתון הפלסטיני אל-דפאע שבשנים אלו יצא לאור במזרח ירושלים, דיווח על מחאת הקומוניסטים בכנסת כנגד אירועי רפיח, וציין את טבח כפר קאסם רק כבדרך אגב. מאוחר יותר, הכרזתו של דוד בן גוריון על טבח כפר קאסם מעל בימת הכנסת דווחה בקיצור רב. כלומר, מבחינת אל-דפאע, טבח כפר קאסם היה משני לעומת הטבח ברפיח. ואכן, בעשורים שלאחר הטבח כותבים ערבים ופלסטינים מחוץ לישראל כמעט התעלמו מטבח כפר קאסם ועסקו בטיפוח מיתוסים קורבניים או הרואיים אחרים.

 אולם בתוך ישראל קנה לו טבח כפר קאסם מקום ייחודי הן בזכרון הקולקטיבי היהודי-הישראלי (כדוגמה נוראה וחריגה, כביכול), הן בקרב הפלסטינים אזרחי ישראל. חילוץ הטבח בכפר מתוך שורה של מעשי טבח הסמוכים לו בזמן ובמרחב, והמקום המרכזי שקנה לו בתודעה הקולקטיבית של הפלסטינים אזרחי ישראל, קשורים בראש ובראשונה במעמד הפוליטי של הקורבנות ומנציחיהם (מחוץ לכפר קאסם עצמו) כאזרחים ישראלים. זאת, בניגוד לקורבנות ברצועת עזה ובקיביה. בדומה לכך, מה שמבחין את קורבנות כפר קאסם מאלפי פלסטינים שנהרגו כאשר ניסו לחצות את קווי שביתת הנשק הוא בהיותם אזרחים ישראלים ולא פליטים המנסים לחצות גבול בינלאומי שנוצר זה לא מכבר בדרכם לביתם.

בשנים אלה הפכה האזרחות הישראלית לנכס בעל ערך עבור פלסטינים רבים. הפרמטרים של חוק האזרחות 1952 עוצבו במידה רבה על ידי השאיפה למנוע שיבה של פליטים ולהדיר מספר רב ככל האפשר של ערבים מן האזרחות, תוך כדי שמירה על שפה אוניברסליסטית ומראית עין של אזרחות ליברלית מכילה. כך, למשל, מעניק החוק אזרחות למי ש"מיום הקמת המדינה עד תחילת תקפו של חוק זה היה בישראל או בשטח שהיה לישראל אחרי הקמת המדינה, או שבתקופה זו נכנס לישראל כדין" – ניסוח משפטי ניטרלי שנועד להדיר מן האזרחות פלסטינים שחיפשו מחסה או שגורשו אל שטחים שנותרו מחוץ לגבולות המדינה. בשנים המעצבות הללו, העדר תעודת זהות או אזרחות הגדיל באופן ניכר את הסיכוי של פלסטיני להיות מגורש אל מחוץ לגבולות המדינה. מדיניות זו חילקה את הפלסטינים בין אלו שלא החזיקו בתעודה ישראלית, ולכן חיו תחת סכנת גירוש או שלא יכלו לשוב לבתיהם מן הגלות – לבין המיעוט שזכה בתעודה והורשה להשאר.

אנדרטה
תמיר שורק

לכן, אף שכותבים פלסטינים בישראל ניתחו את את טבח כפר קאסם גם בהקשר של המאבק הערבי כנגד הקולוניאליזם, קולם של אלה אשר סווגו את האלימות כנגדם כהפרה של זכויות אזרח היה ונותר בולט יותר. הנצחת טבח כפר קאסם התמקדה בעיקר במחאה כנגד העונשים המגוחכים שהושתו על הנאשמים, ובתביעה מהמדינה לקחת אחריות מלאה על הטבח. הדגשה זו של האזרחות תאמה גם את האידיאולוגיה של מק"י, שהיתה בשנים ההן הקול הבולט והכוח הפוליטי המשמעותי ביותר בהתנגדות למדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים ושיסודות מרכזיים בהשקפתה, ובמיוחד חשיבותה של האזרחות, אומצו גם על ידי כוחות פוליטיים אחרים. כך, למשל, חבר הכנסת תופיק טובי, בתגובה פרשנית ראשונה חודשיים לאחר הטבח, תאר אותו כביטוי קיצוני להפרת הזכויות של הערבים אזרחי ישראל, כמו הפקעת קרקעות ומעצרים מנהליים. סיווג זה היה המהלך הרציונלי המתבקש לצורך התגוננות מגירוש או הרג שרירותי. באותו הזמן, מאחר שהשלטונות ראו בהנצחת הרג פלסטינים איום, הם עקבו אחר הנצחה זו בשבע עיניים והקדישו מאמצים למשמע אותה. למשל, סמוך לימי השנה לטבח נהג הממשל הצבאי לבצע "מעצרי מנע" בקרב פעילים וביום השנה עצמו נחסמו הכניסות לכפר קאסם על מנת להגביל את ההשתתפות בטקסים. מאמצים אלה, בתורם, הוסיפו מניע נוסף להדגיש את האזרחות – וזאת במטרה להגן על ההנצחה עצמה.

הנצחת טבח כפר קאסם כפרק במאבק על זכויות אזרח היתה תחילתו של תהליך. גם בשנים שחלפו מאז,  ליקוט אירועים לתוך לוח השנה הפוליטי הקולקטיבי עוצב לעתים קרובות על ידי הצורך להבליט את האזרחות הישראלית. זהו גם ההסבר למקום המרכזי של יום האדמה בזכרון הקולקטיבי של הפלסטינים בישראל, והסיבה לכך שקורבנות אירועי אוקטובר 2000 נותקו מאלפי הפלסטינים האחרים שנהרגו באינתיפאדה השניה (ומעשרות פלסטינים שנהרגו באותם ימים ממש) וזוכים להנצחה נפרדת. עם זאת, מבין ימי הזכרון הללו, הנצחת טבח כפר קאסם נותרה מעוגנת בשיח זכויות האזרח באופן המובהק ביותר. לא במקרה מדובר בהנצחה היחידה בה נטלו חלק במהלך השנים שני שרים בממשלות ישראל ונשיא מדינה אחד. זהו ההקשר שבו יש לראות את הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח שהגישה בשבוע שעבר חברת הכנסת עאידה תומא-סלימאן (ושהצעות דומות לה הוגשו ונדחו פעמים רבות בעבר): התביעה מממשלת ישראל לקחת אחריות על הטבח ולציינו בתכנית הלימודים בבתי הספר היא תביעה הנעשית מתוך גבולות השיח של האזרחות הישראלית. שורשיה נעוצים, בין היתר, באופן בו התגבש זכרון הטבח בסוף שנות החמישים.


* פרופ' תמיר שורק הוא מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת פלורידה. ספרו Palestinian Commemoration in Israel: Calendars, Monuments, and Martyrs ראה אור לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת סטנפורד.

** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#