ה █████ נוכח █████ █████ : מה קורה בארכיון המדינה?

לרגל שנה לסגירת חדר העיון בארכיון המדינה, בדיקה של תהליך הדיגיטציה מעלה שמחלות הילדות התקבעו והפכו לליקויים כרוניים, הפוגעים אנושות באפשרות למחקר אקדמי אמין ומקצועי

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מושחר
קרדיט: ארכיון המדינה

הילה בהר"ד

בסוף פברואר 2016 הונחה על שולחן הקבלה בחדר הקריאה של ארכיון המדינה ערימת דפים מצולמים ובראשם הכותרת "הפסקת השימוש בתיקי נייר". שלושה חודשים לאחר מכן, הוזמן כל אדם, לראות ולעיין לכאורה בתוכנו של כל תיק המצוי ברשות ארכיון המדינה, בביתו ודרך מחשבו האישי. לפי אותם דפים מצולמים מבשרי השינוי, מכשול אחד בלבד ניצב בין המעוניין לבין התיק הסרוק: תהליך ההזמנה. שליפה, סריקה, הזנת הקובץ הסרוק למערכת, חשיפה והעלאה לאתר - כל אלו אמורים היו להתבצע עבור התיקים המוזמנים תוך פחות משבועיים.

שנה חלפה מאז נחסמה האפשרות לעיין בתיקי נייר בארכיון המדינה. חבלי הלידה של תהליך המעבר לשימוש בממשק האינטרנטי עוד לא תמו, והם שולחים גרורות בצורת שלל בעיות, חלקן טכניות וחלקן לא. מי שכותב בימים אלו מחקר היסטורי, ומבקש להסתמך על חומרי הארכיון, צפוי להיתקל בקשיים ניכרים. מי שירצה לכתוב בעתיד מחקר דומה, כנראה שכבר לא ידע אלו אפשרויות עמדו בפני קודמיו. הגבלות החשיפה, תחתן נבחן כל מסמך על ידי עובדי מחלקת החשיפה של הארכיון, המפעילים מנגנוני צנזורה והסתרה של נתונים ומידע, עלולות להעלים מעינינו את עקבות התשובות לשאלות המחקר שלנו. מעיני הבאים אחרינו ייעלמו גם השאלות.

קהילת משתמשי הארכיון פנתה בשנה האחרונה אל גנז המדינה בעל פה ובכתב, בשיחות אישיות ובמסגרת כנסים, בעצומות, מאמרים ("ארכיון ללא סדר יום", "היסטוריה ללא היסטוריונים?"), כתבות ומכתבים, של חוקרים, דוקטורנטים, עמותות ואגודות, ואכן זכתה למענה של הגנז, ובייחוד למענה של עובדי הארכיון, שראוי לציין את סבלנותם ואדיבותם הרבה. אך תמצית המענה היתה ברורה: המהלך בלתי הפיך.

לציון שנה לשינוי שיטת העבודה של ארכיון מדינת ישראל, הנה פירוט השלכות מדיניות הארכיון על הפעולות הפשוטות ביותר הכרוכות בבקשת מידע או איסוף חומר ארכיוני למחקר.

הפונים אל אתר ארכיון מדינת ישראל פוגשים חלונית חיפוש המזמינה מילות מפתח. לאחר הזנת מילות החיפוש, המסך מבשר "כמה שניות והתוצאות אצלך", ואכן אחרי המתנה של שניות עד שעות, מקבלים המחפשים רשימה של שמות תיקים הכוללים את מילת החיפוש שהקלידו. רוב התיקים אינם סרוקים ועל כן המשתמשים מתבקשים להזמינם בטופס מיוחד המופיע על המסך. האתר לא מציע אפשרות רישום וניהול משתמש, לפיכך, אין אפשרות לבצע מעקב אחר ההזמנות. אם לא עלה בדעתו של מי מהמשתמשים לנהל ידנית רישום של התיקים שחיפש והזמין, הוא לא יידע לעולם מה הזמין וקיבל, או מה הזמין ונבלע אי שם בתהומות חלונית החיפוש. לאחר פרק זמן מסוים (שבוע, שלושה שבועות, חודש וחצי, שלושה חודשים, לעתים אף חצי שנה), ובהנחה שלא התרחשה תקלה עלומה, העלולה להשבית את האתר לשבועות, כפי שהתרחש למשל בחודש פברואר 2017, למשך כשלושה שבועות, ובתנאי שלא מתקיים מבצע העלאת חומרים ייעודי, כמו למשל העלאת חומרי ועדות חקירת העלמות ילדי תימן, שהשביתה את האתר במהלך חודש דצמבר 2016, יקבל המשתמש הודעה. לעתים היא תבשר לו על זמינות התיק באתר ואף יצורף אליה קישור. לעתים יימסר למשתמש כי "בעקבות פנייתך למדנו כי התיק אינו מצוי ברשות הארכיון", ולעתים לא יתקבל כל מענה. נניח והתיק שהזמין מי מהמבקשים הגיע אליו, או אז הוא יוכל לשמור את התיק במחשבו הפרטי, ולצפות במסמכים הסרוקים היטב, לרוב באיכות טובה, כל דף על שני צדדיו.

למשל, כך:

מושחר
מסמך סרוק מאתר ארכיון המדינה אשר תוכנו מושחר לחלוטין. צילום: ארכיון המדינה

חדי העין וודאי הבחינו בהסתרה של חלקים מהמסמך המצורף לעיל כדוגמה, ונשלף אקראית מתוך אחד מתיקי הארכיון המוזמנים. מדוע הוסתרו אותם חלקים? למחלקת החשיפה הפתרונות. עם שינוי שיטת הנגשת חומרי הארכיון לציבור, החלה לפעול במֶרֶץ מחלקת הצנזורה של הארכיון. לא ברור האם עובדי מחלקת החשיפה מקבלים הדרכה, ואם כן, מה טיבה? האם הם בעלי סיווג או סמכות, בגינם ובחסותם הם מפעילים שיקול דעת לגבי חלקי המסמכים שיש להסתיר?

נראה כי עקרון צנעת הפרט מנחה את עבודת החושפים, והוא בהחלט הכרחי נוכח נגישות המסמכים הסרוקים ברשת. אלא שחוסר האחידות או השיטתיות של השחרת הקטעים במסמכים, מעיד כי אין קו מנחה ברור של המנגנון. עקרון צנעת הפרט מופר דווקא על ידי הארכיון, המעלה לרשת מסמכים מבלי להיצמד למגמה אחידה. הנה למשל מסמך המצוי בשני תיקים שונים ומספק רשימת משכורות של רבנים.

חושף אחד בחר להשחיר בה את העמודה המציינת סכומי כסף (שהם למעשה שכר של עובדי ציבור ועל כן לא ברור מדוע הוא מוסתר), וחושף אחר בחר שלא להשחיר את אותה העמודה:

רבנים מושחר
רשימת משכורות של רבנים בה עמודת השכר מושחרתצילום: ארכיון המדינה
רבנים
חוסר אחידות גם בסוגיות הנוגעות לכאורה לצנעת הפרט. מסמך זהה של משכורות רבנים בו עמודת השכר גלויהצילום: ארכיון המדינה

האין זה סביר שחוקרת או חוקר העוסקים במצוי בתיק הארכיון, כל שכן אדם פרטי שהפרטים המופיעים בדף כלשהו נוגעים לחייו, משפחתו, רכושו או מורשתו, יתבוננו בו לפני שלב החשיפה (שהרי התיק יוצא מהמחסן בכל מקרה לטובת הסריקה), ויפרסמו ממצאיהם במחקריהם או ישתמשו בנתונים שימוש פרטי, בכפוף למגבלות הארכיון, ואולי אף תחת התחייבות משפטית מעוגנת? בהנחה שעיניו של החוקר ועיניו של החושף מעבדות את המידע תחת הגדרות סמכות הארכיון, האין זה אפשרי לשלב את צרכי הארכיון עם מחויבות למחקר או קבלת מידע נטול משוא פנים וצנזורה?

השחרת חלקים מהמסמך מתבצעת על גבי המסך ולא על גבי המסמך עצמו. יתכן והיא הפיכה, אך אז היא וודאי כרוכה בתהליך כלשהו, הכולל פניה ובקשה לחשיפה מחודשת. באתר הארכיון לא מפורטת אפשרות לפניה כזו.

על פי מדיניות הארכיון, המסמכים שנסרקו לטובת העלאתם לאתר נערמים בתום התהליך בארגזים, אך לא בתוך התיקיות שאיגדו אותם קודם לכן. כנראה בשל מדיניות הקצאת כח אדם, הדפים לא מוחזרים לתוך תיק הנייר בסדר בו היו מונחים קודם לכן. לפיכך, תיק הנייר כבר איננו תיק. אין תיק. הוא קיים רק במאגר הסרוק. מסמכיו הממשיים מונחים עם מסמכי תיקים אחרים במיכל, שלא על פי סדרו המקורי. הסיכוי לאתר מסמך שנסרק ונאסף לגיבוב דפים לאחר פירוק התיקים ואבדן הסדר - קטן מאד. זהו אבדן הרה גורל עבור המחקר, שהרי לא רק תוכן המסמך משמש את ההיסטוריונים, אלא גם מיקומו בתיק, סימונים והערות שנכתבו עליו, חיבורו בסיכה למסמכים אחרים, אופן קיפולו או קימוטו, מחיקות שנערכו על גביו ואף אופן הופעתו במקביל בתיקים שונים - כל אלו אינם נוסטלגיה, אלא ממצאים היסטוריים בעלי חשיבות וערך למחקר. ממצאים אלו נעלמים כליל עם פירוק התיק.

כאמור, איכות הסריקה של מסמכי הארכיון לאתר בדרך כלל טובה -  אך לא באופן גורף. חלק מהדפים הדקים, הבלויים, מלאי הפרטים, לא נראים היטב, גם לא אחרי הגדלה ויתר ניסיונות תיקון של המחשב האישי. לדוגמה, מסמך כמו זה המוצג להלן, יכול להתפענח רק כאשר הדף מוחזק ביד, מורם אל מול האור:

סריקהגרועה
חוסר האחידות נכון גם לאיכות הסריקות. מסמך מארכיון המדינה אשר סריקתו הותירה אותו כמעט בלתי קריא לחלוטיןצילום: ארכיון המדינה

11,617,163 עמודים נסרקו עד כה לאתר ארכיון המדינה. מיליוני מסמכים המונחים כעת בארגזים ומכלים ואינם נגישים עוד לציבור, אלא דרך האתר. שאלות לגבי אבטחת המידע והבטחת נצחיות הימצאות המסמכים ברשת, לא זכו למענה. האם התיקים הסרוקים שמורים בשרת מאובטח? בענן? האם מתקיים גיבוי למקרה של תקלה? היכן שמורים התיקים הסרוקים טרם השחרת חלקים מהם? האם המערכת מוגנת דיה? זהו תחום נוסף המעורר דאגה ואף חשש נוכח האפשרות להיעלמות מידע שהגיבוי הפיסי שלו אינו מוסדר.

שינוי השיטה מאפשר לרבים נגישות שלא היתה קיימת עד כה. מבחינה זו, הקִידמה מבורכת, יתרונותיה רבים ואין ספק בנחיצותה. אך הכשלים הרבים, הצנזורה ובייחוד ההכרה במצב - שהוא בלתי הפיך ומוחלט, עלולים לסמן דור אחרון של חוקרות וחוקרים את תולדות הישוב, הציונות ומדינת ישראל. רק מהלך מקביל, שיאפשר גם גישה של המחקר אל חומרי הארכיון, טרם החשיפה וטרם העלאת החומרים לאתר, בכפוף להזמנת החומרים על ידי החוקרים והתלמידים, בחדר עיון וקריאה, כפי שמקובל וקבוע בכל מדינה דמוקרטית, וכפי שהיה נהוג בישראל עד לפני שנה, יציל את אותם חוקרים לעתיד, שמסך מרוצף קוביות שחורות הולך ונבנה מול עיניהם.

* הילה בהר"ד היא דוקטורנטית בחוג להיסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטה העברית. מחקרה, ״היתוך בחום נמוך״, עוסק ביחסים בין-עדתיים בקרב עולים במחנות ומעברות העולים.

** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית מאמרים חדשים

הסדנה להיסטוריה חברתית | |הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור, פרי עטם של טובי המומחים, מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה כדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות שוליות לכאורה או אפורות למראה מגלמים ולעתים אף מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון.

כמה מלים עלינו:

בכל תקופה נתונה מכהן צוות עריכה בפועל של שלוש חברות/י מערכת. יתר המערכת מקדמות/ים פרויקטים נוספים של הסדנה שתשמעו עליהם בהקדם.

עריכה בפועל

ליאת קוזמא

אני פרופ' חברה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר הראשון והשני למדתי באוניברסיטת תל אביב, ואת השלישי באוניברסיטת ניו יורק. אני מנהלת קבוצת מחקר "היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון המודרני", עומדת בראש המרכז לחקר האסלאם ע"ש נחמיה לבציון ובראש הקתדרה על שם הארי פרידנוואלד להיסטוריה של הרפואה. אני גם חברת האקדמיה הצעירה הישראלית. ספרי האחרון עסק בסחר בנשים במזרח התיכון וצפון אפריקה בין מלחמות העולם.

אבנר וישניצר

אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעיקר בהיסטוריה חברתית-תרבותית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת. ספרי הראשון, שיצא ב- 2015, עוסק בתפיסות זמן וארגון זמן במזרח התיכון העות'מאני. בימים אלה אני חוקר סוגיות הקשורות בלילה וחיי לילה באימפריה העות'מאנית, כגון חשכה ותאורה, שינה ונדודי שינה, אכיפה, פשיעה ועוד.

בסמה פאהום 

אני דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הדוקטורט שלי עוסק בהיסטוריה של חקלאות הטבק המסחרית בארץ משלהי התקופה העות׳מאנית ועד סוף שנות השמונים של המאה העשרים. אני מתמקדת בחייהם של מגדלי הטבק הערבים והיהודים, משפחותיהם, וקהילותיהם, בכלכלת משקי הבית שלהם, בהתמודדותם עם תהליכי מונופוליזציה ושינויים מדיניים וכלכליים, וביחסם לגבולות המדינה והשוק. אני מתעניינת בנוסף בשווקים לא פורמליים, בחיי היומיום האגרריים, ובכל מה שקורה בשוליים.

נטע תלמוד - רכזת מערכת

אני תלמידת מחקר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. אני מתעניינת בהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מאנית ובמיוחד בהיסטוריה מקומית. בימים אלה אני כותבת את עבודת המחקר שלי על החיים הקהילתיים בשכונת המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים העות'מאנית.

מערכת הסדנה:

און ברק, אוניברסיטת תל אביב

אביב דרעי, אוניברסיטת ניו יורק

נמרוד בן זאב, אוניברסיטת פנסילבניה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ