מה היו בעצם מסעות הצלב?

מתי החלו מסעות הצלב? מתי הסתיימו? ומה מתוך המסעות נחשבים "מסעות צלב"? התשובות מסתתרות בתוך המונח "היסטוריוגרפיה". מאמר שני בסדרה מיוחדת על מסעות הצלב

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארבעה
מנהיגי מסע הצלב הראשון. איור מתוך ספרו של פרנסואה גיזו "ההיסטוריה של צרפת מן הזמנים המוקדמים ועד לשנת 1789"

איריס שגריר

מסעות הצלב היו תופעה ייחודית שהשפיעה על תולדות אירופה המערבית וארץ ישראל מימי הביניים ועד ימינו. לכאורה, קיימת הסכמה בנוגע לשאלה מהו מסע צלב, ורבים יודעים לתאר את התופעה בשניים-שלושה משפטים. אך השאלה הבסיסית "מהו מסע צלב?" מעסיקה חוקרים, ועיסוק אינטנסיבי זה מלמד שהתשובה תלויה מאוד במנסחים, בקהל, ובהקשר שבו ניתנת התשובה.

האפיפיור אורבן השני (1095-1088) הניח את היסוד לתנועה הצלבנית כשקרא למסע הצלב הראשון בוועידת הכנסייה בקלרמון שבצרפת, בנובמבר 1095, והתנועה נמשכה מסוף המאה ה-11 ועד המאה ה-16. מטרתו של המסע הראשון היתה כיבוש ירושלים, העיר הקדושה לנצרות ובה קברו של ישוע, שהייתה בשלטון מוסלמי משנת 638.

המסעות לארץ ישראל והמדינות הצלבניות שהתקיימו בארץ ישראל ובסוריה (1291-1099) זכו להתייחסות מחקרית נרחבת במשך מאות שנים. במהלך ימי הביניים וראשית העת החדשה זוהו מסעות הצלב על פי התאריכים בהם התרחשו, או באמצעות שמות מנהיגי המסע, המשתתפים בהם או היעד שלהם, אך מסעות הצלב לא מוספרו כמקובל כיום. מידה רבה (אך לא מוחלטת) של הסכמה קיימת רק בנוגע לארבעת המסעות הראשונים: מסע הצלב הראשון (1099-1096), השני (1149-1147), השלישי (1192-1189) והרביעי (1204-1202). שאלת המִספור נוגעת ישירות לשאלה "מהו מסע צלב?". האם מדובר רק במסע שיצא למזרח או שהיו גם מסעות למקומות אחרים שאפשר להגדיר כמסעות צלב? גם אם מונים רק את המסעות שיעדם היה ארץ הקודש, הרי שמספרם היה רב יותר משנהוג לחשוב.  

אורבן
האפיפיור אורבן ה-II מטיף ליציאה למסע הצלב הראשון בנוכחות המלך פיליפ ה-I, ציור של ז'אן פוקה, אנשי כנסייה ואצילים

המונח "היסטוריוגרפיה" נטבע כדי להבחין בין כלל העובדות והאירועים שהתרחשו בעבר, היינו היסטוריה, לבין הכתיבה על אותם אירועים, היא ההיסטוריוגרפיה. כל ניתוח של התנועה הצלבנית - בימי הביניים, בעת החדשה המוקדמת ובעידן המודרני - משקף גישות ייחודיות למי שניסחו אותן, ולהקשר ולנסיבות בהן התעצבו. אולם, כיוון שההבחנה בין העובדות לבין הכתיבה עליהן אינה כה ברורה, ויש שיטענו שכלל אינה קיימת, נוספו למונח היסטוריוגרפיה עוד משמעויות, כגון תיאוריה של הכתיבה ההיסטורית, מטא-היסטוריה, או מבט-על על כתיבת ההיסטוריה.

שאלה היסטוריוגרפית ראשונה במעלה היא שאלת התיקוף (פריודיזציה) השואלת מתי החלו תהליכים, אירועים או תופעות בהיסטוריה, ומהן נקודות הפתיחה והסיום שלהם. שאלה נוספת היא היכן התרחשו. בין שתי שאלות היסטוריוגרפיות אלה, "מתי" ו"היכן" ממקם ההיסטוריון את "הסיפור" שלו. ובמקרה שלנו, את מסעות הצלב.

נוכח מגוון הדרכים לזהות ולמנות את מסעות הצלב, אין זה מפתיע, אם כן, שאין הסכמה גורפת על הגדרתם. על פי ההגדרה המסורתית, מסע צלב הוא מסע מלחמה שמטרתו כיבוש ערש הנצרות, היינו ירושלים וקבר ישוע, והגנה עליהם לאחר שנכבשו. לעומתה, הגדרה אחרת, רחבה יותר, גורסת כי תנועת מסעות הצלב כוללת את כל מה שנחשב בעיני בני התקופה למסע צלב, ועל כן כלולות בה גם המערכות הצבאיות באיבריה, באזור הבלטי ובפרוסיה, וכן המערכות כנגד אויבים מגוונים של הנצרות הקתולית, כגון מוסלמים, נוצרים לא-קתולים, מינים נוצרים, ואף שליטים לטינים ואפיפיורים.

גודפרי
פסלו של גודפרי מבויון שליט ירושלים הראשון, מרכז בריסלצילום: איריס שגריר

הגדרת המונח נוגעת גם להשתמעויות המוסריות שלו. התפיסה הרווחת של המונח קושרת אותו אמנם לגבורה אבירית, אך גם לקיצוניות ואלימות דתית, בדרך כלל נוצרית. תפיסה זו נטועה היטב בהיסטוריוגרפיה של מסעות הצלב שנפרסה בפני קהלים רחבים באמצע המאה ה-20. עמידותו של דימוי זה ונוכחותו העיקשת בשיח הציבורי בעולם ובישראל הם נושאים שהמחקר נותן עליהם את הדעת, תוך התייחסות גם לשורשי העמדה המוסלמית המודרנית שרואה במסעות הצלב פעולה מערבית אימפריאליסטית נגד האיסלאם.

החיבור האקדמי המקיף הראשון על מסעות הצלב שנכתב בשפה האנגלית היה "היסטוריה של מסעי הצלב" (A History of the Crusades), מאת סטיבן רנסימן (Runciman). הספר, שכתיבתו הושלמה ב-1954, קבע במידה רבה את עתיד דימוי מסע הצלב למשך העשורים הבאים ועד ימינו אלה. רנסימן, שלא הסתיר את סלידתו ממסעות הצלב, כתב את ספרו בתקופה שבה גבר העניין ביחסים בין המזרח למערב, ובעת שבה רבים החלו לבחון מחדש את הלגיטימיות של הקולוניאליזם והאימפריאליזם המערביים שבהם נקשרו מסעות הצלב. בסיום חיבורו הוא קובע בגינוי נחרץ: "ערכים נעלים הוכתמו באכזריות ובתאוות בצע; יזמה ויכולת עמידה הוכתמו בצדקנות עיוורת וצרת-מוחין."

רנסימן פתח את ההיסטוריה של מסעות הצלב שלו בדברים אלה: ביום פברואר אחד בשנת 638, נכנס הח'ליפה עומר לירושלים רכוב על גמל לבן. הוא עטה מלבושים דהויים ומטונפים, והצבא שצעד בעקבותיו היה סתור ומרושל, אך ממושמע ללא רבב. לצדו היה הפטריארך סופרוניוס, נציגה הראשי של העיר הכנועה. עומר רכב הישר למקום שבו שכן מקדש שלמה, וממנו גם עלה ידידו מוחמד השמימה. בראותו אותו עומד שם, נזכר הפטריארך הנוצרי בדברי ישוע, ומלמל מבעד לדמעותיו: "תִּרְאוּ אֶת השִׁקּוּץ המְשׁומֵם אֲשֶׁר אָמַר דָּנִיֵּאל הַנָּבִיא".

מליסנדה
כניסת ישוע לירושלים. איור מתוך ספר התהילים של המלכה מליסנדה שחובר בממלכת ירושלים הצלבנית בשנת 1135 לערך

בבחירתו להתחיל את סיפור מסע הצלב בכיבוש המוסלמי של ירושלים, הלך רנסימן בעקבות ההיסטוריון הנודע והחשוב של ממלכת ירושלים הצלבנית, גיום מצוֹר (Guillaume de Tyr), שחיבורו הגדול "כרוניקה" מספר את תולדות הממלכה. בפתח חיבורו מרחיב גיום מצור על הנסיבות שאפשרו את כיבושי המוסלמים בתחילת המאה השביעית, כיצד נפלה ירושלים לידי הפאטמים במאה העשירית, וכיצד נהרסה כנסיית הקבר בידי הח'ליפה הפאטמי אל-חאכם בשנת 1009. הוא ממשיך ומספר על תנאי חייהם של הנוצרים בשלטון המוסלמי, על הטורקים הסלג'וקים, על העלייה הנוצרית לרגל, על הקריאה למסע הצלב הראשון בנובמבר 1095, וקורות המסע עצמו.

תחילתה של תופעה אינה עובדה היסטורית ולא החלטה שרירותית של הכותב, אלא הנחת עבודה. על כן, יש משמעות לבחירתם של גיום מצור ורנסימן לפתוח את חיבוריהם דווקא בהופעת האיסלאם ובכיבוש המוסלמי של ירושלים בתחילת המאה השביעית. השאלות "מתי" ו"היכן" עומדות אפוא בזיקה הדוקה לשאלה ששואל כל היסטוריון: מדוע? קטעי הפתיחה של גיום מצור וסטיבן רנסימן לא רק עונים על שאלות המקום והזמן בו החלו מסעות הצלב, אלא גם מכוונים לשאלה: "מדוע התרחש מסע הצלב הראשון?". הפרשנות הראשונה למסעות הצלב המוצעת לקורא היא העימות הבין-דתי, ומשימתם של הנוצרים המערביים במאה ה-11 לתקן את העוול שנגרם להם בעבר עם כיבוש ירושלים בידי זרים.

פרשנות אחרת להגדרת מסע הצלב עלתה במהלך שנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, אז החלה קבוצת היסטוריונים שהתרכזה באוניברסיטת ויסקונסין בארצות הברית במפעל רב-משתתפים לכתיבת היסטוריה כוללת של מסעות הצלב. סדרה מרובת כרכים וכותבים זו (שיצאה לאור בשנים 1989-1955), הסיטה את מרכז הכובד מן הפעילות הצלבנית במזרח לפעילות באירופה עצמה. הסדרה נפתחה כך: "שורשיהם של מסעות הצלב היו נטועים במערב אירופה של המאה ה-11. כדי להבינם יש לדעת דבר מה על הסביבה הרעיונית שבה הם צמחו. [...]  יש להתוות תמונה דינמית, שתראה את הכוחות הבסיסיים שעיצבו בהדרגה את הציוויליזציה הימי-ביניימית, שכן מסעות הצלב היו תוצר טבעי של כוחות אלה." ראיית ההיסטוריה של מסעות הצלב כנובעת, בראש ובראשונה, מן התהליכים שהתרחשו באירופה במאה ה-11 הייתה מגמה שהלכה והתחזקה. עמה התרחב גם העיסוק במסעות הצלב שלא יצאו לקבר הקדוש בירושלים. כך השתנו בהדרגה גם מושגי ה"מתי", ה"היכן" וה"מדוע" שנזכרו לעיל.

הצלבן
קרל פרידריך לסינג, "הצלבן האחרון", 1835

בד בבד עם העמקת המחקר אודות מסעות הצלב המאוחרים והפעילות הצלבנית שלא באזור מזרח הים התיכון, העמיק מאוד גם העיסוק בממלכת ירושלים הצלבנית, בעיקר בזכות מחקריו החלוציים של יהושע פראוור בישראל. בסדרת מאמרים פורצי דרך, שהתפרסמו בכתבי עת בין-לאומיים בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20, עסק פראוור בהתיישבות העירונית והכפרית בממלכת ירושלים. פראוור ראה זיקה חיונית בין קדושתה של ירושלים בנצרות לבין האידיאולוגיה של מסעות הצלב. לדידו של פראוור הקשר בין מסעות הצלב לירושלים היה יסודי ומהותי בשל קדושתה לשלוש הדתות המונותאיסטיות. מחקריו על החברה הפראנקית היו גם המצע לדיון העתידי בשאלה אם הייתה החברה הפראנקית דגם מוקדם של חברה קולוניאלית.

אולם במחקר שמעבר-לים הלך והתרופף מעמדה של זיקה זו. התרופפותה של זיקה זו הביאה להתבססותה של העמדה המקובלת על רוב החוקרים כיום, שישנם סוגים רבים של מסעות צלב. במאמר מ-2001 שסיכם את שינוי המגמה המחקרית, מנה ההיסטוריון האמריקני ג'יילס קונסטבל (Giles Constable) ארבע אסכולות, או ארבע דרכי פרשנות לתנועה הצלבנית: הגישה המסורתית (Traditionalist) הרואה במרכזיותן של ירושלים וארץ הקודש את מטרת מסע הצלב; הגישה הפלורליסטית (Pluralist), הכוללת כל מסע צלב, ללא קשר ליעדו הגיאוגרפי, ובלבד שהוכרז רשמית בידי האפיפיור, ושהבטיח גמול רוחני למשתתפים בו; הגישה הפופולריסטית (Popularist), הרואה את מסעות הצלב מנקודת המבט של החסידות העממית והמניעים הרוחניים של המשתתפים באשר הם, והגישה "הכוללנית" (Generalist), הרואה בכל מלחמת קדושה או פעולה צבאית למען האמונה, לפני או אחרי 1095, חלק מן התנועה הצלבנית.

לשאלה "מהו מסע הצלב" ולעיסוק בהגדרת המונח יש חשיבות גם בבחינת סוגיות אחרות הקשורות לתופעה זו, ובהן שאלה שהמחקר אינו מרבה לעסוק בה כשלעצמה – שאלת ההשפעה של מסעות הצלב על יחסיה של הנצרות הלטינית עם תרבויות אחרות, בעיקר עם העולם המוסלמי והנצרות הביזנטית. על פי אחת הדעות, מסעות הצלב קיבעו לתמיד את יחסי האיבה בין המזרח למערב, שכן משכבשו הנוצרים ממערב אירופה שטחים מידי המוסלמים, המשך העימות היה בלתי נמנע. על כל פנים, מעטים חולקים על כך שהתנועה הצלבנית תרמה להרעת היחסים בין הדתות.

הדעה הרווחת כיום בעולם המוסלמי, ולפיה מסעות הצלב היו תנועה אימפריאליסטית טרום-קולוניאלית בעלת השפעה שלילית בעיקר, נשמעת היטב גם בעולם המערבי. בספרו שהתפרסם ב-2003 טען ההיסטוריון האוסטרי מיכאל מיטראוור (Mitterauer) כי למסעות הצלב על פי הגדרתם המרחיבה, היה חלק חשוב בהפיכתה של החברה האירופית בימי הביניים ל"חברה רודפת", שקורבנותיה הראשונים היו הקהילות היהודיות בעמק הריין שסבלו את מוראות פרעות תתנ"ו, 1096.

דומה כי די בדברים אלה כדי להבהיר מדוע נעשה המונח "מסע צלב" כה רב-משמעי ורב-ערכי. העמימות שנלוותה לו בימי הביניים ודאי משפיעה על רב-משמעותו כיום, והפרשנויות הרבות שניתנו לו ולתנועה הצלבנית בכלל מוסיפות לדיון אין-ספור רבדים של משמעות.

__________________________

פרופ' איריס שגריר מרצה במחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה. ספרה "מסעי הצלב: היסטוריה והיסטוריוגרפיה" יצא לאור ב-2014 בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה. ספרה "משל שלוש הטבעות ורעיון הסובלנות הדתית בימי הביניים" יראה אור בקרוב בהוצאת מאגנס.

** עקבו אחרינו בפייסבוק כאן וקבלו עדכונים על עליית מאמרים חדשים

הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור, פרי עטם של טובי המומחים, מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה כדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות שוליות לכאורה או אפורות למראה מגלמים ולעתים אף מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון.

כמה מלים עלינו:

בכל תקופה נתונה מכהן צוות עריכה בפועל של שלוש חברות/י מערכת. יתר המערכת מקדמות/ים פרויקטים נוספים של הסדנה שתשמעו עליהם בהקדם.

עריכה בפועל

ליאת קוזמא

אני פרופ' חברה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר הראשון והשני למדתי באוניברסיטת תל אביב, ואת השלישי באוניברסיטת ניו יורק. אני מנהלת קבוצת מחקר "היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון המודרני", עומדת בראש המרכז לחקר האסלאם ע"ש נחמיה לבציון ובראש הקתדרה על שם הארי פרידנוואלד להיסטוריה של הרפואה. אני גם חברת האקדמיה הצעירה הישראלית. ספרי האחרון עסק בסחר בנשים במזרח התיכון וצפון אפריקה בין מלחמות העולם.

אבנר וישניצר

אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעיקר בהיסטוריה חברתית-תרבותית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת. ספרי הראשון, שיצא ב- 2015, עוסק בתפיסות זמן וארגון זמן במזרח התיכון העות'מאני. בימים אלה אני חוקר סוגיות הקשורות בלילה וחיי לילה באימפריה העות'מאנית, כגון חשכה ותאורה, שינה ונדודי שינה, אכיפה, פשיעה ועוד.

בסמה פאהום 

אני דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הדוקטורט שלי עוסק בהיסטוריה של חקלאות הטבק המסחרית בארץ משלהי התקופה העות׳מאנית ועד סוף שנות השמונים של המאה העשרים. אני מתמקדת בחייהם של מגדלי הטבק הערבים והיהודים, משפחותיהם, וקהילותיהם, בכלכלת משקי הבית שלהם, בהתמודדותם עם תהליכי מונופוליזציה ושינויים מדיניים וכלכליים, וביחסם לגבולות המדינה והשוק. אני מתעניינת בנוסף בשווקים לא פורמליים, בחיי היומיום האגרריים, ובכל מה שקורה בשוליים.

נטע תלמוד - רכזת מערכת

אני תלמידת מחקר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. אני מתעניינת בהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מאנית ובמיוחד בהיסטוריה מקומית. בימים אלה אני כותבת את עבודת המחקר שלי על החיים הקהילתיים בשכונת המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים העות'מאנית.

מערכת הסדנה:

און ברק, אוניברסיטת תל אביב

אביב דרעי, אוניברסיטת ניו יורק

נמרוד בן זאב, אוניברסיטת פנסילבניה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ