מה יש לאוניברסיטת חיפה נגד ד"ר דותן לשם?

ד"ר דותן לשם קידם בפייסבוק סדר יום חברתי-פוליטי. הוא טוען שאוניברסיטת חיפה הדיחה אותו בשל כך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיפה
אוניברסיטת חיפה. חשש שפרשת דותן לשם שופכת אור עגום על המדרון החלקלק המוביל לצמצום המחשבה העצמאית והביקורתית בישראלקרדיט: יובל טבול

חברי הסדנה להיסטוריה חברתית

פרשיה המהדהדת מזה כשנה בעיקר בין כתלי הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה, מתרחבת ומתפשטת בשבועות האחרונים אל מחוץ לאוניברסיטה. במרכזה עומד ד"ר דותן לשם, היסטוריון בעל שם עולמי של המחשבה הכלכלית ועד לאחרונה מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. לטענתו של לשם, הוא נאלץ לעזוב את האוניברסיטה לאחר שבכירים בפקולטה הבהירו לו שהתבטאויותיו הפומביות בפייסבוק ובזירות ציבוריות אחרות ימנעו ממנו לקבל קביעות במוסד. למרות החודשים הארוכים מאז עזיבתו (לאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק), טרם התנהלה בדיקה רצינית של הטענות הקשות הללו, המעלות חשש לכך שמעורבותו הציבורית של ד"ר לשם וסדר היום הכלכלי-שמאלי שהוא מקדם הם שעמדו לו לרועץ.

ד"ר דותן לשם ב-2011צילום: ניר קידר

הסדנה להיסטוריה חברתית קוראת כעת למל"ג לקיים בדיקה מקיפה שכזו ולא להסתפק בגרסת האוניברסיטה לדברים. כמי שרואים את החיבור בין האקדמיה לדיון הציבורי כלב עיסוקנו, ומתבוננים בתמורות בהשכלה הגבוהה בישראל ובעולם במבט היסטורי והשוואתי, אנו חוששים שפרשת דותן לשם שופכת אור עגום על המדרון החלקלק המוביל לצמצום המחשבה העצמאית והביקורתית בישראל.

ד"ר לשם חוקר את מקורותיו ההיסטוריים וגלגוליו המודרניים של הניאוליברליזם ובכך עוסק ספרו החשוב שיצא לאור ב-2016. כמי שמעגן את שרשי הגישה הרעיונית הזו בראשית הנצרות, הוא חושף בדף הפייסבוק הפעיל שלו את ההטיות האידאולוגיות ואת הממדים התאולוגיים הסמויים של מדע הכלכלה, דיסציפלינה הנחשבת בעיני רבים לאובייקטיבית ונטולת פניות, המתגלות באופן ספציפי במדיניות שמוביל אגף התקציבים במשרד האוצר ובתכניות האקדמיות המכשירות את האליטה הכלכלנית בישראל. הוא היה הראשון לנתח את חדירתן של חברות כאייר-בי.אנ.בי. ואובר לשוקי הנדל"ן והתחבורה בארץ ואת הנזקים שהן גורמות לכוחם של שוכרי דירות ועובדים להגן על זכויותיהם.

לשם הוא גם מבקר חריף של "הארץ", עיתון שנותן במה לסדר יום מדיני שמאלי, אך בתחום הכלכלה מקדם לדברי לשם מדיניות ימנית מובהקת. כמי שמעורה בזירה האקדמית-כלכלנית בארה"ב, הוא חשף את קשריהם של כמה מבכירי דה-מרקר לאסכולת שיקגו הימנית, הן רעיונית והן מוסדית. נראה שעמדות אלו, שבמקומות אחרים בעולם מזוהות כסוציאל-דמוקרטיות מתונות, קוממו עליו אויבים חזקים באקדמיה ובתקשורת בישראל.

בפברואר אשתקד זומן לשם לשיחות על עתידו באוניברסיטה עם ראש בית הספר למדעי המדינה דאז, הפרופ' מייקל גרוס, ואחריה עם דיקן הפקולטה, ערן ויגודה-גדות. לדברי לשם, בשיחות אלו עלו תלונות שהתקבלו באוניברסיטה לגבי התבטאויותיו הציבוריות. בפוסט שכתב ובו הוא נוקב בשמות חברי סגל ועיתונאים שעומדים מאחורי התלונות נגדו, כתב לשם כי "נאמר גם שאני אינטלקטואל ושאין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה, שכתיבתי בפייסבוק אינה מקובלת על האוניברסיטה (כולל ציטוטים מעוותים מדברים שכתבתי) ושהיא הסיבה לכל המהומה."

את ההחלטה לעזוב לארה"ב, בתחילת שנת הלימודים שעברה, קיבל לשם אחרי "אי מייל נוזפני עם צילום מסך של פוסט שכתבתי בפייסבוק אותו צילם חבר למחלקה כהוכחה לכך שאיני מתקן דרכיי", כמה שבועות אחר כך.

דרישות חוזרות לבדיקה הוגנת ובלתי תלויה של הטענות הללו הופנו לאוניברסיטה מזה חודשים רבים על ידי ארגון חברי הסגל הבכיר בחיפה, ארגון "אקדמיה לשוויון", חברי סגל בכירים במוסדות אקדמיים אחרים וחברי כנסת. אולם עד כה, ראשי האוניברסיטה נמנעו מלפנות לד"ר לשם על מנת לקבל את גרסתו. לאחרונה, בעקבות קריאה של ח"כ אילן גילאון לשר החינוך ויו"ר המל"ג, נפתלי בנט לחקור את הטענות, פנתה המל"ג לקבל את עמדת רקטור אוניברסיטת חיפה, פרופסור גוסטבו מש. פרופ' מש חזר וטען שלא נפל פגם בטיפול בד"ר לשם. אולם תגובתו מהווה ראיה נוספת לכך שהליך הבדיקה באוניברסיטת חיפה, אם היה כזה, לא כלל פנייה למתלונן על מנת לקבל את גרסתו ואת התימוכין שבידיו. אנו מקווים שהמל"ג עצמה תנקוט בדרך אחרת, ותנהל בדיקה מקיפה, מעמיקה, ושקופה יותר, וודאי כזו שכוללת את שמיעת גרסת הנפגע.

ראוי להסתכל בפרשה הזו, וביחסי העבודה באוניברסיטאות בכלל, גם  מפרספקטיבה של היסטוריה חברתית, בין היתר כיוון שתמיכה במאבקי עובדים ובהתאגדויות מקצועיות וניתוח הקשר בין אלו לאי-שוויון ולזירה הפוליטית הם חלק מרכזי בסדר היום שד"ר לשם מוביל. סוגיות עבודה ועובדים היו בלבה של ההיסטוריה החברתית מראשיתה. מאמצע המאה העשרים בוחנים היסטוריונים חברתיים את תנאי הייצור התעשייתי והחקלאי, וחוקרים התארגנויות עובדים ומאבקים מול מעבידים.

היסטוריונים חברתיים זיהו זה מכבר את הקשר בין סולידריות בעולם העבודה לבין שוויון כלכלי וחברתי, זכויות סוציאליות, ורשת ביטחון חברתית במעגלים רחבים יותר. בעשורים האחרונים, אולי במקביל להגמשת תנאי ההעסקה בשוק העבודה עצמו, היסטוריונים חברתיים מרחיבים אף הם את העדשה דרכה הם בוחנים יחסי עבודה וכוללים גם קבוצות ושחקנים היסטוריים שבעבר לא נחשבו במובהק ל"עובדים", דוגמת חיילים או אמנים. היסטוריונים חוקרים זה כמה שנים אפילו את האקדמיה עצמה ואת תנאי ייצור הידע במסגרתה, תוך התייחסות למרצים, מלומדים וחוקרים כעובדים.

מחקרים אלו מחדדים עבורנו את חשיבותם של יחסי עובד-מעביד בייצור הידע האקדמי. הם מראים שאוניברסיטאות אינן מרחבים מנותקים בהם פועלים חוקרים העסוקים בהגות טהורה. לצד ממדים חשובים שמחריגים אותן מהשוק החופשי, אוניברסיטאות הן גם מקומות עבודה ומעסיקים חזקים המתמרצים את עובדיהם בעזרת קביעות, מענקי מחקר, קידום בסולם הדרגות ושלל הטבות ואף שוטים מגוונים. כמו כן, אוניברסיטאות קשורות לתעשייה, לגופי הביטחון ולכלי התקשורת באופנים המעצבים מה ילמדו בהן ומה יחקרו. יש אירוניה עצובה בכך שיתכן שד"ר לשם, שהפנה זרקור למרכזיותם של יחסי כוח כלכליים ויחסי עובד-מעביד בזירות שונות, נפל קרבן לקשרים אותם ביקר.

כהיסטוריונים חברתיים של המזרח התיכון איננו יכולים להימנע מהשוואת המגמות העוברות על האקדמיה הישראלית לא רק לדפוסי התנהלותן בעבר אלא גם למוסדות דומים במדינות אחרות באזור. מצב האקדמיה הישראלית טוב לאין שיעור ממצב האקדמיה בתורכיה, למשל, אך לפעמים גם דמיון קל צריך להטריד. מלבד החשד שהליך הקביעות במקרה הספציפי הזה נוצל על מנת להסות ביקורת, ניתן לראות בסיפורו של דותן לשם סימפטום לתמורות רחבות יותר המביאות לשפל את תהליכי שחיקת עצמאותם של אנשי סגל באוניברסיטאות ושל קעקוע נכונותם לגלות סולידריות זה עם זה.

כמו דותן לשם, הסדנה להיסטוריה חברתית מבקשת לגשר בין המחקר האקדמי המתנהל במגדל השן, לעתים בשפה ובמרחבים בלתי נגישים, לבין הדיון הציבורי המתנהל מעל דפי העיתונים והרשתות החברתיות ובזירות אחרות. כחברי סגל במוסדות להשכלה גבוהה, אנו סבורים שמעורבות ציבורית ומחשבה עצמאית וביקורתית הן תכונות אותן אמורה האוניברסיטה לעודד ולטפח. הדרך להתמודד עם ביקורת היא ישירות, באמצעות טיעוני-נגד מבוססי עובדות; לגופו של עניין, לא לגופו של אדם.

מאוניברסיטת חיפה לא התקבלה תגובה לפנייתנו בנושא.

_________________________

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים

הסדנה להיסטוריה חברתית | הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור, פרי עטם של טובי המומחים, מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה כדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות שוליות לכאורה או אפורות למראה מגלמים ולעתים אף מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון.

חברות המערכת:

נמרוד בן זאב, אקדמיית פולונסקי, מכון ון ליר.

אביב דרעי, אוניברסיטת ניו יורק.

עתליה ישראלי-נבו, בית הספר לתיאטרון חזותי.

נטע כהן, אוניברסיטת אוקספורד.

בסמה פאהום, אוניברסיטת סטנפורד. 

נטע תלמוד, האוניברסיטה העברית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ