מה יש לאוניברסיטת חיפה נגד ד"ר דותן לשם?

ד"ר דותן לשם קידם בפייסבוק סדר יום חברתי-פוליטי. הוא טוען שאוניברסיטת חיפה הדיחה אותו בשל כך

הסדנה להיסטוריה חברתית
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיפה
אוניברסיטת חיפה. חשש שפרשת דותן לשם שופכת אור עגום על המדרון החלקלק המוביל לצמצום המחשבה העצמאית והביקורתית בישראלקרדיט: יובל טבול
הסדנה להיסטוריה חברתית

חברי הסדנה להיסטוריה חברתית

פרשיה המהדהדת מזה כשנה בעיקר בין כתלי הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה, מתרחבת ומתפשטת בשבועות האחרונים אל מחוץ לאוניברסיטה. במרכזה עומד ד"ר דותן לשם, היסטוריון בעל שם עולמי של המחשבה הכלכלית ועד לאחרונה מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. לטענתו של לשם, הוא נאלץ לעזוב את האוניברסיטה לאחר שבכירים בפקולטה הבהירו לו שהתבטאויותיו הפומביות בפייסבוק ובזירות ציבוריות אחרות ימנעו ממנו לקבל קביעות במוסד. למרות החודשים הארוכים מאז עזיבתו (לאוניברסיטת קולומביה שבניו יורק), טרם התנהלה בדיקה רצינית של הטענות הקשות הללו, המעלות חשש לכך שמעורבותו הציבורית של ד"ר לשם וסדר היום הכלכלי-שמאלי שהוא מקדם הם שעמדו לו לרועץ.

ד"ר דותן לשם
ד"ר דותן לשם ב-2011צילום: ניר קידר

הסדנה להיסטוריה חברתית קוראת כעת למל"ג לקיים בדיקה מקיפה שכזו ולא להסתפק בגרסת האוניברסיטה לדברים. כמי שרואים את החיבור בין האקדמיה לדיון הציבורי כלב עיסוקנו, ומתבוננים בתמורות בהשכלה הגבוהה בישראל ובעולם במבט היסטורי והשוואתי, אנו חוששים שפרשת דותן לשם שופכת אור עגום על המדרון החלקלק המוביל לצמצום המחשבה העצמאית והביקורתית בישראל.

ד"ר לשם חוקר את מקורותיו ההיסטוריים וגלגוליו המודרניים של הניאוליברליזם ובכך עוסק ספרו החשוב שיצא לאור ב-2016. כמי שמעגן את שרשי הגישה הרעיונית הזו בראשית הנצרות, הוא חושף בדף הפייסבוק הפעיל שלו את ההטיות האידאולוגיות ואת הממדים התאולוגיים הסמויים של מדע הכלכלה, דיסציפלינה הנחשבת בעיני רבים לאובייקטיבית ונטולת פניות, המתגלות באופן ספציפי במדיניות שמוביל אגף התקציבים במשרד האוצר ובתכניות האקדמיות המכשירות את האליטה הכלכלנית בישראל. הוא היה הראשון לנתח את חדירתן של חברות כאייר-בי.אנ.בי. ואובר לשוקי הנדל"ן והתחבורה בארץ ואת הנזקים שהן גורמות לכוחם של שוכרי דירות ועובדים להגן על זכויותיהם.

לשם הוא גם מבקר חריף של "הארץ", עיתון שנותן במה לסדר יום מדיני שמאלי, אך בתחום הכלכלה מקדם לדברי לשם מדיניות ימנית מובהקת. כמי שמעורה בזירה האקדמית-כלכלנית בארה"ב, הוא חשף את קשריהם של כמה מבכירי דה-מרקר לאסכולת שיקגו הימנית, הן רעיונית והן מוסדית. נראה שעמדות אלו, שבמקומות אחרים בעולם מזוהות כסוציאל-דמוקרטיות מתונות, קוממו עליו אויבים חזקים באקדמיה ובתקשורת בישראל.

בפברואר אשתקד זומן לשם לשיחות על עתידו באוניברסיטה עם ראש בית הספר למדעי המדינה דאז, הפרופ' מייקל גרוס, ואחריה עם דיקן הפקולטה, ערן ויגודה-גדות. לדברי לשם, בשיחות אלו עלו תלונות שהתקבלו באוניברסיטה לגבי התבטאויותיו הציבוריות. בפוסט שכתב ובו הוא נוקב בשמות חברי סגל ועיתונאים שעומדים מאחורי התלונות נגדו, כתב לשם כי "נאמר גם שאני אינטלקטואל ושאין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה, שכתיבתי בפייסבוק אינה מקובלת על האוניברסיטה (כולל ציטוטים מעוותים מדברים שכתבתי) ושהיא הסיבה לכל המהומה."

את ההחלטה לעזוב לארה"ב, בתחילת שנת הלימודים שעברה, קיבל לשם אחרי "אי מייל נוזפני עם צילום מסך של פוסט שכתבתי בפייסבוק אותו צילם חבר למחלקה כהוכחה לכך שאיני מתקן דרכיי", כמה שבועות אחר כך.

דרישות חוזרות לבדיקה הוגנת ובלתי תלויה של הטענות הללו הופנו לאוניברסיטה מזה חודשים רבים על ידי ארגון חברי הסגל הבכיר בחיפה, ארגון "אקדמיה לשוויון", חברי סגל בכירים במוסדות אקדמיים אחרים וחברי כנסת. אולם עד כה, ראשי האוניברסיטה נמנעו מלפנות לד"ר לשם על מנת לקבל את גרסתו. לאחרונה, בעקבות קריאה של ח"כ אילן גילאון לשר החינוך ויו"ר המל"ג, נפתלי בנט לחקור את הטענות, פנתה המל"ג לקבל את עמדת רקטור אוניברסיטת חיפה, פרופסור גוסטבו מש. פרופ' מש חזר וטען שלא נפל פגם בטיפול בד"ר לשם. אולם תגובתו מהווה ראיה נוספת לכך שהליך הבדיקה באוניברסיטת חיפה, אם היה כזה, לא כלל פנייה למתלונן על מנת לקבל את גרסתו ואת התימוכין שבידיו. אנו מקווים שהמל"ג עצמה תנקוט בדרך אחרת, ותנהל בדיקה מקיפה, מעמיקה, ושקופה יותר, וודאי כזו שכוללת את שמיעת גרסת הנפגע.

ראוי להסתכל בפרשה הזו, וביחסי העבודה באוניברסיטאות בכלל, גם  מפרספקטיבה של היסטוריה חברתית, בין היתר כיוון שתמיכה במאבקי עובדים ובהתאגדויות מקצועיות וניתוח הקשר בין אלו לאי-שוויון ולזירה הפוליטית הם חלק מרכזי בסדר היום שד"ר לשם מוביל. סוגיות עבודה ועובדים היו בלבה של ההיסטוריה החברתית מראשיתה. מאמצע המאה העשרים בוחנים היסטוריונים חברתיים את תנאי הייצור התעשייתי והחקלאי, וחוקרים התארגנויות עובדים ומאבקים מול מעבידים.

היסטוריונים חברתיים זיהו זה מכבר את הקשר בין סולידריות בעולם העבודה לבין שוויון כלכלי וחברתי, זכויות סוציאליות, ורשת ביטחון חברתית במעגלים רחבים יותר. בעשורים האחרונים, אולי במקביל להגמשת תנאי ההעסקה בשוק העבודה עצמו, היסטוריונים חברתיים מרחיבים אף הם את העדשה דרכה הם בוחנים יחסי עבודה וכוללים גם קבוצות ושחקנים היסטוריים שבעבר לא נחשבו במובהק ל"עובדים", דוגמת חיילים או אמנים. היסטוריונים חוקרים זה כמה שנים אפילו את האקדמיה עצמה ואת תנאי ייצור הידע במסגרתה, תוך התייחסות למרצים, מלומדים וחוקרים כעובדים.

מחקרים אלו מחדדים עבורנו את חשיבותם של יחסי עובד-מעביד בייצור הידע האקדמי. הם מראים שאוניברסיטאות אינן מרחבים מנותקים בהם פועלים חוקרים העסוקים בהגות טהורה. לצד ממדים חשובים שמחריגים אותן מהשוק החופשי, אוניברסיטאות הן גם מקומות עבודה ומעסיקים חזקים המתמרצים את עובדיהם בעזרת קביעות, מענקי מחקר, קידום בסולם הדרגות ושלל הטבות ואף שוטים מגוונים. כמו כן, אוניברסיטאות קשורות לתעשייה, לגופי הביטחון ולכלי התקשורת באופנים המעצבים מה ילמדו בהן ומה יחקרו. יש אירוניה עצובה בכך שיתכן שד"ר לשם, שהפנה זרקור למרכזיותם של יחסי כוח כלכליים ויחסי עובד-מעביד בזירות שונות, נפל קרבן לקשרים אותם ביקר.

כהיסטוריונים חברתיים של המזרח התיכון איננו יכולים להימנע מהשוואת המגמות העוברות על האקדמיה הישראלית לא רק לדפוסי התנהלותן בעבר אלא גם למוסדות דומים במדינות אחרות באזור. מצב האקדמיה הישראלית טוב לאין שיעור ממצב האקדמיה בתורכיה, למשל, אך לפעמים גם דמיון קל צריך להטריד. מלבד החשד שהליך הקביעות במקרה הספציפי הזה נוצל על מנת להסות ביקורת, ניתן לראות בסיפורו של דותן לשם סימפטום לתמורות רחבות יותר המביאות לשפל את תהליכי שחיקת עצמאותם של אנשי סגל באוניברסיטאות ושל קעקוע נכונותם לגלות סולידריות זה עם זה.

כמו דותן לשם, הסדנה להיסטוריה חברתית מבקשת לגשר בין המחקר האקדמי המתנהל במגדל השן, לעתים בשפה ובמרחבים בלתי נגישים, לבין הדיון הציבורי המתנהל מעל דפי העיתונים והרשתות החברתיות ובזירות אחרות. כחברי סגל במוסדות להשכלה גבוהה, אנו סבורים שמעורבות ציבורית ומחשבה עצמאית וביקורתית הן תכונות אותן אמורה האוניברסיטה לעודד ולטפח. הדרך להתמודד עם ביקורת היא ישירות, באמצעות טיעוני-נגד מבוססי עובדות; לגופו של עניין, לא לגופו של אדם.

מאוניברסיטת חיפה לא התקבלה תגובה לפנייתנו בנושא.

_________________________

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים

הסדנה להיסטוריה חברתית | |הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור, פרי עטם של טובי המומחים, מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה כדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות שוליות לכאורה או אפורות למראה מגלמים ולעתים אף מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון.

כמה מלים עלינו:

בכל תקופה נתונה מכהן צוות עריכה בפועל של שלוש חברות/י מערכת. יתר המערכת מקדמות/ים פרויקטים נוספים של הסדנה שתשמעו עליהם בהקדם.

עריכה בפועל

ליאת קוזמא

אני פרופ' חברה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר הראשון והשני למדתי באוניברסיטת תל אביב, ואת השלישי באוניברסיטת ניו יורק. אני מנהלת קבוצת מחקר "היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון המודרני", עומדת בראש המרכז לחקר האסלאם ע"ש נחמיה לבציון ובראש הקתדרה על שם הארי פרידנוואלד להיסטוריה של הרפואה. אני גם חברת האקדמיה הצעירה הישראלית. ספרי האחרון עסק בסחר בנשים במזרח התיכון וצפון אפריקה בין מלחמות העולם.

אבנר וישניצר

אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעיקר בהיסטוריה חברתית-תרבותית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת. ספרי הראשון, שיצא ב- 2015, עוסק בתפיסות זמן וארגון זמן במזרח התיכון העות'מאני. בימים אלה אני חוקר סוגיות הקשורות בלילה וחיי לילה באימפריה העות'מאנית, כגון חשכה ותאורה, שינה ונדודי שינה, אכיפה, פשיעה ועוד.

בסמה פאהום 

אני דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הדוקטורט שלי עוסק בהיסטוריה של חקלאות הטבק המסחרית בארץ משלהי התקופה העות׳מאנית ועד סוף שנות השמונים של המאה העשרים. אני מתמקדת בחייהם של מגדלי הטבק הערבים והיהודים, משפחותיהם, וקהילותיהם, בכלכלת משקי הבית שלהם, בהתמודדותם עם תהליכי מונופוליזציה ושינויים מדיניים וכלכליים, וביחסם לגבולות המדינה והשוק. אני מתעניינת בנוסף בשווקים לא פורמליים, בחיי היומיום האגרריים, ובכל מה שקורה בשוליים.

נטע תלמוד - רכזת מערכת

אני תלמידת מחקר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. אני מתעניינת בהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מאנית ובמיוחד בהיסטוריה מקומית. בימים אלה אני כותבת את עבודת המחקר שלי על החיים הקהילתיים בשכונת המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים העות'מאנית.

מערכת הסדנה:

און ברק, אוניברסיטת תל אביב

אביב דרעי, אוניברסיטת ניו יורק

נמרוד בן זאב, אוניברסיטת פנסילבניה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ