תעמולה או חדשות? על הרדיו בתקופת המנדט - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעמולה או חדשות? על הרדיו בתקופת המנדט

ממשלות קולוניאליות ופשיסטיות ביקשו להשתמש בתקשורת ההמונים ככלי נשק. היסטוריה של האזנה ביקורתית לרדיו בתקופת המנדט חושפת שהמאזינים היו מתוחכמים יותר

תגובות
מאזינים לרדיו בשנות ה-40
תצלומי פוטו שוורץ / אוסף ביתמונה

סהר בוסטוק

הקמפיין של דובר צה"ל בערבית שעלה לאחרונה לכותרות, ממחיש כיצד צה"ל מרחיב את המערכה הצבאית אל מעבר לשדה הקרב, ומשתמש ברשתות החברתיות כדי להעביר מסרים לקהל הערבי. ההתייחסות לאמצעי התקשורת כאל כלי נשק מזכירה תפיסות מדיה שרווחו בשנות ה-30 של המאה הקודמת, אז האמינו כי הרדיו והקולנוע מסוגלים להשפיע באופן ישיר על המאזינים והצופים, כמו מחט תת-עורית המזריקה תעמולה ישירות לווריד.

שליטים וממשלות השתמשו בתקשורת, ובפרט ברדיו, על מנת לקדם את סדר היום שלהם, ובמקביל חששו מפני השפעתה של תעמולה זרה על קהל המאזינים. חזרה לתקופת המנדט בפלשתינה-א"י ובחינת נקודת המבט של המאזינים הערבים לרדיו מגלה כי המאזינים לא קלטו באופן פסיבי את התכנים שיועדו אליהם, אלא הפעילו שיטות שונות על מנת לבקר את כלי התקשורת והידיעות ששודרו.

הרדיו החל להתפתח כאמצעי תקשורת המונים בשנות ה-20 של המאה הקודמת, והשימוש בו התרחב בשנות ה-30, עם הקמתן של תחנות רדיו ממשלתיות באירופה ובקולוניות. הרדיו הפך לפרויקט קולוניאלי חשוב. ראשית, כיוון שהיה למציין של "קדמה", והבאת הקדמה לאזורים הלא-אירופיים של העולם היתה אחת ההצדקות לקולוניאליזם ולשיטת המנדטים, שהיתה גלגול חדש של הקולוניאליזם הישן. שנית, הרדיו ייתר לכאורה את הצורך בידיעת קרוא וכתוב, ולכן נתפש ככלי המאפשר לשלטון להשפיע באופן ישיר על אוכלוסיות ששיעור האוריינות בהן נמוך, לשלוט במידע שמגיע אליהן ולמנוע התנגדות ומרי. ממשלת הודו הבריטית, לדוגמה, השתמשה בתכניות רדיו חקלאיות על מנת לקדם מודרניזציה של האוכלוסייה הכפרית בחבל פונג'אב, ובמקביל אסרה לחלוטין שידורים פוליטיים שהיו יכולים לעורר תחושות לאומיות בקרב הנתינים ההודים.

הנציב העליון ארתור ווקופ פותח את שידורי תחנת השידור הבריטית ברמאללה. 30 במרץ, 1936
ספריית הקונגרס

שיקולים דומים הובילו את ממשלת המנדט להקים את תחנת השידור של פלשתינה-א"י ב-1936. במטרה להגיע לכל קהלי המאזינים הפוטנציאליים, לוח השידורים נחלק לשידורים באנגלית, ערבית ועברית. בנאום שנשא הנציב העליון ווקופ בטקס חניכת תחנת השידור במרץ 1936, הצהיר כי התחנה לא תעסוק בפוליטיקה, אלא בהפצת דעת ותרבות בקרב כל העדות והדתות החיות בפלשתינה, בעיר ובכפר. אולם הניסיון של הממשלה לשלוט באופן מלא במידע שמגיע אל המאזינים לא התממש בקלות. קהל המאזינים היה מודע לכך שכל מהדורות החדשות עברו צנזורה בריטית נוקשה, ואף אחד לא השלה את עצמו שמדובר בתקשורת חופשית.

המאזינים הערבים ראו בתחנת השידור המנדטורית שופר לתעמולה בריטית, וגם בצד היהודי היו טענות כלפי השידורים. כך, בזמן המרד הערבי הגדול בין השנים 1939-1936 התחנה התעלמה לחלוטין מהאירועים, מה שגרר ביקורת קשה. לכן, המאזינים הערבים פנו לתחנות אחרות, בין אם לתחנות ששידרו ממצרים, עיראק ולבנון, לשידורים מאיטליה וגרמניה, או לשידורי ה-BBC בערבית, על מנת להשלים את הידיעות החסרות.

האמונה בכוחו של הרדיו גרמה לממשלות להשתמש בו גם כדי לחתור תחת שלטונן של מדינות עוינות. איטליה הפשיסטית החלה לשדר תכניות רדיו בערבית מהעיר בארי שבדרום מזרח איטליה כבר ב-1934, כביכול למען נתיניה בלוב, אולם למעשה היא שידרה תכנים אנטי-בריטיים שנועדו בין היתר לאוזניהם של נתיני המנדט בפלשתינה. החשש כי השידורים האיטלקיים יתסיסו את המאזינים הערבים כנגד השלטונות הבריטים היה אחד הגורמים שהחישו את תהליך הקמתה של תחנת השידור של פלשתינה-א"י, ושנתיים לאחר מכן, ב-1938, את שידורי ה-BBC בערבית מלונדון. אלו נועדו להשיב מלחמה לתחנת בארי. גלי האתר נתפסו כמעין שדה קרב על תודעת המאזין הערבי.

reading and listening
תצלומי פוטו שוורץ / אוסף ביתמונה

האג'נדה מאחורי שידורי ה-BBC בערבית לא נעלמה מעיני ציבור המאזינים הערבי בארץ. הכתבות שליוו את הקמת התחנה בעיתון "פלסטין" התרעמו על כך שהבריטים והאיטלקים ראו במאזינים הערבים קהל של טיפשים המאמינים לכל ידיעה שמשודרת ברדיו. "בארי – לונדון – אין לנו צורך בזאת או באחרת", טענו הכותבים, "הערבים מבינים את אירופה וכוונותיה היטב". הדבר שהרגיז את הכותבים יותר מכל היה התפיסה של הבריטים והיהודים כי הערבים זקוקים לאיטלקים על מנת שיעירו את רגשותיהם הלאומיים, וכי לולא האזינו הערבים לתחנת בארי "היו מסתפקים בפירורים שזורקים להם היהודים משולחנות האוכל שלהם, ולא היו מתעניינים בפוליטיקה ובלאומיות". המאזינים הערבים התעקשו להוכיח למעצמות המתקוטטות על תשומת לבם, כי הם בעלי שיקול דעת משלהם וכי דעותיהם ורגשותיהם הלאומיים אינם תלויים בשידורי תעמולה, לא איטלקיים ולא בריטיים.

אף על פי כן, האזנה משותפת לרדיו שימשה פעילים להעלאת המודעות הפוליטית בקרב הציבור הערבי. מוחמד אבו ריש, אביו של הסופר סעיד אבו ריש, חי בתקופת המנדט בכפר ביתוניא שבאזור רמאללה והתפרנס כשוער באכסניה בירושלים וכבעל שתי מוניות. כאשר הצטרף לוועד הערבי העליון, משימתו הראשונה היתה להגיע לכפרו עם המונית שלו לקראת השעה שש בערב, להפעיל את הרדיו ולפתוח את כל הדלתות כדי שתושבי הכפר יוכלו להתאסף סביב המונית ולהאזין לחדשות על פלשתינה, על היטלר ועל מוסוליני. כל ערב היו מתקבצים סביב המונית בין עשרה ל-20 איש. אבו ריש ליווה את ההאזנה בדברי פרשנות, ולאחר מכן היו מתפזרים המאזינים לקבוצות קטנות ומשוחחים על מה ששמעו. כך, מנהג ההאזנה המשותפת תיווך בין השידור לבין המאזין, והפרשנות המלווה היתה אמצעי לעיבוד התוכן, שלא התקבל כפשוטו. לפי סעיד אבו ריש, ההאזנה המשותפת לרדיו נועדה לעורר את תושבי הכפר להבין את המציאות הפוליטית בה הם חיים, את יחסי הכוחות בה, ואת אפשרויות ההתנגדות.

על אף שבמהלך מלחמת העולם השנייה נאסרה ההאזנה לתחנות השידור בערבית ממדינות האויב, המשיכו הערבים להאזין לתחנות רומא וברלין. אחמד אל-שֻקירי, פעיל הוועד הערבי העליון ולימים יושב הראש הראשון של אש"ף, תיעד בזיכרונותיו כיצד נהג לסגור את כל הדלתות והחלונות בביתו בשעות הלילה, להאזין לדיווחים מרדיו רומא וברלין על מאורעות המלחמה, ולסמן את התקדמות הכוחות על מפה. ניצחונות מדינות הציר עליהם שמעו ברדיו העניקו למתנגדי השלטון הבריטי תקווה כי כאשר יגיעו הגרמנים לפלשתינה, המנדט הבריטי ועמו החלום הציוני יבואו אל קיצם, וחלום האחדות הערבית יוכל להתממש. אולם, מהימנות החדשות מרומא ומברלין, כמו זו של התחנה המנדטורית, היתה נתונה לדיון מתמשך בחברה הערבית, והמאזינים לא נותרו אדישים לנוכח סתירות שגילו בין החדשות ששמעו לבין המציאות שחוו על בשרם.

אב פלסטיני ובנו מאזינים לרדיו, שנות ה-40
תצלומי פוטו שוורץ / אוסף ביתמונה

העיתונים הנפוצים ביותר בתקופת המנדט, "פלסטין" ו"אל-דפאע", אשר לא ניתן להאשים אותם בחיבה יתרה לבריטים, טענו כי תחנות איטליה וגרמניה מפיצות ידיעות כוזבות, אותן כינו "מצחיקות". בפברואר 1940 שידר רדיו ברלין כי מר אנתוני אידן, אז שר המושבות של בריטניה, ביקר בירושלים ונאלץ לברוח בחזרה למצרים בשל הפגנה עוינת שהתקיימה נגדו, בה נעצרו כ-50 ערבים על ידי המשטרה. "האמת אותה יודעים כולם היא שמר אידן לא הגיע לירושלים ולא הפגין נגדו אף אחד", נכתב בעיתון אל-דפאע.

בספטמבר אותה השנה הכחישו שני העיתונים ידיעה ששודרה ברדיו ברלין, שטענה כי פצצה הוטלה על נקודות ההתנדבות לצבא הבריטי בירושלים וגרמה לפצועים רבים. הסיפור הזה הוא המצאה מוחלטת ממוחו של גבלס, טענו, עוד אחד מסדרת השקרים של רדיו ברלין. חזרתם של מגויסים ערבים מהחזית בריאים ושלמים, תרמה גם היא לערעור מהימנותה של תחנת הרדיו הנאצית, שגרמה למאזינים לחשוב כי מגוייסיהם נהרגו כולם בצרפת. בדצמבר 1940, שידר רדיו בארי ידיעה על קרב בין 50 ערבים ל-350 בריטים באזור בית שאן, ידיעה שעוררה לעג באל-דפאע. "תושבי פלסטין יודעים," נכתב שם, "כי ידיעה זו מומצאת מיסודה".

אנו למדים מכך כי למרות ניסיונות הממשלות הקולוניאליות והפשיסטיות להשתמש ברדיו על מנת "להזריק" תעמולה למאזינים הערבים, אלו לא הסתמכו על הרדיו לבדו כמקור מהימן לידע אקטואלי. המאזינים נעו בין התחנות השונות, הצליבו את המידע עם העיתונים, הוסיפו פרשנות משלהם לדברים וחשפו סתירות. כך נוצר מארג רב שכבתי של כלים להפצת מידע, קליטתו ובקרתו, שאפשר למאזינים להפעיל האזנה ביקורתית. היום יש בידינו עושר רב יותר של כלי תקשורת, ואנו כבר לא מאמינים שהם פועלים כמו מחט תת-עורית. ובכל זאת, כוחות כלכליים ופוליטיים עושים שימוש מכוון בתקשורת וברשתות חברתיות על מנת לעצב דעת קהל ולקדם את מטרותיהם.

בעידן הפייק-ניוז, יש חשיבות מיוחדת לריבוי ולגיוון של כלי תקשורת ולטיפוח דפוסים של צריכת תקשורת ביקורתית. ביקורתיות זו יכולה להיות המוצא שלנו כצרכנים, וביתר שאת, היא צריכה להיות המשימה של אנשי התקשורת, היוצרים והמשדרים.

_____________________________

סהר בוסטוק היא סטודנטית לתואר שני באוניברסיטת תל אביב, חוקרת האזנה לרדיו בחברה הערבית בפלשתינה-א"י המנדטורית ומורה לערבית מדוברת.

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#