האנשים והמכונות ששינו את המזרח התיכון הערבי

כניסת הדפוס למזרח התיכון הערבי במאה ה-19 הייתה מהירה ודרמטית. ספר חדש, בעברית ולקהל הרחב, מספר את סיפור מהפכת הדפוס הערבי, מציב במרכזו שחקנים שנותרו עלומים לרוב, ומציע לקוראי וקוראות העברית שיחה קצת אחרת על אזורנו

הסדנה להיסטוריה חברתית
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חנות הספרים "אלמתג'ר" בחיפה
חנות הספרים "אלמתג'ר" בחיפה. את מהפכת הדפוס הובילו לא רק כותבים, אלא גם מדפיסים, מוכרי ספרים, סוכני עיתונים, מובילים, מפיצים, מפרסמים ואחריםקרדיט: רמי שלוש
הסדנה להיסטוריה חברתית

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את עמי איילון, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת תל אביב שספרו מהפכת הדפוס הערבי תורגם זה עתה לעברית ויצא לאור בהוצאת מאגנס במסגרת סדרה חדשה, בלשון עבר, פרי יוזמתה של החברה ההיסטורית הישראלית. הסדרה נועדה להביא לקורא בישראל מבחר ממיטב הספרים בהיסטוריה עולמית, שנכתבו בידי היסטוריונים ישראלים ופורסמו תחילה בשפות לועזיות בהוצאות אקדמיות מובילות וזכו בשבחי המבקרים. המהדורה העברית מותאמת לקורא הישראלי ומעניקה לו הזדמנות לערוך היכרות עם פירותיו של המחקר העדכני בסוגיות מרכזיות בתולדות העמים – מקצה מזרח עד קצה מערב – ברמה אקדמית גבוהה ובסגנון רהוט ונהיר בשפה העברית.

הספר השני בסדרה, שייצא לאור לקראת סוף שנת 2018, הוא "רישומים של כאב: דת, משפט ורפואה בימי-הביניים המאוחרים", פרי עטה של פרופסור אסתר כהן מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

***

עטיפה
עטיפה הספרצילום: הוצאת החברה ההיסטורית הישראלית ומאגנס

מהי "מהפכת הדפוס הערבי"? באלו מובנים מדובר במהפכה?

הדפוס נכנס למזרח התיכון במאה ה-19, אחרי כמה ניסיונות צנועים בשטח זה במאה שקדמה לה. החברה באזור, שעד אז דבקה בנורמות מסורתיות של כתיבה ביד ומסירה בעל פה לכל צרכיה – משימור מורשתה ועד ניהול מערכותיה המנהליות – ביצעה כאן תפנית חדה אל אימוץ טכנולוגיה שעיקרה הפקה מהירה של טקסטים כתובים בהיקף המוני. השינוי הזה היה כרוך בנטישה של ערכים ישנים ובסיגול כלים חדשים של צריכת ידע, ניהול שיח ציבורי, תקשורת, ויצירה אינטלקטואלית. השינוי החל במחצית הראשונה של המאה במוקדים מוגבלים, בעיקר במצרים ובמרחב הלבנון, והתפשט בהמשכה לחלקים גדלים והולכים של האזור. במונחים היסטוריים מדובר בתמורה מהירה ודרמטית, תמורה מהותית בכללים בסיסיים של תפקוד החברה תוך רגע היסטורי קצר. שם התואר "מהפכני" נראה לי מתאים למפנה הזה.  

"מהפכני" הוא כמובן מושג יחסי בעיקרו, והשימוש בו להתפתחות כלשהי, כאן כמו במקרים אחרים, משקף את הערכת החוקר לגבי חשיבותה בהשוואה לזו של התפתחויות אחרות. כדאי לשים לב שבמובנים חשובים כניסת הדפוס לאזורנו הייתה אירוע דרמטי יותר מהופעתו קודם לכן באירופה: תמורות שהתרחשו באירופה בהדרגה, הן בתחומי טכנולוגיית הדפוס והן בהפיכת מוצריו (למשל העיתונות) לכלים בשימוש המוני, היו כבר במאה ה-19 זמינים לאימוץ במתכונתם המתקדמת במקומות שמחוץ לאירופה. שינויים שארכו מאות שנים נדחסו באזורנו לתוך תקופה קצרה בהרבה. אם נכון לדבר על "מהפכת הדפוס" באירופה, נכון אפוא שבעתיים לדבר על "מהפכת הדפוס הערבי."  

ספרך עוסק ב"חשודים המיידיים" בכל הנוגע לייצור תרבותי: כותבים, מוציאים לאור וגורמים מממנים. אולם, אתה מקדיש תשומת לב ניכרת גם לגורמים פחות מוכרים בעולם הדפוס. מיהם, אם כן, ה"שחקנים" החשובים של מהפכת הדפוס הערבית?

כולם חשובים, כמובן, אבל אותי עניינו בעיקר ה"שחקנים" שהמחקר בעבר מיעט לתת את דעתו עליהם, אם בכלל. עד לא מכבר, היסטוריונים שבחנו את התמורה התרבותית שחוו חברות דוברות ערבית מאז אמצע המאה ה-19 עסקו בעיקר בקבוצה הלא-גדולה של הוגים שהובילו את השינוי ובשכבה הדקה של משכילים שהשתתפו בשיח הכתוב עליו. הדילמות שעלו בשיח הזה וההתמודדות הדינמית אתן הוגדרו כ"התעוררות" או "תחייה" – נהדֹה. לאחרונה, בייחוד בעשור האחרון, החל המחקר להתעניין בהיבטים נוספים של ה"התעוררות" הזאת ובקבוצות אחרות בקהילה שתרמו לה, או הושפעו ממנה. מעבר לתכני השיח ודגשיו, נבחנים עתה גם השינויים שחוללה הנהדֹה בכללי התקשורת הבין-אישית והציבורית; התמורות המהירות באוריינות ובדפוסי קריאה; שינויים בסוגות וסגנונות ספרותיים; השתנות היחס למדע; מקומן של נשים בתהליכים הללו; השלכות השינויים על השכבות הנמוכות של החברה ועל אזורי הפריפריה, וצדדים נוספים של הטרנספורמציה התרבותית הגדולה. הנהדֹה נתפסת אפוא כתופעה רחבה ובעלת השלכות מסועפות יותר מכפי שהובנה בעבר.

פרופ' עמי איילון
פרופ' עמי איילון. בעשור האחרון החל המחקר להתעניין בהיבטים נוספים של ה"התעוררות" הזאת ובקבוצות אחרות בקהילה שתרמו לה, או הושפעו ממנה

ספרי מצטרף למגמה מחקרית שמבקשת להעלות אל מרכז הבמה שחקנים שהיו בשוליה, או לא היו על הבמה כלל, ולהאיר את חלקם במחזה. גישתי נשענת על כלים שפותחו בתחום חקר הידוע כ"תולדות הספר" (book history) – ענף צעיר-יחסית של ההיסטוריה התרבותית, שכבר העניק לנו תובנות משכנעות, רובן ככולן בהקשרים אירופיים. הנחת היסוד כאן היא שאיכותו של שיח כתוב בקהילה ויכולתו לעצב אותה תלויים לא רק בתכניו ובסגנונו אלא גם בשורה של תהליכים, מנגנונים ואנשי שרות, שיחד היוו שכבה מגשרת בין מנסחי הרעיונות וציבורי היעד שלהם. בין שלוש הקבוצות של "החשודים המידיים" שנזכרו בשאלתכם היו אלה בעיקר הראשונים, הכותבים, שעניינו אותנו בעבר. אבל גם שני האחרים, המוציאים לאור והגורמים המממנים מילאו תפקידים מרכזיים. אליהם צריך להוסיף עוד שורה של שחקנים מעורבים: מדפיסים, מוכרי ספרים, סוכני עיתונים, מובילים, מפיצים, מפרסמים ואחרים שהשפיעו גם הם על קביעת היקפו וקצבו של השיח, ולפיכך גם עומק השפעתו. בנוסף לאלה, צריך כמובן להתבונן גם בקהל הקוראים, צרכנֵייה העיקריים של התפוקה המודפסת, שהלך והתרחב בהתמדה. גם כאן מדובר בציבור עלום בעיקרו, וחשוב לבחון את גודלו, פריסתו הגאוגרפית, והרכבו החברתי, המגדרי והגילאי. כל אלה היו שותפים חשובים במה שכיניתי "מהפכת הדפוס הערבי".

מהן לדעתך התובנות המשמעותיות ביותר שמציע הספר?

אצביע על שתיים כאלה. הראשונה נוגעת לדיון בשאלת הקבלה המאוחרת של הדפוס במזרח התיכון. עד לא כבר הניחו שההימנעות מאימוץ הדפוס באזור במשך מאות שנים אחרי יוהן גוטנברג נבעה בעיקר מאיסורים שהטילו השליטים העות'מאניים ומהתנגדות מנהיגי הדת (העֻלַמא'); פה ושם צוינו גם גורמים אחרים, חשובים פחות. ההסבר הזה – שעדיין מופיע במחקרים גם היום – הוכח בשנים האחרונות כבעייתי, שלא לומר מופרך, דבר שהותיר את שאלת היעדרו של הדפוס מהאזור עד המאה ה-18 פתוחה להסברים אחרים. השאלה הזאת העסיקה אותי לא מעט, והיה ברור לי שההסבר לעניין הוא מורכב ומצריך הכללות, שלעתים אין מנוס מהן. בפרק המבוא לספר ניסיתי להציע הסבר חלופי שכזה, הנסמך על קשת של גורמים. בעיקרו של דבר אני סבור שהעקרונות שהיו מקובלים לגבי תפקודה החברתי, המשפטי והפוליטי של הקהילה באזור יִיתרו את הטכנולוגיה שנועדה לשכפול מאסיבי של מוצרים כתובים; האמצעים הישנים ענו היטב על כל הצרכים, ולחברה לא היה עניין בהמצאה הזרה. איסור מגבוה על השימוש בדפוס לא היה נחוץ. מצב זה החל להשתנות רק לאחר שנבעו סדקים במערכת המוסכמות המסורתית, בעקבות השינויים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים שהתרחשו באזור במאה ה-18 וביתר שאת במאה ה-19.

את התובנה השנייה הנראית לי חשובה הזכרתי כבר לעיל, והיא נוגעת להבלטת תפקידם של "שחקני המשנה" ומערכות התשתית בתמורה שחוללה כניסת הדפוס. כמובן שאין רבותא באזכור עצם קיומם, הידוע לכול; אבל בדרך כלל אלה נתפסים כגורמי רקע מובנים מאליהם, שכמותם קיימים בכל תהליך היסטורי ושאינם דורשים התייחסות מיוחדת. התבוננות קרובה ברובד האנושי של השותפים האלמונים הללו, בקשיים החומריים והפיזיים שעמדו בדרכם ובנורמות התפקוד שאפיינו אותם, מראה שהיה להם חלק חשוב בעיצוב קצב השינוי וגבולות השפעתו. תחושתי היא שסיפור התמורה התרבותית העולה מהסתכלות כזאת הוא מדויק ורבגוני יותר, ולכן גם מאוזן יותר, מזה שהיה בידינו בעבר.  

אל-וקאיע
הגיליון הראשון של כתב העת "אל-וקאיע אל-מסריה" (חדשות מצרים), מהפרסומים המודפסים המוקדמים ביותר בעולם הערבי, המוצג בספריה באלכסנדריהצילום: Rania al-Bahara

אציין עוד שיש צד חשוב של הנושא שספרי אינו דן בו, פרט לדיון קצר בפרק הסיכום: הערכת ההשלכות הרחבות, הישירות והעקיפות, של כניסת הדפוס למזרח התיכון. ההתפתחות ההיסטורית הזאת השפיעה, כידוע, על היחסים בין שלטון ונשלטים, תפקוד המערכות הציבוריות, היחסים החברתיים בקהילה ובמשפחה, דפוסי צריכת הידע ובילוי הפנאי ועוד. התוצאות האלה הן נושא רחב ומורכב המחייב מחקר מסוג אחר ועם דגשים שונים מאלה שהכתיבו את עבודתי. זהו עניין לספר אחר.

מה החשיבות שאתה רואה בדיון בדפוס וקריאה דווקא בתקופה זו?

הנושא כפי שהוא נדון בספר הוא היסטורי-אקדמי ואינו נוגע ישירות למציאות של תקופתנו. הוא עוסק בפרשה מן העבר הרחוק, בעידן שהסתיים. אבל אם רוצים בכל זאת למצוא זיקה בין השאלות הנדונות בו ובין אלה המעסיקות אותנו כיום, אפשר להצביע על אנאלוגיה בין הופעת הדפוס – הן באירופה והן במזרח התיכון – לבין כניסתם של אמצעי הכתיבה והתקשורת האלקטרוניים, מאינטרנט ועד פייסבוק, בעת הנוכחית. בשני המקרים מדובר בשינוי עמוק של כללי המשחק בתחומי הידע, המידע והתקשורת, ואפשר להסיק מן ההתפתחות המוקדמת יותר מסקנות רלבנטיות לשינויים של היום. אני לא עסקתי בהשוואה הזאת, אבל יש כבר חוקרים ופורומים מקצועיים שעוסקים בכך, בעיקר בהקשרים מערביים.

הספר פורסם במקור ב-2016 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. האם יש מבחינתך חשיבות מיוחדת להוצאתו של הספר בעברית?

אני שמח ומודה לכם על ההזדמנות לברך את החברה ההיסטורית הישראלית ואת הוצאת מאגנס שחַברה אליה, על היוזמה החשובה הזאת. חוקרים ישראלים ששפת אמם עברית בוחרים על פי רוב לפרסם את פירות מחקריהם בשפות זרות, בעיקר באנגלית, כדי לענות על ציפיות המערכות האקדמיות, המקפידות לשמור על מקומן בקהילות השיח המקצועיות בעולם (יוצאים מכלל זה פרסומים בנושאים "עבריים" מובהקים). כתוצאה מכך, עבודות מחקר איכותיות בתחומי מדעי הרוח, החברה והאמנויות אינן מגיעות אל אותם חלקים רחבים של הציבור הישראלי המתעניין שאינם שייכים לחוגים המקצועיים ואשר מעדיפים באופן טבעי לקרוא עברית. החברה ההיסטורית והוצאת מאגנס פותחות כאן אפיק נפלא לפרסום בעברית של מחקרים היסטוריים ישראליים שראו אור קודם לכן בשפות אחרות. אני רואה כבוד גדול לעצמי בכך שספרי זוכה לחנוך את סדרת "לשון עָבָר" (וגם "לשון עֵבֶר"), ושמח על שהפרסום הראשון בסדרה הוא בתחום היסטורי הקרוב ללבי, היסטוריה של המזרח התיכון.

אנגלית
עטיפת המהדורה האנגלית של הספר, שיצאה בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2016צילום: Cambridge University Press

כמוצר בשפה האנגלית הספר פנה בייחוד אל עמיתיי במעגל המקצועי הבינלאומי המתעניינים בתחום הספציפי הזה, שהוא מעגל מצומצם למדי. כשתרגמתי אותו לעברית ראיתי לנגד עיניי חוג קוראים רחב יותר, מעבר לקבוצת החוקרים, ולפיכך גם השתדלתי שלשון הכתיבה לא תהיה מקצועית וטכנית מדי. אני מקווה שהמוצר הזה, המופיע בסדרה המבטיחה של החברה ההיסטורית ומאגנס, ישמש את הקוראים כנקודת תצפית על סוג השאלות המעסיקות כיום את חוקרי האזור בעולם ואת מאפייני הדיון המתנהל סביבן.

כדאי לזכור שלרשות קוראי העברית המתעניינים בחברות שמסביבנו עומד היצע לא גדול, בסך הכול, של חיבורים על האזור העוסקים בשאלות שאינן עכשוויות או פוליטיות. המצב הזה יוצר תמונה שבה מודגשים בהכרח גוונים מסוימים, בעוד גוונים אחרים מוצנעים ולרוב אינם נראים. ספרי שופך אור על כמה מהצדדים הפחות מוכרים של החברות האלה, ואני מקווה שבכך הוא תורם תרומה צנועה לאיזון התמונה.

* עמי איילון הוא פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

** עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.

הסדנה להיסטוריה חברתית | |הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור, פרי עטם של טובי המומחים, מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה כדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות שוליות לכאורה או אפורות למראה מגלמים ולעתים אף מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון.

כמה מלים עלינו:

בכל תקופה נתונה מכהן צוות עריכה בפועל של שלוש חברות/י מערכת. יתר המערכת מקדמות/ים פרויקטים נוספים של הסדנה שתשמעו עליהם בהקדם.

עריכה בפועל

ליאת קוזמא

אני פרופ' חברה בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. את התואר הראשון והשני למדתי באוניברסיטת תל אביב, ואת השלישי באוניברסיטת ניו יורק. אני מנהלת קבוצת מחקר "היסטוריה אזורית של רפואה במזרח התיכון המודרני", עומדת בראש המרכז לחקר האסלאם ע"ש נחמיה לבציון ובראש הקתדרה על שם הארי פרידנוואלד להיסטוריה של הרפואה. אני גם חברת האקדמיה הצעירה הישראלית. ספרי האחרון עסק בסחר בנשים במזרח התיכון וצפון אפריקה בין מלחמות העולם.

אבנר וישניצר

אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעיקר בהיסטוריה חברתית-תרבותית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת. ספרי הראשון, שיצא ב- 2015, עוסק בתפיסות זמן וארגון זמן במזרח התיכון העות'מאני. בימים אלה אני חוקר סוגיות הקשורות בלילה וחיי לילה באימפריה העות'מאנית, כגון חשכה ותאורה, שינה ונדודי שינה, אכיפה, פשיעה ועוד.

בסמה פאהום 

אני דוקטורנטית להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הדוקטורט שלי עוסק בהיסטוריה של חקלאות הטבק המסחרית בארץ משלהי התקופה העות׳מאנית ועד סוף שנות השמונים של המאה העשרים. אני מתמקדת בחייהם של מגדלי הטבק הערבים והיהודים, משפחותיהם, וקהילותיהם, בכלכלת משקי הבית שלהם, בהתמודדותם עם תהליכי מונופוליזציה ושינויים מדיניים וכלכליים, וביחסם לגבולות המדינה והשוק. אני מתעניינת בנוסף בשווקים לא פורמליים, בחיי היומיום האגרריים, ובכל מה שקורה בשוליים.

נטע תלמוד - רכזת מערכת

אני תלמידת מחקר בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. אני מתעניינת בהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מאנית ובמיוחד בהיסטוריה מקומית. בימים אלה אני כותבת את עבודת המחקר שלי על החיים הקהילתיים בשכונת המוגרבים בעיר העתיקה בירושלים העות'מאנית.

מערכת הסדנה:

און ברק, אוניברסיטת תל אביב

אביב דרעי, אוניברסיטת ניו יורק

נמרוד בן זאב, אוניברסיטת פנסילבניה

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ