איך ולמה לקרוא מפה מלפני 120 שנה - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איך ולמה לקרוא מפה מלפני 120 שנה

משמעויותיהן של מפות ומטרות המיפוי משתנות ממקום למקום ומתקופה לתקופה. הבנה זו מאפשרת לקרוא מפות היסטוריות בצורה ביקורתית וללמוד מהן מה שעדויות היסטוריות אחרות אינן מספקות. מאמר שני בסדרה, "היסטוריה במבט חטוף: הסדרה הויזואלית"

תגובות
חקלאים ממרכז הודו בוחנים את מפת ההכנסות של חוותיהם
Editor Gol Monitor

יובל בן בסט ויוסי בן-ארצי

המפה המובאת כאן, ששורטטה ב-1897, מייצגת לכאורה ידע גיאוגרפי באופן פשוט, שקוף ובלתי אמצעי. היא מציגה את גבולות המחוזות העות'מאניים בסוריה הגדולה ובמצרים, ידע שסייע ללא ספק לניהול השוטף שלהם. ואולם, אפילו מבט שטחי מגלה שהמפה משקפת למעשה שורה של הנחות אידיאולוגיות: למשל, כל מחוז מוצג בצבע אחר לפי מפתח הניתן בצד. הצבע הסגול מסמן "אזורים שנלקחו מהאימפריה העות'מאנית רודפת הצדק" דבר המלמד על תפיסת העות'מאנים את עצמם ואת האימפריה שלהם.

מפה
BOA. HRT.

היסטוריונים העוסקים באימפריה העות'מאנית לא עשו עד היום שימוש נרחב באוסף המפות בארכיון העות'מאני. התרבות הקרטוגרפית העות'מאנית הייתה שונה מזו האירופית. לפני ראשית המאה העשרים לא עמד לרשות האימפריה מיפוי מודרני עצמאי של כלל חלקי האימפריה, אם כי הטכנולוגיה והידע לבצע זאת היו זה מכבר בידי העות'מאנים, במיוחד בידי אנשי הצבא. מיפוי שיטתי של שטחי האימפריה בידי אנשיה החל רק אחרי מהפכת הטורקים הצעירים ב-1908 אולם לא הסתיים לפני נפילת האימפריה בסוף מלחמת העולם הראשונה. לפני כן, היה זה דווקא הסולטאן עבדולחמיד השני אשר חשש מעריכת מיפוי כלל אימפריאלי מדויק ומודרני בידי אנשיו ועיכב תהליך זה, למעט סקרי קרקע מדויקים ומפורטים של אדמות שקנה מארנקו האישי (ג'פתלק) וכן מקרים יוצאי דופן כגון פרויקטי תשתית גדולים.

המיפוי העות'מאני התמקד לרוב בהפקת מפות סכמטיות למדי, שהתמקדו בייצוג של גורמים בולטים — פיזיים ואנושיים — בשטח, כגון יישובים מרכזיים, תשתיות חשובות, דרכים ומסילות רכבת, גבולות מנהליים וגורמים טופוגרפיים מרכזיים. יחד עם זאת תהיה זו טעות לשפוט מפות עות'מאניות מנקודת הראות של הקרטוגרפיה האירופאית המודרנית. במקום זה יש לשקול את הכוונות של מציירי המפות העות'מאניים, קהל היעד שלהן, האידאולוגיה מאחורי הכנת המפות ואופן ייצורן כדי לקבל פרספקטיבה ברורה יותר איך העילית העות'מאנית הגדירה את הצרכים האידאולוגיים שלה ואת מדיניותה ואיך היא השתמשה והבינה מפות.

עבדול חמיד

העות'מאנים לא היו לבד, כמובן. ידע קרטוגרפי, כמו כל ידע אחר, לעולם מעוצב על ידי מערכת של הנחות ובתורו, תורם להנחלה והפצה של אותן הנחות. כל מפה היא אידיאולוגית שכן שמות המקומות המוצגים ואלה שמושמטים, קווי הגבול והאופן שבו הם מיוצגים (או מחוקים), כולם מושפעים לא רק מייעודה של המפה (האם זו מפה שתשמש מהנדסים בשטח או תלמידים בכיתה), אלא גם מעמדות פוליטיות. בהשאלה לימינו, מחיקת הקו הירוק ממפות ישראליות רשמיות, וההתעקשות על סימונו במפות המופקות במקומות אחרים בעולם היא דוגמה מובהקת לפוליטיקה של הקרטוגרפיה.

עם התבססותו ההדרגתית של הרעיון הלאומי הפכו גבולות מקווים המסמנים את קצה טווח שלטונה של שושלת מסוימת, לכאלו המסמנים את קצותיה של "מולדת" במובן הלאומי. על רקע זה הפכו מפות למכשיר חשוב של אינדוקטרינציה. הן נתנו ממשות למונח האמורפי "מולדת" ולכן, למשל, החלו להופיע בכיתות בתי הספר של התקופה באזורים שונים בעולם, ובכלל זה באימפריה העות'מאנית.

המפה שלפנינו לא מותירה ספק באשר לכוונות הפוליטיות של משרטטיה. הכיתוב בטרפז בצד ימין למעלה מסביר מפורשות כי זו "מפה המציגה את אזורי חצי האי ערב, סיני וחג'אז, שם עשו המצרים, עם מותו של אבן אל-רשיד [מחמד אבן עבדאללה אשר שלט על בית רשיד, נסיכות שבטית באיזור נג'ד שבסעודיה של ימינו, אשר הוקמה בידי עבדאללה אבן רשיד, ואשר הייתה היריב העיקרי של משפחת סעוד], ניסיונות נואלים להקים ביצורים במפרץ שרם אל-נצראני [ראס נצראני] אשר בחופי הים האדום."

מפת הארץ
Saul Shapiro

השליטה על פרובינציית מצרים ניתנה לבית מחמד עלי ב'פירמאן הירושה' ב-1841, בהסכם שסיים את המרד של מושל מצרים מחמד עלי פאשא כנגד הסולטאן העות'מאני. בפועל, מצרים נשלטה כאוטונומיה בראשות צאצאי מחמד עלי, בעוד על הנייר היא נשארה חלק מהאימפריה העות'מאנית. סיני לא נכללה בתחום פירמאן הירושה אך עם השנים נכנסו לשם כוחות מצרים בעצימת עין עות'מאנית, על מנת לאבטח את שיירות החג'. לאחר שהבריטים השתלטו על סיני ב-1882 התקשו העות'מאנים להמשיך להעלים עין מהנוכחות המצרית בחסות בריטית בסיני. על רקע זה יש כנראה להבין את הכיתוב.

בארכיון משרד ראש הממשלה באיסטנבול, בו מצוי אוסף המסמכים העות'מאני הגדול בעולם, שמורות אלפי מפות עות'מאניות. ברובן לא נעשה עד היום שימוש מחקרי. בשנים האחרונות הארכיון משחרר בהדרגה מפות אלו לשימוש החוקרים תוך שהוא סורקן בצורה דיגיטלית (ראו שתי כתבות קודמות בנושא: על יצירת הגבול בין מצרים לארץ-ישראל, ועל חיפה ו"רכבת העמק"). המפות בארכיון העות'מאני נקראות כולן Haritalar קרי מפה, ובקיצור HRT, קטגוריה רחבה שלא מבחינה בין שרטוטים טכניים, מפות העתקת שמש, מפות אטלסיות, מפות סקר ומפות טופוגרפיות וכו'. בהקשר זה, בפני ההיסטוריון העוסק במפות עות'מאניות ניצבת הבעיה כיצד להגדיר מפה עות'מאנית לנוכח המצאי בארכיון. האם כל מפה השמורה בארכיון תחת הקטגוריה מפה הנה מפה עות'מאנית, והרי חלק ניכר מהמפות שורטטו בידי גורמים אירופאיים ואחרים? האם רק מפות שהפיקו השלטונות העות'מאנים או הופקו למענם תחשב כמפה עות'מאנית? האם, למשל מפה אירופאית תחשב עות'מאנית במידה שאי אלו גורמים עות'מאנים עשו בה שימוש משני לצרכיהם והוסיפו עליה מידע? לצורך המחקר הגדרנו מפה כעות'מאנית אם הופקה בידי גורמים עות'מאניים כאלו ואחרים לצורך מילוי צרכי האימפריה, שורטטה בהזמנת האימפריה, או נעשה בה שימוש משני לצרכים עות'מאניים, ומעל לכל אם היא שמורה כיום בארכיון באיסטנבול.

פרופ' יובל בן-בסט חוקר היסטוריה עת'מאנית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה.

פרופ' יוסי בן-ארצי הוא גאוגרף היסטורי המתמחה בארץ-ישראל ובלבנט בחוג ללימודי ישראל באוניברסיטת חיפה.

___________________

היסטוריה במבט חטוף: הסדרה הויזואלית

היסטוריונים והיסטוריוניות משתמשים בעבודתם בחומרים שונים על מנת לשחזר מציאות היסטורית ולבסס טענות ביחס אליה. בעבר היו אלה בעיקר טקסטים כתובים - ממסמכים מדינתיים ועד יומנים אישיים - ששימשו כמקורות לכתיבת היסטוריה. אך מזה עשרות שנים היסטוריונים נעזרים בטווח רחב יותר, הכולל מקורות ויזואליים, כגון איורים, שרטוטים הנדסיים, תחריטים, מפות, צילומים, עצמים, יצירות אמנות, מבנים, בולים, סרטים ועוד. במסגרת סדרה זו ביקשנו מחוקרים וחוקרות לבחור פריט או סוגה ויזואלית כלשהם, ולסמן עבור הקוראים שביל גישה אליהם ואל התובנות ההיסטוריות שהם אוצרים בתוכם.

ראו את המאמר הראשון בסדרה, מאת קרן צדפי.

___________________

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#