כשהנוער הקובני הפך לצבא חמוש בעפרונות ומחברות - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהנוער הקובני הפך לצבא חמוש בעפרונות ומחברות

שנתיים בלבד לאחר המהפכה הקובנית של 1959, הכריז פידל קסטרו על מבצע אוריינות חסר תקדים. מעל מאה אלף תלמידים ותלמידות מרחבי האי התנדבו למשימה ששינתה את חיי הלומדים והמלמדים כאחד. מאמר נוסף בסדרה, "הפראנקים, היאנקים ואנחנו"

תגובות
ריקרדו
ריקרדו וסקס, אוסף פרטי

לֵיליה שטדלר

שנת 1961, "שנת החינוך", הרחיקה המוני צעירים מביתם אל עבר אזוריו המבודדים ביותר של האי, שם בילו חודשים רבים בהוראת קרוא וכתוב לאיכרים ולאיכרות. בבקרים עבדו יחדיו במטעי הקפה ובתום יום העבודה התיישבו הבריגדיסטית והאיכר ללמוד לקרוא ולכתוב. תהליך וחווית ההוראה לאורך חודשי המבצע, במהלכו 702,212 מתוך 979,207 אנאלפביתים למדו לקרוא ולכתוב, תועדו לאורך העשורים האחרונים בספרים, תמונות וסרטים אשר העמידו במרכזם את פעילות הבריגדות על-שם קונרדו בניטס. ואולם חשוב לשאול אילו משמעויות והשלכות נוספות היו למבצע על חיי הנוער הקובני, בני הדור הראשון למהפכה, לאחר שפשטו את מדי הבריגדה?

את שנת 1961 ביקשה המהפכה הקובנית להקדיש לתחום מרכזי אחד: חינוך. על "ביעור הבערות", היעד הראשון במעלה, הכריז קסטרו בחודש ספטמבר של שנת 1960 בנאום בפני האספה הכללית של האו"ם ובפני כל אלה אשר האזינו לו, צפו בו או קראו אותו בעיתון ביום המחרת. קובה, לדבריו, תהא המדינה הראשונה ביבשת אמריקה כולה שתוכל להצהיר שאין עוד בתחומה גבר או אישה שאינם יודעים קרוא וכתוב.

אל מול שאיפתו של קסטרו לשידוד מערכות בחינוך הקובני עמדו נתוני האוריינות הקיימים. לפי המפקד של שנת 1953, האחרון שנערך טרם המהפכה, 23.6 אחוזים מהאוכלוסייה היו אנאלפביתים, והפערים בין האזורים הכפריים לבין אלה העירוניים היו גדולים מאוד. ברור היה כי 35 אלף המורים והמורות הקובניים לא יוכלו לתקן זאת בגפם, ועל-כן הופצה הודעה בדבר גיוסה של אוכלוסייה חדשה: התלמידים והתלמידות.

באמצע חודש אפריל 1961 הורה קסטרו על סגירתם המוקדמת של בתי הספר התיכוניים והפרה-אוניברסיטאיים למען גיוס "צבא האוריינות". 105,664 תלמידות ותלמידים, 52 אחוזים מהם נערות, נידבו עצמם למשימה. התנועה מהמרכזים העירוניים אל האזורים ההרריים המרוחקים, ה"סיירה"--תנועה בכיוון הפוך מזה של לוחמי הגרילה שיצאו שנתיים קודם לכן מן היערות אל העיר ובישרו על ניצחון המהפכה--נתפסה כהזדמנות לחקות את פועלם של האחרונים וליטול חלק פעיל במהפכה. אולם רצונו של הנוער הקובני להירתם למשימה נבע גם מאירועים מידיים יותר. בינואר 1961, ניתקה ארצות הברית את יחסיה הדיפלומטיים עם קובה. שלושה חודשים לאחר מכן, התרחשה הפלישה למפרץ החזירים, יממה בלבד לאחר הכרזתו של קסטרו על אופייה הסוציאליסטי של המהפכה.

קסטרו
Warren K. Leffler/Library of Congress

ואכן, ההשתתפות במבצע האלפביתיזציה הוצגה כהשתתפות בשדה הקרב מול האימפריאליזם. האנאלפביתיות והבורות לא תוארו כבעיה חברתית גרידא, כי אם כאויבות ממשיות של קובה. האימפריאליזם והאנאלפביתיות תוארו כבני ברית; ובאמצעות רטוריקה זו הפך המאבק באנאלפביתיות לחלק אינטגרלי מהמאבק באימפריאליזם. התגייסות הנוער באה עם מערך של זכויות אך גם עם הרבה חובות. הזכות הגדולה הייתה הזכות ללמד, לגור תחת אותה קורת גג עם המשפחה המארחת, לדעת כיצד ועל ידי מי מיוצר קפה, ולהבין את הסיבות למהפכה. החובה, כפי שפירט קסטרו בנאום נודע בפני בריגדיסטים ומשפחותיהם, הייתה ללמוד את כל אלה: "אתם הולכים ללמד. אך כאשר תְּלַמְּדוּ, אתם גם תִּלְמְדוּ. אתם עתידים ללמוד יותר משתוכלו ללמד, ובסוף תחושו אסירי תודה בדיוק כפי שירגישו האיכרים כלפיכם, על כך שלימדתם אותם לקרוא ולכתוב". בד בבד, קסטרו ייחס חשיבות רבה ללמידה שמצפה לתלמידים עם שובם: החובה להכין את עצמם למען המולדת, מתוך הבנה שעל כל אזרחי המהפכה ללמוד ולהשתפר. לקראת סיום דבריו אף הכריז שהבריגדיסטים "יהיו מהפכנים טובים יותר מאיתנו".

ראיונות רבים שנערכו עם בריגדיסטים אודות חודשי המבצע התמקדו בהוראת הקריאה והכתיבה, אך יש להטעים שמרבית שעות היום לא הוקדשו לכך. הבריגדיסטים השכימו מוקדם עם מארחיהם, ובמהלך היום עבדו עימם במטעים ובמלאכות הבית. גם חלק משעות הפנאי בילו במשותף. בראיון שערכתי עם הבריגדיסט ריקרדו וסקס, מהנדס ימי אשר מתגורר כיום בישראל, הוא סיפר לי כיצד בימי המבצע למד לייבש עלי קפה, לטפל בפציעות, ולהכין תרנגול לקרב תרנגולים שהתקיים בבית משפחת איכרים שכנה. במהלך החודשים הללו החליפו שני הצדדים סוגים שונים של ידע, ו"הביסו" אט-אט לא רק את הבערות האוריינית, אלא אף את זו הפוליטית, שלה היו שותפים הן האיכרים הן הבריגדיסטים.

בתום חודשי לימוד אינטנסיביים נאספו הבריגדיסטים בתחנות הרכבת ושמו פעמיהם להוואנה. שם, ב-22 בדצמבר 1961, אורגנה בכיכר המהפכה עצרת המונית, ששיאה היה בהכרזתו החגיגית של קסטרו על חיסול הבערות בקובה כולה. העצרת ריכזה במקום אחד, תחת שרביטו של קסטרו, ולראשונה מאז יצאו למבצע, את כלל חברי וחברות הבריגדות על שם קונרדו בניטס. בחלק הראשון של נאומו דן קסטרו באריכות במבצע כהוכחה ניצחת להבסת האימפריאליזם, ובחלקו השני במחוללי הניצחון העיקריים – הבריגדיסטים והבריגדיסטיות – והתווה את המשך דרכם במסגרת המהפכה.

המנון הבריגדות. מתוך סצינת הסיום של הסרט העלילתי "הבריגדיסט", הכוללת צילומים מעצרת הסיום של המבצע מתוך, "הבריגדיסט" (1978), בימוי: אוקטביו קורטסאר

הקריאה "פידל, פידל, אמור לנו מה עוד לעשות!" נשמעה מפיותיהם של הבריגדיסטים במהלך העצרת כולה. ברור היה כי שערי בתי הספר, הסגורים מזה שמונה חודשים, ייפתחו מחדש בהקדם. לאחר שטף הגינויים לאימפריאליזם, השיב קסטרו ישירות לקריאותיהם של "החברים הבריגדיסטים": תחינתם למשימות חדשות נשקלה לחיוב, ויתרה מכך, ישנן די משימות לכל אחד ואחת מהם:

"ראשית: אנחנו זקוקים – שימו לב על מנת שכל אחד מכם יבחר – אנו זקוקים לאלפיים בוגרי כיתה ו' [...] עבור קורס מבוא ללימודי הוראה, שמשכו שנה [....] שנית: אנו זקוקים לאלף ושלוש מאות בוגרי חטיבת ביניים עבור בית הספר למורי בתי ספר יסודיים [...] שלישית: אנו זקוקים לחמשת אלפים בוגרי כיתה ו' להכשרה בבתי ספר טכנולוגיים תעשייתיים, תלמידים מן העיר ומן הכפר כאחד. [...] יש עוד: אנו זקוקים – כל אלה יקבלו מלגות – לאלפיים וחמש מאות בוגרי חטיבת ביניים ללימודים במכונים טכנולוגיים תעשייתיים. [...] הבנתם?" (הקהל מריע בתגובה: "כן!")." יופי, יש עוד הרבה."

לוגו
וויקיפדיה

ציטוט זה כולל רק מעט שבמעט מרשימת המשימות שקסטרו הכריז עליהן. לכל אורך הנאום הוא המשיך לפנות ישירות לבריגדיסטים שבכיכר. רק בסיום הוא השמיע ססמאות כלליות שגורות של המהפכה שהתייחסו גם לשאר משתתפי האירוע. תהליך השינוי שעברו הבריגדיסטים במהלך שנת החינוך, ובפרט ההזמנה להרחיב את פעילותם אל מעבר למבצע האלפביתיזציה, השתקפו בכמות המלגות אשר הציע קסטרו בקול רם: 40,800, היה המספר שבו הוא נקב.

כל שהיה על הקהל לעשות, לדברי קסטרו, הוא לבחור ולהירשם. ואת זאת היה צריך לעשות מהר. בין סיום תקופת השהות עם האיכרים לבין תחילת הלימודים הפרידו לרוב שבועיים בלבד. פרק הזמן הקצר בין המשימה הראשונה לשנייה יכול להעיד על הרצון לשמר את המסגרת החברתית שהוקמה לצורך מבצע האלפביתיזציה: "צבא האוריינות", צבא המחברות והעפרונות.

ואכן, הפנימיות נפתחו כמתוכנן, ושוב קיבלו התלמידים מדים, ספרים ומקום לינה. מגורי התלמידים נקבעו במעין הוסטלים, בתיהם הנטושים של קובנים אשר גלו למיאמי עם ניצחון המהפכה. התלמידים שבו לבתיהם לבלות עם הוריהם בשבתות בלבד. בשנת 1965 הוואנה לבדה אכלסה שמונים אלף מלגאים. שנה לאחר מכן הכריז קסטרו בנאום ביום האֵם כי מאה וחמישים אלף תלמידים לומדים כעת בפנימיות.

מיזוגו של הנוער הקובני עם המהפכה, או עם מה שיומשג כמה שנים לאחר מכן על ידי ארנסטו צ'ה גווארה כ"אדם החדש", כלל גם תפקיד אקטיבי: למדנות. מבצע האלפביתיזציה מוצג לרוב כנדבך חשוב ביצירתה של תודעה חברתית מהפכנית בשנותיה הראשונות של המהפכה הקובנית. החשיבות הפדגוגית של המבצע הוטלה בספק חדשות לבקרים, ועיקר תשומת הלב הוסבה אל הבריגדיסטים והבריגדיסטיות כמתנדבים העירוניים שיצאו אל המרחב הכפרי כדי "לאלפבית", ויצאו מאותו ה"קרב" מחויבים יותר למהפכה. בסופו של דבר, עבור בני הנוער הללו המבצע הסתכם לא רק באמירה החוזרת ונשנית כי "למדו יותר משלימדו", כי אם גם בקבלתו של תפקיד שיוסיפו למלא בשנים שאחרי המבצע: לימודים מואצים ואינטנסיביים ולעיתים אף לימודים אקדמיים במדינות קומוניסטיות אחרות. כך, ההשתתפות במבצע האלפביתיזציה סימנה את בני ובנות הנוער כ"מהפכנים", אולם היא גם הפכה להזמנה להמשיך ולקשור את חייהם עם המהפכה, ולרכוש, לשם התחלה, מקצוע.

***

גרסה מקוצרת בת שמונה דקות של הסרט "מאסטרה" בבימוי קתרין מרפימתוך "מאסטרה" (2011), בימוי: קתרין מרפי

בשנת 2011 ראה אור סרטה הדוקומנטרי של הבמאית הצפון-אמריקאית קתרין מורפי, "מאסטרה." דרך ראיונות עם שש נשים קובניות וקטעי ארכיון נדירים, יצרה מרפי תמונה חלוצית של חווייתן של בריגדיסטיות בשנת החינוך. למן החלטתן להתנדב, שהייתה אמביוולנטית ושנויה במחלוקת מצד הוריהן, עבור בהשתלבותן של נערות צעירות בחייהם האינטימיים של משפחות האיכרים, וכלה בשאיפות המקצועיות ובמשמעות המבצע שעליהן הן מעידות ממרחק כמה עשורים, סיפוריהן מטעימים את חשיבותו של מבצע האלפביתיזציה כאירוע מכונן בחיי דורם של הבריגדיסטים והבריגדיסטיות והשפעתו על גזע, מגדר ומעמד בקובה שאחרי המהפכה.

***

גרסה מלאה של מאמר זה התפרסמה באביב 2018 בכתב-העת היה היה: במה צעירה להיסטוריה.

לֵיליה שטדלר היא סטודנטית לתואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב. מחקרה עוסק בהגירה, מגדר ומשפחה בקרב מהגרים יהודים פולנים בארגנטינה ונשותיהם בפולין בין שתי מלחמות העולם.

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#