הטרגדיה של הרר - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטרגדיה של הרר

בניגוד לתפיסה המקובלת, בסוף המאה התשע-עשרה שאיפות ומדיניות קולוניאליות לא היו נחלתן של מדינות אירופה לבדן. ספר חדש המתחקה אחר הכיבוש המצרי של העיר הרר בקרן אפריקה מלמד כי לקולוניאליזם אמנם פנים רבות אך תוצאותיו ההיסטוריות נותרו טרגיות

תגובות
השוק
ארתור רמבו/וויקיפדיה

במסגרת "השאלון", אנחנו שולחים סדרה של שאלות לחוקרים וחוקרות שספריהם יצאו בזמן האחרון. הפעם אנו מארחים את אבישי בן-דרור, מהמחלקה להיסטוריה, פילוסופיה ומדעי היהדות באוניברסיטה הפתוחה, שספרו החדש עוסק בתקופת הכיבוש המצרי של אמירות הרר באתיופיה בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19. הספר יצא לאחרונה בהוצאת אוניברסיטת סירקיוז תחת הכותרת Emirate, Egyptian, Ethiopian: Colonial Experiences in Late Nineteenth-Century Harar.

***

הספר עוסק בתקופת הכיבוש המצרי של הרר. תחילה, היכן היא הרר, ואיזו מין ישות מדינית היתה עד לכיבושה בידי מצרים הח'דיווית בשנת 1875?

העיר הרר היא אחד ממרכזיה הפוליטיים והכלכליים של אתיופיה, מאז כיבושה בידי מנליק מלך מחוז שואה הנוצרי בינואר 1887. העיר, שמונה למעלה מ-120,000 תושבים היא כיום בירת "מדינת הרר" – יחידה אתנית ולשונית ברפובליקה הדמוקרטית הפדרלית של אתיופיה. רוב תושבי הרר הם מוסלמים, אך מאז שלהי המאה התשע-עשרה התיישבו בעיר גם נוצרים, דוברי אמהרית ברובם. את הרר הקימו במהלך המאה השלוש-עשרה סופים וסוחרים ערבים שהגיעו מדרום חצי האי ערב, ואלו באו בקשרי מסחר וחיתון עם אוכלוסיות אפריקניות מקומיות, שאימצו גם את האסלאם.

ספר
הוצאת אוניברסיטת סירקיוז

הרר ניזונה מאז ומעולם מרשתות כלכליות, חברתיות ודתיות ענפות שקשרו אותה לחברות בצפון מערב האוקיינוס ההודי, חצי האי ערב, אפריקה והמזרח התיכון. הים האדום וקרן אפריקה חיברו כמסדרון תרבותי בין האזורים הגיאוגרפים האלו, והיוו מרחב תנועה לקבוצות, סחורות, רעיונות ומגוון אמונות דתיות שהשפיעו על תהליכי עיצוב הזהויות השונות של המוסלמים בעיר. במחצית הראשונה של המאה השש-עשרה הייתה הרר למרכז הפוליטי של האימאם אחמד בן אבראהים אל-ע'אזי, וממנה יצאו כוחותיו הצבאיים לכיבושה של אתיופיה הנוצרית. במאה השבע-עשרה, מאה שנה לאחר שהפורטוגלים הצילו את השליטים הנוצרים האתיופים ומפעלו של אל-ע'אזי קרס, קמה בעיר אמירות עצמאית – אמירות עלי בן אבן דאוד. אמירות זאת התקיימה ברציפות למעלה מ-200 שנה עד לכיבושה של העיר בידי המצרים, באוקטובר 1875.

ומה לגבי הכוח הכובש? מהי מצרים של שנות השבעים של המאה ה-19 ומדוע ראשיה מעוניינים להתפשט דרומה? מה האינטרסים שלהם באתיופיה?

מצרים בעת הנדונה היא להלכה פרובינציה עות'מאנית, אך למעשה נשלטת באופן כמעט עצמאי בידי הח'דיו (משנה לסולטאן) אסמאעיל, נכדו של מהמת (מחמד) עלי פאשא. אסמאעיל, ששלט בשנים 1879-1863, המשיך בתנופת הכיבושים של סבו בעמק הנילוס. בגלל שאיפתו היומרנית ליצור "אימפריה אפריקנית" ולהתפשט דרומית למחוזות בהם שלטו המצרים בעמק הנילוס (אזור סודאן של היום), הגיעו חילותיו של אסמאעיל לעימות עם אתיופיה הנוצרית במחצית שנות השבעים של המאה התשע-עשרה. במהלכו של העימות הזה הח'דיו שאף לכתר את אתיופיה מכל עבריה, באמצעות כיבוש מאחזים שונים בקרן אפריקה. המסע לכיבוש הרר, שיצא מעיר הנמל זילע בסוף ספטמבר 1875 היה להצלחה המצרית היחידה מדרום לסודאן. בשני קרבות שנערכו בסוף 1875 ובתחילת 1876 על אדמת אריתריאה של היום, הביסו האתיופים את החילות המצריים. במקביל, כשלו המצרים גם במסעות כיבושיהם לזנזיבר ובחוף הסומלי של מפרץ עדן.

הקצינים המצרים וחייליהם ביססו מרכז קולוניאלי בהרר, ממנו שלטו גם על המרחב השבטי שבין העיר לחוף הסומלי. שליטתם הצבאית והפוליטית המוחלטת הובילה לניצול כלכלי של בני העמים דוברי שפת האורומו ודוברי הסומלית שחיו סביב להרר, והפכו את יחסי הגומלין שהיו לאלו עם אמירי הרר עד 1875 ליחסי כפיה שבמרכזם ניצול ומרות. המצרים לא ראו ביושבי הרר ובשכניהם מוסלמים אדוקים דיים, ולכן הם כפו על הנכבשים אסלום מחדש, על מנת "להביאם לדרגת התרבות הרצויה". הם גם שאפו לפתח את הרר ל"קהיר השנייה של המזרח", כהגדרתם. לצורך כך, הכובשים ממצרים פתחו במפעלי בניה, פיתחו תשתיות עירוניות מודרניות, שרטטו מפות, ויזמו מחקרים אתנוגרפיים שלא נראו בהרר ובסביבתה עד אז. בדומה למקרים אחרים באפריקה ובעולם, תנופת הבניה ויצירת גופי הידע הכרטוגרפי והאתנוגרפי נועדו בראש ובראשונה לשרת את צרכיהם של המצרים, שרצו להבין קודם כל היכן הם נמצאים, ולאחר מכן להדק את השליטה ולייעל את הניצול הכלכלי של בני הרר ושכניהם. הם גם שימשו כמסד של ידע שתכליתו הייתה הפיכת הרר לעיר מודרנית ואת יושביה ושכניהם ל"אזרחים בני תרבות", לשיטתם של המצרים. המפות והדוחות של המצרים בערבית ובצרפתית יצרו בפעם הראשונה בהיסטוריה של האזור תיעוד מדעי לשטחי הרר ולמרחב סביבה והעניקו "פנים ושמות" לאוכלוסיות הנכבשות. בה בעת, הם גם חידדו אצל הכובשים את זיקתם למה שהם הגדירו כ"מולדתם מצרים", ששלחה אותם כחיל חלוץ צבאי, פוליטי ומדעי לתרבת בשמה את "הילידים".

מפה
וויקיפדיה

הפרשיה ההיסטורית שאתה מגולל מדגימה למעשה שלטון קולוניאלי מודרני שאינו אירופי, כזה המתקיים במקביל למנגנונים קולוניאליים אירופיים ואחרים באותו אזור ותוך אינטראקציה איתם. במה דומה הקולוניאליזם המצרי לתופעות קולוניאליות אחרות באפריקה ובמה הוא שונה בכל הנוגע לדרכי שליטה ויחסים עם הנשלטים?

את השלטון הקולוניאלי המצרי בהרר אני מציע לראות קודם כל גם כחלק מההקשר הקולוניאלי העות'מאני של תקופת הסולטאן עבדולהמיט (עבד אל-חמיד) השני (1908-1876). כפי שציינתי, מצרים באותה העת היא חלק בלתי נפרד מההקשר הפוליטי והתרבותי העות'מאני, למרות מעמדה הכמעט עצמאי עד כיבושה בידי בריטניה בשנת 1882. מחקרים שונים בשנים האחרונות הצביעו על התפקיד האקטיבי שמילאו האימפריה העות'מאנית, מצרים הח'דיוויאלית ואתיופיה הנוצרית במירוץ הקולוניאלי בקרן אפריקה ובאגן הים האדום בתקופה הזאת. זאת ועוד - המקרה של הכיבוש המצרי של הרר מדגים גם את הניסיון ליישומו של רעיון "השליחות המתרבתת" האירופית (שהיה למשנה מרכזית בקולוניאליזם הצרפתי ואף בזה הבריטי באפריקה ובעולם) לצד "אסלום מחדש" של אוכלוסיות ילידיות מוסלמיות, שנתפסו כ"חומרי גלם אנושיים" למסעות תירבות ולהפצת המודרניזציה. את האסלום שכפו המצרים על בני האורומו, שכלל רחצה וגילוח כפויים וטקסי מילה במסגד העיר, ראוי לראות כאקט דתי אבל גם כחלק מהניסיון ליצור גוף ילידי "חדש", "נקי" ומודרני לשיטתם של המצרים. במידה רבה, האידיאולוגיה והפרטיקות האלו בהרר היו דומות מאד למקרים אחרים שבהם נתקלה הבירוקרטיה העות'מאנית בחברות ילידיות בחג'אז, בלוב, ואפילו באזור באר שבע בסוף במאה התשע-עשרה ובראשית המאה העשרים. הספר מראה עד כמה הקולוניאליזם אינו תופעה אחידה: יש בו גוונים אידיאולוגיים ופרקטיים שונים, אך מבחינת הניצול והכפייה, היה הקולוניאליזם המצרי דומה מאד למופעים הקולוניאליים האירופים באפריקה הן באידיאולוגיות והן בפרקטיקות.

ומה באמת באשר לאידיאולוגיה? כיצד חתר השלטון הקולוניאלי המצרי להצדיק עצמו, להעניק לעצמו לגיטימציה?

בדומה לגורמים קולוניאליים אחרים באותה העת, גם המצרים הציגו עצמם כסוכני מודרניזציה בקרב בני הרר והאוכלוסיות הילידיות דוברות האורומו והסומלי סביב העיר. המצרים אף הסבירו את נוכחותם באגן הים האדום מתוקף מלחמתם המשותפת עם הבריטים והצרפתים, לכאורה, כנגד הסחר בבני אדם. בפועל, המצרים העלימו עין מפעילותם של סוחרי עבדים מוסלמים באיזור, ואף גייסו אותם כפקידים מטעמם תוך הענקת התואר העות'מאני "פאשא" לסוחרים אלו ולבני משפחותיהם. כמו במקרים קולוניאליים אחרים באפריקה ובעולם, הטיעונים האידיאולוגיים היו ל"עטיפה" למשטר של ניצול, כפיה ומחיקת הזהויות המקומיות. מצד אחד, המצרים פתחו בתנופת בניה ותשתיות בהרר, והשליטו ביטחון בדרכי הסחר בין העיר לערי החוף הסומליות זילע וברברה. מצד שני, הם חיסלו את אמיר הרר ואת מערכות שלטונו. הם אף המיטו אסון על המערכות הפוליטיות והחברתיות של בני האורומו וקיבצו אותם בגושי התיישבות סביב הרר במטרה לשלוט בהם באופן יעיל יותר ולנצל באופן מירבי את תוצריהם החקלאיים.

בחסות המצרים התיישבו בהרר בשנות השמונים של המאה התשע-עשרה סוחרים אירופיים ובעקבותיהם הגיעו מיסיונרים. הסוחרים עסקו בסחר בעורות, בקפה, בגת, ובנשק, והיו לחלק ממארג הרשתות הגלובליות שחיברו את אגן הים עם האוקיינוס ההודי ועם אירופה. הסוחר המפורסם ביותר שפעל בהרר באותה עת היה ארתור רמבו, המשורר הצרפתי הנודע, שחיפש מקום להתעשרות מהירה, להגדרתו, ומצא בהרר "המצרית" כר נוח למימוש מטרתו.

סוחר
ארתור רמבו/וויקיפדיה

כיצד הסתיים הכיבוש המצרי של הרר? האם היו לו השלכות ארוכות טווח?

הבריטים כבשו את מצרים בספטמבר 1882. הם כפו על הממשלה המצרית להסיג את כוחותיה ממאחזיה בסודאן, מערי החוף של הים האדום ומהרר. הייתה כאן מעין "שרשרת מזון קולוניאלית" שבמסגרתה נכבשו המצרים בידי כוח קולוניאלי אירופי חזק יותר. במאי 1885 הושלם פינוי הכוחות המצרים מערי הים האדום ומהרר, והבריטים כפו על בני הרר ושכניהם את חזרתו לשלטון של עבדאללהי, נצר למשפחת האמירים. עבדאללהי ניסה למחות את זכר התקופה המצרית ולהחיות את סמלי האמירות הריבונית, אך הסתבך במהרה עם בני העיר ועם הסוחרים הזרים, שראו בו ביטוי ל"ריאקציה אסלאמית" בהשוואה לחופש הכלכלי והדתי בו פעלו בחסות המצרים. קץ שלטונו של עבדאללהי הגיע בינואר 1887, עת נכבשה העיר בידי מנליק השני, המלך הנוצרי של מחוז שואה.

הכיבוש המצרי היה לשלב הראשון בתהליך אובדן ריבונותה של הרר ולאסונה הפוליטי, החברתי והכלכלי של בניה ושל שכניהם. הכיבוש האתיופי, שהתאפיין גם בכפייה תרבותית ובאמהריזציה, סתם את הגולל על התהליך שהחלו בו המצרים 12 שנה קודם לכן. פעם נוספת, נכבשה הרר בידי גורם קולוניאלי שאינו אירופי, אלא אפריקני דווקא. כאמור, האליטות הכלכליות והפוליטיות של הרר השכילו להשתלב במהירות במנגנונים הפוליטיים והמסחריים של אתיופיה והפכו את העיר לחלק אינטגרלי מהמדינה האתיופית.

מהן לדעתך התובנות המשמעותיות ביותר שמציע הספר?

אצביע על שלוש כאלו. ראשית, הספר מציע התבוננות ב"שוליים" של הים האדום ושל האימפריה העות'מאנית וחושף תהליכים דינמיים של התקשרויות קולוניאליות בין מוסלמים שראו עצמם "בני תרבות" לעומת מי שנתפסו כמוסלמים ילידים "הזקוקים לחינוך". בכך, הוא מבקש להצטרף למחקרים שעסקו ב"חזיתות" הקולוניאליות העות'מאניות והמצריות בסוף המאה התשע-עשרה ושהאירו את חשיבותם להבנת ההיסטוריה של קהיר ושל איסטנבול. שנית, הספר מבקש להראות כי בניגוד לדימוי המסורתי הפאסיבי של מצרים ושל אתיופיה והצגתן כ"קורבנות" של המירוץ הקולוניאלי האירופי באפריקה נראה כי השתיים לקחו חלק פעיל מאוד במרוץ הזה. אתיופיה, בניגוד למצרים, הצליחה להפוך למעצמה אפריקנית ולשמר את עצמאותה עד הכיבוש האיטלקי הפשיסטי של שנת 1936. מצרים נפלה קורבן לקולוניאליזם הבריטי, שנכח בה עד 1956. בכך שוזר הספר את ההיסטוריה המקומית עם זאת הגלובלית, ומצביע על חשיבות הבנת הרשתות הפוליטיות והתרבותיות ללימוד ההיסטוריה של מרחב הים האדום, קרן אפריקה, אתיופיה ומצרים. שלישית, וזאת אולי התובנה החשובה ביותר בעיני, הספר מספר את הטרגדיה של בני הרר ובני האורומו שמסלול ההיסטוריה שלהם שונה בעקבות השעבוד הפוליטי, התרבותי, הדתי והכלכלי שכפו עליהם גורמים קולוניאליים, שכאמור לא היו בהכרח אירופיים.

העיר
וויקיפדיה

ד"ר אבישי בן-דרור הוא עמית מחקר נלווה במכון טרומן באוניברסיטה העברית, וחבר סגל ההוראה באוניברסיטה הפתוחה המלמד גם באוניברסיטת בן גוריון, במסגרת התוכנית הבין-אוניברסיטאית ללימודי אפריקה. ד"ר בן-דרור חוקר את ההיסטוריה הפוליטית, החברתית והתרבותית של חברות מוסלמיות באגן הים האדום, בקרן אפריקה, בעמק הנילוס ובמזרח התיכון.

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#