דברים לזכרו של פרופ' בוטרוס אבו-מנה - מחלוצי חקר האימפריה העות'מאנית בישראל - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים לזכרו של פרופ' בוטרוס אבו-מנה - מחלוצי חקר האימפריה העות'מאנית בישראל

פרופסור אבו-מנה (2018-1932) שנפטר בחודש דצמבר בגיל 86, היה דמות יוצאת דופן בנוף האוניברסיטאי - היסטוריון מקורי ומלומד ואדם נדיב וצנוע. הישגיו האקדמיים ואישיותו זיכו אותו בהוקרתן והערכתן העמוקות של הקהילות אליהן השתייך בארץ ובחו"ל

תגובות
בוטרוס אבו מנה
באדיבות המשפחה

גד גילבר

פרופ' בוטרוס אבו-מנה נולד ב-1932 ברמלה. הוא התייתם מאביו בגיל 6 ומשפחתו עברה לגור בלוד. במלחמת 1948, על אף הקרבות ברמלה ולוד ("מבצע דני") וגירוש אלפים רבים מתושבי ערים אלה, הצליחה המשפחה להשאר בלוד.
 הוא החל את לימודיו לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים באמצע שנות ה-1950 בחוגים להיסטוריה כללית ופילוסופיה והמשיך לתואר שני בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון. להמשך לימודיו יצא ל-St Antony's College באוניברסיטת אוקספורד, שם כתב בהנחייתו של ההיסטוריון הנודע אלברט חוראני את עבודת הדוקטורט שלו על "הפרובינציה העות'מאנית של סוריה בתקופת התנט'ימאת המאוחרת". כמה מהתובנות המקוריות של בוטרוס, אותן גיבש ופיתח במרוצת השנים בעבודותיו החדשניות, נבטו בשנות לימודיו באוקספורד. ב-1971 הצטרף לחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה ועד מהרה החל לפרסם את מאמריו המאלפים בתחום ההיסטוריה של האימפריה העות'מאנית במאה התשע עשרה.

מראשית דרכו כהיסטוריון ועד שנותיו האחרונות ביקש בוטרוס לפנות מזמנו, ככל שרק ניתן, לעבודה בארכיונים, בעיקר באיסטנבול. הוא פרח בין גליונות המסמכים. הצלילה באמצעותם לתוככי חידות העבר הפעימה והקסימה אותו. שליטתו המעולה בטורקית עות'מאנית ובלקסיקון המושגים של הממשל והמנהל העות'מאני עשו את העיון והלימוד של מסמכים בתחומים בהם התמקד למסע שהתענג עליו. בכל פעם שהיינו נפגשים לאחר שחזר משהות של שבועות או חודשים של עבודה בארכיונים באיסטנבול, היה מספר בהתרגשות אילו אוצרות מפתיעים מצא. המסד הרחב של תעודות שעמד ביסוד כל אחת מעבודותיו היה בין הגורמים שהקנו להן את חשיבותן ותרומתן הייחודית.

קשת הנושאים שחקר בהיסטוריה העות'מאנית הייתה רחבה ומגוונת: סוגיות מרכזיות הקשורות לשליטה של העות'מאנים בפרובינציה של סוריה במאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים; מקורות הרפורמות (תנט'ימאת) במרכז האימפריה; תרומתם של אינטלקטואלים ערבים נוצרים לתחייה הלשונית והתרבותית הערבית בסוריה של שלהי התקופה העות'מאנית; היבטים שונים בתולדות המסדר הסופי הנקשבנדי; מעמדה של ירושלים בתפיסה העות'מאנית המאוחרת, ועוד.

יש זיקות חזקות בין הנושאים השונים שחקר. כך, למשל, לימוד מעמיק של דרכי השליטה של איסטנבול בסוריה היה קשור לחקר התנט'ימאת מצד אחד, ולעיון מנקודת ראות חדשה במעמדו של המסדר הסופי הנקשבנדי בקרב השכבה השלטת בבירת האימפריה מצד שני. בוטרוס קשר, לעתים במרומז ולעתים במפורש, בין חלק מהנושאים אותם חקר לבין התפתחויות מאוחרות יותר, שנודעה להן חשיבות רבה במציאות בה חי במחצית השניה של המאה העשרים. לדוגמה, הוא קשר בין הקמת הפרובינציה של סוריה והתעוררות הזהות התרבותית והלאומית-הערבית המוקדמת (וטניה) בה, או בין הקמת המחוז של ירושלים בשלהי המאה התשע עשרה והתגבשותה של זהות פלסטינית.

קצרה היריעה מלדון בחידושים הרבים במחקריו של בוטרוס. אתמקד בסוגיה אחת, שקרובה גם לתחום מחקרי, שאלת זכות הקניין הפרטי באימפריה העות'מאנית ובאיראן הקאג'ארית. אחת השאלות החשובות והמעניינות שניצבה בפני היסטוריונים של האימפריה העות'מאנית המאוחרת הייתה מה היו הכוחות והגורמים שהניעו את תהליך הרפורמות שקידמה העלית האימפריאלית החל בשנות השלושים של המאה התשע עשרה. האסכולה ששלטה בהיסטוריוגרפיה העות'מאנית במשך עשרות שנים, "אסכולת ההתמערבות", גרסה שלחץ מעצמות אירופה - בריטניה וצרפת - והמפגש הישיר והעקיף של הצמרת הפוליטית העות'מאנית עם התרבות והמוסדות האירופיים היו הכוחות המניעים העיקריים, שהביאו את שליטי האימפריה לחולל שינויים מרחיקי לכת בתחומים רבים בממשל, במנהל, במשפט, בכלכלה ועוד. במילים אחרות, עפ"י אסכולה זו, המקורות של הרפורמות, ששינו בתחומים רבים את פניה של האימפריה, היו חיצוניים, זרים לתרבות העות'מאנית-אסלאמית ולמעשה נכפו על שליטיה. בוטרוס דחה הסבר זה. במאמר פורץ דרך "The Islamic Roots of the Gülhane Rescript" אותו פרסם ב-1994, טען שהרעיונות המונחים ביסוד הצו הקיסרי מ-1839, שקבע את יסודות הרפורמה, גובשו על ידי אישים בכירים מתוך האימפריה שביקשו לחולל שינויים שיהיו ברוח השריעה. יתרה מזאת, הוא מצא שמרבית החותמים על הצו הקיסרי היו אנשי הממסד הדתי (עולמא) שהשתייכו למסדר הסופי הנקשבנדי שחתר לשמור על אופייה האסלאמי-אורתודוכסי של האימפריה העות'מאנית. הוא גם הצביע על כך שניסוח הדברים בצו יש בו להעיד שמקורם בתפיסות אסלאמיות.

המאמר עורר דיון מרתק בין היסטוריונים, לא רק על מקורות הצו הקיסרי של 1839, אלא גם על מקורות תהליך ההתמערבות בהקשרו הרחב מסוף המאה השמונה העשרה ועד תחילת המאה העשרים. גם אם לא הכול קבלו במלואו את הנרטיב שבוטרוס הציע, אין ספק שהתנט'ימאת באימפריה נתפסו מאז המאמר כפועל יוצא גם של התפתחויות תרבותיות וחברתיות עות'מאניות פנימיות. "אסכולת ההתמערבות" איבדה את אחיזתה.

studies
The ISIS Press/Gorgias Press

בוטרוס התמקד בכתיבת מאמרים. זה היה הפורמט המועדף עליו. היה מרתק לעקוב אחר תהליך יצירת עבודותיו. מאמריו צמחו בתהליך מתמשך של בחינה מקיפה ומדוקדקת של התמונה הרחבה ושל פרטי הנרטיב. אין תמה שעבודותיו היו פורצות דרך, שינו תפיסות וגישות והטביעו חותם עמוק על התחומים אותם חקר ועליהם כתב. מבחר של מאמריו כונס בספרו Studies on Islam and the Ottoman Empire in the 19th Century, שיצא בשנת 2001.      

תרומתו של בוטרוס ללימודי המזרח התיכון לא הצטמצמה לתחום המחקר. ב-1976 נבחר לכהן כראש החוג באוניברסיטת חיפה והוא הוביל אותו בתנופה רבה. החוג היה למרכז חשוב ללימודים עות'מאנים וללימוד תנועות רפורמה באסלאם המודרני. לימודי התואר השני בחוג באותן שנים גם הם ראו עדנה. בעשרות השנים שחלפו מאז ועד לפרישתו בשנת 2002 היה ממעצבי דרכו של החוג ועשה רבות להתפתחות כיווני הוראה ומחקר חדשים.

בנוסף, בוטרוס האמין בחשיבותה של הוראה איכותית שנים רבות לפני שעניין זה היה לאחד ממוקדי השיח בין סטודנטים, מרצים ורקטורים. הוא היה קשוב לצרכי הסטודנטים וקשייהם וראה שליחות בהכשרת דוקטורנטים מצטיינים, לרשותם העמיד את מיטב זמנו, מומחיותו וספרייתו, והם המשיכו והרחיבו את תחומי המחקר שלו ובשנים האחרונות החלו מכשירים תלמידי מחקר משלהם.   

בוטרוס לא הגביל עצמו לעשייה אקדמית בלבד. הוא היה פעיל בקידומם של מיזמים שעמדו במרכז חייה של הקהילה היוונית-אורתודוכסית בחיפה, כמו השתתפותו ביוזמה להקמת הכנסייה היוונית-אורתודוכסית החדשה בעיר. כמו כן, הוא פעל לקידום החינוך הטכנולוגי הערבי והיה חבר בועדות שהקים משרד החינוך לתכניות לימודים לבתי ספר תיכוניים ערביים. בזכות תרומתו לקהילה הוענק לו בשנת 2002 אות יקיר חיפה.       

אישיותו של בוטרוס הקסימה כל מי שעמד אתו בקשר. עבור עמיתיו הוא היה "הג'נטלמן של האוניברסיטה". לנדיבותו לא היה שיעור ודי לעיין במקצת הדברים שקרובים ורחוקים כתבו או סיפרו עליו בימים שחלפו מאז איננו עוד אתנו כדי להבין רוחב לב מהו. על כל אלה נוספה צניעות אמת. לא פלא שהוא היה אחת הדמויות האהובות בקמפוס. הוא השאיר אחריו את רעייתו, נאילה, שלימדה שנים רבות אנגלית באוניברסיטה, שני בנים, ראאד– עורך דין, מומחה בינלאומי בתחום הבוררות העסקית, ובשיר– פרופ' לספרות פוסט-קולוניאלית באוניברסיטת קנט באנגליה, ושני נכדים.    

בוטרוס, היסטוריון שהטביע חותם מיוחד על ההיסטוריוגרפיה של האימפריה העות'מאנית ושהיה דמות מופת לרבים, יחסר מאוד לכולנו.

יהי זכרו ברוך.

פרופסור גד גילבר הוא פרופסור אמריטוס בחוג לללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה.

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#