כשהשטאזי הלך לכנסייה - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהשטאזי הלך לכנסייה

תיקים של כמרים קתוליים ששיתפו פעולה עם המשטרה החשאית המזרח גרמנית מגלים שהשטאזי השקיע מאמץ מיוחד בהסתננות לכנסייה. מאמר רביעי בסדרת מאמרי עמיתי בובר, בעריכת יוני בראק

תגובות
יום הקתולים
מתיאס הייקל/הארכיון הפדרלי הגרמני

גרגור בוס

(מגרמנית: אורלי לואיס)

בארבעים שנותיה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (1989-1949), דהיינו מדינת מזרח גרמניה, תועדו שמונים ושישה כמרים קתוליים כ"משתפי פעולה לא-רשמיים" של המשטרה החשאית במדינה (הידועה בכינוי "שטאזי", קיצור שלMinisterium für Staatssicherheit, המשרד לביטחון המדינה). נהוג לחשוב שכל מי שהיה לו ״תיק״ אצל השטאזי היה משתף פעולה. אך האם באמת היו בקרב אנשי הכמורה הקתולית במזרח גרמניה 86 סוכנים חשאיים? האם על בסיס קיומם של התיקים הללו ניתן לקבוע כי למעשה השטאזי הצליח להסתנן אל תוך שורות הכנסייה הקתולית? ואם כן, מה עמד בבסיס שיתוף הפעולה הזה בין אנשי הכנסייה לבין המשטרה החשאית?

ההנחה המקובלת היא כי בקרב הכנסייה אכן היה שיעור גבוה של משתפי פעולה עם השטאזי. בחינה של תיקי השטאזי הרלוונטיים מאששת במידת מה את ההנחה הזו ומראה כי בעוד אחוז משתפי הפעולה עם השטאזי (כלומר, בעלי תיקים בשטאזי) עמד על כאחוז מהאוכלוסייה הכללית של מזרח גרמניה, הרי שאחוז הכמרים עם תיקים מתוך הכנסייה גבוה מעט יותר. אולם, מכיוון שמדובר בקבוצת נבדקים יחסית קטנה, דהיינו שמונים ושישה תיקים בלבד, לעומת יותר משש מאות אלף תושבי מזרח גרמניה המתועדים כמשתפי פעולה קשה להתייחס לנתונים האלה כאל סטטיסטיקה מהימנה. עם זאת, בעוד שניתוח כמותני מוגבל במקרה זה, ניתוח איכותני של המקרים מציע תובנות כלליות לגבי יחס השטאזי לכנסייה הקתולית, ולגבי הנסיבות והמניעים הפרטניים שהביאו אנשים לשתף פעולה עם השטאזי. עיקרו של דבר, בחינת התיקים מלמדת שהאינטראקציה של הכמרים עם השטאזי לא נבעה מהיותם להוטים במיוחד לסייע למשטרה החשאית, אלא מן המאמצים שהשקיע השטאזי בהסתננות אל תוך הכנסייה.

קתולים היוו מיעוט קטן במזרח גרמניה. בעת נפילת החומה ב-1989 רק חמישה אחוזים מכלל תושבי מזרח גרמניה היו קתולים (עשרים וחמישה אחוזים היו אוונגליסטים, קרי השתייכו לכנסייה האוונגליסטית הגרמנית, ארגון הגג של הזרמים הפרוטסטנטיים במדינה, ושבעים אחוזים היו נטולי דת מוצהרת). אך הקבוצה הקטנה הזו היתה בעלת השפעה משמעותית בקרב הציבור. יחד עם הכנסייה האוונגליסטית הגרמנית, שימשה הכנסייה הקתולית כמקום מפלט שבו ניתן היה ליהנות ממידה של חופש במזרח גרמניה, מדינה בה היה הציבור נתון למעקב מתמיד בחסות המשטר. בדיוק משום כך היתה הכנסייה כקוץ בעיני בכירי המפלגה.

כנסייה
קליין/הארכיון הפדרלי הגרמני

הכנסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות נתפסו כמוקד ההתנגדות האחרון למשטר. המשטר הסוציאליסטי השתמש באמצעים שונים על מנת לרסן את כוחה של הכנסייה והשפעתה: חינוך מרקסיסטי בבית הספר, החלפת ריטואלים דתיים בטקסים קומוניסטיים, צנזורה על עיתוני הכנסייה, מניעת אפשרות תעסוקה אקדמית או פוליטית לכמרים, ומעקב אחר אנשי הכנסייה. גיוס משתפי פעולה משורות הכמורה היה אחד מאמצעים אלו ואולי אף מההרסניים שבהם, משום שתרם ליצירת אווירה של פחד וחשדנות בשורות הכנסייה עצמה. קשה למדוד את מידת ההצלחה של צעדים אלו. אולם, על פניו, נראה כי צעדי המדינה הצליחו: בעוד בשנת 1950 יותר מתשעים אחוזים מאוכלוסיית מזרח גרמניה השתייכו לאחת משתי הכנסיות המרכזיות, ב-1989 רק שלושים אחוזים הצהירו על השתייכות כזו. מאידך, הכנסייה שיחקה תפקיד חשוב בהפלת המשטר ב-1989.

אמצעי חשוב ב"מאבק נגד הכנסיות" היה פעילות חשאית בתוך הארגונים הכנסייתיים. בעזרת "משתפי-פעולה לא-רשמיים" שאפה המשטרה להשיג מידע על הנעשה בכנסיות ולהשפיע באופן ממוקד על תהליכים והחלטות כנסייתיות. מאחר ובתור מנהיגים דתיים היתה לכמרים השפעה רבה, הם היוו יעד חשוב במיוחד עבור המשטרה החשאית. יחד עם זאת, שמונים ושישה התיקים העוסקים בכמרים קתוליים הידועים לנו, נבדלים זה מזה באופן ניכר. לעתים קרובות הם מתעדים שיחות תמימות בין כומר וקצין שטאזי על שאלות הנוגעות לפוליטיקה הכנסייתית, אך בפעמים אחרות כללו השיחות עניינים פוליטיים ועסקו גם במצבו האישי של איש הכמורה שבא במגע עם סוכני המשטרה. רק במקרים יוצאי דופן דיווחו כמרים אודות מעשיו של אדם אחר.

סמל
וויקיפדיה

ניתן להמחיש את העניין באמצעות סיפוריהם של "הרמן", "סאלֵם", ו"בֵּרְג" – שמות הקוד שנתן השטאזי לשלושה כמרים עימם בא במגע. "הרמן" עלה על הכוונת של השטאזי כאשר נתפס נוהג בשכרות בסביבות 1970. השטאזי הבהיר לכומר שבידו לסייע לו לקבל חזרה את רשיון הנהיגה שלו. הכומר הגיב "באופן חיובי והדגיש שהוא יהיה אסיר תודה במיוחד, אם יוכל לשוב ולהשתמש במכוניתו במהירות האפשרית". אולם אותה הסיבה שהובילה לגיוסו של "הרמן" הובילה לבסוף לסיום שיתוף הפעולה החשאי. כבר לאחר זמן קצר נאלץ השטאזי לקבוע שהתמכרותו של "הרמן" לאלכוהול הופכת אותו למודיע בלתי מהימן, ומסיבה זו הפסיק את ההתקשרות עמו.

מהתיק של "סאלם", כומר צעיר מהעיר גוִִֹרְלִיץ, אנו למדים שהוא נפל ברשתה של השטאזי בגלל תסכול בחייו האישיים. מספר תיקים מלמדים כי דווקא ברגעי משבר אישיים, קציני שטאזי יכלו להוכיח עצמם כדמות תומכת חשובה. זאת מאחר שהם התעניינו, למראית עין לפחות, במצוקותיהם האישיות של כמרים צעירים. המפעיל הפך למעין מטפל של מי שהיה בעצמו אמור לספק תמיכה נפשית לאחרים, כלומר לבאי הכנסייה. אכן, מן התיעוד בתיק עולה כי בפגישות עם סוכן השטאזי נתן "סאלם" דרור לתסכולו: "השיחה הזו עם השטאזי היא אחד מהדברים היחידים שהוא היה יכול, בתור כומר, להחשיב כגיוון בחייו; אם לא היה לו את זה, הוא היה משתגע עוד יותר בבית המשוגעים הזה [קרי, הכנסייה]".

המקרה של "ברג" מציג סיפור מסוג אחר. מדובר בדיקן, בעל תפקיד זוטר בכנסייה, מאזור הגבול בין גרמניה המזרחית לגרמניה המערבית, אשר לא נמנע מלקבל מתנות אישיות מהשטאזי. באחת הפגישות קיבל מקצין השטאזי בקבוק קוניאק כאות תודה על כך שמסר לידי המשטרה החשאית קטכיזם – ספר הדרכה קתולי בצורת שאלות ותשובות. "ברג" ניסה להשתמש בקשריו עם השטאזי גם על מנת להשיג הקלות מעבר ונסיעה, שהיו מוגבלים בגרמניה המזרחית. אולם מעל לכל סייע לו השטאזי בתחביב האהוב עליו: האלחוט. לא היה זה קל להשיג אישור להפעלת מכשיר אלחוט, אשר שימש להתקשרות בין תושבים וקהילות בגרמניה המזרחית, שהרי כל מפעיל אלחוט נחשד מיד בקיום מגע עם "האויב". הדבר היה נכון עוד יותר לאדם כמו "ברג", אשר התגורר בסמוך לגבול (ולפיכך היה בטווח שידור וקליטה אל, ומעבר, לגבול). אין זה מפליא, אם כך, ש"ברג" שמח כל-כך כאשר הונפק לו הרישיון הנחשק להפעלת מכשיר אלחוט.

הפגנה
תומאס אוהלמאן/הארכיון הפדרלי הגרמני

לסיכום, על אף שאחוז הכמרים המתועדים בתיקי השטאזי היה גדול מאחוז משתפי הפעולה באוכלוסייה הכללית, הדבר אינו מעיד על ״נטיית״ הכמרים לשתף פעולה עם השטאזי אלא על המאמצים שמיקד השטאזי בכנסייה הקתולית. עיון בתיקי כמרים אלה מראה שמניעי שיתוף הפעולה שלהם ואופן גיוסם היו מגוונים ודומים למגוון הרחב של סיבות שהביעו להסכמת משתפי הפעולה מכלל האוכלוסיה. הם אינם מצביעים על מניעים פרטיקולריים הנובעים מהיותם כמרים. מבחינות רבות פעלו כמרים אלו מתוך אותם אילוצים, דחפים וחוסר זהירות או מחשבה אשר הובילו גם אזרחים אחרים במזרח גרמניה לסייע לשטאזי. מבחינה זו, שמונים ושישה המקרים האלו משקפים את גורלם של אלפי אנשים במזרח גרמניה.

גרגור בוס הוא פוסט-דוקטורנט בתכנית עמיתי מרטין בובר באוניברסיטה העברית. ספרו "Katholische Priester und Staatssicherheit" – "כמרים קתולים והשטאזי" ראה אור בהוצאת Aschendorff ב-2017. לפודקאסט הדן בנושא ראו כאן.

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#