"אם הרדיו הזה לא קולט טורקית, אני מחזיר אותו": על חיים גרבר ז"ל, האדם והחוקר - הסדנה להיסטוריה חברתית - הבלוג של הסדנה להיסטוריה חברתית - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אם הרדיו הזה לא קולט טורקית, אני מחזיר אותו": על חיים גרבר ז"ל, האדם והחוקר

גרבר, שבמחקרו ניפץ מוסכמות על ״האשה המוסלמית המסורתית״, איתר איזכורים של המלה "פלסטין" במאה השבע עשרה, והיה מכור לרדיו בטורקית, נפטר בחודש שעבר. דברים לזכרו

תגובות
חיים
האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים/YouTube

רות רודד

המזרחן הנודע, פרופ׳ חיים גרבר מהאוניברסיטה העברית, הלך לעולמו בטרם עת ב-15 באפריל 2019 בראשית שנות השבעים שלו כאשר הוא עוד היה בשיא תנופתו המחקרית.

חיים הצטרף אלינו לאוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי התואר השני בחוג לתולדות האסלאם והמזרח התיכון והתמקד בלימודי ערבית וטורקית מודרנית ועות׳מאנית. בתקופה הזו, בראשית שנות השבעים של המאה העשרים, הוא עשה שירות מילואים בחיל הרגלים והיה לוקח פתקאות בערבית ובטורקית ללמוד בשמירה. לא היה לו גרוש על הנשמה כך שכאשר הזמנו אותו ללמוד ביחד היינו גם מזמינים אותו לאכול אצלנו. יום אחד, הוא בישר לנו שהוא קנה לעצמו רדיו. כל כך שמחנו שיש לו משהו אחר בראש חוץ מהלימודים, עד שהוא אמר: ״אם הרדיו הזה לא קולט טורקית, אני מחזיר אותו.״

בעבודת המוסמך שלו הוא ניתח את ניירותיו של עלי אכרם ביי, המושל העות׳מאני של מחוז ירושלים בשנים 1914-1890, וכן את הפרוטוקולים של המועצה המנהלית של המחוז, אשר נמצאו בארכיון המדינה. מקורות אלה, שטרם נחקרו, הביאו לבדיקת תפקוד השלטון המקומי באימפריה העות׳מאנית בתקופת הרפורמות אשר נוסחו בבירה באיסטנבול. הדעה הרווחת אז בין חוקרי האימפריה העות׳מאנית היתה שהרפורמות שהונהגו במרכז לא יושמו במנהל המחוזות. בספרו "השלטון עות׳מאני בירושלים, 1914-1890", הראה חיים גרבר שהמוסדות החדשים שהוקמו במחוז ירושלים דווקא היו חיוניים והוא הסיק שיש להדגיש את תפקיד השלטון העות׳מאני כגורם שהביא לשינויים שחלו בתקופה זו, ולא רק השפעות מערביות כפי שגרסו חוקרים דאז. במיוחד הוא ציין את תרומת המדינה העות׳מאנית לפיתוח הכלכלה החינוך, החקלאות, התקשורת והבריאות.

בורסה
הוצאת האוניברסיטה העברית

החשיבה המקורית של חיים ועמידתו בפני אתגרים קשים התבטאו בבחירה שלו לעבודת דוקטור: רישומי בית הדין השרעי בעיר האנטולית בורסה במאה השבע עשרה. בשנות השמונים של המאה העשרים, חקר הרשומות (הסג׳ל) של בתי הדין השרעיים היה בתחילת דרכו. במזרחנות של אותם ימים התזה המקובלת הייתה של שקיעה מתמדת של האימפריה מאז תקופת הזוהר שלה במאה השש עשרה. זרקורי המחקר היו מופנים לתקופת הרפורמות של המאה התשע עשרה וכן לערים כמו איסטנבול, קהיר וביירות אשר לפי המקובל במחקר דאז נחשפו להשפעה מערבית ונחשבו מבשרות המודרניות במזרח התיכון הקפוא. על כן, הבחירה של חיים לחקור עיר ״מסורתית״ באנטוליה בתחילת ״השקיעה״ במאה השבע עשרה הייתה פורצת דרך. השהיה בעיר השמרנית בורסה לצורך מחקר לא הייתה קלה, וחיים סיפר שהיה יוצא לגיחות לאיסטנבול ל״ציוויליזציה.״ בספרו, "כלכלה וחברה בעיר עות׳מאנית: בורסה, 1700-1600", הוא הראה שבתקופה זו הייתה יציבות ואף צמיחה כלכלית בעיר, וגיוס המיסים על ידי הרשויות היה יעיל למדי. המסחר המקומי של בורסה באורז, קפה, משי וטקסטיל היה איתן, ואין עדות להצפת השוק בכסף זול מאירופה, כפי שגרסו חוקרים רבים.

כאשר החוג לתולדות האסלאם והמזרח התיכון עבר להר הצופים, המשרדים שלי ושל חיים היו אחד מול השני והיינו נפגשים להחליף דעות. יום אחד הוא סיפר לי על התגלית שלו על פעילות כלכלית של נשים בעיר בורסה במאה השבע עשרה. הממצאים שחשף ניפצו את המוסכמות הרווחות בציבור הרחב במערב, בקרב חוקרים ואף בין הוגים במזרח התיכון עצמה אודות ״האשה המוסלמית המסורתית.״ רישומי בתי הדין בבורסה הראו שנשים הגיעו לבתי הדין לתבוע לא רק בעניינים משפחתיים אלא אף בעסקאות כלכליות. הצעתי לו לשלוח את המאמר לכתב העת הנפוץ ביותר בתחומינו, ואכן, הוא התפרסם בכתב-העת הבינלאומי ללימודי המזרח התיכון, ועד היום מצטטים אותו.

הפרויקט הבא של חיים היה ניסיון נועז לבדוק את התיזה של הסוציולוג הפוליטי ברינגטון מור על ״המקורות החברתיים של דיקטטורה ודמוקרטיה.״ מור ערך מחקר השוואתי של תולדות בריטניה, צרפת, ארצות הברית, סין, יפן, רוסיה, גרמניה, והודו. חיים השתמש בידע שלו על תולדות האימפריה העות׳מאנית על מנת להתייחס לתיזה הסוציולוגית-היסטורית זו לפיה, בין היתר, באימפריות אגרריות מרידות אכרים שהובילו למשטרים קומוניסטים התפתחו בגלל ניצול עובדי האדמה ומודרניזציה חלשה. השילוב בין ידע מזרחני מעמיק לבין תיאוריות סוציולוגיות היה נדיר למדי בשנות השבעים של המאה העשרים, כאשר יצא הספר. בספרו "המקורות החברתיים של המזרח התיכון המודרני" טען חיים גרבר שבניגוד לאימפריות האגרריות רוסיה וסין, באימפריה העות׳מאנית לא הייתה מהפכת איכרים שהובילה למשטר קומוניסטי, בעיקר בגלל שנשתמרה לרוב חקלאות שהתאפיינה בשליטה של המעביד בחלקות קטנות. מדיניות השלטון העות׳מאני מנעה יצירת אחוזות גדולות אשר בהן ניצול האיכרים היה מביא למתח ביחסים האגרריים. ניתוח זה של המשטר האגררי העות׳מאני עורר מחלוקת. בהמשך ישיר להתייחסות למהפכות איכרים וצמיחת הקומוניזם ברוסיה וסין, חיים לקח על עצמו משימה נועזת ביותר, כאשר הוא ערך מחקר סוציולוגי השוואתי על מהפכות מרקסיסטיות באלבניה ובדרום תימן כדי להעריך את התפתחות הקומוניזם במדינות מוסלמיות.

פלסטין
הוצאת Palgrave Macmillan

פעם חיים נכנס למשרדי כדי לבשר לי שהוא מצא את המונח ״פלסטין״ בפתוות של המפתי ח׳יר אל-דין אל-רמלי בן המאה השבע עשרה. שנינו ידענו שתגלית זו סותרת את מה שלמדנו (ולימדנו): שמונח זה הופיע מחדש רק בראשית המאה העשרים בקרב ערבים נוצרים. בעקבות תגליתו, התפתח בינינו דיון בסוגיה האם הכוונה היא למקום מגורים או מקום לידה או לתודעה טריטוריאלית חברתית. לזכותו של חיים ייאמר שבמאמר החשוב שפרסם הוא הודה כי יש כאלה שיטענו שהכוונה היא לפירוש מצומצם יותר. אולם הוא ביסס במאמר את מסקנתו שאל-רמלי ואחרים מהתקופה הזו שימרו את הרעיון של פלסטין, מחוז במדינות המוסלמיות עד לביטולו בתקופה הממלוכית והעות׳מאנית. מאמר זה זכה, כמובן, להשפעה רבה, וחיים עצמו הציע שהרשות הפלסטינית תקדיש בול לח׳יר אל-דין.

לימים אני וחיים עסקנו בנושאים רחוקים אחד מהשני והלכנו בדרכים שונות. כך נפגשנו פחות ופחות. רק לאחר שנודע לי שהוא הלך לעולמו בטרם עת גיליתי שהוא פרסם קובץ של עצומות עות׳מאניות משנת 1675 תחת הכותרת ״דיכוי וגאולה.״ בקשות אלה נשלחו מיחידים ומקבוצות מרחבי האימפריה לסולטאן, אך למעשה טופלו על ידי הדיוואן הקיסרי באיסטנבול והפקידים שלו. העצומות עסקו הן בתלונות נגד אנשי ממשל מקומיים והן בבעיות אישיות. השימוש במקור זה לחקר הממשל והחברה העות׳מאנית הוא חדש יחסית ופרסום הקובץ עשה מבחר של תעודות אלה לנגישות עבור חוקרים ותלמידים. ייחודו של חיים גרבר כחוקר היה במקוריותו, בתעוזתו המחקרית, ובשילוב בין המיקרו למקרו. למרות הישגיו האקדמיים הוא היה אדם צנוע ואף ביישן.

חיים יחסר לנו כחוקר, כעמית וכחבר.

פרופ' רות רודד מלמדת וחוקרת בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודתה עוסקת בהיסטוריה החברתית והתרבותית של המזרח התיכון. בעשורים האחרונים התמקדה בנושא נשים ומגדר ובשנים האחרונות היא חוקרת פמיניזם אסלאמי ויהודי דתי.

עקבו אחרי הסדנה בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#