שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מדוע ההיסטוריה הגאה החיפאית מסתתרת?

פרויקט לאיסוף וארכוב עברה של הקהילה בעיר מתמודד עם שוליות כפולה. מאמר שני בסדרת ההיסטוריה הקווירית של הסדנה להיסטוריה חברתית, בעריכת דותן ברום

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פסטיבל
היסטוריה עשירה, מרתקת ואפילו חשובה בקנה מידה ארצי שנותרת חבויה. כרזת פסטיבל הדראג בחיפה, 1997קרדיט: פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית

דותן ברום

לקהילה הגאה בחיפה היסטוריה עשירה, מרתקת ואפילו חשובה בקנה מידה ארצי, אולם היא נותרת חבויה. הסיבה לכך היא שולִיוּתה הכפולה של הקהילה הגאה בחיפה. מצד אחד, הקהילה הגאה סובלת משוליות בנרטיב העירוני: אף ספר על תולדות העיר לא כולל את נקודות הציון של הקהילה הגאה בסיפור ההיסטורי שהוא מספר. זוהי שוליות מוכרת. הקהילה הגאה סובלת ממנה כמעט בכל מקום ואתר שבו היא קיימת, זולת אולי מקומות שהתפרסמו בזכות החיים הגאים שנחיו בהם, כדוגמת ברלין או סן-פרנסיסקו, או בזכות המאבקים הגאים שהתחוללו בהם, כמו מהומות סטונוול בניו-יורק. שוליות כזאת קיימת לא רק ברמה המקומית, כמובן, אלא אף ברמה הלאומית: תולדותיה של הקהילה הגאה בישראל אינן זוכות להפוך לחלק מהנרטיב הלאומי שלה, וזאת על אף הניכוס האסטרטגי שנוקטות ממשלות ישראל האחרונות ביחס לארועים וליצירה תרבותית גאים.

מהצד השני, הקהילה הגאה החיפאית סובלת גם משוליות גיאוגרפית בתוך הקהילה הגאה הארצית. כשרוב הציבור חושב על חיים גאים (ולהט"בים אינם שונים ושונות מכלל הציבור בהקשר הזה), הוא חושב על תל-אביב. צירי זמן שעוסקים בהיסטוריה של המאבק הגאה בארץ וסרטים שנעשים על הנושא מספרים סיפור תל-אביבי מאד, עם הבלחות ירושלמיות. אזורי חיוג 04 ו-08 בולטים בהעדרם.

פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית נולד בשלהי 2015 מתוך החלל שפערה השוליות הכפולה הזאת. באותה עת, היינו – יואב זריצקי, עדי סדקה ואני – אקטיביסטים שפעלו במסגרת ארגון "הקשת החיפאית" (ז"ל) וחשבנו שנוכל לתרום מהמיומנויות שצברנו (יואב ואני כסטודנטים להיסטוריה, עדי כקולנוענית) לטובת הקהילה הגאה בעיר. את מרבית ההיסטוריה שגילינו בשלוש וחצי השנים האחרונות לא הכרנו, כמובן. ולא רק אנחנו – כל הדור שלנו, של ילידי שנות השמונים, לא הכיר אותה וכך גם הצעירים והצעירות מאתנו. זה לא בגלל שלא היתה קהילה גאה משמעותית בחיפה – דווקא היתה ויש כזאת. היו מפגשים חברתיים ומסיבות וארועי תרבות ומצעדי גאווה ואפילו מאבק להכרה עירונית בקהילה הגאה, שנשא פירות והוביל להקמת "בית הקהילות לגאווה ולסובלנות", המרכז הגאה החיפאי, הממוקם בשכונת הדר ומתוקצב על-ידי העירייה.

צוות
פעולה מתוך ידיעה כי הסיפורים המרכיבים את ההיסטוריה הגאה של חיפה מונחים בפינה אפלה בארכיון העיר או מחכים בדריכות במיתרי הקול של מי שהיו כאן לפנינו, בציפייה לאוזן קשבת. צוות הפרויקט בארכיוןצילום: פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית

ובכל זאת, לא היו לנו שורשים. ההנחה הרווחת היתה שחיים להט"ביים או קוויריים אמתיים אפשר לחיות רק בתל-אביב, שחיפה היא פשרה או תחנת מעבר. היתה תחושה שאנחנו פועלות ופועלים בחלל ריק, שעם פירוק "הפורום החיפאי", הארגון הגאה האקטיביסטי שפעל לפנינו (2012-1999), ניתקה שרשרת הדורות או שאולי היא לא התקיימה מעולם. ידענו, כסטודנטים להיסטוריה, שכתיבת היסטוריה היא תמיד מעשה של השתקה, שבבחירה לספר סיפור מסוים תמיד מקופלת הבחירה להשמיט המוני סיפורים אחרים והשתוקקנו להכיר את הסיפורים הגאים של עירנו, שהיינו בטוחים שמסתתרים היכנשהו - מונחים בפינה אפלה בארכיון העיר או מחכים בדריכות במיתרי הקול של מי שהיו כאן לפנינו, בציפייה לאוזן קשבת. כל אלה הפכו בעבורנו לסיבות להקמת הפרויקט. ביקשנו לדובב קולות שהושתקו מחמת שוליותם בעבור ההיסטוריה הקאנונית של הארץ והעיר וליצור במה שתאפשר לקהילה הגאה המקומית להכיר ולתבוע בעלות על תולדותיה. רצינו לעזור לעצמנו ולשאר הקהילה בעיר להכות שורשים. אבל איך עושים את זה?

ראשית, יוצרים תעודות היסטוריות. כמובן שאי אפשר לחזור בזמן וליצור מסמכים היסטוריים רלוונטיים, אבל ניתן להשתמש בכליה של ההיסטוריה שבעל פה. המפעל המרכזי של הפרויקט שלנו, מראשיתו ועד היום, הוא ראיונות עם ותיקי וּותיקות הקהילה הגאה בחיפה, שחיים בה היום או שהתגוררו ופעלו בה בעבר. בתהליך חיפוש המרואיינים והמרואיינות פרסמנו קול קורא בעברית, ערבית ורוסית, במטרה לתעד סיפורים מגוונים ככל הניתן. עד כה קיימנו במסגרת הפרויקט חמישה-עשר ראיונות - שבעה מתוכם עם גברים ושמונה עם נשים. כלל הגברים הזדהו כהומואים, שש מתוך הנשים כלסביות/ביסקסואליות ושתיים מזדהות על הרצף הטרנסי. שלושה-עשר מזדהים ומזדהות כיהודים וכיהודיות ושתיים מגדירות את עצמן פלסטיניות. כל הראיונות, שרובם מצולמים בוידאו, נשמרים כחלק מהארכיון שהקמנו, הכולל, נוסף על הראיונות, גם מסמכים, תמונות, פרוטוקולים, כתבי-עת, כתבות, סרטים ועזבונות פרטיים שנתרמו לנו על-ידי חברות וחברי הקהילה הגאה בחיפה. בעתיד הקרוב, הארכיון צפוי להיות נגיש לציבור כאתר אינטרנט.

הראיונות והמקורות הראשוניים שנאספו מגלים היסטוריה חיפאית מרתקת. כך, למשל, גילינו שחיפה היתה ביתה של חברת הכנסת לשעבר, מרשה פרידמן, מחלוצות הגל השני של הפמיניזם בישראל ומי שהיתה מעורבת בהתארגנויות לסביות-פמיניסטיות חשובות, כמו אל"ף (ארגון לסבי-פמיניסטי) ומאוחר יותר קל"ף (קהילה לסבית-פמיניסטית). נחשפנו לסיפוריהן של דמויות חשובות בתולדותיה של הקהילה הטרנסג’נדרית בארץ, שגדלו והתבגרו בחיפה: זלמן שושי, שהזדהה כהומו וכקוקסינל ושהפך בשנות השמונים לקולה של הקהילה הגאה כמי שהסכים להתראיין בעיתונות ובטלוויזיה בפנים גלויות; גילה גולדשטיין, אייקון טרנסי עוד בחייה ומי שזכתה בערוב ימיה בתואר יקירת הקהילה הגאה; וננסי שניידר, מוותיקות הקהילה הטרנסית בארץ. בחיפה התרחשה גם סדרת רציחות של גברים הומוסקסואלים בשנות התשעים, שהובילה לחקירת משטרה, שאליה זומנו עשרות גברים שהמשטרה עיכבה בגנים, דבר שהוביל בתורו להכרה בכך שהמשטרה מחזיקה (לכאורה) ב"רשימות ורודות" – מאגר נתונים על הגברים ההומוסקסואלים והביסקסואלים בעיר. בעקבות ההכרה בכך, החל מאבק של הסניף החיפני של אגודת הלהט”ב (אז “האגודה לשמירת זכויות הפרט”) נגד הרשימות, אליו התגייסה גם חברת הכנסת יעל דיין. ויש כמובן גם היסטוריה פלסטינית גאה בחיפה: בעיר פעל ארגון אסוואת, התארגנות הנשים הלסביות הפלסטיניות וכיום ממשיך לפעול בה הדור הצעיר של ארגון זה. כל אלה מהווים, כמובן, רק חלק מעושרהּ של ההיסטוריה הגאה של חיפה.

אסוואת
היסטוריה פלסטינית גאה בחיפה - אוסף כרזות ופרסומים של ארגון אסוואת, התארגנות הנשים הלסביות הפלסטיניות.צילום: אסוואת/פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית

אין די ביצירת התעודות ובהקמת ארכיון. כדי להתגבר על העדרה של הקהילה הגאה מהנרטיב ההיסטורי של העיר ושל הקהילה הגאה בארץ, יש הכרח גם לספר סיפור. לכן, אנו משתדלות ומשתדלים לפרסם מאמרים (אקדמיים ופופולריים) ובעתיד נפיק גם סרט דוקומנטרי המבוסס על הראיונות שערכנו ועל חומרי ארכיון מוסרטים נוספים הנמצאים ברשותנו. בנוסף, אנו משקיעים מאמצים רבים בהנגשת הידע ההיסטורי שצברנו לציבור, דרך קיום הרצאות, סיורים רגליים בעקבות תולדות הקהילה הגאה בחיפה, פעילות ברשתות החברתיות וגולת הכותרת של המאמצים האלה – פסטיבל חיפה להיסטוריה קווירית. זהו פסטיבל שנתי הנפרש על פני חודש שלם, שהתקיים השנה זאת הפעם השנייה, הכולל תערוכה, סיורים, הרצאות, סרטים, מפגשים בין-דוריים, אירוע דראג ויום עיון, כל אלו נותנים במה משמעותית וייחודית בארץ להיסטוריה הקווירית של העיר, כמו-גם של הארץ ושל מקומות נוספים.

אנחנו עדיין נתקלים ונתקלות בגבות מורמות כשאנשים שומעים שאנחנו חוקרות את ההיסטוריה הקווירית של חיפה. כנראה שייקח עוד זמן עד שתדמיתה של הקהילה הגאה בעיר תשתנה, אולי כחלק משינוי התדמית הכללי, שבו חיפה מתנערת מהשורה המפורסמת בשירו של דויד ברוזה, הנושא את שמה של העיר - “הולכים לישון בדיוק בעשר, כי לא רוצים לבזבז חשמל". בינתיים, יש לקוות, גדל בחיפה דור להט"בי צעיר היודע שהוא חוליה בשרשרת, שיש לו עבר מפואר להתגאות בו ושורשים לינוק מהם, שחש אחריות לקהילה הגאה בעיר כי הוא יודע שחיפה היא גם הבית שלו ושהסיפור שלו הוא חלק בלתי נפרד מסיפורה.

סיור
צילום מתוך "פרסיליה מלכת הכרמל", טיול גאה בכרמל שהתקיים בכרמל בשנות התשעים, כחלק מפעילויות הסניף החיפני של האגודהצילום: פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית/באדיבות גיל הוכהויזר

דותן ברום הוא חוקר, מדריך, מרצה ופעיל חברתי הפועל בחיפה ומייסד שותף של פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית אשר סדרת ההיסטוריה הקווירית של הסדנה נערכת בשיתוף עימו.

עקבו אחרי הסדנה להיסטוריה חברתית בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.

הסדנה להיסטוריה חברתית |הסדנה להיסטוריה חברתית

הסדנה להיסטוריה חברתית הוקמה על-ידי היסטוריונים של המזרח התיכון על-מנת לפרק, לחרוט, לשייף ולהרכיב פיסות של עבר יחד עם חלקים של המציאות העכשווית. אנו שואפים להנגיש לציבור הישראלי מחקר עדכני על האזור מתוך כוונה להשתמש בהיסטוריה ככלי של התבוננות והקשבה. המונח 'היסטוריה חברתית' משמש אותנו לא רק לציון הזרם שאליו אנחנו משתייכים בכתיבה האקדמית שלנו; הוא מבטא גם את שאיפתנו להפוך את לימוד ההיסטוריה למעשה חברתי, לפעולה שיש בה בכדי לתרום לדיון ציבורי ביקורתי. בכוונתנו לגשת לסוגיות כבדות משקל מזוויות בלתי שגרתיות ולהראות כיצד אפילו קורותיהם של עצמים תמימים ודמויות אפורות למראה מגלמים ולעתים מעצבים תהליכים פוליטיים וכלכליים רחבים במזרח התיכון. מה בכלל מקור השם 'המזרח התיכון'? כיצד קשורה צורת חיתוך הבקלאווה לטרור של המהפכה הצרפתית? כיצד קשורה המצאת הפלאפל למסע הכיבושים המצרי בסוריה? מתי ומדוע הופיעו במזרח התיכון שעונים וכיצד השפיעה דווקא טכנולוגיה מודרנית זו על יצירת "הזמן הערבי" הנינוח? כמה ברים היו באיסטנבול בסוף המאה ה-18 ומי היו לקוחותיהם? האם להטרדות מיניות יש היסטוריה? מדוע יש הרואים בכתבי הפמיניסט המצרי הראשון גורם לתופעה זו?

על מנת לענות על שאלות אלה ורבות אחרות, אנו מציעים סדרה של מאמרים פרי עטם של טובי המומחים, מתוך רצון לעורר עניין ודיון בסוגיות שונות הקשורות במזרח התיכון ההיסטורי ובן-זמננו.

במהלך שנת 2017 הרחבנו את היריעה הגאוגרפית של הסדנה ואנו עוסקים עתה גם בחלקים נוספים של העולם.

כמה מלים עלינו:

באוקטובר 2018 הרחבנו את מערכת הסדנה בשלוש חברות נוספות כדי לרענן את השורות ולשלב פרספקטיבות היסטוריות חדשות. עתה, בכל תקופה נתונה מכהן צוות עריכה בפועל של ארבע חברות/י מערכת. יתר המערכת מקדמות/ים פרויקטים נוספים של הסדנה שתשמעו עליהם בהקדם.

עריכה בפועל

און ברק

אני היסטוריון חברתי ותרבותי של מדע וטכנולוגיה המתמחה בהתפתחותם של תשתיות, סטנדרטים, מכשירים ואמצעי תקשורת, ובפוליטיקה, בתיאולוגיה ובאסתטיקה האופפים אותם. ספרי הבא, שיראה אור בשנה הבאה, עוסק בפחם ובעידן הקיטור במזרח התיכון. זה שלפניו התחקה אחר התפתחות ה"זמן המצרי" המושהה והבלתי מדויק. למדתי חקרתי ולימדתי באוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת ליידן, אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת פרינסטון ואוניברסיטת הומבולדט. כיום אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

אביב דרעי

אני דוקטורנטית להיסטוריה ולימודי מזרח-תיכון ואסלאם באוניברסיטת ניו-יורק. אני כותבת על היסטוריה חברתית של בנקאות, חוב ואשראי באימפריה העוסמאנית לאורך המאה התשע-עשרה ״הארוכה״ ומתמקדת במשפחות בנקאים בפרובינציה של דמשק/סוריה, שבחלקן הגדול היו יהודיות ונוצריות. תזת המ״א שלי עסקה במזרחן והמפקח הראשון על הוראת הערבית בארץ משנת 1940, ישראל בן-זאב (וולפנזון), ובנסיונותיו להקים ספריה ערבית ביפו על בסיס אוספי ספרים פלסטיניים שבעליהם נאלצו להשאיר מאחור בשנת 1948. פעילה פוליטית בעבר ובהווה בתנועות כמו התחברות-תראבוט, הקשת הדמוקרטית המזרחית ובמאבק הדיור הציבורי.

אבנר וישניצר

אני מרצה בכיר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ועוסק בעיקר בהיסטוריה חברתית-תרבותית של האימפריה העות'מאנית המאוחרת. ספרי הראשון, שיצא ב- 2015, עוסק בתפיסות זמן וארגון זמן במזרח התיכון העות'מאני. בימים אלה אני חוקר סוגיות הקשורות בלילה וחיי לילה באימפריה העות'מאנית, כגון חשכה ותאורה, שינה ונדודי שינה, אכיפה, פשיעה ועוד.

נמרוד בן זאב - רכז מערכת

אני דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה. עבודת המחקר שלי עוסקת בהיסטוריה של עבודת בניין בארץ במהלך המאה העשרים. אני מתמקד בעבודת בניין כעבודת כפיים, בכאב ובסיכון הכרוכים בתאונות עבודה, בחומרי בניין ובמשמעויות החברתיות והתרבותיות של עבודת בניין, ביחסים בין-קהילתיים ותוך-קהילתיים ושאלות של גזע, ובנקודות ההשקה בין היסטוריה של החושים והגוף לבין כלכלה פוליטית.

מערכת הסדנה:

בסמה פאהום,אוניברסיטת סטנפורד

ליאת קוזמא, האוניברסיטה העברית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ