כשבשר משמש גשר בין דתות

צריכת בשר היא סוגיה בעלת חשיבות חברתית בתת היבשת ההודית, בה חיים מאות מיליוני הינדואים ומוסלמים. מגמות הצריכה מלמדות על יכולתו להשפיע ולאחד. מאמר ראשון בסדרת "בשר-חלב"

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
/
תהלוכות של תלמידי מדרסות (בתי ספר) אסלאמיות בדלהי לרגל יום הרפובליקה ההודי האחרון, 26 בינואר, 2019קרדיט: רואי בר שדה

רואי בר שדה

בשנים האחרונות תנועות הינדואיות לאומניות מובילות הפגנות אלימות נגד שחיטת פרות ברחבי הודו, ואף זוכות לרוח גבית מחברי מפלגת השלטון, בהאראטיה ג‘נאטה (BJP; ”מפלגת העם“). הפגנות אלימות אלו מהוות אמתלה לביצוע מעשי לינץ‘ נגד מוסלמים, המיעוט הדתי הגדול במדינה. האחרונים מזוהים על-ידי תומכי ה-BJP כאוכלי בשר מן החי בכלל, ופרות בפרט. לזיהוי זה ישנן משמעויות פוליטיות רחבות, שכן הוא מקבע תפיסה הרואה במוסלמים כנטע זר בהיסטוריה ”הצמחונית“ (כלומר זו המזוהה עם ההינדואיזם של ימינו) של תת-היבשת ההודית. על-פי תפיסה זו, נדמה שבשר היווה מאז ומתמיד אלמנט מפריד בין קבוצות שונות בתת-היבשת. עם זאת, מבט היסטורי מאפשר לנו להציג חלופה לגרסת ה-BJP ותומכיה.

בשר מן החי על סוגיו השונים, למעט בשר חזיר וחיות אחרות הנחשבות לחראם, כלומר אסורות על-פי ההלכה האסלאמית, הפך להיות מצרך יסוד במטבח המוסלמי רק בסוף המאה ה-18. במקרה ההודי-מוסלמי, עד אותה העת בשר נצרך גם בפסטיבלים דתיים חשובים, כדוגמת ”חג הקורבן" המוסלמי. עם זאת, בסוף המאה ה-18 החלו להופיע תיאוריות מדעיות שונות באירופה ובצפון אמריקה שזיהו מוצרים מן החי, כדוגמת בשר וביצים, כאמצעי להשגת ”גוף בריא". התפתחויות אלו לא פסחו על תת-היבשת ההודית שהייתה נתונה באותה תקופה לשלטון "חברת הודו המזרחית". הפקידים הבריטים של החברה עודדו את צריכת הבשר בשטחים שבשליטתם, הן במטרה לחזק את כוחם של חייליהם הבריטים והילידים (את האחרונים הבריטים הגדירו כ"גזעים לוחמים") והן במטרה להגדיל את יצרנותם של פועלים הודים שהובלו באוניות משא לאזורים שונים של האימפריה הבריטית. בעוד  שצריכת הבשר המוגברת חלחלה גם לשורות ההינדואים, הרי שצריכה זו עוררה ביקורת בקרב הינדואים שטענו, כי בניגוד לעמדת המדע המערבי, דווקא צמחונות מובילה לחיזוק גוף האדם. היו אלה המוסלמים שנתפסו על-ידי הבריטים כגורם המרכזי בצריכת הבשר בתת-היבשת. כך, פקידי השלטון הבריטי תרמו להשרשת דמותו של המוסלמי כקרניבור, משום שחיברו בין יעילותם של הפועלים המוסלמים, לבין אכילת בשר.

 לצד העלייה בצריכת הבשר בתת-היבשת החלו להופיע רגישויות דתיות שונות הנוגעות בעיקר לכשרות ההלכתית של מוצרי בשר מן החי ומגע עמם. בהקשר זה, בשנת 1857 מרדו חיילים מוסלמים והינדואים ששירתו בצבאות חברת הודו המזרחית נגד מפקדיהם הבריטים לאחר שנפוצה בקרבם שמועה שקליעי רוביהם שומנו בשומן של חזירים ופרות. אירועים אלו היוו את יריית הפתיחה של מרד 1857, שזכה לכינוי "מלחמת העצמאות של הודו", בין השאר בשל שיתוף הפעולה בין הינדואים ומוסלמים נגד שלטון "חברת הודו המזרחית". מטרה מרכזית אחת של קבוצות מורדים שונות הייתה לבסס מחדש את שלטונה של השושלת המוגולית-מוסלמית, אשר שליטתה בתת-היבשת רוקנה מתוכנה על ידי "חברת הודו המזרחית". למרות שהמרד הסתיים בתבוסת המורדים, החליטה בריטניה ב-1858 לסיים את שלטונה של חברת הודו המזרחית, שנמשך, בצורות שונות, למעלה ממאתיים שנה, ולשלוט בהודו באופן ישיר. על-אף שבמרד נטלו חלק בני ובנות דתות שונות, המוסלמים נתפסו בקרב פקידים קולוניאליים בריטים כאחראים המרכזיים למרד. בעקבות זאת, הבריטים הרסו מרכזים מוסלמיים עתיקים בצפון הודו והגלו תושבים מאזורים אלו. כמו כן, הבריטים הודיעו על ביטול שלטונה הרשמי של השושלת המוגולית-מוסלמית ובכך שמו קץ לאלמנט הסמלי האחרון של השלטון המוסלמי בתת-היבשת.

.
הבנק של דלהי, לאחר שניזוק בקרבות המרד.צילום: ויקיפדיה

 אירועי מרד 1857 ותוצאותיו יצרו מציאות פוליטית חדשה בתת-היבשת. עם נפילתה הסופית של האימפריה המוגולית, החלו לצמוח בה זרמים אסלאמיים חדשים. אחד מזרמים אלה מכונה במחקר רפורמיזם, או מודרניזם אסלאמי. תומכיו של זרם זה קראו במאות ה-19 וה-20 לחזרה לתקופת הזוהר של האסלאם באמצעות ביטול השפעות מיסטיות שדבקו בו, תמכו ברפורמה במערכת החינוך האסלאמית ובהוספת לימוד מדעים למערכת חינוך זו. זרם זה לא היה מוגבל לתת-היבשת, והתקיים, באופנים והקשרים שונים, ברחבי העולם המוסלמי. בהודו הבריטית, זרם זה מזוהה עם הגותו של סיד אחמד ח‘אן (1898-1817). סיד אחמד, בן למשפחת אצולה מוסלמית מדלהי, שעבד בשירות חברת הודו המזרחית, זכה לתואר אצולה מממשלת בריטניה עקב הצלת חייהם של קצינים בריטים ובני משפחותיהם במהלך מרד 1857.

 סיד אחמד תקף בחיבור קצר בשם ”הסיבות למרד ההודי“ (1859) את המדיניות הבריטית בהודו, אותה ראה כסיבה מרכזית לפרוץ מאורעות 1857. אחת מהדוגמאות שהביא בחיבורו נגעה לבשר. מכיוון שהבריטים עודדו את השתלבותם של חיילים הינדואים ומוסלמים באותן יחידות צבאיות, החייליים המוסלמיים אימצו מנהגי טוהרה הינדואיים שהובילו אותם להאמין שקליעיהם שומנו בשומן חזיר. לכן, סיד אחמד קרא לבריטים להימנע מלכפות על חיילים מוסלמים והינדואים לשרת יחדיו, וכך לעודד את בני קבוצות אלה לקיים את פולחניהם הדתיים בנפרד. רק כך, גרס סיד אחמד, יוכלו המוסלמים בהודו לשקם את דתם, ולחזור למסריו המקוריים של הנביא מוחמד. בחיבור שכתב ב-1868 באורדו, שפה המקשרת בין רבים ממוסלמי תת היבשת, תחת הכותרת ”הפסיקות הנוגעות לאוכל של אנשי הספר“, סיד אחמד ניסה להראות שהקוראן ומסורות הקשורות למנהגיו של הנביא מוחמד (חדית‘) מתירות אכילת בשר חיות שנשחטו על-ידי אנשי הסֵפֶר, כלומר יהודים ונוצרים, למעט אלו האסורות למאכל על-פי הקוראן. חיבור זה נבע מחוויותיו האישיות של המחבר. סיד אחמד עצמו הואשם על-ידי מוסלמים אחרים בכך שבגד בדתו לאחר שאכל בבתיהם של בריטים, ומבשר שנשחט על-ידם. חיבור זה עסק גם ביחסים בין מוסלמים והינדואים. מצד אחד, סיד אחמד הבהיר שאל למוסלמים לאכול בשר שנשחט על-ידי אלו שאינם אנשי הספר, ובהקשר ההודי, אלה היו בעיקר הינדואים. מצד אחר, הוא הדגיש שאין איסור הלכתי על אכילת מאכלים ללא-בשר שבושלו על-ידי מי שאינם אנשי הספר, כדוגמת הינדואים. בנוסף לכך, סיד אחמד ניסה לקבוע כללי משחק חדשים ליחסים בין המוסלמים, השלטון הקולוניאלי הבריטי, והודים לא-מוסלמים. במטרה להקטין את ההשמצות כלפי המוסלמים בהודו מצד פקידים בריטים או קבוצות הינדואיות שונות, הוא קבע שעל-אף שהותר למוסלמים לסעוד בחברתם של בני דתות אחרות, הרי שבסעודות שכאלה על המארחים הלא-מוסלמים לכבד את דת האסלאם והנביא מוחמד. במילים אחרות, הדיון על בשר היווה אמתלה לנסות ולהביא לחיבור וכבוד בין-דתי בהודו הבריטית.

.
דיוקן של סיד אחמד ח’אן הנמצא בביתו בעיר עליגרה, צפון הודוצילום: רואי בר שדה

 אך מאמציו של סיד אחמד ח'אן להפוך את סוגיית הבשר לכלי לאיחוי השבר החברתי של מרד 1857 נתקלו בצמיחת תנועות הינדואיות שונות שניסו להילחם בשחיטת פרות. תנועות אלה הפכו לתנועות המוניות במהלך הרבע האחרון של המאה ה-19. אלו ניסו בתחילה לפעול באמצעות מערכת המשפט הקולוניאלית ולהביא לחקיקת איסור על שחיטת פרות. לאחר שמאמצים אלו נכשלו, החלו תנועות אלה, כדוגמת ”הוועדות להגנת הפרה“, לנקוט מעשי אלימות כלפי מוסלמים. סיד אחמד זיהה את הסכנה הפוטנציאלית ליחסים בין הינדואים למוסלמים בעקבות שחיטת פרות. לכן, בשנת 1887 פרסם מאמר אודות הסוגיה, שבו הדגיש שאין זו זו חובה דתית לשחוט בשר פרה. יותר מכך, הוא הוסיף שעל-אף שהבריטים התירו למוסלמים לשחוט פרות, הרי שעליהם לוותר על זכות זו. כך, לדעתו יתאפשרו שגשוגה של תת-היבשת ההודית והחיים המשותפים לצד הינדואים. סיד אחמד שאב השראה מההיסטוריה הבין-דתית של השושלת המוגולית. למשל אכבר, השליט המוגולי ששלט בין השנים 1605-1556, נודע כמי שקבע איסור על שחיטת פרות במטרה לכבד את נתיניו ההינדואים. מאמציו של סיד אחמד למנוע את שחיטת הפרות לא צלחו. ב-1893 ”הוועדות להגנת הפרה“ הצליחו לעודד מהומות דמים בחלקים נרחבים של תת-היבשת כתגובת נגד לחג הקורבן המוסלמי.

.
ילד מניף את דגל הודו בתהלוכה של תלמידי מדרסות (בתי ספר) אסלאמיות בדלהי לרגל יום הרפובליקה ההודי האחרון, 26 בינואר, 2019צילום: רואי בר שדה

ההיסטוריה הנזכרת למעלה משקפת עד כמה הדיונים על צריכת בשר בתת היבשת ההודית אינם דבר "נצחי" שתמיד הפריד בין הינדואים ומוסלמים. למעשה, הייתה זו המדיניות הקולוניאלית הבריטית שהפכה את הבשר לסוגיה מפלגת בין קהילות דתיות בתת-היבשת ההודית. אכן, מבט היסטורי על סוגיה זו מגלה סיפור המערער על הנרטיב הלאומני-הינדואי המשתמש בצמחונות כאמצעי להצדקת מעשי אלימות נגד קהילות שונות, ובראשן המיעוט המוסלמי בהודו. דווקא חיפוש טיעונים היסטוריים להצדקת חשיבות הצמחונות ככלי המחבר בין אנשים, יכול לטמון בחובו אפשרויות מגוונות יותר. ייתכן שטיעונים שכאלה אף ימחישו את חשיבות ההימנעות מצריכת בשר כאמצעי להיאבק במשבר האקלים העולמי. ייחודיותו של סיד אחמד ח'אן הייתה לכן בהבנתו שניתן להפוך בשר - בין אם בצריכתו או בהימנעות ממנו - לאמצעי המאפשר חיים יחדיו. 

רואי בר שדה הוא דוקטורנט במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת קולומביה, ניו יורק.

***

בשר-חלב

אוכל הוא אחד הצרכים הבסיסיים בקיום האנושי. הוא אחראי להזנת הגוף ומשפיע על מצבו הבריאותי. הוא ביטוי משמעותי לגשמיותו של האדם ומממש את יצריותו, את יצירתיותו ואת הנהנתנות שלו. השורשיות של אוכל בחייו הפיזיים של האדם היא ההופכת אותו לכלי חשוב להבנת חברות אנושיות כמו גם להבנת הקשר בין האדם לטבע. לכן ההיסטוריה החברתית, התרבותית והכלכלית של אוכל מעסיקה חוקרות רבות. הסדרה הנוכחית תתמקד בצריכת מזון מהחי, ובפרט בשר וחלב, שני מוצרים שנמצאים היום במרכז דיון ציבורי שמאגד לתוכו טבע, מוסר, דת וכלכלה. מרכזיותם של מוצרים אלו מקבלת משקל ומשמעויות שונות בעידן המודרני ומעצבת את מערכת היחסים של האדם עם עולם החי ועם האקולוגיה העולמית. מאמרי הסדנה ישפכו אור על ההיסטוריה של צריכת בשר וחלב, לעתים ביחד ולעתים בנפרד, באזורים שונים בעולם ועל המוסכמות והאיסורים הדתיים שהיא מגלמת, על התנועות החברתיות והמוסריות שהיא מובילה, ועל האינטרסים הכלכליים שביכולתה לחשוף. 

עקבו אחרינו בפייסבוק וקבלו עדכונים על מאמרים חדשים.

הסדנה להיסטוריה חברתית | |הסדנה להיסטוריה חברתית

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ