בלוגים

טקסט פוליטי / הבלוג של שגיא אלבז

זמן למפץ פוליטי של חילונות

תוצאות מערכות הבחירות האחרונות מלמדות כי התפישה החילונית אינה מזוהה יותר רק עם השמאל וניתן לאגד אליה קבוצות המקיימות אורח חיים מסורתי ואפילו דתי. כל זה צריך להתבטא גם בכנסת

השתתפותו של מיעוט במערכת הפוליטית, קרי בפרלמנט ובממשלה, מקנה לו את האפשרות להשפיע, באמצעות נציגיו, על אורח חייה של המדינה ולקחת חלק פעיל בעיצוב דמותה. זהו תנאי יסוד לכינונו של כל משטר דמוקרטי. באופן מעורר תמיהה, החילונים, הנמנים עם הקבוצה הגדולה ביותר בישראל (כ-44% מכלל האוכלוסייה היהודית), לא זוכים לייצוג פוליטי. חמור מכך, תפישת העולם החילונית וערכיה נדחקים לשוליים משום שאינם מקודמים בכנסת. זאת, למרות שרוב הציבור הישראלי, כולל רוב המסורתיים, תומכים באורח החיים החילוני ומעוניינים בין השאר בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת ובהתרת נישואים אזרחיים.

אין זה מקרה שהחילוניות, חרף הביקורת עליה, היא אבן שואבת לרבים. האדם הוא יצור סקרן. אם לא כובלים את חרותו ומגבילים את מחשבתו, הוא לא יהסס לרכוש דעת, לשאול שאלות, להעלות תהיות, להטיל ספק, לערער על אקסיומות, לחקור את הלא נודע, לשבור מוסכמות ולקרוא תיגר על פרדיגמות. בזכות הסקרנות הזו התפתחה המחשבה האנושית, נחשפו תגליות מדעיות וחוברו יצירות תרבותיות נשגבות.

שלט : דמוקרט י"ה
להמשך הפוסט

בישראל דווקא הקטן מנצח את הגדול

שלוש אליטות שהרכבן אינו עולה על מאות משפיעות על סדר היום הציבורי באמצעות כלי התקשורת ומערכות החינוך והתרבות כדי לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים ולהצדקת המשך שלטונן

אנו רגילים לחשוב שקבוצה גדולה גוברת על קבוצה קטנה ממנה במאבק על כוח ושליטה, בתחרות על חלוקת המשאבים ובהשפעה על הסדר הקיים. באופן דומה, אנו מסיקים כי הרוב חזק משמעותית מהמיעוט וכי המפלגה השלטת מבטאת בדמוקרטיה את בחירת הרוב (היחסי) והעדפותיו. אלא ש"ההיגיון הבריא" זה אינו עומד במבחן המציאות המעשית. בדיוק להפך. בעולם האמיתי דווקא הקטן מנצח את הגדול ומצליח לתמרן אותו, לשלוט בו ואפילו לשכנע אותו כי דווקא הוא זה שמשרת את האינטרס של הרוב.

ישראל היא מודל ליחסי כוח מעוותים בין קבוצות מיעוט לחברה האזרחית. הרכב קבוצות הכוח בתוכה אינו עולה על מאות. נכללים בו אישים מרכזיים משלושה מוקדים המשפיעים במידה ניכרת על סדר היום הציבורי: 1. האליטה הפוליטית. 2. האליטה צבאית. 3. האליטה הכלכלית. שלוש הקבוצות האלה משתמשות בכלי התקשורת ובמערכות החינוך והתרבות כדי לגייס הסכמה ציבורית רחבה לסדר הקיים ולהצדקת המשך שלטונן. בין השאר, הן מגבשות ליבה ערכית שעיקריה הם: מדינה יהודית, תרבות ביטחונית וליברליזם כלכלי. כל אחת מסוגיות הליבה הללו מיוצרת, משוכפלת ומופצת להמונים.

נתניהו בהערכת מצב ביטחונית ב-2014. עמדתו קובעת על פי רוב את נקודת ההתייחסות הציבורית
קובי גדעון / לע"מ
להמשך הפוסט

העם אינו ימני, הוא מושפע מהמנהיג

המציאות הפוליטית מלמדת כי הגיע הזמן לערער על טיב האקסיומה שהתקבעה במקומותינו. הציבור מושפע מעמדותיו המשתנות של המנהיג ולא להפך, ולכן טועה נתניהו בהפניית העורף לממלכתיות

האמירה כי העם בישראל הוא ימני הפכה לאקסיומה. אבל, אקסיומה אינה הוכחה אלא הנחה שהתקבעה כנכונה עד שאין טעם אפילו להפריכה. המציאות הפוליטית בישראל מלמדת כי הגיע הזמן לערער על טיבה. על פי שיטת הייצוג היחסי הנהוגה בישראל, מפת המפלגות בכנסת מייצגת את בחירת העם. כידוע, גוש הימין לא הצליח להשיג רוב של 61 ח"כים בשתי המערכות הבחירות האחרונות, וכל הסקרים מצביעים על כך שבנימין נתניהו ושותפיו הטבעיים ייכשלו בכך גם במארס.

תומכי הימין נאחזים בקש במקום ביתד מוצק, כל עוד הם מנופפים באביגדור ליברמן כסיבה לאי הקמתה של ממשלת ימין. ליברמן מחזיק מאז ומתמיד בדעה כי "שלמות העם חשובה משלמות הארץ". יתרה מכך, כשמנהיג כריזמטי של מפלגה פוליטית משנה את עמדותיו, יהיו נסיבות השינוי אשר יהיו, הוא מצליח להשפיע גם על תפישת עולמם של גרעין בוחריו. ההתמקמות של ליברמן במרכז הפוליטי סחפה אחריו גם את מצביעי ישראל ביתנו, שרובם הם (עדיין) עולי בריה"מ לשעבר, אל מחוזות הפרגמטיזם והריאליזם. סקר שערך מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות ב-2019 הראה כי בשאלות חוץ וביטחון וערכים דמוקרטיים, תומכי ישראל ביתנו נמצאים עמוק במרכז.

נתניהו בסיור בשכונת התקווה בתל אביב, אשתקד
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

כן, הימין מושחת יותר מהשמאל

29 שרים וח"כים הורשעו בשחיתות מאז 1948. 19 מהם היו מהימין, ארבעה מהמרכז ורק שישה משמאל. הסיבה לכך אינה רק שלטון הימין יותר מ-40 שנה, אלא הסקטוריאליות שלו ושאיפתו למקסום הכוח

מבט היסטורי על זהות הפוליטיקאים המושחתים בישראל מגלה נתון מפתיע במובהקותו: הימין בישראל הרבה יותר מושחת מהשמאל. מבדיקה שערך ד"ר דורון נבות מאוניברסיטת חיפה וממקורות נוספים, עולה כי מאז 1948 הורשעו 29 חברי כנסת (חלקם כיהנו גם כשרים ואחד אפילו כראש ממשלה) בשחיתות. מתוכם 19 היו מהימין, ארבעה מהמרכז, ושישה היו מהשמאל.

המפלגות "המצטיינות" בהקשר זה הן הליכוד וש"ס, עם תשעה ושבעה מורשעים בהתאמה שטבלו ידיהם בשרץ השחיתות. "ההישג" של ש"ס ראוי לציון מיוחד: העובדה שרבים כל-כך מחבריה - למרות שמדובר במפלגה קטנה וצעירה יחסית (נבחרה לכנסת ב-1984) - יש בה כדי להעיד עד כמה יסוד השחיתות טבוע ומושרש בה.

הפגנת תומכי נתניהו בכיכר גורן בפתח תקוה, באוקטובר
עופר וקנין
להמשך הפוסט

הכוורת הדתית של נתניהו

הפתגם "אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה" אינו תופס על נתניהו בקדנציות המאוחרות שלו. ככל שטיפח סריסים צייתנים, כך העמיקו קשריו עם הדתיים-לאומיים והמשיחיים. בלוג חדש

"אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", הפתגם של מיגל דה סרוואנטס, מחבר "דון קיחוטה", הפך למטבע לשון שחוק לתיאור נטיית האדם לחבור אל בני אנוש הדומים לו - במראהו, בתפישותיו ובטעמיו. אולם, נטייה טבעית זו עלולה להיות מסוכנת אם הסביבה החברתית של האדם מערערת על הסדר הקיים, הנורמטיבי, ומוליכה אותו אל נתיב צר, משובש, ללא מוצא.

בדיקה של מעגל מקורבי נתניהו בשנים האחרונות, מאז הפנה עורף למחנה הדמוקרטי- ליברלי, מגלה נתון מעורר תמיהה: ראש הממשלה, אדם חילוני באורחות חייו, דואג לקרב אליו דווקא גברים לבנים ואשכנזים מהציבור הדתי-לאומי, המהווה בסך הכל 4%-5% מהחברה הישראלית (10% נוספים מציבור זה גברים ונשים דתיים מזרחיים ונשים דתיות אשכנזיות). הנה רשימה חלקית בהחלט: נתן אשל, יונתן אוריך, אלי גרונר, גיל שפר, ארי הרו ושלמה פילבר.

בני הזוג נתניהו באירוע של חוג התנ"ך, אשתקד
קובי גדעון / לע"מ
להמשך הפוסט