אחרי הגועל והבחילה מדן מרגלית, יגיע העונש: רחמים

סוגיית הענישה על מעשי אלימות שבוצעו בעידן של אמות מידה אחרות, ושרשמית חלה עליהם התיישנות, תלווה אותנו תמיד. עם זאת, הדרישה המיידית יפוטר, ובהכרזה פומבית, נשמעה לי מיותרת

עמירה הס
עמירה הס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עמירה הס
עמירה הס

אחרי הגועל והבחילה, שלא מתקהים גם אחרי 30 שנה, דן מרגלית ייענש ברחמים. הנה הנורמטיביות בהתגלמותה מתקלפת אל מערומיה, בזנב מקופל. אחרי הגועל, הבחילה והרחמים מתרקמים גם רגשי ההשתתפות בכאבן המוכמן של הנשים שהיו אתו בזוגיות, ושעדיין. שמונה הנשים שעד כה העידו שתקף אותן (לכאורה) מלמדות אותנו עד כמה רעל התקיפה נשאר. המהוגנות שלו ושל הסטנדרטים שבהם שחה כדג מנעה מהן להוציא אותו בזמן אמת מהארון הפתטי שאליו הוא הכניס את עצמו. הסטנדרטים של שליטה גברית מובנת מאליה יצרו עיתונות ומערכות חקיקה, אכיפת חוק ומשפט שלא רצו, לא ידעו ולא יכלו להכיל חשיפות ועדויות כמו שלהן. וכשהעיתונות והחקיקה התקדמו קצת (תמיד הודות להתארגנות של נשים ומאבקן), האכיפה והמשפט פיגרו מאחוריהן. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ