בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שב"חית

ההורגים וההרוגים, כמה שהם צעירים

הוא בלט בין המוני המפגינים: קטוע רגליים שבעזרת ידיו התקדם בזריזות מזרחה. האם תעוזתו קוממה עליו חייל מעבר לגדר ההפרדה?

25תגובות
אבראהים אבו ת'וריא בהפגנה נגד ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל בשבוע שעבר
מוחמד סאלם / רויטרס

אור פנסי המכונית חצב מתוך החושך שני חיילים, רובים וכל השאר, בכניסה לעיירה א־ראם הצפופה והדחוסה. לרגע נפגשו עינינו, כפי שאומרים. על פניהם הארשת המעורבת הידועה של שחצנות, בורות ופחד. כמה שהם צעירים, הירהרתי. וגם חשבתי מה שכל אחד שנוהג ליד חיילים חושב היום: סטייה קלה של המכונית, והם יחשבו שהגברת הולכת לדרוס אותם ואחר כך תחקיר מצ"ח יקבע שהם חשו סכנה לחייהם ופעלו כראוי. תתרכזי בהגה, הוריתי לעצמי. והמשכתי להרהר "כמה הם צעירים".

ספק גדול אם הייתם מאתרים פחד בעיני החיילים, שביום שישי צלפו למוות באבראהים אבו ת'וריא בן ה–29. הם היו מעברה השני של גדר ההפרדה, ממזרח לשכונת שג'אעייה בעזה. אולי במגדל תצפית. אולי על גבעה או בג'יפ משוריין, שירה צרורות לעבר המפגינים. מהי הסכנה שנשקפה להם מאבו ת'וריא? הוא בלט בין המוני המפגינים: קטוע רגליים, נע על כיסא הגלגלים שלו, או יורד ממנו ומתקדם בעזרת שתי ידיו בזריזות על תלוליות החול לכיוון מזרח. האם אומץ לבו והעדר הפחד שגילה עיצבנו חייל מעברה הישראלי של גדר ההפרדה?

אבו ת'וריא נפצע בהתקפת צה"ל על עזה ב–2008-2009, ורגליו נקטעו. כתבה באתר החדשות הפלסטיני ווטן מ–2015 סיפרה, שהוא וחבריו היו אז מטרה להפגזה ישראלית במחנה הפליטים אל־בורייג'. מאז החלים מפציעתו הקשה, הוא התפרנס למחייתו מניקוי שמשות של מכוניות ברחובות עזה, מתמרן ביניהן בכיסא הגלגלים שלו. סרטון מתאריך שאינו מצוין, מראה אותו מטפס ונתלה בידיו על עמוד חשמל באזור התפר של עזה, ומניף דגל, ובסרטון אחר, כנראה משלשום — הוא יושב על כיסא הגלגלים בלב תלולית חשופה מול גדר המערכת, וגם מניף את דגל פלסטין.

שלשום בצהריים עוד אמר למצלמת טלוויזיה, שההפגנה היא מסר לצבא הכיבוש הציוני, שזוהי אדמתנו ולא ניכנע. סרטון ערוך, משלשום, מראה אותו על כיסאו בין עשרות צעירים נרעשים, ראשו שמוט, ואז הם מרימים אותו ונושאים אותו לאמבולנס ומלווים אותו לבית החולים. בערב הודיעו על מותו, מקליע שפגע בראשו. האם הסרטונים הערוכים השמיטו איזו סצינה מפלילה? למשל, אבו ת'וריא מכוון רקטה כדי לשגרה לעבר החיילים? לו זו היתה הסיבה שחייל ישראלי צלף בראשו של בחור קטוע רגליים על כיסא גלגלים — הרי שמדובר בפשלה של דו"צ ודובר המתפ"ש: מדוע הם לא פירסמו הודעה לתקשורת על סיכול ירי רקטה על ידי המפגינים ומניעת פגיעה בחיילינו?

עימותים של צעירים פלסטינים מול כוחות צה"ל ברמאללה.
נאסר נאסר / אי-פי

עקצוצים באף הזהירו, שבהמשך הכביש של מחנה הפליטים ג'לזון יש חיילים, ולכן גם מיידי אבנים. אבל לא היתה דרך חזרה. עקצוצי הגז המדמיע התחזקו, הכביש התעקל. מצד אחד, מאחורי הבתים, השתופפו כמה צעירים — כמה שהם צעירים — שהחזיקו אבנים, אך באותו רגע לא יידו אותן. מצד שני, ליד החומה שמגוננת על התנחלות בית אל, עמד משוריין אימתני וכמה חיילים לצדו. או שמא היו אלו שוטרי מג"ב. הבהלה השכיחה כמה פרטים. מתחת לקסדות וממרחק קשה היה לקבוע עד כמה הם צעירים. השחצנות והבורות שורטטו בפישוק הרגליים שלהם.

הניסיון לצאת מרמאללה לבית לחם (קונצרט של תזמורת ומקהלת ילדים) ביום שישי לא עלה יפה. בצומת סיטי אין, בדרך למחסום בית אל, כמה צעירים — כמה שהם צעירים — שלפו ממכונית צמיגים להבערה. הבנתי: אחורה פנה, לקלנדיה. הנסיעה לשם התארכה. פה מתפללים יוצאים מהמסגד, כאן צועדים באמצע הכביש אנשים עם סלים מהשוק ושם — מכוניות בדבל פארקינג וגברים שיצאו מאיזה אולם שמחות ובידיהם כוסיות קפה מקרטון וחתיכת עוגה. צפירת אמבולנס שדהר מכיוון המחסום אותתה לבאות. עוד כמה עשרות מטרים, וענני הגז המדמיע נראו בבירור. עבר גם החשק לבדוק את מצב היציאות האחרות מכלא חמשת הכוכבים, רמאללה. אחר כך נודע על הרוג ירי במחסום בית אל ופצוע קשה מקלנדיה.

בטיול הבוקר עם חברים, בשישי. הוא: "מצד אחד אני חושב שעלי להיות ליד הצעירים האמיצים האלו במחסום. מצד שני אני יודע, שרק אם נצא מאות אלפים למחסומים, ידינו בכיסים, משהו ישתנה". היא: "פעם שמענו על פצוע בעזה וכל הגדה בערה. היום שומעים על הרוג ברמאללה, או צעיר שעינו הלכה בגלל רימון גז מדמיע, ואנחנו אומרים אי אי אי, מניעים בראשנו בכאב וממשיכים בחיינו".

האיש שגר ברחוב היוצא ממחסום בית אל פתח את דלת ביתו למי שנסו מענני הגז המדמיע. ממחטה ספוגה באלכוהול, שחילק פראמדיק לנסים, אכן עזרה, אבל רק בבית המוגן שככו הצריבה והדמעות. המארח אמר: "ההנהגה מנותקת. לא אכפת לה מהעם. רק הכסף והכיסאות. איני יכול להגיד לצעירים שלא יילכו למחסום, אבל אני יודע שהאומץ שלהם הוא לריק".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו